שמחת יום טוב | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

ספריה
פסח

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

15 דק' קריאה

א. כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגו, כך מצווה לכבד את הימים הטובים ולענגן, שנאמר: "לקדוש ה' מכֻבד". וכל הימים הטובים נאמר בהם מקרא קודש (רמב"ם, הלכות יום טוב ו טז. כה"ח תקכט ס"ק ד).
ב. איזהו כבוד? זה שאמרו רז"ל שיכנס אדם לחג כשהוא נקי ומסופר, ולבוש בגדים נאים. איזהו עונג? זה שאמרו רז"ל שחייב לאכול ביום טוב שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום ויבצע בהם על שתי ככרות. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו (שו"ע תקכט א' כה"ח ס"ק יב משנ"ב ס"ק יא).
ג. חייב לשמח את אשתו ובניו ואת כל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו. לקטנים נותן אגוזים וממתקים. לאשתו ולבנותיו קונה בגדים ותכשיטים כפי יכלתו. ולכולם נותן בשר ויין או שאר מאכלים שערבים להם. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת, כיוון שרק ביום טוב נאמר: "ושמחת בחגך". (שו"ע תקכט ב')
ג. חשיבות השמחה - השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח מז). וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר: "אל תתהדר לפני מלך" (משלי כה ו). וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל: "המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב, ו טז). ואמר על זה: "ונקלֹתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב, ו כב). וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך.
ג. ריקוד וניגון - מצווה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לרקוד ולהכות כף לכבוד התורה אך לא לנגן בכלים (רמב"ם, הלכות לולב ח טו).
ד. בגדים - בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת (שו"ע תקכט סע' א. כה"ח שם ס"ק כג).
ה. חציו לה' - אע"פ שהאכילה והשתיה בחגים היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר: "עצרת לה' אלהיך". ואע"פ שנאמר: "עצרת תהיה לכם", כבר פירשו רז"ל (פסחים סח:) חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה (כה"ח שם).
ו. עניים - כשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנאמר: "והלוי והגר והיתום" וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר: "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמָּאוּ כי לחמם לנפשם". וכתב על זה בזוהר הקדוש פרשת יתרו: "ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני. ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא - עליה כתיב 'וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם'" . (תרגום - בא וראה שבכל המועדים והחגים צריך אדם לשמוח ולשמח את המסכנים. ואם הוא שמח לבדו, ולא נותן למסכנים - עונשו גדול, כיוון ששמח לבדו ולא נתן שמחה לאחרים - עיין רמב"ם, הלכות יום טוב ו יח. כה"ח תקכט ס"ק מב).
ז. לא הוללות - כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרֹב כל". הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות (רמב"ם שם. שו"ע שם סע' ג).
טו. מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שימחם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו: אם כך היא שמחת העולם הזה אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, אם כן מה תהא שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת העולם ויזכנו לחיי העה"ב לאור באור פני מלך חיים" (טור שם).
טז. חייב כל אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבואו ח"ו לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום (שו"ע שם סע' ד).
יז. קריאת תהלים - יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה על עוונות ופשעים האמור בבקשות שאומרים - קודם ואחר אמירת תהילים, כי יום טוב הוא (בא"ח במדבר ו).

סעודות יום טוב
ח. יזהר לעשות סעודת יום טוב בפת בלילה וביום (כיון שיש ספק אם יש חיוב פת בסעודת יום טוב והרי זה ספק דאורייתא, ולחומרא) אמנם אין חובת לסעוד סעודה שלישית ביום טוב (שו"ע תקכ"ט סעי' א' וברמ"א שם, מג"א שם ס"ק ב', ברכ"י אות ב' ועיין כה"ח ס"ק ז').
ט. לכתחילה לא יעשה את סעודות החיוב של יום טוב בעוגות בשיעור של "המוציא" ולא יסתפק בשתיית רביעית יין חוץ מהקידוש, אלא יאכל פת ממש. ויבצע על שתי ככרות כמו שבת.
יד. בתחילת סעודות החיוב של שבת ויום טוב יזהר לאכול כזית פת בזמן של לא יותר מארבע דקות. ולחם זה אפשר להטעימו בסלט וכד'. (יש אומרים שהזמן הוא שתי דקות. גם ביום חול יש להקפיד לאכול כזית בארבע דקות ובדרך כלל עושים כן בלי משים, אמנם בשבת ויו"ט צריך להיות בתחילת הסעודה וביום חול אין צורך להקפיד שיהא בתחילת הסעודה).
יא. שכח יעלה ויבא - מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בליל א' של פסח או של סוכות, ונזכר קודם שפתח ב"ברוך" של ברכה רביעית, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". ואם חל יום טוב זה בשבת ושכח לומר "רצה" ו"יעלה ויבוא" אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים". ואחר כך ימשיך בברכה רביעית (שו"ע סי' קפ"ח).
יב. בשאר ימים טובים שאינם גם שבת לפי השו"ע יברך ברכה זו בלי שם ומלכות. ולפי הרמ"א בכל מקרה יברך עם שם ומלכות (כה"ח ס"ק כד').
יג. אם פתח ב"ברוך" של ברכה רביעית אינו יכול להמשיך "אשר נתן וכו'" שכבר הסיח דעתו מברכות דאוריתא של ברכת המזון. (ולדעת ה"חיי אדם" כל עוד לא התחיל בגוף הברכה ממשיך ומברך את הנוסח דלעיל ואחר כך יברך ברכה רביעית ואין אנו נוהגים כדעתו) ולכן אם שכח "רצה" בשבת או "יעלה ויבוא" בשתי הסעודות שחייב בהם ביום טוב, ליל יום טוב ראשון של סוכות ושל פסח - חוזר לתחילת ברכת המזון. בשאר סעודות ביום טוב או בראש חודש - ממשיך ומסיים ברכת המזון כדרכו ומזכיר את הבקשות של יעלה ויבוא ב"הרחמן". ולדעת הרמ"א בכל סעודות יום טוב אם התחיל "ברוך" של "הטוב והמטיב" - חוזר לראש. (עיין ב"י קפ"ח ובשו"ע ס"ק ז' בא"ח חקת כ' כא', כה"ח קפ"ח כ"ח, מאמ"ר י"ב שו"ע ר"ז ט', עיין מ"ב ס"ק כ"ג ובביאור הלכה).

אסרו חג
יח. נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט (עיין שו"ע תכט סע' ב הגה. תצד סע' ג. כה"ח שם ס"ק מז).

יום טוב שני
יט. תקנת חכמים היא שיהיו עושים בחו"ל שני ימים טובים גם בזמן הזה כמנהג אבותיהם בידיהם, ואפילו ביום טוב של שבועות שתלוי בספירה תקנו כן שלא יתחלף להם בין יום טוב ליום טוב (רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ג' הלכה יב ופרק ה' הלכה ה' ו').

מלאכה ביום טוב
כ. אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה (ירושלמי, שבת פרק טו ה"ג). ואמרו חז"ל: חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בימים טובים, גם ביום וגם בלילה (שו"ע תקכט סע' א).
כא. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב דהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל כיוצא בזה, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו (בא"ח במדבר ח).
כב. הלכות אלו של יום טוב שייכות בנשים כמו באנשים.

הכנת אוכל
כג. טחינה - אסור לטחון או לרסק ביום טוב על ידי מטחנת יד או פומפיה (וכ"ש במטחנת חשמל) אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יום טוב, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי על ידי מזלג מותר (עיין שו"ע תקד סע' א. כה"ח שם ס"ק יד).
כד. מותר לרסק או לפורר מצות ביד כי אין טוחן אחר טוחן (שו"ע תקד סע' ג הגה. כה"ח שם ס"ק לה).
כה. לא נוהגים להשתמש בשום קצוץ דק דק ביום טוב כיוון שיש בקציצתו מעין טחינה, ומלבד זאת אין להשתמש תמיד בשום קצוץ או מקולף מבעוד יום מכיוון ששורה עליו רוח רעה (נדה יז א).
כז. קילוף - הקולף תפוחי אדמה וכד' צריך לקולפם סמוך לבישול ולאכילה, ובכל מקרה אין לקלוף בקולפן אלא יקלוף בשינוי, בסכין וכד'.
כח. הרוצה לקלוף תפוחי אדמה על מנת לבשלם ביום טוב לצורך שבת שלמחרתו, אף על פי שאין האכילה בסמוך לבישול, אם עשה עירוב תבשילים מותר, כאילו הוא לאלתר.
כט. הקפאת מים - מותר להקפיא מים ביום טוב (כמו בשבת).
כו. ברירה - מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכד' (שו"ע תקי סע' ב).
ל. ניפוי - אסור לנפות קמח וכד' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפות פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה (שו"ע תקו סע' ב. בא"ח במדבר יח).
לא. אם ניפה קמח וכד' מערב יום טוב ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי (שו"ע שם. בא"ח שם).
לב. לישה - לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומד הדעת (שו"ע תקו סע' א. בא"ח במדבר יז).
לג. הפרשת חלה - אשה שלשה בצק ביום טוב יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביום טוב, אלא תשמור אותה למוצאי יום טוב ואחר כך תשרפנה. ויכולה כמו כן להניחה באשפה עטופה באופן שלא יהיה בזיון. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה.
לד. אשה שהניחה את החלה מידה אינה יכולה אחר כך לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה.
לה. אשה שלשה בצק בערב יום טוב ושכחה להפריש ממנה חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בארץ ישראל על סמך מה שתפריש במוצאי יום טוב. (שחיוב חלה בארץ ישראל יותר חמור מהחיוב בחו"ל) אבל יכולה ללוש ביום טוב עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילושה בערב יום טוב, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק (שו"ע יו"ד שכג. עיין כה"ח תקו ס"ק כט).
לו. אפיה - אפיית הבצק בתנור חשמלי מותרת, אך הדלקת התנור אסורה מדין הבערה, ולכן אפשר לאפות בתנור כזה רק אם התנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יום טוב.
לז. כשרוצים לבשל בתנור עצים או גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם - אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה - מותר לבקעם בסכין (שו"ע תקא סע' ב בא"ח במדבר יד).
לח. אם יש אבנים או עצים מונחים מערב יום טוב, מותר להניח קדרה על גביהן (עיין שו"ע תקב סע' א). אמנם אסור לערוך אבנים או עצים כאהל על מנת להניח עליהם את הסירים שנראה כמו בונה.
לט. מה מותר לבשל ביו"ט? - יש אומרים שביום טוב אין להכין אוכל שאפשר להכינו בערב יום טוב, ויש אומרים שמותר ונהגו להחמיר בזה. ובמקרה שטעם האוכל יפגם אם יכינו אותו ביום קודם - מותר. מכל מקום ישתדל לבשל מערב יום טוב כדי לא לאבד את זמנו בחג בבישולים וכד' אלא ינצלו את החג לעונג יום טוב וללימוד תורה. (עיין רמב"ם יו"ט פ"א, הלכ' ב', ד', ה' לעומת תוס' שבת דף צ"ה ד"ה: "והרוצה". עיין כה"ח תצה ס"ק י).
מ. חידוד סכין - מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב רק אם אי אפשר לעשותו בערב יום טוב. ולכן אין מחדדים סכין ביום טוב אבל מותר להכשיר כלי שנצרך לבישול ביום טוב
מא. שחיטה ומליחה - יש מקומות שנהגו לשחוט ביום טוב גם בלי צורך גדול, (עיין נהר מצרים), ויש מקומות שלא היו שוחטים כלל (כרם חמד). ובכל מקום נהגו להקל בעופות לשוחטן ביום טוב, רק יזהר למרוט את הנוצות שבצוואר קודם יום טוב, ויזהר להכין עפר לכסות את הדם מערב יום טוב (עיין שו"ע תצח סע' יג, יד).
מב. לא ישחט תרנגולים ועופות ביום טוב אלא אותם שהם מוכנים לשחיטה, ולא אלה שעומדים לגדל ביצים (עיין שו"ע תצז סע' ו. כה"ח שם ס"ק לב).
מג. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביום טוב. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יום טוב, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביום טוב. אבל אין למלוח אחד אחד (שו"ע תק סע' ה. כה"ח שם ס"ק מה, מו).

הכנת אוכל ליום אחר
נו. אסור לאפות ולבשל ביום טוב לצורך יום חול, וכן אסור לבשל ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני. אבל מותר לבשל ביום ראשון הרבה, שיאכל בו ביום וישייר ליום שני, אך יזהר שלא יאמרו בפירוש שהוא מבשל הרבה לצורך הלילה מפני זילותא של יום טוב. ואחר שאכל את הארוחה האחרונה ביום טוב ראשון, לא יוכל לבשל "כאילו" לצורך היום הראשון על ידי שיאכל ממנו מעט, כיוון שניכר הדבר שהוא מבשל ביום הראשון לצורך היום השני (בא"ח במדבר טז).
נז. מותר להכין אוכל מיום טוב לשבת רק אם עשו מערב יום טוב "עירוב תבשילין".
נח. אין לשטוף כלים ביום טוב ליום המחרת, בין אם הוא יום חול ובין אם הוא יום טוב שני.
נט. מותר להקפיא שירי אוכל של יום טוב אם אפשר שיצטרך להם לשבת (בתנאי שיעשה ערוב תבשילין).

הבערה וכיבוי
מד. הבערה והעברה - אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש (בא"ח במדבר טו. שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' נח, נט).
מה. מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר (שו"ת רב פעלים שם ועיין משנ"ב תקב ס"ק ב').
מו. מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה (כה"ח תקמח ס"ק ד, לב). ויש בו נחת רוח לנפטרים ולהבדיל גם לחיים.
מז. מותר לעשן סיגריה ביום טוב, אמנם יש להקפיד שלא להדליק אש בגפרור, ושלא לכבות את הגפרור או את הסיגריה (עיין כה"ח תקיא ס"ק לה. שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' נח).
מח. כיבוי - אסור לכבות אש ביום טוב. ואפילו יש לאדם בבית תנור מעשן - אסור לכבותו. אמנם יכול להוציאו מחוץ לבית כדי שיוכל לשהות בבית בנחת (בא"ח במדבר כה) אם לא יכול להוציא את התנור מחוץ לבית - אם אין לו בית אחר לדעת הרמ"א יכול לכבותו, ולדעת השו"ע לא יכול. (עיין לשו"ע תקיד ס"ע א)
מט. אסור לכבות נר או חשמל ביום טוב, אפילו לצורך הנאתו, כגון שרוצה לישון וכד'.
נ. שעון גז - מותר לכוון "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב, ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז (אחרונים). וצריך להקפיד להכניס את התקע לחשמל מערב יום טוב.
נא. שעון שבת - ישנם שעונים מסוגים שונים, ואף שישנם סוגי שעונים ואופנים שבהם מותר לקצר או להאריך את פעולת השעון, מכיון שהרי זה "הררים התלוים בשערה" ובנקל עלול האדם לטעות ולבוא לידי איסורי דאוריתא, לא יגע אדם בשעונים אלו בשבת ויום טוב כלל. (עיין מנחת שלמה סי' י"א י"ג חזו"א ל"ח ציץ אליעזר ח"א ב', ישכיל עבדו ח"ז סי' כ"ג, אג"מ ח"ג סי' מ"א).
נב. גרם כיבוי - אפשר לכבות אש של גז ביום טוב על ידי "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מלא מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה וכד' (אחרונים).
נג. הנמכת אש - לגבי הנמכת אש יש להבחין בשלוש סוגי אש. א) חשמלי - תמיד אסור מדין בונה וסותר. ב) פתילה או עצים - לדעת הרמ"א מותר לצורך בישול האוכל ויש חולקים. ג) גז - מותר להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף (אחרונים)
נד. מותר לכסות אש בכלי או באפר אף על פי שיש חשש שהאש תכבה, ודוקא באופן שלא ודאי תכבה (בא"ח במדבר כה).

תיקון כלים
ס. ישור ידית - אסור לתקן כלים ביום טוב. ולכן, אסור לישר שיפוד שנעקם, או ידית של משקפיים. ואסור להשחיז סכין על אבן משחזת. אמנם מותר להחליק את הסכין על גבי חברתה וכד' (שו"ע תקט סע' א, ב).
סא. הדבקת נרות - אסור להדביק נרות בפמוטים שלהם ביום טוב. ולכן אם חל יום טוב בערב שבת צריך להכין את הנרות ולהדביקם בפמוטים בערב יום טוב גם לשבת (עיין כה"ח תקיד ס"ק מא, מב. מ"ב שם ס"ק יח).
סב. תפירת עופות - עופות שממלאים אותם בבשר ואורז, מותר לתופרם ביום טוב ובלבד שיחתוך את החוט במידתו ויתנהו במחט מערב יום טוב. ואם יש לו כמה עופות לתופרם ביום טוב, יכין כמה מחטים וישים בהם החוטים מערב יום טוב (שו"ע תקט סע' ג). אך אם החוט ארוך ורוצה לתפור עוד עוף ממולא, יכול לשרוף את החוט ולא לחותכו (עיין כה"ח שם ס"ק כה). ואם נזקק ביום טוב להשחיל, בשעת הדחק מותר ובלבד שינתק את החוט על ידי אש ואחר כך ישחיל (כה"ח שם).
סג. הגעלה והטבלה - אסור להגעיל כלים ביום טוב (שו"ע תקט סע' ה הגה). וכן אסור להטביל כלים ביום טוב. אמנם מותר ליקח כוס וכד' להביא בה מים מהמעין או הנהר וכך להטביל אותה בדרך אגב. ודבר זה מותר רק בכלי שרגילים להביא בו מים ובמקום שרגילים ליקח ממנו מים. ובזמננו, שאין רגילים לקחת מים מן המקוה - אין להטביל (שו"ע שם סע' ז הגה ואחרונים).

הוצאה מחוץ לעירוב
סד. אף על פי שאין איסור הוצאה ביום טוב, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה. אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביום טוב אחרי תפילת הבוקר לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סידור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיוון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד. ויש מתירים לקחת אולר וכד' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה, אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיוון שיש בו צורך בכל עת (עיין בא"ח במדבר ט). ואם צריך סידור לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה שלא זוכרה בעל פה - מותר.

מוקצה
סה. דעת השו"ע להחמיר במוקצה ביום טוב יותר משבת. ולפיכך מוקצה מחמת מיאוס או פירות שעומדים לסחורה וכד' לדעת השו"ע אסורים בטלטול ולדעת הרמ"א דין יום טוב כדין שבת לענין מוקצה (שו"ע תצה סע' ד).
סו. עצמות וקליפות שנקלפו או שנתפרקו ביום טוב הרי הם "נולד", ולמרות שבשבת מותר לטלטלם מכיוון שהם ראויים למאכל בהמה, החמירו חכמים ביום טוב אפילו לדעת רמ"א ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב. אמנם בשבת שחל בו יום טוב מותר לטלטלן כיוון שאין לחוש לזלזול. (בא"ח במדבר יא).
סז. האוכל גרעינים או אוכל אחר שיש בו עצמות וקליפות, יניח "אוכל" בקערה ויזרוק לתוכה את העצמות והקליפות, ואחר כך יכול לטלטל את הקערה שהיא בסיס לדבר המותר והאסור (עיין שו"ע תצה סע' ד והחונים עליו), ובלבד שיניח בקערה מאכל אדם, כמו לחם וכדומה. ולא די שיניח כמו בשבת אפילו מאכל בהמה. (אחרונים).

שקילה
סח. אסור לשקול ביום טוב אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה. ואסור לקחת ביד המשקל וביד הבשר כדי לשער. אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומד הדעת. ואם הוא אומן שיודע לכוון - אסור לעשות כן כדי למכור. אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל - מותר (שו"ע תק סע' ב. בא"ח במדבר יב).
סט. אסור למדוד או לשקול אוכל או להשקל במשקל ביום טוב, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכד' אלא ימדדו לו בערך ולא במדויק (שו"ע שם. בא"ח שם).

קניה
ע. מותר לומר לגוי ביום טוב "תן לי קילו עגבניות". ואף על פי שזוכר לו שם משקל, אינו מכוון לשם משקל, אלא שידע כמה הוא צריך. ומכל מקום טוב שלא יאמר לו "שקול לי", אלא יאמר "תן לי" (בא"ח במדבר יג).

רחצה ביום טוב
עא. מותר לחמם מים כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואם המים הוחמו מערב יום טוב לדעת השו"ע יכול לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל לא ירחץ גופו במים חמים במרחץ, אפילו שבביתו. ולפיכך אסור לרחוץ באמבטיה, אבל במקלחת - מותר (שו"ע תקיא סע' ב, ג). ולדעת הרמ"א אם רוחץ כל גופו - אפילו במקלחת אסור.
עב. אשה שצריכה לספור שבעה נקיים יכולה לרחוץ את החלק התחתון שבגופה במים שהוחמו ביום טוב, ואם יש צורך - יכולה לרחוץ כל גופה במים שהוחמו מערב יום טוב ובלבד שתזהר שלא תבוא לידי סחיטה המים מהמגבת או משערה (עיין כה"ח שם ס"ק יד).
עג. מותר לאשה לטבול בליל יום טוב ובלבד שתזהר לא לבוא לידי סחיטת שלא תבוא לידי סחיטת מים מהמגבת או מהשער (עיין לשו"ע שכו ס"ע ח ולחונים עליו).

בישול לצורך נוכרי
עד. אסור לבשל לצורך נוכרי, ואם יש לו פועל נוכרי העובד בביתו, או אם בא הגוי לבקר בבית הישראל ביום טוב יכול הוא להכין לו קפה ביחד עם כל בני הבית, שישתו מאותם מים חמים (בא"ח במדבר כב).

מוצאי יום טוב
א. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על נר ובשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל וכו'". במוצאי יום טוב ושבת (בחו"ל) מבדילים כרגיל על נר ובשמים (שו"ע תצא סע' א).
ב. אם לא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה. אסור לו לעשות מלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו כבר הכוכבים. וכן אסור לאכול או לשתות עד שיעשה הבדלה על הכוס. וכן הדין באשה שאינה מתפללת ערבית (מ"ב תצא ס"ק א).
כשמוצאי יום טוב הוא מוצאי שבת, אחרי "יהי שם" אומר הש"ץ חצי קדיש ואחר כך אומרים "שובה וכו'". ואף על פי שלפי הפשט ועל פי מנהג חלק האשכנזים אין אומרים "שובה" ו"ויהי נועם" במוצאי שבת שחל יום טוב אחריו, או במוצאי שבת ויום טוב. על פי הקבלה יש לומר בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד. וכן נוהגים הספרדים. \עיין כה"ח רצה ס"ק ט, יא. בא"ח ש"ש ויצא ו\.

ג. אם חל יום טוב ביום שישי - מתפללים במוצאי יום שישי כמו בכל ערב שבת, דהיינו קבלת שבת בלי "במה מדליקין" ותפילת שבת ללא כל שינוי וללא כל תוספת.
ד. בחו"ל מתפללים במוצאי יום טוב ראשון תפילה של יום טוב.
ה. יש מקומות שנהגו הנשים לא לעשות מלאכה ביום איסרו חג, ובאותם מקומות אין לעשות מלאכה כמו כל דבר מותר שנהגו בו איסור (כה"ח תצד ס"ק מט).
ו.כיום אין באכילת מצה במוצאי פסח משום "בל תוסיף" כיון שרגילים לאוכלה במשך כל השנה. \ועיין פסחים דף ל'\.
ז.הפוסקים כרמ"א נוהגים לקרוא מגילת "שיר השירים" בשבת חול המועד בבית הכנסת. ואם חל יו"ט ראשון של פסח בשבת - קורא בשבת זו שיר השירים.

פסח

הלכות כלליות