ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו לזכר נסי מצרים. וזה שנצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכין להותיר מתבשילין מיום אל יום, ועל כן אמר, שאם יותר ממנו, שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה. וכל זה לזכר ולקבע בלב, שבאותו זמן גאלנו השם יתברך ונעשינו בני חורין וזכינו למלכות ולגדלה.
דין המצוה בפסחים (הלכות קרבן פסח פרק ט')
ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית. והעובר עליה והותיר, עבר על לאו. ואין לוקין על לאו זה לפי שהוא נתק לעשה (רמב''ם שם י', י''א), שנאמר (שם) והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו. והלכה היא לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו.
מצווה ח–שלא להותיר מבשר הפסח
המצווה הח' היא שלא להותיר מבשר הפסח עד הבוקר, וילפינן לה מקרא ד''ולא תותירו ממנו עד בוקר'' (שמות י''ב י'). וכתב הרמב''ם (ספה"מ מ"ע צא, ל"ת קיז) דאין לוקין על לאו זה משום דהוא ניתק לעשה ד''והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו'' .
והנה יש לחקור באיסור זה של נותר האם הוא איסור שנתייחד בקרבן פסח וכמו שמצינו שיש איסור מיוחד שלא להאכיל ממנו למשומד, או שאיסור נותר בפסח הוא אותו האיסור שלא להותיר מבשר הקרבנות שנלמד מהפסוק שנאמר לגבי קרבן תודה (ויקרא כב, ל) ''לא תותירו ממנו עד בקר''.
והנה הרמב''ם פרק י''ח ה''ט מהל' פסולי המוקדשים כתב: ''אסור להותיר מבשר הקודשים לאחר זמן אכילתן, שנאמר בקרבן תודה "לא תותירו ממנו עד בוקר (ויקרא כ''ב, ל') והוא הדין לשאר הקודשים כולם, והמותיר אינו לוקה שהרי ניתקו הכתוב לעשה, שנאמר "והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו'' (שמות י''ב, י'), עכ"ל. ומקורו מהתורת כהנים (צו פרשה י''ב) שמרבה את כל הקרבנות לאיסור נותר.
ומבואר בדבריו דאיסור נותר שנכתב לגבי קרבן תודה הוא איסור כללי שלא להותיר משום קרבן, ואם כן קשה מדוע צריכה התורה לכתוב לאו מיוחד שלא להותיר מבשר קרבן הפסח, שאף חוזר ונשנה בפסח שני (במדבר ט', י''ב), ומשמע מזה לכאורה שנתחדש בקרבן פסח איסור מיוחד שלא להותיר את בשרו, שכן אם הוא אותו האיסור מדוע צריכים ללמוד את שאר הקרבנות מתודה ואי אפשר ללמוד מפסח, ואם מאיזה טעם צריך ללמוד דוקא מתודה למה לא נלמד קרבן פסח מתודה ולמה לי קרא לגבי פסח, ועו"ק, שאם הוא אותו האיסור מפני מה נמנו מצות נותר דפסח ותודה כשתי מצוות נפרדות? .
ונראה לומר דחילוק גדול יש בין איסור נותר דתודה לאיסור נותר דפסח, דהנה בכל קרבן רק הבעלים עובר באיסור נותר דכיון דהוא בעלים על הקרבן הוא עובר על איסור נותר, אבל בקרבן פסח, איסור נותר אינו על הבעלים דוקא אלא על האדם האחרון שנשאר עם הפסח, ואם סיים בעל הקרבן לאכול והניח את הפסח ביד מי שצריך עוד לאכול ויצא, הרי הוא פטור, והחיוב הוא על מי שנשאר עם הקרבן ואמור לאכול אותו, כמו שנתבאר במנחת חינוך כאן , וכיון שחלוק קרבן פסח משאר קרבנות באופן זה י''ל שמטעם זה לא כללה אותם התורה בלאו אחד .
ויעויין עוד בספר החינוך שכתב בטעם לאו דנותר בפסח (מצוה ח'): ''משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו לזכר נסי מצרים. וזה שנצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכין להותיר מתבשילין מיום אל יום, ועל כן אמר, שאם יותר ממנו, שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה בני חורין וכו' עיי''ש אך מאידך בלאו דנותר דקדשים קלים (מצווה קמ''ב וקמ''ג) כתב דטעמו הוא כדי שלא יתקלקל הבשר ויקוץ האדם בריחו, עיי''ש, הרי דלחינוך אף שאותו לשון נאמר לגבי איסור נותר בפסח ובשלמים מכל מקום טעמיהם שונים.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
8 - שלא לאכל הפסח נא ומבשל
9 - שלא להותיר מבשר הפסח.
10 - מצוות השבתת חמץ
טען עוד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך מתגברים על מידות רעות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד אמונה?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
דיני פרשת זכור
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
