ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת חיה גיטל
בתקופה האחרונה רבנים מסוימים אומרים ופועלים בניגוד לרבנות הראשית לישראל. הם מקימים בתי דין פרטיים לגיור וגוף כשרות שונה ומבטלים קידושין. כמובן שיש לרבנים אלו טענות רבות נגד הרבנות הראשית לישראל. אי אפשר להמשיך כך, ולכן צריך להקים בתי דין שונים. בעקבות זאת מתעוררת השאלה: מה יחסנו כלפי הרבנות הראשית לישראל? האם פסיקות הרבנות הראשית לישראל מחייבות אותנו? אין בכוונתי להיכנס לדיון הלכתי האם אכן הרבנות הראשית לישראל מוגדרת כמרא דאתרא שעלינו לפסוק כפסיקותיו, אלא ברצוני להעביר את המבט לנקודה אחרת. כוונתי לומר, עלינו לנקוט כפסיקות הרבנות הראשית לישראל מסיבות אחרות, מהותיות יותר.
גוף ציבורי גדול
רבים חושבים שכדי לפסוק הלכה מספיקה הידיעה בעניינים ההלכתיים, ובעצם כל אחד שיש לו בקיאות רחבה יכול להיות פוסק. ואפילו אם אין לו בקיאות רחבה, אם הוא עיין כדי צורכו בסוגיה הוא יכול לפסוק הלכה. וכבר אנחנו רואים רבים שמביעים דעה ופוסקים הלכות בכל מיני עניינים, על אף שהם אינם מגדולי הדור ואינם אפילו בהגדרת תלמידי חכמים.
כיום יש תופעה מאוד מצערת, שכל אחד חושב שהוא יכול להביע דעה בכל עניין, אפילו בעניינים הלכתיים שהוא אינו מבין אותם לאישורם. אולם לאמיתו של דבר כדי לפסוק הלכה אינה מספיקה הידיעה של הנושא, אלא יש צורך בעניין יותר מהותי - ההבנה והיכולת לחבר בין הידע ובין הנושא הנידון. כוונת הדברים, פעמים רבות הנושא הנידון אינו מבואר בדיוק בספרים ההלכתיים, ועלינו לדמות מילתא למילתא (עניין לעניין). צריך לדעת לאיזה עניין הלכתי קשור הנושא הנידון. כבר כתב החזון איש (קובץ איגרות, כרך א, איגרת לא) שהקושי הגדול בפסיקת ההלכה אינו ידיעת ההלכה אלא דווקא להשליך את ידיעת ההלכה למציאות. דהיינו, להכיר ולהבין לנכון לאיזו הלכה קשורה השאלה הנשאלת.
יש להבין שכדי לפסוק צריך חוכמה ודעת, ולא כל אחד יכול לפסוק. בוודאי בעניינים ציבוריים וכלליים, אי אפשר לתת שכל אחד יפסוק בדבר. לכן צריך לתת את הפסיקה לרבנים גדולים שביחד יתייעצו ויפסקו כפי ראות עיניהם. דהיינו, מועצת הרבנות הראשית לישראל תפסוק בעניינים הציבוריים. כדאי לציין לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (ז, ב) שמשם מתבאר שמספר רבנים קודם שהיו פוסקים הלכה מסוימת היו אוספים עוד רבנים כדי לדון עמם. דהיינו, אין כאן פסיקה של יחיד, אלא פסיקה על ידי התייעצות עם עוד רבנים.
לכן, בוודאי בעניינים ציבוריים שיש להם השלכות כבדות משקל, דרושה התייעצות מקיפה. לא ייתכן שכל רב יחליט ויגיד את דעתו בענייני חוק הגיור, ענייני כשרות שקשורים לכלל הציבור וכן הלאה. ומתוך כך אנחנו מבינים את החשיבות של הקמת מועצת הרבנות הראשית לישראל.
נוסף על כך, כיום יש רבים שקוראים לעצמם רבנים ופוסקים הלכה בכל מיני עניינים. הציבור הרחב אינו מודע ואינו מכיר לנכון מי הוא רב שמוסמך לפסוק הלכה ומי אינו מוסמך לפסוק הלכה. לכן, מן הנכון שלפחות בעניינים ציבוריים יהיה גוף מרכזי של גדולי ישראל ששם תהיה ההכרעה, ולא ייטו המון העם אחר כל רב שפוסק הלכה מסוימת.
כך כתב גם הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (איש על העדה, עמ' 184-183) מה הם התנאים כדי לפסוק הלכה: "ראשית, חובה על האדם להיות למדן. כשם ששומה על האדם המדבר על מתמטיקה או על פיסיקה להיות בקי בכל התחום הזה, כך בדיוק צריכים ראשית לכול לדעת את ההלכה על בוריה, כדי להיות ראוי לדון בכל השאלות שהיא מעוררת. אלא שהלמדנות אינה באה מאליה, על ידי רוח הקודש. צריך להקדיש שנים של לימוד הלכה כדי להבין אותה. שנית, חובה היא, ואין על כך עוררין, להכיר בקדושתה של ההלכה ובנצחיות צביונה המושלם. חייבים להודות שהיא כופה על האדם לממש את תביעותיה בכל הזמנים ובכל המצבים, בלא זיקה להקשר החברתי, הפוליטי או התרבותי. בנוגע להלכה אין מקום להיות בררן ולומר שחלק זה נראה לי והאחר לא... הלכה לחצאין אינה קיימת כלל. שלישית: את ההלכה יש לפרש לאור השיטות, העקרונות והתבניות הקטגוריות של הלוגיקה ההלכתית, אשר חושלו בידי חכמי התורה הראשונים והאחרונים: רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ן, הש"ך, ר' עקיבא איגר, ר' חיים מבריסק ועוד ועוד. מהותה של ההלכה היא המסורת, ומהות זו אינה מתבטאת רק בתוכן ובטקסטים, אלא גם באמצעים הפורמליים של דרך החשיבה ההלכתית שנמסרה מדור לדור". חשוב לזכור דברים אלו כשמעיינים בדבריהם של כמה אנשים ונשים שמחשיבים את עצמם רבנים ומורים הלכות.
טוב לסבול טעות
יש הטוענים שהרי בגלות לא הייתה מועצת רבנים, וכל רב פסק כראות עיניו. אלא, יש להבדיל בין המציאות בגולה ובין המציאות העכשווית. בוודאי אין לנו לקדש את המציאות הגלותית, ואין זו המציאות האידיאלית. כיוון שחזרנו לארץ ישראל, עלינו לשאוף ולנסות להגיע לפסיקה אחידה. אל לנו להמשיך את הדרך הגלותית, כשהציבור היה מפורד למנהגים ולפסיקות שונות. לפחות בעניינים הציבוריים, עלינו לנסות להביא לפסיקה אחידה.
מדברי הרמב"ם, בהקדמה שלו למשנה תורה, אפשר להיווכח בכך שעיקר מטרת הספר היא כדי שלא תהיה תורת כל אחד בידו. כלומר, שלא יהיו תורות רבות בארץ, אלא תורה אחת: "וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה, כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיא ובלא פירוק, לא זה אומר וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים".
מטרה זו עמדה מאחורי חיבור הבית יוסף והשולחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו זצ"ל: "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד" (מתוך ההקדמה לספר בית יוסף).
בעל ספר החינוך, בטעם המצווה שיש לשמוע בקול הסנהדרין, כתב: "משורשי המצווה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון הכול ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותיעשה התורה ככמה תורות... וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי" (ספר החינוך, מצוה תצו).
כשניתנת הפסיקה לכל אחד ואחד, נפתחות תורות רבות ויש יותר חשש לטעויות. אכן, יכול להיות שהסנהדרין תטעה, אבל רצוי שתהיינה טעויות מועטות במקום הטעויות הרבות שייווצרו כשכל אחד יוכל לפסוק כדעתו האישית. לכן, אפילו אם יהיה רב פוסק שיחשוב שמועצת הרבנות הראשית לישראל טועה בהכרעתה, בכל זאת רצויה טעות זו על פני טעויות רבות והרס האומה ביצירת תורות רבות.
לכן מוטל עלינו לכבד ולרומם את הרבנות הראשית לישראל, ובכך נביא לפסיקה אחידה בעניינים ציבוריים. ובוודאי יהיה בכך תיקון שלא ייצאו פסיקות מעוותות מאנשים שמחשיבים את עצמם רבנים ואינם ראויים לפסוק הלכה, ובוודאי לא ראויים לפסוק בעניינים ציבוריים. אז אולי באמת אנחנו צריכים רבנות ראשית לישראל.
איך ללמוד אמונה?
ראיית המבט השלם
אוי ויי!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר להכין קפה בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה מברכים על מנה אחרונה?
איך לקשור את הסכך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
