ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
אם כך, מדוע שתי האזהרות כוללות גם אזכור של הענקים הקדמונים (לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ) שישבו בעבר הירדן המזרחי?
להצעתנו:
א. הסיכום: וַיַּשְׁמִידֵם יְקֹוָק מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, עונה על שתי הפרשיות, גם בעניין ארץ מואב וגם בעניין ארץ בני עמון. מי שנתן לבני לוט נחלה הוא הקב"ה.
ב. בימי אברהם אבינו, ארבעת המלכים הגיעו ממסופוטמיה. והרגו את הענקים שישבו בעבר הירדן המזרחי: "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם" (בראשית י"ד ה). כדרלעומר וחבריו היו בטוחים שהם עושים זאת לטובתם ולהנאתם. האמת היא שכך עזרו לזרעו של אברהם לנחול את הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם וזרעו.
ג. אברהם נלחם בארבעת המלכים, היכה אותם והציל את לוט (שם טו-טז). כך יכלו גם בני לוט ליהנות מניצחונו של אברהם ומניצחון ארבעת המלכים על הענקים. בני לוט השתלטו גם על שטחים שלא הגיעו להם.
ד. סיחון, משארית הענקים, לקח מבני לוט (בעיקר ממלך מואב הראשון) את אותם חלקים שלא היו אמורים להיות שלהם.
ה. משה רבנו לקח מסיחון את מה שהוא לקח ממואב ועמון. חז"ל תיארו הליך זה כך: "כיוצא בדבר אתה אומר, "כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב" וגו'. מאי נפקא מינה? דאמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל, אל תצר את מואב, אמר הקדוש ברוך הוא: ליתי (יבוא) סיחון - ליפוק (ויוציא) ממואב, וליתו (ויבואו) ישראל – וליפקו (ויוציאו) מסיחון; והיינו דאמר רב פפא: עמון ומואב טיהרו בסיחון" (חולין דף ס ע"ב).
ו. המושלים, שיתכן ואחד מהם היה בלעם הרשע, ניבאו מעין נבואה שהמואבים לא יקבלו לעולם חזרה את מה שסיחון לקח מהם. זו היא שירת המושלים וזה פשר הפסוק שמשמש לה כהקדמה. וז"ל הכתוב: "כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא" (במדבר כ"א כו-ל).
ז. בלק מלך מואב, ראה שבני ישראל מתקרבים אל ארצו, אחרי שלקח מסיחון את מה שסיחון לקח מהם. החליט לבטל את שירת המושלים והזמין את בלעם "המושל", שהיו בחינות באישיותו הרוחנית שגרמו לכך שחז"ל השוו אותו למשה רבנו. בלק בקש מבלעם: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר: וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק" (שם כ"ב ו-ז). בלק רצה "לברך" את עם ישראל כדי שיוכל לקחת חזרה את מה שסיחון לקח מהמואבים, אבל לא הבין שבלעם איננו נביא. בלעם הוא בסה"כ קוסם, כפי שמופיע במפורש בספר יהושע: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (י"ג כב), חמדן ששקוע כל כולו בעולמות של טומאה ומאגיה - מקסימום "מושל".
מקור הברכות הוא רק אצל הקב"ה, שמשרה שכינתו רק על מי שהולך בדרך של טהרה, המביאה לידי קדושה, המביאה לידי רוח הקודש. גם בלעם ידע שיש רק מקור אחד לברכות ולא ביטל את שירת המושלים, להיפך, הוא נאלץ לנבא, שלעתיד לבא עם ישראל יקח ממואב גם את מה שנאסר עליו לקחת בימי משה "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל...דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" (שם כ"ג כד, כ"ד יז).
נתפלל כי עם ישראל יכיר בכך שרק בדרך הטהרה והקדושה תוכר מעלתו ומתוך כך יבוא גם תיקון לכלל האנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
