ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
תשובה: איסור מוקצה בשבת הוא איסור לטלטל חפצים מסוימים בשבת. ישנם כמה קטגוריות של חפצים האסורים בטלטול ונולד הוא אחד מהם. דבר שלא היה "קיים" בערב שבת הוא מוקצה מדעתי וממילא אסור לטלטלו בשבת.
נולד נחשב מוקצה חמור יותר ממוקצה כרגיל לכן כתב הרמ"א (תצה ד) שאע"פ שאנו מחמירים באיסור מוקצה ביום טוב יותר מבשבת, יש סוברים שדוקא בנולד אנו מחמירים יותר ביום טוב אך בשאר מוקצים הדין ביום טוב כבשבת.
שאלה: באיזה מצבים אנו מגדירים חפץ מסוים כנולד?
תשובה: מצאנו שלושה סוגים של נולד (בשש"כ פרק כב הערה קמ סיכם אותם באריכות).
א: נולד גמור, כלומר דבר שלא היה כלל בעולם לפני שבת, אסור לטלטלו בשבת. למשל טל הנוטף מן האילנות בשבת בבוקר, הוא נולד ואסור בטלטול, שהרי מדובר בדבר שהיה אויר ונולד להיות מים (שי מ"ב ס"ק לב, בנולד גמור אין מחלוקת וכולם אוסרים תצח מ"ב עז).
ב: דבר שאינו דבר חדש לגמרי אך השתנה ממה שהיה קודם, כגון עצמות שנתפרקו מבשר, (שח כז) שקודם לכן היו מאכל אדם וכעת הם מאכל בהמה, או כלי שנשבר בשבת והשברים ראויים למלאכה כל שהיא אך לא למלאכה המקורית (שח ו, אם השברים לא ראויים לשום מלאכה הרי שהם מוקצה מחמת גופו) בנולד כזה נחלקו ר"ש ור' יהודה, ר"ש מיקל ור' יהודה מחמיר.
ג: אוכל ששינה צורתו ועדיין ראוי לאכילה אינו נחשב נולד ומותר באכילה. לכן מותר לאכול רוטב דגים שנקרש.
שאלה: מה משמעות הכלל מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכוליה יומא?
תשובה: ביאור הדברים הוא שדבר שהיה מוקצה בכניסת השבת בזמן בין השמשות הוא נשאר מוקצה במהלך כל השבת.
לכלל זה יש כמה פרטים וסייגים כפי שנפרט להלן:
מדובר במוקצה כזה שמתקיימים בו שני תנאים- א: הדבר לא ראוי לשימוש. ב: האדם דחה אותו בידיים מלהיות ראוי. חז"ל נותנים דוגמא לדין זה, אדם שהניח תאנים וענבים בחצירו או על הגג כדי שיתיבשו, באופן זה, בבין השמשות מתקיימים באותם פירות שני התנאים, הם לא ראויים לאכילה משום שבתוך תהליך הייבוש הם לא ראויים לאכילה, ועוד שהאדם דחה אותם מדעתו, באופן זה גם אם הם יהיו ראויים לאכילה במהלך השבת אנו אומרים שדין המוקצה שעליהם נשאר לכל השבת.
מה הדין כשאחד משני התנאים לא מתקיים?
במצב זה נחלקו ר' יהודה ור' שמעון, לדעת ר' יהודה הדבר מוקצה. ואילו ר' שמעון סובר שמכיון שלא מתקיימים שני התנאים החפץ לא מוקצה מדעתו של אדם ומותר בטלטול.
למשל בהמה, בחייה היא מוקצה אך לא מחמת פעולה שהאדם עשה בה, לכן אם היא נשחטה לצורך חולה, לדעת רבי שמעון מותר גם לבריא לאכול ממנה (חי ולא מבושל) שהרי לא דחאו בידיים ולדעת רבי יהודה היא מוקצה. או פירות העומדים לסחורה, אע"פ שהאדם דחאם בידיים מכ"מ אם אדם חפץ לאוכלם במהלך השבת לדעת רבי שמעון הפירות מותרים בטלטול משום שתמיד היו ראויים לאכילה ורבי יהודה אוסר. אך אם הזמינם מראש, או חנווני הרגיל למוכרם אינם מוקצה גם לשיטת ר' יהודה.
הרחבה נוספת בדין מיגו דאיתקצאי
אמנם גם במצבים בהם התקיימו שני התנאים לאסור (1: דחאו בידיים. 2: אינו ראוי) אם מדובר במצב שברור שבמהלך השבת הדבר יהיה ראוי לשימוש ועוד שהבעלים לא רוצה במצב הדחיה הנוכחי, כשמתקיימים שני תנאים אלו, לאחר שיעבור זמן הדחיה החפץ אינו מוקצה בלשון ההלכה מצב כזה נקרא "גמרו בידי אדם" (שי מ"ב ס"ק יט).
לכן סיר המתבשל במהלך בין השמשות, מותר באכילה אע"פ שבשלב זה של בין השמשות מתקיימים באוכל שני התנאים, אינו ראוי לאכילה והאדם דחאו בידיו, וזאת משום שברור שבמהלך השבת האוכל יהיה ראוי ועוד שהאדם היה מעונין שכבר עכשיו האוכל יהיה מבושל. כמו כן בגד שהיה רטוב בערב שבת אך ברור שבמהלך השבת יתיבש, מותר לטלטל אותו לאחר שהתייבש (לא כשש"כ כב ג, ראה פנה"ל כג י).
אמנם בנר הדולק מערב שבת אע"פ שברור שיכבה מכיון שהאדם לא חפץ שיכבה בערב שבת והוא דוחה אותו מדעתו לכן גם לאחר שנכבה הוא מוקצה.
שאלה: מה דין פירות שנשרו מהעץ במהלך השבת?
תשובה: פירות שנשרו במהלך השבת אסורים בטלטול אע"פ שלא דחאם בידיים גזירה שמא יקטפם בשבת (שכב מ"ב ס"ק ז) ועוד שהם נחשבים מוקצה ונחשבים כאילו דחאם בידיו שאילו היה רוצה אותם היה קוטף אותם קודם השבת (פנה"ל עמ 170)
שאלה: מה היחס בין נולד לכלל מיגו דאיתקצאי?
תשובה: הכלל מיגו דאיתקצאי אומר שדבר שהיה מוקצה בערב שבת, גם אם בשבת הפך להיות ראוי לטלטול, המוקצה ממשיך להיות אסור כל השבת. א"כ יוצא שמדובר בסוג של נולד, לכן אם לפי כללי מיגו דאיתקצאי החפץ מותר בטלטול במצב כזה לא נחשוש לנולד.
שאלה: מה ההבדל בהלכות מוקצה בין שבת ליום טוב?
תשובה: למדנו לעיל שרבי שמעון ורבי יהודה נחלקו בדין מוקצה בשני ענינים.
א: אופן מסוים של נולד.
ב: במצב שלא התקיימו שני התנאים של מיגו דאיתקצאי.
ר' שמעון מיקל יותר מר' יהודה, וחפצים שונים אינם מוקצה לשיטתו לעומת ר' יהודה.
להלכה- בשבת אנו פוסקים כר' שמעון, כלומר איסורי מוקצה שאנו נוהגים שלא לטלטל בשבת הם לפי ר' שמעון, אילו היינו פוסקים כר' יהודה, הרי שגם חפצים נוספים היו מוקצה ואילו ביום טוב אנו פוסקים כרבי יהודה.
העיקרון הוא שביום טוב שהוא קל יותר בעיני האנשים פסקו חכמים להחמיר בעניני מוקצה.
כתב השו"ע (תצה ד): "מוקצה אע"פ שמותר בשבת (כלומר שפוסקים כר' שמעון כנ"ל), החמירו בו ביו"ט (כלומר לפסוק כר' יהודה) ואסרוהו". וכתב הרמ"א- "ויש מתירין מוקצה אפילו ביו"ט אבל נולד אסור לדבריהם אפילו בשבת..." כלומר לדעת השו"ע, ביום טוב פוסקים כר' יהודה. לעומתו הרמ"א מביא דעה להקל גם ביום טוב כר' שמעון, אך בנולד אוסר כשו"ע.
להלן שתי דוגמאות למוקצה שמותר בשבת ואסור ביו"ט:
א: דין נולד. עצמות וקליפות שנתפרקו ממאכל וראויים למאכל בהמה. בשבת מותרים ואיננו אוסרים אותם משום נולד. לעומת זאת ביו"ט, עצמות אלו הם מוקצה ואסורים בטלטול בדרך רגילה (שח סעיף כז, תצה מ"ב יז, אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה אסורות בטלטול גם בשבת). כמו כן כלי שנשבר ביום טוב וראוי לעשות בו שימוש כל שהוא אך אינו ראוי למה שהיה עומד בין השמשות אסור לטלטלו ביו"ט דהוי נולד, ובשבת מותר (שח ו).
ב: מוקצה מחמת אוצר כגון פירות העומדים לסחורה וכדו' שלדעת ר' יהודה הם מוקצה משום שהקצה אותם לסחורה ולא לשימוש. ואילו לר' שמעון מאחר והם ראויים לאכילה הם לא מוקצים ומותרים בטלטול. בהמה שלא עומדת לשחיטה שנתנבלה לפי רבי יהודה אסור לחותכה לכלבים ור' שמעון מתיר. נחלקו הפוסקים האם להחשיב בהמה שנתנבלה כמוקצה או כנולד המשמעות של מחלוקת זו, היא השאלה האם הרמ"א יאסור או יתיר ביום טוב, ראה בענין זה סימן תצז מ"ב ס"ק נא). וכאמור לעיל בשבת הלכה כר' שמעון וביום טוב הלכה כר' יהודה.
ביום טוב אנו פוסקים כרבי יהודה וזו המשמעות של סימן תצז העוסק בדיני הכנה ביום טוב, כלומר יום טוב שיש בו דין מוקצה בדבר הראוי לשימוש שהקצה אותו מדעתו, אם מכין ומזמין מראש את אותו דבר הרי שהדבר אינו מוקצה. שים לב שבהלכות שבת לא מצאנו סימן כזה! בהלכות שבת מצאנו אופן בו מכין מערב שבת דבר שלא ראוי לשימוש ומיחד אותו לשימוש כגון אבן שמיחד אותה להיות מקום לשבת וכדו'. אך דבר הראוי לשימוש אינו מוקצה בשבת. ראה גם רמב"ם יו"ט פרק א הלכה יח.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מי יושב במקום שלי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
עבודה שאין לה סוף
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
בריאת העולם בפרשת לך לך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
