ה. ^ 1.הר"ש משאנץ, בפירושו למשנה פאה שם; אור זרוע הל' צדקה סי' יד; מרדכי בבא בתרא רמז תק; שו"ת הרשב"א א סי' תתעב; שו"ת הרשב"ש סי' שסא; שו"ת פעולת צדיק, ב סי' קלא; קצושו"ע לד, ב; מעשה רוקח על הרמב"ם הל' מתנות עניים ט, יג ודרך אמונה שם אות פא; שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סי' קלז.
ו. ^ 2.הרב יצחק מקורביל, ספר מצות קטן (סמ"ק), מצוה רמח כתב: "ודין מאתים זוז אינו נוהג אצלנו".
ז. ^ 3.טור יורה דעה סימן רנג. בשו"ע שם סעיף ב, הוסיף: "ודברים של טעם הם". ראה עוד: הרב שלמה גורן, "קביעת קו העוני לפי ההלכה", תורת המדינה, עמ' 384-358; הרב מרדכי אליהו, "גדר 'עני' למעשר עני", שו"ת מאמר מרדכי, ג, סי' כ; הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רלט-רמד; הרב יעקב מדן, "קו העוני בהלכה", בצדק אחזה פניך, עמ' 164-133.
ח. ^ 4.הרמב"ם בהל' מתנות עניים ט, יג ציין סכום זה רק באשר ליכולת ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, והוא לא ראה בזה הגדרה כוללת ורחבה להגדרת אדם כעני. בתוספתא נדה ו, י נאמר: "כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. יש נוטל מעשר עני ואין נוטל צדקה". הקריטריון לנטילת מעשר עני וכנראה גם לקט שכחה ופאה מצומצם יותר מההגדרה הרחבה והכוללת של עני לצורכי צדקה אחרים.
ט. ^ 5.כך גם בתוספתא כתובות ו, ז. מהרמב"ם בהל' אישות יג, א וכן שם כ, א משמע שזהו סכום המספיק לכסות לשנה שלמה. המקנה, קונטרס אחרון סי' נח, וכן הפני יהושע כתובות סז ע"א כתבו שבחמישים זוז אפשר לשאת ולתת כאמור במשנה בפאה ח, ט. ראה עוד: הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי, ה סי' קלד אות ב. כיום אין נותנים סכום זה אלא כפי הראוי (ש"ך יו"ד סי' רנ ס"ק ג).
י. ^ 6.כך פירש הר"ח קנייבסקי, דרך אמונה מתנות עניים ז, ד וח, טז.
יא. ^ 7.הל' מתנות עניים ז, ד; ז, יב; ח, טז; י, טז-יז.
יב. ^ 8.הוא חזר על כך גם בפסקי מהרי"ק סי' רכד. כדברי המהרי"ק פסק בבית יוסף יו"ד סי' רמט, ו, ובשו"ע שם טו. גם הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' רנו, ד הזכיר את תשובת המהרי"ק.
יג. ^ 9.המהרש"א בחידושי אגדות כתובות שם כתב: "דכן הוא דרך ארץ שיבנה אדם לו בית ואח"כ ישא אשה (סוטה מד ע"א) והיינו 'די מחסורו' זה הבית שזה הוא החסרון הראשון שיש לאדם ו'אשר יחסר' הם צרכי הבית זו מטה". הדברים תואמים לדברי הרמב"ם בהל' דעות ה, יא.
יד. ^ 10.מקור דברי הברייתא הוא בתוספתא (כתובות ו, ח). הגמרא הרחיבה את דרשת הפסוק.
טו. ^ 11.כך כתב הרמב"ם בספר המצוות שורש א: " 'די מחסורו אשר יחסר לו', כי ענין זה הציווי בלא ספק הוא שנאכיל הרעב, ונכסה הערום, ונתן מצע למי שאין לו מצע, וכסות למי שאין לו כסות, ונשיא הפנוי שאין לו יכולת להנשא, ונרכיב מי שדרכו לרכוב כמו שהוא מפורסם בלשון התלמוד (כתובות סז ב) שזה כלו נכנס תחת אמרו 'די מחסורו' ". הרמב"ן בהשגותיו שם הסכים עם דברי הרמב"ם הללו.
טז. ^ 12.בסידורים מופיע הנוסח הבא: "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... הכנסת כלה". רש"י (מגילה כט ע"א) הסביר: "להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה". הרמב"ם (הל' אבל יד, א) כתב: "מצות עשה של דבריהם ...ולהכניס הכלה... וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור". הרמב"ם כתב שיש מצווה "להכניס הכלה", וכנראה כוונתו ללוות את הכלה לחופה, ובנוסף כתב שיש מצווה: "לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם". הרמב"ם לא פירט במה יש לסעוד את החתן והכלה בכל צרכיהן, ומכל מקום הגדיר מצווה זו כגמילות חסדים שבגופו ולא בממונו. המשמעות המקובלת כיום ל"הכנסת כלה" היא הוצאות החתונה, מושאלת. הנותן כסף או כל תמורה אחרת לטובת חתן וכלה מקיים כמובן מצוות צדקה, אך אין זו המשמעות המקורית של מצוות גמילות חסדים. ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך הכנסת כלה.
יז. ^ 13.בית יוסף סי' רנ, ג; רמ"א שם א; ש"ך וט"ז שם ס"ק א; לבוש שם א; חכמת אדם שער משפטי צדק כלל קמד, ה.
יח. ^ 14.ב"ח שם; גר"א ס"ק א. לדברי הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה דברים טו הע' כז, הפסוקים בתורה העוסקים במצוות צדקה: "הוא צווי לכל יחיד כשאר מצות, וכמו שכתוב 'פתח תפתח את ידך' (דברים טו, ח), ואין חילוק בין מצוה זו למצות ציצית ותפילין ופסח וסוכה ולולב וכל התורה כולה שכל יחיד חייב בה, ותמיהני שלא העירו בדבר פשוט כזה... ועין ברמב"ם פ"ז ממתנות עניים משמע מדבריו גם כן דערך צדקה המבואר לפנינו הוא חיוב על כל אדם יחיד". לדעת הרב יחיאל מיכל אפשטיין, אביו של הרב ברוך אפשטיין בעל התורה תמימה, אם יש הרבה עשירים בעיר ועניים מעטים החובה מוטלת על כולם. אך אם אין עוד עשירים או שהם אינם רוצים לתת, אדם יחיד שידו משגת חייב לדאוג לצרכי עניים. לדבריו לכך מסכימים כל המפרשים, ובעצם אין מחלוקת עקרונית ביניהם (ערוך השולחן יו"ד סי' רנ, ה).
יט. ^ 15.גם כשהרמב"ם מזכיר שם (ז, י-יב) את סמכותם של גבאי הצדקה לכפות על הצדקה, כוונתו לצדקה שכל אדם חייב לתת באופן אישי.
כ. ^ 16.מבנה דומה כתב הרמב"ם בהל' תלמוד תורה. בפרק א עסק הרמב"ם בחובות האישיות, ובפרק ב בחובות הקהילתיות-ציבוריות. ראה: הרב שבתי רפפורט, "קדימויות בהקצאת משאבים ציבוריים לרפואה", אסיא, מט-נ (תמוז תש"ן), פרק ב. על החובה הציבורית בהקמת קופה ותמחוי, ראה במאמר: "ביטחון תזונתי" בספר זה.
כא. ^ 17.דוגמה נוספת שאדם שיש לו כדי חייו, אך לטובת צרכים אחרים ייחשב כעני היא במקרה שיש לפדות אותו משבי. פעולה זו קודמת למתן פרנסה וכסות לעני. פדיון משבי "בכדי דמיו" הוא סכום גבוה שאינו זמין אצל כל אדם, ובדרך כלל נזקקים לכספי צדקה לשם כך (רמב"ם הל' מתנות עניים ח, י-יב). גם ספר החינוך (מצוה תעט) כתב שאין צורך שהמבקש סיוע חריג יוגדר כעני. גם אדם עשיר יכול להיחשב כעני וסיוע לו ייחשב צדקה: "ואתה בני אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה. כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות. ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו, פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק". החינוך לא דיבר על עזרה כספית דווקא, אלא על הזדקקות של העשיר לדבר שנמצא בידי אדם אחר, למשל חולה הזקוק לתרופה.
כב. ^ 18.אמנם הרמ"א שם ג השמיט את ההלכה שהם יכולים ליטול מהצדקה. הסמ"ע שם ס"ק יא תמה על כך. בנתיבות המשפט ס"ק ט כתב זאת להלכה, וכן גם בגליון מהרש"א, יו"ד סי' רנג, א.
כג. ^ 19.החזון איש (ב"ב סי' א סוף סק"ה) הסתפק אם רק לעני שמתפרנס מצדקה, נותנים כסף לבניית מחיצה כשם שנותנים לו סוס לרכב עליו, אבל מי שיש לו כדי פרנסתו, לא יוכל לקבל. מסקנתו היא שכיון שהוא לא יכול למלא צרכיו, הרי הוא כעני. יש להעיר שגם לעני שמתפרנס מהצדקה לא חייבים לתת סוס לרכב עליו. סוס לרכב עליו ניתן רק לעשיר שהעני וירד מנכסיו. הרב יעקב ישעיהו בלוי, פתחי חושן, הל' שותפים פרק ד אות מג כתב שלדעתו גם מי שאינו נוטל בד"כ מהצדקה מותר לו לתת מכספי מעשר שלו למנוע היזק ראיה כשאין לו משלו. "וכן בשר עניני שכנים כשיכול למנוע ריב ומחלוקת בין השכנים ע"י הוצאות... ואין לך מצוה גדולה מזו מניעת מחלוקת וכל שכן בין שכנים".
כד. ^ 20.הרב נפתלי בר אילן, "זכאותו של העני לצדקה", תחומין, ב, עמ' 465-459, העיר אף הוא שאין מצווה לתת צדקה לצרכים שאינם חיוניים כדי להשוות את רמת החיים של הנצרך לזו של שכניו או מכריו. בספר הלכות צדקה, ממחבר עלום שם, עמ' מג-מה דן באדם שהיה לו רכב שנעשה כלי חיוני ביותר בשבילו, לימים עזב את עבודתו, מכר את הרכב והחל ללמוד בכולל. מכיוון שהתרגל לנסיעה ברכב ביקש לקנות רכב אך הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו. מחבר הספר פסק שהאברך יוכל לקנות רכב מכספי צדקה, מפני שכעת הוא עני "כיון שהוא לא פשע בעצמו במה שהתרגל כשמצבו היה טוב בדבר שנהגו אצל חלק גדול מהציבור". נראה שאין זה נכון, שהרי יש רבים שאין להם רכב, והם משתמשים בתחבורה ציבורית.
כה. ^ 21.ראה: הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רל. הרב נפתלי בר אילן, נקדש בצדקה, עמ' 87-86, הסתפק במקרה שיש לאדם עני צער גדול מאחר שחסרים לו חפצים שיש לדרים בסביבתו, האם מצווה לתת לו חפצים כאלה מדין 'די מחסורו' ונשאר בצ"ע. נראה שאם מדובר בכלים שאינם הכרחיים, ויש אנשים שאין ברשותם כלים כאלה (מייבש כביסה, מיקרוגל, וכד'), אין לקנות לו.
כו. ^ 22.הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, אהבת חסד, עמ' שלא (מהד' ירושלים תשס"ד), העיר על כך שהסכום הנדרש למלא את חסרונו של העני הוא דבר משתנה: "התורה אמרה: 'די מחסורו'. ובימים הראשונים היה די מחסורו בדבר מועט, והיום המלבושים והמנעלים והדירה ושאר צרכי הגוף הכל ביוקר. ויתבונן האדם בעצמו בעניני הוצאותיו ויראה שהיום עלו כפלי כפלים מבראשונה בכל דבר, וממילא החיוב 'די מחסורו' הוא גם כן הרבה מאד".
כז. ^ 23.הסבר הירושלמי הוא ע"פ פירוש קב ונקי. אך יש גם הסברים אחרים במפרשי הירושלמי.
כח. ^ 24.סיפור דומה מופיע גם בכתובות סז ע"ב על ר' נחמיה. בגמ' במכות טז ע"ב נאמר שאסור לאדם לאכול מכלים שהוא נגעל מהם וכך פסק הרמב"ם הל' מאכלות אסורות יז, כט-ל.
כט. ^ 25.כך פירשו ראשונים רבים שם. ערוך ערך מחרש; רא"ש, רבינו יונה, ריטב"א, מאירי, ועוד. רבינו יונה בפירוש ראשון מפרש שהכונה למחרישה העשויה מכסף.
ל. ^ 26.הרמב"ם בהל' מתנות עניים ט, יד, וכן הטור והשו"ע יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג פסקו כדברי רבא ורב פפא. בגמ' בבבא קמא ז ע"א-ע"ב נאמר שאדם שנקלע לקשיים כלכליים ועליו למכור מרכושו, אך אם ימכור בתקופה מסוימת של השנה כמו למשל בחורף, הוא יאלץ למכור במחיר הפסד, נותנים לו מעשר עני עד שיוכל למכור את רכושו במחיר הגון. הרמב"ם הל' מתנות עניים ט, טז הביא זאת להלכה.
לא. ^ 27.הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי ב סי' קכה דייק מדברי הטור והשו"ע יו"ד רנג, א, שהציגו את אותו אדם כמי שיש לו בית וכלי בית, והדיון הוא רק על מכירת כלי הבית. לדבריו: "ביתו נראה דלעולם אין צריך למכור, וגם אם יש לו ג' חדרים ויכול לדחוק עצמו בשנים או פחות, יראה דלא חייבוהו למכור, ודלא כמש"כ בס' משנה ראשונה בפאה שם. מיהו ודאי שטח קרקע או בנין שאין צריך לו כלל למגורים הרי הם כשאר דברים שצריך למכור". לכאורה לא ברור מדוע לא. אם הוא יכול להסתדר בדירה קטנה יותר וכפי שאנשים אחרים מסתדרים עם משפחה בדירה קטנה יותר, נראה שעליו למכור ולהסתפק בדירה קטנה יותר, או שיעבור לגור במקום שהדיור זול יותר.
לב. ^ 28.ראה: הרב נפתלי בר אילן, משטר ומדינה בישראל ע"פ התורה, חלק ג, עמ' 895.
לג. ^ 29.דברי הסמ"ג הללו הובאו בבית יוסף יו"ד סי' רנה, ב; ש"ך יו"ד שם ס"ק ב. הרמב"ם הל' מתנות עניים י, יט, וכן הטור והשו"ע יו"ד סי' רנה, ב, פסקו שמי שצריך ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, אך לא כתבו דוגמה זו. הרח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, ד סי' נ, הסתמך על דברי הסמ"ג הללו על מנת להתיר לבחור עני שעמד לשאת בחורה ענייה לערוך מגבית לשם נישואין. אם כי הוא הצטער מאוד על תופעה זו "כי בעיני הבריות מצטיירת דמותו של בן-תורה עם פשיטת יד, דבר הפוגע בכבוד התורה". הוא הציע: "נראה לי שיש צורך גדול בהתכנסות כל ראשי הישיבות הגדולות בארץ למצוא פתרון יסודי וחד-פעמי נאות לבעיא קשה זאת (דרך משל שליד כל ישיבה גדולה תוקם תעשיה קלה בחינת מלאכת יצור עדינה ונקיה, וכל לומד בישיבה יקדיש כמה שעות ביום לעבודת כפים, ושכר עבודה זאת לא ינתן לו בידו, אלא ישמר בחשבון חסום על שם התלמיד, ולא יופשר אלא בשעת נישואיו, ויהיה לו כסף זה להוצאות נישואיו בכבוד גדול, ואשרי הנהנה מיגיע כפיו)".
לד. ^ 30.סעודת חתונה צריכה להיות צנועה: " 'והצנע לכת עם אלוקיך' (מיכה ו, ח) - זו הוצאת המת, והכנסת כלה לחופה" (סוכה מט ע"ב). רש"י: "לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו". בשו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סי' פט נשאל האם ראוי לעשות סעודה חלבית בחתונה כדי שלא להשליך עצמו על הציבור. המהר"ם שיק השיב שאין היתר להטיל על הציבור מימון חתונה שהסעודה בה היא בשרית, כי ניתן לאכול סעודה חלבית. אך מאידך יש חשש שגם אחרים יעשו כמוהו, לכן השיב לשואל שטוב יותר שהסעודה תהיה בשרית ושהיא תתקיים "באחד מן הישובים או בביתו ולמעט בסעודה כל האפשרי". על תקנות שנועדו לצמצם הוצאות חתונה, ראה עוד: הרב צבי מיכלסון, שו"ת תירוש ויצהר, סי' קלט; הרב שלום פרידמן, למה תתראו (ב"ב תשכ"ו), נגד איסוף כספים לשם מימון הוצאות מופרזות על חתונות ושמחות אחרות, וכן לרכישת "דירה רחבה בת שלושה חדרים עם כל הנוחיות והלוקסוס ורהיטים הכי חדשים". הוא אסף תקנות דומות מוועד ארבע ארצות, ומקהילות נוספות. לחוברת יש הסכמות ודברי תמיכה מאת הרא"מ שך, הרב פנחס עפשטיין, הרב יעקב לנדא, הרב שמואל וואזנר ועוד. האדמו"ר מגור, הרב שמחה בונם אלתר, בעל "הלב שמחה", הוביל בעוצמה רבה תקנות לצמצום הוצאות על חתונה ושמחות נוספות וכן על דיור. ראה: מרדכי גרליץ, לבם של ישראל, חלק ג, עמ' קיא-רה. ראה עוד: הרב יעקב ישעיהו בלויא, צדקה ומשפט, פרק ג הערה ג; הרב אליהו בקשי דורון, "תקנות נגד מותרות ויוקר שערים", שו"ת בנין אב, ב סי' סט, ג; הרב שלמה אבינר, "מסיבות צנועות", שו"ת שאילת שלמה, ח, סי' קיא.
לה. ^ 31.כך הוא כתב גם בשו"ת שבט הלוי, ב, סי' קכ וסי' קכה, ובשו"ת שבט הלוי, ה סי' קלח אות ה. כך כתבו גם: הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה א סי' קמד; הרב יעקב ישעיהו בלויא, צדקה ומשפט, פרק ב סעיף ג אות ו; הר"ח קנייבסקי, דרך אמונה הל' מתנות עניים ט, יג אות פד ובבה"ל ד"ה לא; שו"ת במראה הבזק, ה סי' פג. ראה: הרב נפתלי בר אילן, נקדש בצדקה, עמ' 102-101 התולה בזה מחלוקת בין ראשונים, אך אין הכרח להסבר זה. ראה שם בהערת הרב שאול ישראלי בדברי הפתיחה לספר על סעיף קנו.
לו. ^ 32.בעיתונות החרדית סופר על אדם ששאל את הרי"ש אלישיב האם מותר לו למכור כליה על מנת לממן הוצאות חתונה. תשובת הרב אלישיב הייתה שלילית, אך היא מלמדת על המצב החמור אליו נקלעים אנשים שהתחייבו לממן הוצאות חתונה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3828029,00.html
לז. ^ 33.הרב יחזקאל פיינהנדלר, באורח צדקה, עמ' קעח כתב שבשעורי שבט הלוי (כת"י מהדו"ק סי' רנ, א) כתב לגבי מיקום הדירה שאם אינו משנה את העתיד של העני אין היתר לקנות במקום יקר. וכגון שיש כולל במקום הזול". בשו"ת שבט הלוי י סי' יג הגדיר הרב וואזנר מותרות: "גדר מותרות הוא לוותר על דברים שאינם בכלל הכרח להנהגת החיים ובאים רק להרחיב עצמו בעולם הזה ולהתראות בהם, כעין ששמעתי שיש נשים שעושים לעצמם לכל יום של שבע ברכות מלבוש אחר, ודברים כיו"ב מיותרים לגמרי, ואינם מיסוד החיים הנורמאליים, ואינם מקובלים לאדם בינוני שאינו רוצה לרדוף אחרי חיים יהירים בעוה"ז".
לח. ^ 34.ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ג, סי' רפה. גם הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק, ח, סי' עב, ה כתב שמעיקר הדין יכול לומר למקבל לא לקנות דירה במקום יקר או רהיטים יקרים. "אבל הרבה צריך לדקדק בזה, שכמה פעמים הכרח לדור בסביבה של תורה ששם בדרך כלל הדירות יקרות מאד כנודע, וגם אם רוצה לדור בסביבת משפחתו וחבריו הרגילים ללמוד עמהם ביחד, שהמה דברים ההכרחיים לבני תורה, דאז בודאי אינו רשאים לומר לו שידור במקום הזול שאין לו כל הנ"ל".
לט. ^ 35.אבות ב, ח; רמב"ם הל' דעות ו, א; רמב"ם, אגרת השמד, עמ' סד (הוצאת מוסד הרב קוק).
מ. ^ 36.ראה לעיל הע' 13, על פועלו של האדמו"ר מגור להקמת קריות חסידיות באשדוד ובערד ובמקומות נוספים, על מנת להוזיל את העלויות ברכישת דיור.
מא. ^ 37.כך ע"פ דברי רבינו יונה המובא בשיטה מקובצת כתובות סז ע"ב.
מב. ^ 38.הרב בנימין זילבר, שו"ת אז נדברו, ט סי' נא, כתב שאם ההורים יכולים יש לקנות דירה "במקומות של יוקר, כי לפעמים קשה למצוא הבת זוג באופן שהיא תסכים, וכן להיפך קשה להבחורה למצוא את בן זוגה בן תורה אא"כ מתחייבים לתת לו דירה משוכללת דהוי נמי בכלל צרכי נישואין הנזכרים בשולחן ערוך". לדבריו, קניית דירה בעיירת פיתוח יכולה לבייש את הזוג. בסוף תשובתו כתב שאין לחתן ולכלה לבוא בתביעות נגד הוריהם, ועליהם להיזהר שלא לגרום פגיעה בקדושת הנישואין, "והעיקר הוא להיות מסתפק ולדעת שהכל הבל הבלים". כאמור, בתשובה זו מדובר כשההורים יכולים לעמוד בהתחייבות זו. אך אין להסיק מדבריו שמותר להתחייב ולהתבסס על צדקה. הרב יחזקאל פיינהנדלר, באורח צדקה, עמ' קעח כתב ששמע שהרא"ם שך אמר "שעדיף לשכור דירה בזול במקומות מרוחקים ולחיות חיים רגילים, מאשר לשכור במקום יקר ולחיות בדחקות, עד שקשה לו ללמוד מרוב דחקותו".
מג. ^ 39.הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רל-רלא.
מד. ^ 40.על מאפייני מעמד הביניים בישראל וניתוח השינויים שחלו בו בשנים האחרונות, ראה מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02671.pdf
מה. ^ 41.חלק מהמחאה החברתית הרחבה נקראה: מחאת הקוטג'. קריאה להורדת מחירים של מוצרי חלב. על היכולת להכריז חרם על חברה כלכלית, ראה במאמר: "חרם צרכנים" בספר זה.
מו. ^ 42.אמנם ע"פ ההלכה העיסוק בענייני שיכון, צדקה ורווחה היה בידי המנהיגות הקהילתית המקומית ולא בידי השלטון המרכזי. אך כיום המדינה משמשת "כקהילה גדולה" ומנהלת את כל הקשור בתשתיות, שיכון, חינוך, בריאות ורווחה. ראה לעיל בהע' 13, על פועלו של האדמו"ר מגור. הוא אכן טען "שהפתרון למעשה צריך להיות שהממשלה תבנה דירות להשכרה" (ראה שם עמ' קיג, במכתבו מתשרי תשל"ח). נראה שכוונתו היא שהמדינה תפקח ותאפשר לגופים ויזמים פרטיים להשקיע ולקבל תמורה ראויה להשקעתם. ראה עוד במאמרי: "חינוך וצדקה - היחיד, הקהילה והמדינה", שבות יהודה וישראל, עמ' 377-361. וכן ראה עוד במאמרו של הרב שלמה גורן לעיל הע' 3.
מז.
מח.
מט.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 224-208