ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מצוות לימוד תורה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
"באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עליי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ה' בנבואה בתרי עשר – 'ואת ארצי חילקו'! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!".
כך חש הרב צבי יהודה באותן שעות. אבל הוא לא עצר שם. אחרי שהתייחד עם מורנו הרב חרל"פ זצ"ל באותו חדר קטן, שניהם מזועזעים וכואבים את החסר, קמו שניהם ואמרו: מאת ה' הייתה זאת! והצטרפו לריקודי השמחה. אמור מעתה – גדול הטוב מהרע, הרוב טוב והרוב קובע. אבל אסור לנו אף פעם לשכוח את מה שחסר, את מה שעוד לא השגנו.
לא נגענו
ואם הדבר אמור לגבי קיום מצוות ירושת הארץ, קל וחומר שהדברים נכונים לגבי מצוות לימוד תורה, אותה תורה שעליה נאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש". גם כאן אני לא יכול שלא להיזכר בדבריו של מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל שהיה מצטט תכופות את הבהרת הירושלמי (ברכות פרק ה) לפסוק זה "שתהא כולה תמימה", והיה מסביר הרב צבי יהודה, שרק אם היא תמימה, שלמה, אכן היא משיבת נפש.
והתורה גדולה היא, מקרא ומשנה, תלמוד ואגדה, שישה סדרי משנה. והשבוע כל עם ישראל חגג את סיום הש"ס. סליחה, בעצם לא את סיום הש"ס, אלא את סיום הש"ס הבבלי. תרשו לי להזכיר לכם – ישנם שישה סדרים. בשניים מתוכם כמעט לא נגענו. דוגמיות סמליות בלבד מסדרי זרעים (מסכת ברכות) וטהרות (נידה) נלמדות במסגרת הדף היומי. איפה זרעים שלנו? איפה טהרות שלנו? איפה כל משנה ומשנה של תורתנו הקדושה? כל חלק וחלק של תורת ה'?! הבידינו לוותר על איזו מילה אחת מהן? חלילה וחס ושלום!
זו אותה זעקה. זעקה של מחפשי שלמות, של מי שלא מוכן להמשיך לחיות במציאות גלותית וחסרה. איפה התלמוד הירושלמי? איפה מדרשי חז"ל, מדרשי האגדה וההלכה? איפה הם? שכחנו אותם?!
נכון, תמיד אפשר לנוח על זרי הדפנה ולהסתכל בסיפוק על מה שכן השגנו. אבל התבוננות כזאת אף פעם לא מצמיחה דברים גדולים באמת. הסתכלות כזאת השאירה אותנו בגלות אלפיים שנה. אומנם החכם מכל אדם לימדנו "ביום טובה היה בטוב" (קהלת פרק ז), וכעת אנחנו בימי טובה – ימי שמחתה של תורה, שמחת סיום הש"ס הבבלי, שהיא שמחה עצומה ונפלאה. באמת דבר שלא ייאמן, איך רבבות של אנשים בכל קצווי תבל מצליחים לעמוד במשימה יומיומית תובענית כזאת. אני עומד נפעם מולה בכל פעם מחדש, אבל דווקא בגלל זה אני לא יכול שלא להזיל דמעה על מה שחסר.
להרים את הכפפה
רבים רואים בדברי הרב צבי יהודה במזמור י"ט נבואה או לפחות הד בת קול. אבל אני חושב שהרב צבי יהודה לא התכוון להתנבא. הוא התכוון לעורר אותנו. לנער אותנו מרבצנו הנוח והחמים, להוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו ולגרום לנו להרגיש מה חסר לנו, כמה התרגלנו למה שיש למרות שזה כל כך חלקי. ומכוח זה שהוא עורר אותנו, והלבבות זעקו שהם רוצים עוד, ה' יתברך נתן לנו ברוב חסדיו ונפלאותיו את שאר חבלי (רוב) ארץ ישראל. גם כעת אנחנו צריכים לזעוק – אנא מלך מלכי המלכים, תן לנו עוד מתורתך הקדושה והמתוקה.
וכאן, להבדיל, אנחנו לא צריכים רק לזעוק. אנחנו יכולים פשוט לעשות – חלקי התורה האחרים מונחים לפנינו, וכל הרוצה ליטול, יבוא וייטול. הבה נתמקד בלימוד הש"ס (למרות חשיבות חלקי התורה האחרים גם כן). כאמור, שני סדרים נחסרים מאיתנו בבבלי.
לסדר זרעים יש לפחות תלמוד ירושלמי. נכון, הוא קשה ללמידה, אבל זו ממש לא משימה בלתי אפשרית. לפני כשנה, לאחר שעברתי תאונת דרכים קשה ביום י"ט בכסלו, קיבלתי על עצמי כמה קבלות טובות, חלקן בהוספת לימוד. שמתי לב שבדיוק באותם ימים עמדו להתחיל מחזור חדש במסגרת לימוד הדף היומי של הירושלמי (כן, כן, יש דבר כזה). החלטתי להצטרף ללימוד מתוך מטרה לסיים את סדר זרעים בלבד, כדי לא לקבל על עצמי דבר שהוא מעל ליכולתי. זה היה קשה, אבל בעזרת הביאור של מהדורת שוטנשטיין (שיצא על כל הירושלמי זרעים) ועוד כלי עזר, צלחתי את המשימה. התחושה הייתה נפלאה – מדובר בסדר מן הש"ס שמחבר אותנו אל ארצנו הקדושה, אל כל רגב ורגב ממנה, אל קדושת החיים הטבעיים בארץ החיים. שמיטה ועורלה, כלאיים ותרומה, הכול כל כך מעשי אחרי אלפיים שנות גולה. רעננות הציפה אותי, עונג של תורה תמימה משיבת נפש. בפועל ניתן לקבוע בכל יום זמן קצר של רבע שעה בערך ללימוד כחצי עמוד של הירושלמי בסדר זה, ולהשלים את הכול בנחת במשך שנות לימוד מחזור הדף היומי של הבבלי.
וסדר טהרות – זו כבר באמת לא משימה קשה. למשל, אם כל לומד דף יומי יוסיף עוד חמש דקות ביום ללימוד משנה אחת (!) מסדר טהרות, שעליו קיימים אין סוף פירושים קלים ובהירים, אזי הוא יספיק לסיים את סדר טהרות פעמיים בתוך שבע שנות הסבב של הדף היומי. בשורה התחתונה, תוספת קלה של פחות מעשרים דקות לימוד תאפשר לכל לומד לסיים בתוך שבע שנים את כל הבבלי, סדר זרעים בירושלמי וסדר טהרות משניות. נפלא.
אולי כדאי שמישהו ירים את הכפפה ויפיץ תוכנית מעשית כזאת, מסודרת. בחלק ממהדורות הש"ס של 'מאורות הדף היומי' מודפסת בצד העמוד משנה יומית מכל סדרי הש"ס שעליה לא נכתב בבבלי. זו גם אפשרות טובה, אבל כאמור היא מחסירה את הירושלמי על זרעים, וחבל. אבל לפחות, כל מי שייצמד לסדר זה יוכל להסתכל בנחת בעוד שבע שנים ומחצה ולומר לעצמו – אכן, זכיתי ללמוד את כל הש"ס.
יוזמה נוספת שחשוב להרים היא הכנת הקבלות בין כל דף בבבלי לדף בירושלמי, כדי להגשים את חזונו של הראי"ה זצ"ל בתוכניתו הגדולה "סדר לימודנו בהישיבה המרכזית העולמית במקצוע ההלכה בע"ה הוא – הבבלי עם הירושלמי, בהערכה בכל סוגיה וסוגיה" (מאמרי הראי"ה).
כמובן, צריך לזכור שהקב"ה לא סופר בשמיים דפים אלא שעות של לימוד תורה, ובעיקר מאמץ והשתדלות, אבל אם בכל זאת שמחים בשמחת גומרה של תורה, אזי שזו תהיה באמת שמחה על גומרה של תורה בכללותה, לא תורה חלקית וחסרה שצללי גלות אופפים אותה.
אנחנו, חובשי ספסלי בתי המדרש של תורת ארץ ישראל, אשר אחד ממאפייניה הוא שלמותה של תורה, צריכים להוביל מהפיכה זו. בעוד שבע שנים, בסיום הש"ס הבא של הציונות הדתית, נוכל לציין שמחה, שאכן זהו סיום של תורה כללית, מקיפה.
מתוך העיתון בשבע
איך עושים קידוש?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
סודו החינוכי של חודש שבט
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
למה באנו לעולם הזה?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
