יו"ט סוכות התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
סוכות
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

503

18 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

סימן ט גרם כיבוי ביו"ט, פתיחת בקבוק בשבת ברכה על אורז המעורב עם בשר או ירקות
לכבוד הראשון לציון מורנו ורבנו ועטרת ראשנו הרב מרדכי אליהו שליט"א
כמה כאב אנו כואבים על אשר אין לנו כאן בעירנו רב שיפסוק לנו לפי פסקיו של רבנו ועטרת ראשנו המאור הגדול, רבנו יוסף חיים זצוק"ל. לכן אני פונה אל הרב כדי לשאול אחת מני אלף, ויורנו מדרכיו וה' יתברך ישלם משכורתו מן השמים:
1. האם מותר להרתיח מים ביום טוב כדי שהם יגלשו ויכבו את הגז, ובפרט שיש לי מים חמים במיחם ואין לי צורך במים עצמם, וכל הסיבה שאני מרתיח אותם הוא כדי לכבות את הגז באופן האמור?
2. האם מותר להנמיך את הגז ביום טוב, על מנת שהתבשיל לא יישרף או כדי שיתבשל היטב? והאם מותר לכבות את הגז על ידי סגירת הברז הראשי?
3. האם מותר לפתוח בשבת בקבוק טמפו או שראוי להחמיר בכך?
4. הגישו לפני מאכל ובו אורז עם בשר ועוד קטניות, האם היה עלי לברך על כל מאכל בפני עצמו, או שמא אין לברך על הבשר והקטניות אלא רק ברכת מזונות על האורז?
5. האם לדעת הרב ניתן לסמוך על "היתר המכירה"?
א. כיבוי גז ביו"ט בזמן הזה הוא מדרבנן, כיוון שלא עושים כיבוי גחלת1.
אמנם, מר"ן השו"ע בסי' תקי"ד סע' ג' אסר גרם כבוי, אא"כ יהיה גורם הכיבוי מוכן לפני ההדלקה, והרמ"א שם הקל בזה, אך כיון שכיבוי גז הוא דרבנן לכן אפשר להשתמש בגרמא לכיבוי הגז.
ב. בענין הנמכת הגז2 - דעת מר"ן שם בסע' א' לאסור ודעת הרמ"א להקל. אולם, כיוון שאין בזה כיבוי דאורייתא, מותר להנמיך את הגז בתנאי שאם לא ינמיך יישרף האוכל ולא יתבשל, אבל לכבות, אסור אפי' ע"י כיבוי הברז הראשי.
ג. מותר לפתוח בקבוק טמפו בשבת, כיון שהכיסוי היה כלי בפני עצמו עוד לפני שהושם על הבקבוק3.
ד. כאשר יש בפני אדם אורז ושאר ירקות - מברך על האורז "מזונות" שהוא העיקר, ופוטר בזה את הקטניות או הירקות שהן בגדר טפל לו4.
אורז המעורב בבשר - עיין ברב פעלים ח"ב סי' ל"ג שכתב, שהאורז פוטר את הבשר וכן את הירקות שעמו. אך יש מהאחרונים הסבורים, שאורז פוטר קטניות אך לא את הבשר, אם הוא בעין, וספק ברכות להקל5.
ה. בזמננו היתר המכירה מתבצע באופן שונה ממה שהיה נעשה בעבר, לכן יש לסמוך עליו6.

תיקון סוכה
שנה אחת בחג הסוכות התחוללה סופת גשמים ורוח עזה, ובאמצע השבת התעופפו הרבה מסככי הסוכות ונשאלה השאלה האם מותר לאדם לפרוס מחצלת שהתקפלה, כדי שיוכל לישב בסוכה. ופסק הרב, שגם אם המחצלת הייתה פרוסה טפח מלפני השבת, אסור להמשיך לפורסה בשבת סוכות, וטעמו שנפסק ב"שולחן ערוך" סימן שט"ו שאין איסור בעשיית מחיצת עראי בשבת, ורק אם עשויה להתיר אסור לעשותה, ואוהל גג עראי אסור לפרוס בשבת, אלא אם כן פרוס טפח מבעוד יום. ונמצא מבואר בדין מחיצה, שמה שמותר בסתם מחיצה אסור במחיצה העשויה להתיר, אם כן גם מה שמותר בגג בפרוס טפח יהא אסור בגג המתיר, כמו סוכה שמכשירה למצוות סוכה על-ידי זה. ובכלל, דעתו של הרב לא הייתה נוחה ממחצלות לסוכה

קבורה ביום טוב
בדין מת ביום טוב, נפסקה ההלכה ב"שולחן ערוך" סימן תקכ"ו שקוברים אותו ביום טוב באופן שמלאכות דאורייתא עושים על-ידי גוי, ומלאכות דרבנן עושים על-ידי ישראל. הורה הרב, שבהשמת הלבנים בקבר מעל המת יש איסור אוהל ואסור לישראל ליתנן. לכן יעץ שאם ימלאו את החלל בין המת ללבנים בניילון וכדומה ולא יהא חלל טפח, אז יהא מותר גם לישראל ליתן את הלבנים כך שעיקר כיסוי הקבר ייעשה על-ידי ישראל.

לא לקנות מנורת שבעה קנים
"ידוע", פתח הרב זצ"ל בדברים, "שאסור לעשות כלים כדוגמת הכלים שהיו במקדש". אסור לעשות כמו הקטורת, ואסור לעשות כמו המנורה של שבעת הקנים. הוא היה אומר כי המנורה שיש מול הכנסת עם שבעת הקנים היא אולי יפה מאוד, אבל היה אסור לעשות כן על-פי ההלכה.
הרב סיפר, כי היה יישוב חרדי שרב היישוב רצה לעודד אנשים להחליף את הפמוטים שלהם במחיר טוב. ועשה מבצע של רכישת פמוטים מיוחדים, בעלי חמישה קנים ובעלי שבעה קנים.
"התקשרתי אליו ואמרתי לו שאסור לעשות כן", סיפר הרב, "והוא לא ידע את ההלכה, ולא רצה לשמוע לדברי, ואמר לי שאני לא אלמד אותם הלכות ולא אומר להם מה לעשות.
התקשרתי לחבר הבד"ץ, הרה"ג רבי משה הלברשטאם זצ"ל, שהיה קשור עמנו, ואמרתי לו לעיין במקורות על דבר זה כי הוא אסור. אמרתי לו, שהרב הזה שלא רצה לשמוע את דברי בוודאי יבוא אליכם וישאל אתכם. אמר לי הרב הלברשטם זצ"ל כי זו הלכה מחודשת. יש רבים שנוהגים להדליק בשבת פמוטים עם שבעה קנים. והוא צריך לשאול את הבד"ץ אם באמת כך צריך להורות. כשהוא אמר להם את העניין, אמרו לו: 'וכי הרב אליהו ימציא לנו דינים חדשים?'. אבל הוא אמר להם את המקורות שמסרתי לו, וכשעיינו שם – הודו שיש בזה איסור, והורו שלא לעשות פמוטים בעלי שבעה קנים".
"ועל כן", סיכם הרב את הדברים כהלכה למעשה, "יש להיזהר שלא לקנות פמוט לשבת שבו שבעה קנים, בין אם הוא עשוי כסף ובין זהב או כל מתכת אחרת. רק אם המנורה עשויה מעץ – מותר לעשות שבעה קנים, אבל מי עושה מנורה מעץ?".

הלכות ישיבת סוכה – ספר הלכות חגים
א. כתוב בתורה: "בסכת תשבו שבעת ימים" \ויקרא כג מב\, וכוונת הפסוק שנגור בסוכה שבעת ימים, כמו שאנחנו גרים בבית במשך כל השנה. שבמשך כל שבעת ימי הסוכות נאכל, נשתה, נלמד, נקבל אורחים או חברים בסוכה, נישן בסוכה. ואפילו אם מתפלל אדם ביחידות, שיתפלל בתוך הסוכה. \שו"ע תרלט סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק סו משנ"ב ס"ק ל\.
ב. אכילה בסוכה - בכל הלילות ובכל הימים חוץ מהלילה הראשון אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם אדם רוצה לאכול אכילת קבע או לישן, צריך לאכול או לישן בסוכה ועיין לקמן. \שו"ע שם סע' ב, ג\.
ג. מהי אכילת קבע? א\ לחם "כביצה". \54 גרם\. ב\ תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן שקבע עליו סעודה - חייב לאוכלו בסוכה. \ומחלוקת אם מברכים על זה לישב בסוכה\. ג\ האוכל עוגות שלא בדרך אקראי, אלא קבע עליהן סעודה - חייב לאוכלן בסוכה.
ד. מותר לאכול פירות חוץ לסוכה. וכן יין, שאר משקים, בשר, גבינה - מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זאת מעיקר הדין. אבל מי שמחמיר על עצמו ואפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה - הרי זה משובח. \שו"ע שם סע' ב\.
ה. יש אומרים שבשבת גם סעודת עראי נחשבת "סעודת קבע" וחייבים לאוכלה בסוכה, ויש חולקים. לכן טוב להקפיד בשבת במיוחד לאכול כל אכילותיו בסוכה, אך לא יברך לפניהן "לישב בסוכה", אלא אם כן אוכל לחם או 224 גרם עוגות.
ו. להיות בסוכה - כל דבר הנעשה בקביעות צריך להיעשות בסוכה, ולכן קבלת אורחים או הבדלה או ישיבת חברים וכדו' צריכה להעשות בסוכה. ויזהר בדבריו כשהוא מדבר בתוך הסוכה מלשון הרע ורכילות וכדו' יותר מבכל מקום, כי הסוכה היא "צילא דמהימנותא". ומה טוב אם יוכל שלא לדבר בסוכה, כי אם בדברי תורה וכדו'. \כה"ח שם ס"ק ה, ו, סו\.
ז. צריך אדם להשתדל ללמוד בסוכה כל לימוד שלומד, אמנם אם הוא לומד דבר שצריך עיון מסובך וצריך צלילות דעת ואין לו תנאים לכך בסוכה - יכול ללמוד בבית. \שו"ע שם סע' ד משנ"ב ס"ק כח כה"ח ס"ק סד\.
ח. סוכת חבירו - ישתדל שלא להכנס לסוכת חבירו בלי נטילת רשות אף על פי שניחא לאנשים שיעשו מצווה בממונם, שמא מפריע בכך למגוריו של חבירו בסוכה, או שמא חושש חבירו לקישוטי הסוכה שלא יהרסו. \רמ"א תרל"ז סעי' ג', מ"ב ס"ק ט וכה"ח ס"ק טו\.
ט. הכוונה - כתוב בתורה "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". \ויקרא כג מג\. לכן צריכין לכווין בישיבת הסוכה שציוונו הקב"ה לישב בסוכה. וסוכות אלו שאמר הכתוב "כי בסוכות הושבתי" \שם\ נחלקו בהן התנאים, רבי אליעזר אומר שה"סוכות" הכתובות בפסוק הם ענני כבוד שהקיפו את ישראל בצאתם ממצרים. ור' עקיבא אומר אלו סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה. \עיין שו"ע תרכה\.
י. טוב לומר בכל לילה מלילות החג "לשם יחוד" הכתוב במחזור. וחשוב במיוחד "לשם יחוד" זה, כי יש סוברים שאם לא כיוון לקיים מצוות סוכה וטעמה, לא יצא ידי חובה, שהרי כתוב "למען ידעו דורתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל". \ויקרא כג מג\. לכן אומרים ב"לשם יחוד" זה "זכר לענני כבוד" ו"זכר ליציאת מצרים" לצאת ידי חובה של כל הדעות. \עיין בא"ח האזינו ז. כה"ח שם ס"ק ג. תרלט ס"ק ח. מ"ב תרכה ס"ק א\.
יא. כבוד הסוכה - צריך לשים בסוכה את המיטות הכסאות והשולחנות היפים של הבית, ולא שבורים או ישנים, משום חיבוב מצווה.
יב. הסוכה צריכה להיות מסודרת ונקייה כל הזמן, ולא ישאיר בתוכה צלחות או סירים מלוכלכים אחרי השימוש בהם אם לא צריך להם לאוכל. אבל כוסות וכדו' שאינם מאוסים - מותר. ואם הכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך טוב להוציאם לפני שמברך "לישב בסוכה" ואם לא הוציאם או שאינו יכול להוציאם - מותר לברך. \שו"ע שם ועיין כה"ח שם ס"ק טז, טוב. בא"ח האזינו ט\.
יג. מותר להכניס סירים נקיים או מעוטרים לסוכה, כיון שהסירים היום נקיים ובמשך כל השנה רגילים להניח סירים על השולחן גם בפני אורחים. \עיין למשנ"ב ס"ק ד-ה כה"ח ס"ק טז-טוב\.
יד. לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה. \רמ"א סע' א\.

קיווינו כל היום
בכל שנה, כשהיה מביא רבי יעקב לרב את לוח השנה, היה הרב מברכו שיזכה להביא גם לשנה הבאה. והיה אומר לו הרב, מרוב ציפייתו לגאולה בכל רגע: הלוח הזה לא סופי, כי יבוא משיח ויקדשו את החודש ביום אחר ותשתנה קביעות המועדות והחגים, ואז תדפיס לוח חדש. אבל תחלק בחינם לכל מי שקנה ממך לוח שנה (הרב היה מציין שבביאת המשיח, כל חודש יצטרכו להדפיס לוח חדש על-פי היום שבו קידושו את החודש בבית הדין).
ועניין זה של חידוש מצוות קידוש החודש על ידי הראייה בביאת משיח צדקנו, היה מזכיר הרב בכל שיעור לפני חג הסמוך לשבת שיש מצוות עירוב תבשילין. אחרי שביאר את כל ההלכות בזה היה אומר: כל זה אם לא יבוא משיח לפני החג, אבל אם יבוא לפני החג ישנה לנו את הלוח ויחול החג ביום אחר...
וכן לפני ראש השנה שחל בשבת, שלא תוקעין בו בשופר, או לפני חג סוכות שחל בשבת שלא נוטלין בו לולב, היה מסיים ואומר: אבל בעזרת ה' יבוא משיח צדקנו ויתקעו בשבת, וייטלו לולב בשבת, ויראו עינינו וישמח לבנו.
ומאותו טעם לא הייתה דעתו נוחה מאותם אנשים הנוהגים לקנות אתרוג לא מהודר, כשחל יום טוב ראשון של סוכות בשבת ולא נוטלים לולב בשבת אלא בחול המועד בלבד, שאז אין בעיות של חלק מהדברים הפוסלים באתרוג. והיה תמה הרב ואומר: מה יעשו כשיבוא המשיח בערב החג, ואז ניטול לולב גם בשבת, והאתרוג שלהם פסול לנטילה ביום הראשון? איך לא מחכים ומאמינים?

לפני פסח היה הרב מזכיר שצריך ללמוד את הלכות הקרבת הפסח ושיש בזה הרבה הלכות. לדוגמה, היה אומר איך צולין את הקרבן, לפי הרמב"ם צריך לצלותו שלם ביחד עם גיד הנשה ושומנו, והראב"ד חולק עליו וכותב בחריפות שאם היה עם הרמב"ם בחבורת הפסח לא היה אוכל מפסחו, כיוון שנצלה עם שומנו של גיד הנשה. וכל הדברים האלו, היה מסיים הרב ואומר, יבוא משיח צדקנו ונשאל אותו איך לעשות, ויהי רצון שנזכה עוד השנה אמן.
והיה הרב תמה על אנשים, שמפני כל מיני חששות נוסעים הרחק מירושלים בערב פסח, וכל שכן על הנוסעים לחוץ לארץ לחג הפסח, אילו פנים יהיו להם כשיהיו שם וישמעו שהנה בא המשיח ורצים כולם להקריב קרבן פסח, והם רחוקים ומחמיצין את המצווה.
כרואה בעיניו ממש, באושר ובעונג, היה הרב מתאר את העלייה לבית המקדש עם סדר הקרבת קרבן הפסח, ומזכיר את דברי הגמרא (יומא י"ב) שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ולכן העולים לרגל יבואו ויתאכסנו במלון "המלך דוד" וכדומה ולא יצטרכו לשלם, ורק ישאירו לבעלי המלון את העור של הקורבנות...

מדי שנה, כשהיה הרב מלמד את הלכות בין המצרים ותשעה באב, היה אומר: יהי רצון שכל הלימוד הזה יהיה בבחינת דרוש וקבל שכר ולא הלכה למעשה. כי יבוא במהרה משיח צדקנו ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, ואז כל מה שעשינו באבלות על החורבן, יתקנו לנו לעשות כנגדו בשמחת הגאולה. י"ז בתמוז וט' באב יהיו חגים, ימים טובים, וימי בין המצרים יהיו ימי חול המועד. ימים שלא אכלנו בהם בשר, תהיה מצווה לאכול בהם בשר, ומצווה לשמוע שירים וללבוש בגדים חדשים, בימים אלו בעגלא ובזמן קריב אמן.

ברכת "לישב בסוכה"
טו. מתי מברכים? - אין מברכים "לישב בסוכה" אלא א\ על אכילת לחם יותר מ"כביצה". \54 גרם\. ב\ אם אוכל מזונות במשקל 224 גרם מברך על העוגות "לישב בסוכה", "המוציא" ו"ברכת המזון". ג\ יש מחלוקת אם מברכים "לישב בסוכה" על מעשה קדירה כגון איטריות וכד' שהם מבושלים. הספרדים לא מברכים על כך "לישב בסוכה" והאשכנזים מברכים. \שו"ע תרלט סע' ב ולחונים עליו. משנ"ב ס"ק יג טז\.
טז. בכל עת שמברך "לישב בסוכה", יכווין לפטור כל אכילה שינה וישיבה עד הפעם הבאה שיברך "לישב בסוכה". \שו"ע שם סע' ב, ח. כה"ח
יז. לדעת הרמב"ם והגאון כל עת שאדם נכנס לסוכה - מברך לישב בסוכה אע"פ שלא אוכל. וכן נוהגים מי שפוסק כמותם. \גר"א תרלט
יח. בכל חג הסוכות, אם אדם אוכל פחות מ"כביצה" אינו חייב לשבת בסוכה וממילא אינו מברך "לישב בסוכה". אמנם במשך ליל ראשון של סוכות, מי שאוכל "כזית" בלבד \מחמת חולי וכדומה\ חייב בסוכה ומברך "לישב בסוכה" גם על כזית. \עיין שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם,
יט. ברכה על שינה - אין מברכים על השינה "לישב בסוכה", כיוון שאפשר שלא ירדם ותהיה ברכתו לבטלה. \כה"ח תרלט ס"ק ג\.
כ. בעת קידוש - כשיש קידוש ולא אוכלים פת אלא רק מזונות \פחות מ224- גרם\ אין מברכים "לישב בסוכה". \כה"ח ס"ק לג משנ"ב
כא. כשיש קידוש בלילה ורוצים לאכול לחם בסוכה - מברכים "לישב בסוכה" לפני ברכת "שהחיינו" של הקידוש. בשאר ה"קידושים" ביום־טוב ראשון של סוכות \ובחו"ל גם ביום־טוב שני\ ובשבת חול המועד סוכות, עומד ומקדש בסוכה ומברך "לישב בסוכה" ואחר כך ישב וישתה רביעית יין או מלוא לוגמיו ויתן לכל המסובין, ולא יברך ברכה אחרונה. ולדעת הרמ"א מקדש בישיבה. \שו"ע תרמג סע' ב ג והחונים עליו משנ"ב ד-ה\. בשמיני עצרת ובשמחת תורה כמובן שאינו מברך "לישב בסוכה".
כב. המוציא או לישב - מה קודם? - יש מברכים "לישב בסוכה" אחרי ברכת "המוציא", ויש מברכים לפני "המוציא" וכן ראוי לנהוג שהכניסה לסוכה קדמה לאכילה. ויעמוד לפני ברכת "לישב בסוכה", ואחר כך ישב ויברך "המוציא". \בא"ח האזינו ה\.
כג. כשלא יצא מהסוכה - אם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, כיוון שבירך פעם אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שנייה שאוכל. ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, אינו צריך לברך רק פעם אחת כיוון שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד, לא הוי היסח הדעת. ואינו צריך לברך בסעודה שנייה רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת וצריך לברך "לישב בסוכה" בסעודה הבאה \כה"ח תרלט ס"ק צה\. אמנם אם כיוון בברכה רק עד לסעודה הבאה - יברך בסעודה הבאה "לישב בסוכה" אפילו לא יצא מהסוכה. \משנ"ב ס"ק מז\.
כד. שכח לברך - מי ששכח לברך "לישב בסוכה" ונזכר בתוך הסעודה, ויש לו לאכול עוד "כזית" לפחות, צריך לברך "לישב בסוכה". \עיין כה"ח שם ס"ק ק. בא"ח האזינו ה. ויש חולקים ואומרים שרק כשנשאר לאכול "כביצה" - יברך "לישב בסוכה", ויש אומרים שיכול לברך אפילו גמר לאכול, אמנם להלכה כשנשאר "כזית" יברך כדלעיל. עיין תוס', פסחים ק א ד"ה רבי יוסי\.

הנהגות הרב בחג הסוכות – מתוך הספר באור פניך
הרב היה מקפיד לסכך בעצמו חלק מהסוכה בבית הכנסת ובבית, ולהקדים לכך את התפילה של הבן איש חי בעניין זה.
היה מקפיד לסכך בעלים ירוקים.
מקפיד אפילו על שתיית מים לשתות רק בסוכה, גם כשהיה נוסע לדבר מצווה, שעות ארוכות מחוץ לעיר.
כשחזר מבית הכנסת בליל החג, היה ממתין בכניסה לסוכה לרבנית, ופעם לקח הדבר זמן והרב לא נכנס לסוכה עד בואה של הרבנית.
היה מברך "שהחיינו" בקידוש ליל החג בסוכתו הגדולה למטה בחצר הבניין, וכשהיה עולה לישון בסוכה הקטנה במרפסת הבית, היה מברך בה "שהחיינו" על ריבת אתרוג (גם לכבוד הסוכה הזאת וגם לצאת מהספק אם אפשר לברך "שהחיינו" על ריבת אתרוג במשך השנה, אחרי שכבר בירכו "שהחיינו" על האתרוג במצוות הלולב).
היה מכבד בכל לילה את הרבנית, להדליק נר לכבוד האושפיזין של אותו לילה.

הרב אמר בקול רם את ה"לשם ייחוד" הארוך לפני נטילת הלולב. את ברכת הלולב ונענועי הברכה היה מקפיד לעשות בתוך הסוכה. בשעת ההקפות וההושענות מקיף את התיבה כשהסידור מונח בין זרועותיו והלולב ומיניו בידיו, וממשיך לאחוז את הלולב בידו עד תפילת מוסף.
בעניין ההליכה לכותל בסוכות, על מנת להתחייב במצוות נטילת לולב מדאורייתא לדעת הרמב"ם, הרב לא היה הולך, וכך היה אומר: אם לא היו נוהגים לברך על ארבעת המינים, לא הייתי מברך, שהרי מי אמר שהאתרוג שלי בוודאות אינו מורכב ואין בו חששות נוספים, ואיך אכניס עצמי לספק דאורייתא כשאיני יכול לקיים את המצווה במאה אחוז? והיה מביא את דברי ה"ערוך לנר" שכתב ליושבי ירושלים, שעליהם ללכת לכותל המערבי בחול המועד וליטול שם לולב, ואת אשר השיב לו הראשון לציון דאז, שיבוא מפולניה לארץ ישראל ואז יאמר לנו מה לעשות.
אך אמר הרב, שאם הוא מגיע לכותל, הוא לוקח ממישהו לולב ומנענע בו.
בחול המועד היה הרב מקבל בסוכתו, בצילא דמהימנותא עילאה, את משחרי פניו, בחידושי ודרושי יומא טבא, במיני ברכות, בשירה בזמרה, ובתפילת מנחה וערבית, וכל הבא זכה והשביע בצחצחות נפשו מהקבלת פני רבו ברגל, כמקבל פני שכינה.

בלימוד ליל הושענא רבה, היה הרב נעור כל הלילה בלימוד סדר הקריאה הנהוג ללא שינויים. בשעה שתיים בלילה בערך, היה הולך לטבול במקווה. לאחר תפילת שחרית, ההלל וההקפות, מקיים מצוות חבטת ערבה לפני תפילת מוסף, ומקפיד שיעמוד אדם על הבימה ליד ספר התורה בזמן שכולם יוצאים לחבוט ערבה בחוץ על האדמה, וכשחוזרים היה ממתין עד שאותו אדם ילך לחבוט ולחזור ורק אז קוראים בתורה. לאחר אמירת "נשמת כל חי" בסוף התפילה כנהוג, היה עושה ריקוד קטן בשמחה גדולה, מעין טעימה משמחת התורה שתחל בערב.
לאחר חג הסוכות היו מכינים בבית הרב ריבת אתרוגים מהאתרוג שעליו ברך הרב, והרבה חשוכי בנים זכו להיפקד בדבר ישועה ורחמים, בזרע של קיימא, אחרי שנתברכו מהרב וקיבלו לאכול מריבת האתרוגים. הרב היה שולח אותם לרבנית, באומרו שיש לה ריבה מיוחדת...

שינה בסוכה
כה. אדם חייב לישון בסוכה, וחמורה השינה בסוכה יותר מאכילה כיוון שאכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת ואילו שינת ארעי אסורה, שאדם אוכל לפעמים מחוץ לביתו, אך אינו ישן מחוץ לביתו. ויש מקילין בזה, ואין להם על מה שיסמוכו. \שו"ע תרלט סע' ב משנ"ב ס"ק יא כה"ח
כו. ילדים פיקחים מגיל חמש ומעלה חייב אביהם לחנכם במצוות סוכה באכילה ובשינה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע. \בא"ח האזינו יא שו"ע תרמ סע' ב והחונים עליו\.
כז. אם אי אפשר לישון בסוכה מחמת קור נקרא "מצטער" ופטור מהסוכה, ובלבד שבבית יותר חם לו \רמ"א תרלט סע' ב\. ודבר זה שכיח באירופה וברוסיה. אבל בארץ ישראל הקור אינו גדול בימי סוכות בדרך כלל, ואפשר לישון בסוכה.
כח. סוכה שאינה בנויה היטב ולכן לא ניתן לישון בה, יש אומרים שאין היא כשרה אפילו לא לאכילה, אך אין פוסקים כן ובדיעבד הסוכה כשרה. \כה"ח תרמ ס"ק ל, לג\.
כט. תשמיש המיטה מותר בסוכה, וראוי לכל ירא שמים לעשות סוכה שיכול לדור בה עם אשתו כמו שהוא דר בכל השנה כולה. \רמ"א תרלט
ל. לעניין שינה בסוכה גם גשמים מועטין גורמים צער, ו"מצטער פטור מן הסוכה".
לא. אם יצא לביתו ושכב לישון ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחילה שכב בביתו לישון מפני הגשמים ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר. אמנם אם התעורר אחרי עמוד השחר ורוצה להמשיך לישון, יש אומרים שחייב לילך לסוכה.
לב. כשאדם ישן בסוכה קטנה שאין כל גופו יכול להכנס בתוכה, יקפיד שראשו ורובו יהיו בתוך הסוכה. ואף אם רגליו אינן תחת הסכך, הריהו ישן בסוכה \עיין שו"ע תרלד סע' ב\.
לג. מי שרואה את חבירו מתנמנם מחוץ לסוכה, צריך לעורר אותו, כיוון שאסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה. \בא"ח האזינו ח\.
החייבים והפטורים
לד. נשים - אינן חייבות ב"מצוות עשה שהזמן גרמא", ואם הן מקיימות אותן הן מקבלות שכר כ"מי שאינו מצווה ועושה". ובגלל ערכה המיוחד של מצוות סוכה מצווה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה. \כה"ח תרמ ס"ק ה. יפה ללב ב, סי' א\.
לה. אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך \שו"ע תרמ סע' א ונו"כ. כה"ח תקפט ס"ק כג\. ולדעת הרמ"א נשים נהגו לברך ומברכות על אכילה בסוכה בשיעור שגברים מברכים עליו. \רמ"א תקפט, משנ"ב תרמ ס"ק א, בא"ח האזינו יא\.
לו. ילדים - קטנים מאוד פטורים מהסוכה. ילד פיקח שיודע לאכול ולהתלבש לבד, מבן חמש שנים ומעלה, חייבים הוריו לחנכו שיאכל בסוכה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע, ואפילו אין אביו בביתו חייבת אימו לחנכו שיאכל בסוכה \בא"ח האזינו יא. כה"ח תרמ ס"ק יא משנ"ב ס"ק ד-ה\.
לז. חולה שיש בו סכנה ומשמשיו - פטורים מסוכה גם בשעה שאינו צריך להם כל כך. ואם אין בחולה סכנה, אין המשמשין פטורין, אלא בשעה שהוא צריך להם. \שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק טוב משנ"ב ס"ק יא\.
לח. הולכי דרכים - ההולכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, כיוון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה וצריכין לילך לדרכם. אבל אם יכולים להכין לעצמם סוכה בדרך, או שיכולים למצוא סוכה בלי טורח - חייבים לישב בסוכה. בלילה כשהם במלון, צריכים לטרוח לישב בסוכה אפילו הוא במקום שאין שם סוכה. ואם יכולים לעשות סוכה במעט ממון - חייבים להשתדל שיהיה להם סוכה לישן בתוכה. \שו"ע שם סע' ח ונו"כ\.
לט. הולכי דרכים שהולכים בלילה, פטורין מן הסוכה גם בלילה וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אינם יכולין לעשות סוכה, יחמירו לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצוות סוכה. או שיאכלו פת פחות מ"כביצה" \רמ"א שם סע' ח\.
מ. שלוחי מצווה - אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצווה - פטורין מסוכה. אבל אם לא כן - חייבים. \שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד\.
מא. חיילים - בבסיס קבע, חייבים בסוכה כמו כל אדם בביתו וצריכים לטרוח לבנות בתוך הבסיס סוכה לשינה ואכילה. \שו"ע שם סע' ט\.
מב. חיילים בפעילות מבצעית אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן הפעילות - פטורין מסוכה. בלאו הכי - חייבים. \שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד\.
מג. חיילים באיזור אויב או באיזור שיש בו חשש בטחוני, אינם רשאים לישון בסוכה אם היא מרוחקת מהמחנה. אמנם ישתדלו לבנותה בתוך המחנה לקיים את המצווה, ובמיוחד שמצווה מגינה על האדם בשעה שעוסק בה. \שו"ע, רמ"א שם סע' ד, ט\.
מד. שומרים - במחנה צבאי, שומרי מפעלים או איזורי בניה, אם אפשר להם לשמור את כל האיזור ממקום אחד, יעשו שם סוכה וישבו בה.
מה. משגיחי כשרות - במסעדות וכדו', שצריכים להיות במקום ההשגחה כל היום והלילה פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ואם יש שעה שאינם צריכים להיות שם - חייבים להיות בסוכה באותה שעה. אמנם אם הם משגיחים במקום שיש בו סוכה, והשגחתם לא תפגע מישיבתם בסוכה - חייבים לישב בסוכה. \עיין שו"ע שם\.
מו. בעלי חנויות וכדו' - שרגילים לאכול בחנות, חייבים לאכול בסוכה ויעשו להם סוכה קטנה ליד החנות או ישתמשו בסוכה של חבריהם בשעה שאוכלים. אם אין להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה". \54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף ומשנ"ב ס"ק מו\.
מז. פועלים - העובדים במפעל ורגילים לאכול שם, ידרשו מבעל המפעל שיעשה להם סוכה לאכילה, ואם לא עשה להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה" \54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף. עיין בהלכות "חול המועד" מתי מותר לעבוד\.

מצטער
מח. מצטער פטור מן הסוכה חוץ מהלילה הראשון. והיינו שמצטער מחמת צינה, מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו הנרות בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקים. ובלילה הראשון ישתדל לאכול לפחות "כזית" בסוכה. ודווקא אם מתחילה עשה סוכתו כראוי ואך במקרה בא לו העניין שהוא מצטער לישב או לישון בתוכה, אבל אם מתחילה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שמתירא לישון בה, יש אומרים שאין הסוכה כשרה אפילו באכילה ביום. ויש מכשירים בדיעבד, וכן נוהגים. \שו"ע שם סע' ד.
מט. כאב ראש - מצטער פטור מהסוכה רק אם בביתו אינו מצטער, אבל הסובל מכאב ראש גם בבית וגם בסוכה, הגם שהוא מצטער, עם כל זה אינו פטור מהסוכה. \בא"ח האזינו יב\.
נ. ריח רע או יתושים - בסוכה שמצטער בגללם, פטור מן הסוכה. אמנם בגלל יתושים מועטין אין זה נקרא מצטער, כי גם בבית יש לעיתים יתושים ואין אדם עוזב את ביתו בגללם. \אחרונים\.
נא. מי שצפוף לו בסוכה - וכן מי שקשה לו לצאת לסוכה הנמצאת מחוץ לביתו ואין לו את הנוחיות שהוא רגיל בה, לא נקרא מצטער שפטור מהסוכה. \רמ"א שם סע' ד\.
נב. חתן - שהזמין אורחים לסעוד ולשמוח, ואין בסוכתו מקום לכולם לשבת, מעיקר הדין פטורים מהסוכה, אמנם נהגו בזמן הזה לישב בסוכה גם במצב כזה.
נג. בן שאביו מצטער - בעדו, כי חושש שמא יתקרר בנו - פטור הבן מלישב בסוכה.
נד. כשיורד גשם - פטור מן הסוכה. באילו גשמים פטור? אם גשמים יורדים לתוך הסוכה שאם יפלו לתוך התבשיל יתקלקל האוכל, פטור מהסוכה. \שו"ע תרלט סע' ה\.
נה. אם התחיל לאכול בסוכה ואחר כך ירדו גשמים ונכנס לתוך הבית והמשיך לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל לאכול בבית, ואחר כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחוייב להפסיק סעודתו בבית וללכת לסוכה, אבל אם לא התחיל לאכול - חוזר לסוכה. \שו"ע
נו. כשחם מאוד - יותר מהרגיל, ויש צער לשבת בסוכה, אפשר וכדאי להפעיל בתוכה מאוורר וכדו' כשם שהוא עושה בביתו. ואם אי אפשר והחום קשה מאוד יצא מהסוכה בכפיפת קומה. \ע"ז ג ב\.
נז. כשקר מאוד - והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה, ודבר זה אינו שכיח בארץ ישראל. \כה"ח תרלט ס"ק סח\.
נח. היוצא מן הסוכה - בגלל גשמים וכדו', יצא ממנה בצער כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו. ואם אינו יוצא משם, נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר על ישיבתו, ובמקרה זה אינו רשאי לברך "לישב בסוכה" משום דהוי ברכה לבטלה. \רמ"א תרלט סע' ז\.

להפריש חלה - סיפור
כשהייתי דיין בבאר-שבע, הייתי ישן כמה ימים בבאר-שבע ועולה כל כמה ימים לירושלים. כיוון שכך, הייתי לוקח עמי אוכל שיספיק לי לאותם ימים שבהם שהיתי בבאר-שבע, כי לא הייתה שם אפשרות לאכול במקום מסודר עם הכשר טוב.
פעם חסר לי לחם, ונכנסתי למאפיית פיתות להתעניין כיצד הוא מנפה את הקמח ואיך הוא מפריש חלה, ועוד. נבהל בעל המאפייה וחשב שאני באתי לגבות ממנו כסף למועצה דתית או לרבנות. והתחיל לצעוק שהוא לא חייב כלום למסים וכי הוא משלם הכל בזמן, ותוך כדי צעקות סילק אותי מהמאפייה שלו.
בלית ברירה עזבתי את המקום והלכתי לבית-הכנסת למסור את השיעור הקבוע שלי. והנה, באמצע השיעור אני שומע מבחוץ צעקות: "מים! מים!". שאלתי: "מה קרה?" אמרו לי שיש אדם אחד בחוץ שמתעלף כל רגע. אמרתי שיזמינו לו רופא, אבל אמרו לי שהוא רק שומע את קולי ומתעלף. שאלתי: "מי זה האיש?" הלכתי לראות, והנה אני רואה את אותו בעל מאפייה, שהיה זועק ומצטער ביותר ואומר: "אוי לי שסילקתי את הרב מהחנות שלי"!
הרגעתי אותו ואמרתי לו שאני מוחל. אבל הוא לא נרגע ואמר לי שאין הוא מאמין שאני מוחל באמת, אלא אם כן ארשה לו להביא לי מדי בוקר פיתה טרייה. או אז ידע שאני מוחל לו באמת. הסכמתי לכך, בתנאי שהוא יעשה את מה שאני דורש ממנו בהכשרת המקום, וכך באותה הזדמנות רבים נִצלו מעוון.

הזמנת אושפיזין
ע. טוב לומר בכל לילה לפני כניסתו לסוכה "עולו אושפיזין" ככתוב במחזור. ויש נוהגים להכין כסא לאושפיזין ולהניח עליו ספרי קודש, ואומרים "זה הכסא של אושפיזין". ויש מדליקין נר מיוחד כל לילה לשם האושפיזין. וטוב לישב וללמוד בסוכה בכל לילה אחרי הזמנת האושפיזין.
עא. ישתדל ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילות החג בתוך הסוכה. \בא"ח שם\.
עב. טוב להזמין עניים על שולחנו בכל לילה מלילי חג הסוכות, ויש שולחין תבשיל או מעות לאיזה עני, שכן אין שמחה גדולה לפני המקום כשמחה זו לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין. \עיין בזוה"ק אמור קד ע"א. עיין בא"ח שם ט. כה"ח תרכה
נרות שבת בסוכה
עג. טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה דהיינו בסוכה, וטוב להסתכל בנרות בזמן אמירת הקידוש. \שו"ע רעג סע' ז. בא"ח ש"ש נח ב ועיין לעיל הלכות הדלקת נרות\.
עד. יכין מראש מקום בטיחותי להדלקת הנרות אמנם אם יש חשש משריפה וכדו' ואפילו חשש רחוק - תדליק את הנרות בבית במקום בו הנרות יוכלו להאיר לסוכה, או לכל הפחות שהנרות ייראו מהסוכה. ואם הבית רחוק מהסוכה, אעפ"כ תדליק האשה נרות שידלקו זמן רב, כדי שיספיקו ליהנות מהם אחרי האוכל בעת שיכנסו לביתם. או שיהנו מהנרות קודם שילכו לסוכה.
עה. מברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ואם חל בערב שבת מברכים "להדליק נר של שבת ויום טוב" ו"שהחיינו". ויש שלא נוהגות לברך "שהחיינו".
עו. מצווה להדליק נר מיוחד לכבוד האושפיזין.
עז. אם באה רוח לכבות את נרות שבת או נרות יום־טוב דרך הדפנות, מותר לפרוש סדין או בגד במקום שימנע את הרוח.

הלכות כלליות

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

1:05
הלכות שבועות
הלכות חג השבועות
6 דק'
ירושלים
גבורת ישראל וירושלים
58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
עקב
עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אב תשע"ו

הלכות כלליות

הלכות כלליות
סעודה משפחתית זו שמחה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשע"ה
56 דק'
הלכות כלליות
הלכות ומנהגי חג הסוכות
הרב בן ציון מוצפי | י"ב תשרי תשע"ב
הלכות כלליות
תשבו כעין תדורו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשס"ז
הלכות כלליות
ענני כבוד או סוכות ממש
הרב הלל מרצבך | תשרי תשס"ט

הלכות כלליות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
שאר תפילות היום
זמני תפילת ערבית
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אורי שרקי
הרב ש. יוסף וייצן
הרב חיים דרוקמן
הרב חיים כץ
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב הלל גפן
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו