ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו באחרות לזכר יציאת מצרים. ובעבור שקרבן זה לזכר חרותנו ובואנו בברית נאמנה עם השם יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים ולא אלו שעדין לא באו עמנו בברית שלם. וענין הרחקת הערל מאכילתו, גם כן מזה השרש (שם).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה.
מצווה י''ד - שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
14 - שלא נאכיל מן הפסח לישראל משמד.
15 - שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.
16 - שלא להוציא מבשר הפסח חוצה
טען עוד
ויש לחקור בלאו זה אמי קאי, האם הוא על הישראל המאכיל את הקרבן פסח או שהוא גם על התושב ושכיר החייבים במצוות שלא יאכלו בקרבן זה. עוד יל''ע אם איסור זה כולל גם עכו''מ או שהוא בעיקר על גר תושב ושכיר.
והנה נחלקו הראשונים בעיקר לאו זה אמאי קאי, דהנה כיוון שיש לאו שלא יאכל ערל בפסח א''כ כל מי שהוא לא יהודי—וכולהו ערלים איקרו--כלול בלאו ד'כל ערל לא יאכל בו' וא''כ האי לאו ד'תושב ושכיר לא יאכל בו' למאי אתא? הא כל הגויים ערלים הם וא''כ מה הוא דריבה לאו זה?
ועי' ברש''י עה''ת שכ' (שמות י''ב, מ''ה) על פסוק זה וז''ל:''תושב - זה גר תושב. שכיר, זה הגוי. ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם?אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול", וא''כ לרש''י האי לאו אתא לרבויים גר תושב וערבי מהול. אבל הרמב''ן עה''ת (שם) חולק על רש''י ואחר שהביא את דברי רש''י הנ''ל כ' הרמב''ן וז''ל:"ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא, שהרי הקשו על זה (יבמות ע''א.): והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג' י''א): הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שנאמר (ירמיה ט', כ''ה): כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל:''
וא''כ הרמב''ן מסכים עם רש''י שתושב דכתיב בקרא זה גר תושב אבל לגבי שכיר הרמב''ן חולק על רש''י וסובר ששכיר לא אתי לאסור גבעוני מהול בקרבן פסח אלא אתי לאפקועי גר שמל ולא טבל מאכילת הפסח.
ועי' ברמב''ם (פ''ט ה''ז מהל' קרבן פסח) שכ' דלא כדברי רש''י ודלא כדברי הרמב''ן בזה וז''ל הרמב''ם: "המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשומד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה...ו"בן נכר" האמור בתורה(שמות י''ב, מ''ג) זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפילו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות י''ב, מ''ה)"
ונראה שדעת הרמב''ם היא דלא כרש''י ולא כרמב''ן וס''ל דלא אתא קרא לגבעוני מהול או לגר שמל ולא טבל אלא אתא קרא למיסר האכלת קרבן פסח לעכו''מ ואפי' לגר תושב.
אבל עי' בראב''ד שם שהקשה על הרמב''ם וז''ל:"המאכיל כזית מן הפסח וגו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א"א ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' עכ''ל
ועוד קשה למה צריך לאו לכל אחד ואחד מאלו (עי' בגמ') ולמה כללים אלו לא כלולים בפרטי המצווה של קרבן פסח.
ולתרץ את קושיית הראב''ד כבר כתבו האחרונים(עיין בלחם משנה ועוד) שיש לחלק בין האיסור על האוכל לאיסור על המאכיל. דאיסור אכילת הערל בפסח היא איסור על האוכל והוא דאפי' אם מתו אחיו מחמת מילה עדיין אסור לו לאכול אבל איסור גר תושב ועכו''מ בפסח הוא איסור על המאכיל ולכן צריך לאו לשניהם.
אמנם עדיין צריך עיון מהא דביארתי במצווה י''ג דאיסור אכילת משומד בפסח הוא איסור שעיקרו על המאכיל
וכן ביארו האחרונים דמטעם זה צריך ריבו דפסח הוא דאינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור והיינו משום דאיכא עליה חיוב
מה המקור לזה שגוי אינו יכול לאכול בקרבן פסח?
ועיין ברמב''ם בספר המצוות שכתב (ל''ת ז') כתב '' מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח לעובדי כוכבים ומזלות אפילו לגר ותושב שנאמר "תושב ושכיר לא יאכל בו" שמות יב, מה.'' ומשמע מדבריו שאיסור האכלת גר תושב בפסח הוא שני לאיסור האכלתו לעכו''מ אף דעכו''מ אינו מפורש בקרא.
ונראה לבאר דעיקר יסוד איסור האכלת הפסח לגר ותושב הוא משום הזרות שלהם והיינו דהתורה אמרה דגם אם אין למישהו פסול ערלות (ונחלקו התנאים אי האי אתא לאתויי גבעוני מהול וכו' עיין מכילתא כאן) .
ולכן כתב החינוך דנוהגת באנשים ונשים משום דעיקר איסורו הוא האכלתו לזר ולא אכילתו והוא דומה לאיסור שנאסר להוציא מן הפסח החוצה כמו כן יש איסור האכלתו לזר שאינו שייך בו וזהו שהקשה הראב''ד '' ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' והיינו שכולהו משום איסור האכלתו למי שאינו ממונה עמו יש חילוק גדול בין האכלתו למי שאינו ממונה עמו להאכלתו לעכו''מ דאיסור אכילה למי שאינו ממונה עמו הוא בעיקר על מי שאינו ממונה ולא על המאכיל אבל האכלתו לעכו''מ או גר תושב דמיקרהו זרים גבי פסח הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח ולכן כ' החינוך כאן:" ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה" דעיקר האיסור הוא לא פרט מהמצווה אלא הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח שזהו איסור נפרד מדיני קרבן הפסח. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד אמונה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
איך עושים קידוש?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
