בית המדרש

  • חכמת החינוך א'
לחץ להקדשת שיעור זה

שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.

undefined

הרב אלחנן פופקו

תשרי תשע"ט
4 דק' קריאה
שלא להאכיל מבשר הפסח לגר ולתושב, שנאמר: (שמות יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. והתושב הוא אדם מן האמות שקבל עליו שלא לעבד עבודה זרה ואוכל נבלות. ושכיר הוא גר שמל ולא טבל, שכן פרשו חכמינו ז''ל. (יבמות ע''א.).
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו באחרות לזכר יציאת מצרים. ובעבור שקרבן זה לזכר חרותנו ובואנו בברית נאמנה עם השם יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים ולא אלו שעדין לא באו עמנו בברית שלם. וענין הרחקת הערל מאכילתו, גם כן מזה השרש (שם).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה.


מצווה י''ד - שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב
הנה המצווה הי''ד היא שלא להאכיל מן הפסח לגר ולתושב וילפי' לה מדכתיב (שמות י''ב, מ''ה) ''תושב ושכיר לא יאכל בו''.
ויש לחקור בלאו זה אמי קאי, האם הוא על הישראל המאכיל את הקרבן פסח או שהוא גם על התושב ושכיר החייבים במצוות שלא יאכלו בקרבן זה. עוד יל''ע אם איסור זה כולל גם עכו''מ או שהוא בעיקר על גר תושב ושכיר.
והנה נחלקו הראשונים בעיקר לאו זה אמאי קאי, דהנה כיוון שיש לאו שלא יאכל ערל בפסח א''כ כל מי שהוא לא יהודי—וכולהו ערלים איקרו--כלול בלאו ד'כל ערל לא יאכל בו' וא''כ האי לאו ד'תושב ושכיר לא יאכל בו' למאי אתא? הא כל הגויים ערלים הם וא''כ מה הוא דריבה לאו זה?
ועי' ברש''י עה''ת שכ' (שמות י''ב, מ''ה) על פסוק זה וז''ל:''תושב - זה גר תושב. שכיר, זה הגוי. ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם?אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול", וא''כ לרש''י האי לאו אתא לרבויים גר תושב וערבי מהול. אבל הרמב''ן עה''ת (שם) חולק על רש''י ואחר שהביא את דברי רש''י הנ''ל כ' הרמב''ן וז''ל:"ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא, שהרי הקשו על זה (יבמות ע''א.): והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג' י''א): הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שנאמר (ירמיה ט', כ''ה): כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל:''

וא''כ הרמב''ן מסכים עם רש''י שתושב דכתיב בקרא זה גר תושב אבל לגבי שכיר הרמב''ן חולק על רש''י וסובר ששכיר לא אתי לאסור גבעוני מהול בקרבן פסח אלא אתי לאפקועי גר שמל ולא טבל מאכילת הפסח.

ועי' ברמב''ם (פ''ט ה''ז מהל' קרבן פסח) שכ' דלא כדברי רש''י ודלא כדברי הרמב''ן בזה וז''ל הרמב''ם: "המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשומד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה...ו"בן נכר" האמור בתורה(שמות י''ב, מ''ג) זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפילו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות י''ב, מ''ה)"
ונראה שדעת הרמב''ם היא דלא כרש''י ולא כרמב''ן וס''ל דלא אתא קרא לגבעוני מהול או לגר שמל ולא טבל אלא אתא קרא למיסר האכלת קרבן פסח לעכו''מ ואפי' לגר תושב.
אבל עי' בראב''ד שם שהקשה על הרמב''ם וז''ל:"המאכיל כזית מן הפסח וגו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א"א ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' עכ''ל
ועוד קשה למה צריך לאו לכל אחד ואחד מאלו (עי' בגמ') ולמה כללים אלו לא כלולים בפרטי המצווה של קרבן פסח.
ולתרץ את קושיית הראב''ד כבר כתבו האחרונים(עיין בלחם משנה ועוד) שיש לחלק בין האיסור על האוכל לאיסור על המאכיל. דאיסור אכילת הערל בפסח היא איסור על האוכל והוא דאפי' אם מתו אחיו מחמת מילה עדיין אסור לו לאכול אבל איסור גר תושב ועכו''מ בפסח הוא איסור על המאכיל ולכן צריך לאו לשניהם.

אמנם עדיין צריך עיון מהא דביארתי במצווה י''ג דאיסור אכילת משומד בפסח הוא איסור שעיקרו על המאכיל
וכן ביארו האחרונים דמטעם זה צריך ריבו דפסח הוא דאינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור והיינו משום דאיכא עליה חיוב
מה המקור לזה שגוי אינו יכול לאכול בקרבן פסח?
ועיין ברמב''ם בספר המצוות שכתב (ל''ת ז') כתב '' מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח לעובדי כוכבים ומזלות אפילו לגר ותושב שנאמר "תושב ושכיר לא יאכל בו" שמות יב, מה.'' ומשמע מדבריו שאיסור האכלת גר תושב בפסח הוא שני לאיסור האכלתו לעכו''מ אף דעכו''מ אינו מפורש בקרא.
ונראה לבאר דעיקר יסוד איסור האכלת הפסח לגר ותושב הוא משום הזרות שלהם והיינו דהתורה אמרה דגם אם אין למישהו פסול ערלות (ונחלקו התנאים אי האי אתא לאתויי גבעוני מהול וכו' עיין מכילתא כאן) .
ולכן כתב החינוך דנוהגת באנשים ונשים משום דעיקר איסורו הוא האכלתו לזר ולא אכילתו והוא דומה לאיסור שנאסר להוציא מן הפסח החוצה כמו כן יש איסור האכלתו לזר שאינו שייך בו וזהו שהקשה הראב''ד '' ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' והיינו שכולהו משום איסור האכלתו למי שאינו ממונה עמו יש חילוק גדול בין האכלתו למי שאינו ממונה עמו להאכלתו לעכו''מ דאיסור אכילה למי שאינו ממונה עמו הוא בעיקר על מי שאינו ממונה ולא על המאכיל אבל האכלתו לעכו''מ או גר תושב דמיקרהו זרים גבי פסח הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח ולכן כ' החינוך כאן:" ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה" דעיקר האיסור הוא לא פרט מהמצווה אלא הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח שזהו איסור נפרד מדיני קרבן הפסח. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il