הנחת סיר על פלטה בשבת | הרב אבישי נתן מייטליס | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות שבת
מלאכות שבת

קטגוריה משנית

250

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

המקרה:

שכן שאל סיר וכף הגשה מפלסטיק, והחזירו לאחר כשבוע. בפיו היתה שאלה, ממנה עמד המשאיל על טיבו של הסיר. השואל סיפר שאישתו העמידה בסיר זה בשבת כבד שהיה שרוי ברוטב על הפלטה, וכי העיר לה שאין להעמיד רוטב על הפלטה. ושאל עם מי הצדק. המשאיל, חקר את השואל על סוג הכבד שהשרו ברוטב, והבין שהיה זה כבד (לא קפוא) שנצלה לאחר ששהה ג' ימים, וכי הרוטב עם הכבד רתח על הפלטה.
המשאיל טוען: עליך להכשיר לי את הסיר, ולקנות לי כף פלסטיק זהה חלף זו שהשאלתי לכם. שכן הטרפת לי את הסיר בכך שבישלתם בו בשבת, וכן בישלתם בו כבד שאסור בבישול ובחשתם אותו בכף כשהיה על הפלטה בהיותו רותח.
השכן השואל טוען: לא היה ברור לנו האיסור להעמיד בשבת רוטב על הפלטה, וכן לא סברנו שאסור להכניס כבד לרוטב רותח. ומסכים לשלם באם ידרש.

תשובה
המבשל בשבת במזיד, אוסר את הסיר רק אם הינו בעל הכלי, אך כיון שהתבשיל מותר לאחרים בצאת השבת, לא אוסר עליהם את הכלי. בשאלתינו, לא מוסכם על כל הפוסקים שבכלל יש כאן איסור בישול, ואף שהינם משוייכים לעידה הנוהגים לאסור זאת, כיון שלא היו מודעים לאיסור הכרוך בכך הינם נחשבים כשוגגים, לכן אין מקום לאסור הכלי.
בשר איסור אוסר הכלי, ודרוש להגעילו, ואת הכף מפלסטיק לזרוק אם שהתה בסיר רותח על האש. ברם, בשאלתינו לא נאסר התבשיל, חרף האיסור לבשל כבד ששהה ג' ימים מעת שחיטתו, ואף הכלים לא נאסרו (להבדיל מבישול בשר שנצלה אחר ששהה ג' ימים, או כבד שרק נמלח אחר ששהה כן בלא צלייה).

נמוקי הדין
בישל בשבת – אוסר את הכלי
הרשב"א בתשובה בסי' קעה כותב לגבי חולה שיש בו סכנה, שבישלו עבורו בשבת כשהיה צורך בכך, שהקדרה מותרת כיון שבישלו בהיתר: 'שאלת קדרה שבשל בה ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה אם היא אסורה מפני שבשלו בה בשבת. או מותרת.... תשובה. דבר ברור הוא זה לכולי עלמא שהיא מותרת. שאפילו התבשיל עצמו מותר לערב ואפילו לר' יוחנן הסנדלר. שלא אסר רבי יוחנן אלא בשנעשה במזיד אבל לא בשוגג... ודוקא בשוגג באיסור, הא לחולה שיש בו סכנה מותר ומצוה לבשל לו, ואין כאן מעשה שבת באיסור. ולא אסר אפילו ר' יוחנן הסנדלר אלא במעשה שבת באיסור'.
המגן אברהם בסי' שיח סק"א הביא את תשובת הרשב"א, שרק באם בישלו לחולה שיש בו סכנה התבשיל והקדרה מותרים. אבל אם בישלו בשבת באיסור, כשם שהתבשיל אסור – כך הקדרה אסורה, שכן בלוע בקדירה מהאיסור כפי שבארו הפרמ"ג והמחצית השקל שם, וצריך לעשות לה הגעלה. וכן פסק המשנ"ב שם סק"ד.
היות וסיבת האיסור של הקדירה שבישלו בשבת נובע מהאיסור הבלוע בו, יש לאסור את הקדירה רק באם התבשיל נאסר עולמית. וכיון שהתבשיל נאסר רק אם בישל במזיד, אזי רק במקרה מעין זה תאסר הקדירה. אך אם בישל בשוגג אין לאסור את הסיר שהרי התבשיל לא נאסר לאחר השבת.
הרי לן, שיש לראות באיסור הקדירה, כאיסור 'גברא', ולא כמי שבישל טרף – 'חפצא' של איסור בסיר.
כיון שכך, אזי כיון שתבשיל שהתבשל בשבת, מותר במוצאי שבת מיד לאחרים, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, כפי שפסק השו"ע בסי' שיח סעי' א שרק למבשל אסור התבשיל עולמית מדין קנס - יש להתיר לאחרים להשתמש בכלים בלי להכשירם, שהרי מותר להם לאכול את התבשיל עצמו.
כן כתב להדיא בשו"ע הרב בריש סי' שיח, וזה לשונו: 'המבשל בשבת... במזיד אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה משום קנס, וגם הקדרה שבישל בה אסורה לו לעולם מפני שהיא בלועה מדבר האסור. לו, אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבת מיד, ואין צריכים להמתין בכדי שיעשו אף אם בישל בשבילם'.
מהאי טעמו אמרו שבעלי תשובה יכולים לאכול אצל הוריהם, מתבשיל שבושל באמצע השבוע בכלים שבישלו בהם בשבת, ואין צריכים להכשיר להם את הכלים.
כן יש לצרף את שיטת מהר"י עייאש בספרו מטה יהודה סק"א שחולק ומתיר את הקדרה שבישלו בה בשבת ללא הגעלה. וכן פסק המהרש"ם בדעת תורה בריש סי' שיח. וכבר כתב הפרמ"ג בסי' שיח אש"א סק"י שכל היכא שיש מחלוקת הפוסקים במעשה שבת לגבי איסורו, אינו נאסר: 'לעולם, וכל שיש ספק פלוגתא אם הוה בישול או לאו, בזה ספק דרבנן לקולא', הביאו המשנ"ב שם סק"ב.
לכן, המבשל בשבת בכלי של אחרים, לא אוסר אותו, ולא נדרשים להגעילו.
מחלוקת בדין נתינת מאכל עם רוטב על הפלטה
בנידון שאלתינו, ישנה מחלוקת ראשונים אם בכלל עברו על איסור ונחשב בישול כשהניחו מתחילה רוטב על הפלטה. השו"ע בסי' שיח סעי' ד החמיר שיש בישול אחר בישול בלח, והרמ"א שם סעי' טו ובסי' רנג סעי' ה הקל במצטמק ויפה לו, ולדעת הגר"א והמשנ"ב אף במצטמק ורע לו יש להחמיר. ויש א"כ לברר אם בושל הרוטב מכבר.
נחלקו בו הפוסקים לגבי נתינת מאכל שרובו יבש ומיעוט רוטב על הפלטה: דעת שו"ע הרב בסי רנט סעי' ח שדין מאכל זה כדבר לח, שאסור לחממו בשבת. וכ"כ באגרות משה ח"ד סי' עד דיני בישול אות ז, ובשולחן שלמה לגרשז"א סי' שי"ח אות לה, והאור לציון ח"ב פ"ל תשובה יג.
אמנם דעת המנחת כהן שער ב פ"ב בד"ה 'התנאי השני' והפרי מגדים סי' רנט מש"ז ס"ק יג שמותר לחמם מאכל זה כדין מאכל יבש. וכן פסק הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א ח"ט סי' קח אף שסיים דהמחמיר תבוא עליו ברכה, וראה כן בחזון עובדיה שבת א עמו' פח. יסוד שיטתם מבוסס על דברי הפרמ"ג בסי' רנג במשבצות זהב ס"ק יג שדעתו של האדם היא על רוב התבשיל שהוא יבש, ובתבשיל יבש ההצטמקות רעה לו וכל האיסור לבשל לח שנצטנן הוא רק במצטמק ויפה לו, ולכן כשרוב התבשיל יבש ואין דעתו על הרוטב נחשב כמצטמק ורע לו.
אולם ברור כי אם יש למחמם עניין מסוים ברוטב כדי להשתמש בו בפני עצמו, אסור לחממו בשבת.
ולדעת המשנ"ב אין להקל בזה שהרי פסק בסי' שיח ס"ק כה ו-סב שיש בישול בלח שנצטנן אף במצטמק ורע לו, ולשיטתו אף דעת מרן השו"ע כן.
אומנם לפוסקים כרמב"ם בהל' שבת פ"ט ה"ג ובפכ"ב ה"ח, הרמב"ן, הרשב"א והר"ן בשבת בדף מ. שאין בישול אחר בישול אף בלח (בניגוד לפסיקת השו"ע בסי' שיח ד, ח ,טו עפ"י רש"י, ר' ירוחם, ר' יונה והרא"ש), יהא מותר להניח את הרוטב על הפלטה, אף שהוא צונן.
נמצא שבנידון דידן לא מוחלט שיש איסור בישול, וע"כ גם דינו של הסיר יהא בהתאם. אך כפי שנאמר לעיל, אין הסיר נאסר לאחרים כלל.

בישל כבד שנצלה אחר ג' ימים
הגמ' במסכת חולין בדף קט: ציינה את החידוש בדבר היתירו של הכבד באכילה: אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי, כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא - שרא לן כבדא'. ובאר רש"י שם בד"ה 'הכבד': 'כולו דם הוא קרוש, טעם דם לו'. הרי למרות שהכבד הינו חתיכת דם קרוש, הותר לאוכלו.
בטעם ההיתר לאוכלו, כתב הלבוש ביו"ד בריש סי' עג: 'הכבד היא כולה דם והתורה התירתה, דלא אסרה התורה אלא דם הנשפך כמים, שנאמר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים, והכבד קרוש ועומד הוא בגופה של בהמה ואינה נשפכת כמים. מכל מקום הדם הפורש ממנה הוי דם האברים שפירש ואסור'. הרי שהותר הדם הקרוש וכבוש כשמצוי באברים.
בכבד ישנם שני מיקומים לדם, כפי שהעירו החכמת אדם סי' לא סעי' יא והיד יהודה יו"ד עג סק"א, ישנו דם בתוך בשר הכבד מלבד דם הסובב את הכבד, כמו כל האיברים, ודם זה הוא נשפך ודרוש הכשרה ככל בשר. לכן, רק ביחס לדם שבתוך בשר הכבד, ניתן לומר שאינו נשפך, ועליו קאי החידוש של היתר הכבד.
הפרי חדש בסי' עג ס"ק טז הביא מחלוקת ראשונים אם דם שפירש נאסר מדאו' או מדרבנן. הרשב"א, התוס' בחולין בדף קיא. בד"ה 'דם דאורייתא' והר"ן שם סברו שדם הכבד שפירש אסור מן התורה, וכן הכריע. ומאידך, סברו ר"ת בתוס' בחולין בדף קי: האו"ה והמהרש"ל בשו"ת, סי' פד שדם כבד שפירש אסור מדרבנן. לשיטתם, ישנו חידוש בדין דם הכבד. שכן דם שאר אברים שפירש אסור מן התורה, היות וכל עוד היה מחובר לבשר היה לו שם בשר, ובפרישתו מקבל שם חדש של 'דם', ואסרתו תורה. לעומתו דם הכבד היה מוגדר דם כבר בהיותו בכבד, והתורה לא אסרתו, ולכן גם בפרישתו לא נאסר. הפרמ"ג שפ"ד בסי' עג סק"ב אומנם כתב שדם הכבד שפירש אסור מדרבנן. אך בהמשך שם ס"ק יד כתב שאיסור דרבנן זה הוא מספק, ולכן ניתן להקל כשמצטרף ספק נוסף, כספק דם כבד כבוש.
הגאונים הובאו בטור ביו"ד בסי' עג סברו שבשר שעברו עליו ג' ימים בטרם הוכשר, חוששים שהדם נבלע בתוכו ולא יצא היטב במליחה ובעי לצלותו בדווקא ולא לבשלו. אומנם הריב"ש הובא בב"י שם ובש"ך ס"ק נג לא קיבל את דין הגאונים, אך סבר שבמקום שקיבלום, מחוייבים לנהוג כן. השו"ע בהלכות מליחה בסי' סט סעי' יב פסק כר"ח, או"ז, מהר"ם והרא"ש שאסרו לבשל בשר זה לאחר צלייה: 'בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה, נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאוכלו מבושל, אלא צלי (הש"ך שם סק"נ וחוות דעת ס"ק מו כתבו כי אף ימלחנו קודם). ואחר שצלאו לא יבשלנו, ואם בישלו מותר'. בטעם הדין באר הט"ז שם ס"ק לא: 'דשמא לא יצא כל דמו ע"י צלייה, ואח"כ ע"י בישול יצא'. שכן: 'הבישול פועל יותר מצלייה', כפי שהעיד הש"ך שם ס"ק נא. ולא פסקו כרמ"ע מפאנו סי' קיג שהתיר לבשל אחר שנצלה יפה.
אומנם חכמת אדם שער איסור והיתר, כלל לד סעי' יג כתב לגבי כבד: 'כבד ששהה שלושה ימים בלא מליחה וצלאו אין להחמיר [שלא לבשלו] אחר צלייתו דדין דבשר ששהה שלושה ימים הוא רק חומרת הגאונים (כרתי ופלתי). ובמנחת יעקב כלל ד' כתב בשם הצמח צדק דאסור'. וכן הביא הדרכי תשובה בסי' סט אות רכד בשם פוסקים להקל בדין כבד ששהה ג' ימים להבדיל מדין בשר, אך לא נקט כמותם לכתחילה.
נחלקו הפוסקים בדין מי שעבר ובישל את כבד מעין זה, שנצלה לאחר ג' ימים: המהרש"ל פסק שאפילו בדיעבד אסור הכבד. אך הב"ח, הט"ז שם ס"ק לב ש"ך ס"ק נא התירוהו.
נמצא, שאין לאסור את הכבד אף שהיה אסור לבשלו מלכתחילה, לאחר שנצלה כעבור ג' ימים משחיטתו.
לעניין איסור הכלים, כתב הפתחי תשובה בסי' סט ס"ק כה דן בכלים שבושל בהם כבד שרק נמלח לאחר ששהה ג' ימים, בלא כשנצלה קודם: 'עיין בתשובת תפארת צבי חי"ד סימן ע"ה במעשה שבשלו בשר שנמלח והודח ואח"כ נתוודע ששהה ג' ימים בלי מליחה, וזה נודע אחר ששהו הכלים מעל"ע. הנה אם הכלים יש להם תקנה בהגעלה אסורים בלא הגעלה, דהוי דבר שיש לו מתירין. אולם אם הם כ"ח (כלי חרס) שאין תקנה בהגעלה, המורה להתיר הכלים אין מזניחים אותו ומ"מ לא הייתי מורה להתיר, כיון דהספק על הבשר ולא על הכלים'. הרי לן, שהצריך להכשיר הכלי שבושל בו כבד שרק נמלח לאחר ג' ימים, ואף החמיר ודן על כלי שלא ניתן להכשירו. וראה בדרכי תשובה אות ריד שדן באופנים שונים אם יש להקל ולא לפסול את הכלים. אך כשנצלה הכבד תחילה, בטרם בושל אין לאסור הכלים אף שנעשה לאחר ג' ימים משחיטתו, להבדיל מדין בשר.
לסיכום: בשר ששהה ג' ימים ולאחר מכן [מלחו] וצלוהו, מותר באכילה ואפשר שיש צדדים להקל שלא יכשיר הכלי, ברם ההוראה הינה להכשיר את הכלים. אך בכבד הקלו, אא"כ רק מלח ולא נצלה טרום הבישול. ומשורת הדין הכלים מותרים אם נצלה לפני הבישול, ואין צורך להכשירם. גם אם יבקשו הבעלים להכשירם, לא יוכל לדרוש זאת משואל, מאחר שלא פגם בכשרות הכלים. [ברם אם היתה התנייה מראש להחזיר הסיר לפי מעמדו וכשרותו, יהא צריך השואל להחזיר את הכלי לפי רמת הידורי הכשרות שהיו מנת חלקם של בעליו.]

מלאכות שבת

הרב אבישי נתן מייטליס

גזל ונזיקין
עקיפת תור
אב תשע"ו
מאמרים נוספים
מועמד שאינו מייצג דעת הרוב
חשוון תשע"ט
דיני ממונות מעשיים – הרב נעם דביר מייזלס
תביעת חברות ורשויות בערכאות
גליון מספר 32
אדא א תשע"ו
יסודות בדיני ממונות
מורה החרימה סלולרי והוא ניזק
מתוך "מאורות המשפט" גליון מס 13
שבט תשע"ה

מלאכות שבת

45 דק'
לעיונה של הלכה
עניינה של מלאכת גוזז, והקשר למלאכת קוצר
מלאכת גוזז
הרב אריאל כהן סקלי | י"ב שבט תשפ"ה
1:01
מוסך השבת
חיוב מפרק בהוצאת דם
מוסך השבת מלאכת דש סעיפים ד'-ה'
הרב חיים כץ | ט' אדר תשע"ו
מלאכות שבת
הלכות השלג והפסקת חשמל בשבת תשפ"ה
שמואל אריה ישמח | כ"ג שבט תשפ"ה
1:07
מלאכות שבת
הלכות סחיטה בשבת - חלק א'
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מלאכות שבת

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרב דוד חי הכהן
הרב שמואל אליהו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב משה אליה
הרב שמעון קליין
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו