ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
היו ששאלו שאלות שנבעו מכותרת משנה מוטעית, לפיה המנהגים הנחרצים שעליהם האורח צריך לשמור הם "מנהגים ידועים המזוהים עם עדות מסוימות, כגון קטניות ובשר חלק". אולם כותרת זו מטעה, מפני שלא מפני מנהג העדה כתבתי שיש מקום להחמיר, אלא מפני שמדובר במנהגים נחרצים שנהוגים על ידי קהילות שלמות.
אבל כאשר מחמירים שלא לאכול מוצרים נוספים שיש להם כשרות רגילה, שלפי כללי ההלכה המקובלים על כל העדות והפוסקים הם כשרים, נוהגים בניגוד להלכה ופוגעים בכבוד התורה וההלכה, בכך שמתייחסים למוצרים כשרים כאינם כשרים.
מה מייחד את שלושת המנהגים
היו ששאלו: הרי בנוסף לשלושת המנהגים יש עוד מנהגי חומרה כמו אבקת חלב נוכרי, מדוע אין ראוי שהאורח יחמיר גם בהם?
רביבים (819)
הרב אליעזר מלמד
603 - ציצית בבגד סינתטי
604 - בירורים בעניין כשרות המארח
605 - התקפות על מצוות השירות בצבא
טען עוד
הבורות שבהחמרה לא לאכול כשר
אבל שאר מנהגי ההידור והחומרה, הן מצד משקלם ההלכתי והן מצד נחרצות מנהגם, אינם יכולים לערער על ההלכה שהכשר הוא כשר, ואינם יכולים לערער את העיקרון שיהודי שמתארח אצל יהודי כשר צריך לכבדו ולסמוך עליו בענייני כשרות.
אומנם היו שטענו – איך אפשר לסמוך על כשרות הרבנות "שיצאו עליה עוררים", ולדעת פוסקים רבים "אין לסמוך עליה", או על כשרות של גוף פרטי מחו"ל שהרבנות מאשרת למרות שבחוץ לארץ "רבים נמנעים מלסמוך עליה". אולם יש לחזור ולשאול: מה הטענות המדויקות כנגד הכשרות הרגילה? האם אלו טענות שבעטיין לפי כללי ההלכה צריכים שלא להכשיר מאכלים אלו?
לשם כך פניתי כבר פעמיים לקוראים, שיספרו לי על הבעיות הידועות להם. אחזור ואפנה בשלישית: האם מי שהוא מכיר טענה מבוססת על עובדות, שבעטיה צריך לקבוע שההכשר הרגיל אינו כשר?
בינתיים, כפי הנראה, טענות המחמירים כנגד מוצרים שיוצרו במפעלים עם כשרות רגילה נובעות מבורות, שאינם יודעים את ההלכה, ולכן סוברים שבכשרות הרגילה מקילים מעבר לשורת ההלכה. ולא כן, הכשרות הרגילה היא לפי שורת ההלכה.
אומנם ברור שיש מעלה לאדם שהוא מהדר וחושש לשיטות המחמירים, אבל אסור שהמהדרים יבטלו את הכשרות הרגילה ויערערו על כללי ההלכה, שבאופן זה שכרם יוצא בהפסדם.
דוגמה: הטענה על חלב גויים
קוראים רבים כתבו לי שאין לסמוך על כשרות רגילה, הואיל והיא נוהגת לסמוך על דעות יחידים, כדוגמת דעת הרב פיינשטיין בנוגע לחלב גויים, למרות שרוב הפוסקים מחמירים, ולכן שלא בשעת הדחק אין להקל בזה.
זו אכן דוגמה מובהקת לבורות. נסכם את הסוגיה:
אסרו חכמים לישראל לאכול חלב שחלבו גוי, שמא עירב בחלב הטהור חלב טמא (עבודה זרה לה, ב). אומנם כאשר ישראל שומר שהגוי לא יערב בחלב הטהור חלב טמא - החלב כשר. ואין הכוונה שישראל שומר שמירה מוחלטת, אלא שהוא מפקח באופן כזה שהגוי חושש לערב חלב טמא בחלב הטהור (עבודה זרה לט, ב; שו"ע יורה דעה קטו, א).
הדין כשאין חשש לעירוב חלב טמא
האם צריך פיקוח כשאין חשש שיערבו חלב טמא? דעות רבות נאמרו בזה, וככלל ניתן לחלקן לשלוש שיטות:
שיטה ראשונה מתחלקת לכמה דעות. המקילים סוברים שגוי שאין לו בהמה טמאה בעדרו, החלב שהוא חולב כשר (י"א במרדכי; תשב"ץ ג, קמג). ויש אומרים שרק אם אין בכל העיר בהמה טמאה או שחלב טמא יקר יותר, החלב שהגוי חולב כשר (פר"ח קטו, ו; חזו"א יו"ד מא, ד). ויש אומרים שזה בתנאי שהחלב הטמא יקר פי כמה (פרי תואר קטו, א). וכן נהגו ברוב קהילות צפון אפריקה (אוצר המכתבים ג, אלף שצ"ב).
שיטה שנייה: האיסור נוהג גם כשהחשש רחוק מאוד, וכן נהגו בארץ ישראל ובטורקיה (חיד"א ברכ"י קטו, א). וכן כתב חכמת אדם (סז, א): "דכל מה שגזרו חכמים אם יש במציאות אפילו רחוקה, מכל מקום אסור". וכך כתבו בית מאיר, אבני נזר (יו"ד קא), ערוך השולחן (קטו, טז), ועוד (וספק אם רדב"ז ד, עה, בשיטה הראשונה או השנייה).
שיטה שלישית: לדעת חתם סופר (יו"ד קז), איסור זה נגזר במניין על כל חלב שחלבו גוי, ולכן אפילו אם אין שום חשש שיהיה בו חלב טמא, חלב שחלבו גוי אסור. וכן דעת מלמד להועיל (לו, ד). וכן פסקו בימינו חלקת יעקב (יו"ד לד), מנחת יצחק (ט, כה) והרב מרדכי אליהו זצ"ל.
לסיכום, לדעת רוב ניכר של הפוסקים, רק כאשר יש חשש ממשי, אפילו רחוק, שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור, החלב שהוא חולב בלא פיקוח אסור. וממילא על פי כללי ההלכה, הלכה כדעת המתירים, הן מפני שהם הרוב, והן מפני שהמחלוקת היא בדברי חכמים, שהלכה כמקל.
דיון בדעת המחמירים
כתב הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד א, מז-מט) שגם לפי השיטה המחמירה, במדינות מתוקנות על פי חוק – חלב הפרות שהגויים חולבים כשר, שכן הפיקוח הממשלתי מועיל כמו פיקוח של ישראל. וכמו שכאשר הגוי חושש מישראל שיתפוס אותו אם ירמה – החלב שלו כשר, כך חברה שחוששת שאם יתפסו אותה ברמאות תקבל קנס והמוניטין שלה ייפגע – החלב שלה כשר. וכן נוהגים במערכת הכשרות OU הנפוצה בארצות הברית.
מנגד, יש מחמירים וסוברים שהפיקוח הממשלתי אינו מועיל כמו פיקוח ישראל, משני טעמים עיקריים: א) אולי הוא אינו מהודק דיו, ב) צריך דווקא פיקוח ישראל (חלקת יעקב יו"ד לד; משנה הלכות ד, קג).
דיון בדעת המחמירים באבקת חלב
לגבי אבקת חלב של גויים, רבים יותר סוברים שגם לשיטת המחמירים אין איסור, הואיל וכל יסוד שיטת המחמירים הוא שמדובר בגזירת חכמים שחלה גם כאשר אין חשש שהגוי יערב חלב טמא, אולם הגזירה חלה רק על חלב ולא על אבקת חלב. וכך דעת הרב צבי פסח פרנק (הר צבי יו"ד קג), זקן אהרן (ח"ב יו"ד מד), דבר יהושע (ח"ג יו"ד יז-יט), בית אבי (ח"א יו"ד עב), ישכיל עבדי (ח"ה יו"ד ט) וציץ אליעזר (טז, כה). מנגד החמירו הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי ח"א יו"ד ד) ובנין אב (ה, מז), ולכך נטה בשבט הלוי (ה, נט).
סיכום
לאור מה שלמדנו, מכיוון שכיום אין שום חשש, אפילו אחד לאלף, שיהיה בחלב פרה של חברות גדולות תערובת של חלב טמא – לדעת רוב הפוסקים החלב מותר, וממילא גם אבקת החלב שמכינים ממנו מותרת. ועל פי כללי ההלכה, אין צריך לחוש לדעת המחמירים. ראשית, מפני שדעת רובם המכריע של הפוסקים להקל. שנית, אף בדעת המחמירים יש סוברים שכיום בחברות מפוקחות, וקל וחומר באבקת חלב, יש להתיר. שלישית, גם אילו המחלוקת הייתה שקולה, מכיוון שמדובר בדין דרבנן, הלכה כדעת המקלים (פניני הלכה כשרות ל, ד-ו).
הכשר הרבנות
כיצד נוהגים כיום בהכשר הרבנות הרגיל? לגבי חלב נוכרי, מכיוון שקל מאוד להחמיר בארץ ישראל, נוהגים להדר כדעת המחמירים שבשיטת המחמירים, ואין מעניקים כשרות לחלב נוכרים, גם כשאין שום חשש שעירבו בו חלב טמא. אולם לגבי אבקת חלב נוכרים, שיש קושי מסוים בהחמרה בה, הואיל והיא משולבת במוצרים רבים שמגיעים מחוץ לארץ – מעניקים כשרות רגילה, כפי שיטות כל המקלים, וכפי שיטת המקלים בהסברת שיטת המחמירים.
הנה לנו דוגמה למה שכתבתי, שההכשר הרגיל של הרבנות הוא לפי שורת ההלכה, ואף מעבר לכך כאשר אין קושי להחמיר.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
