^ 1. סגירת מעגל חשמלי בשבת, הגורמת לפעולות האסורות מן התורה (כגון הדלקת נורה שיש בה חוט להט), אסורה מדאורייתא לפי רוב הפוסקים, מחמת המלאכה הנעשית מכוחו. בסגירת המעגל החשמלי עצמו, נחלקו הפוסקים מהי מהות האיסור.
לדעת ה"חזון איש" (או"ח סי' נ ס"ק ט) סגירת מעגל חשמלי אסורה מדאורייתא מדין בונה, וממילא בפתיחתו חייבים מדין סותר. לעומת זאת, לדעת ר' יצחק שמעלקיש ("בית יצחק" יו"ד ב השמטות לסי' לא) אין איסורו אלא מדרבנן, מדין מוליד, וכשם שלגבי המוליד ריח בבגדים אמרה הגמרא (ביצה כג ע"א): "רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור, מ"ט משום דקמוליד ריחא" כך המוליד כוח חשמלי גם הוא נחשב מוליד. על שניהם חלק הגרש"ז אויערבך ב"מנחת שלמה". על ה"חזון איש" (ח"א סי' יא) מצד שבסגירת המעגל הוא אינו יוצר כלי, שהרי הכלי כבר נבנה ונשלם מזמן, וכל מה שהוא עושה עכשיו אינו אלא מאפשר לאלקטרונים לעבור בחוטי החשמל (כמו בצינור מים וגז), וזה אינו בנייה אלא שימוש. אי אפשר להגדיר כבונה פעולות הנעשות אינספור פעמים ביום, שאין בהם כדי לשנות את גוף החפץ. על ה"בית יצחק" (שם סי' ט) כתב הרב אויערבך שדבר שכך הוא דרך שימושו, לחברו ולנתקו תדיר, לא שייך בו כלל איסור מוליד, ועוד שקשה לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר בש"ס, אלא שסיים: "אך מה אעשה שכבר הורה זקן, והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש... והדבר צריך הכרעה".
הצל"ח החדש הביא (קונטרס אחרון לסי' א) את תשובת ר' נתן לוין, שהיה חתנו של ר' יצחק שמעלקיש, וכתב שם טעם נוסף לדחות את דברי ה"בית יצחק", שלא מצינו איסור מוליד אלא בדבר הניכר בא' מחמשת החושים. ב"קדושת השבת" כתב בשם הגר"א נבנצל שהגרש"ז אויערבך לא סבר כ"חזון איש" ולא כ"בית יצחק", אך מכל מקום לא התיר הדלקה וכיבוי של מכשירים אלו בשבת, כנראה משום עובדין דחול.
להלכה חלקו רוב הפוסקים על ה"חזון איש": ה"מנחת יצחק" (ח סוף סי' כו), ה"באר משה" (ו קונטרס אלקטריק סי' ו ס"ק טז), הגר"ש גורן ב"משיב מלחמה" (א סי' נא), "אור לציון" (ב סי' מא הערה ג), הרב עובדיה יוסף ב"יביע אומר" (ז או"ח סי' לו ס"ק ג; ט או"ח סי' קח ס"ק קפה), ששמע כן מהגר"ע עטייה, "שבט הלוי" (א סי' קכא ס"ק א), שכתב שדברי ה"חזון איש" צ"ע, הגרנ"א רבינוביץ ב"שיח נחום" (סי' כה) וב"מלומדי מלחמה" (סי' נו-סב) בשם הרב הענקין, וכן משמע ב"אגרות משה" (יו"ד ב סי' ה), שדן בעניין שוחט שדיבר במיקרופון בשבת, וכתב שעבר על איסור דרבנן ולא הזכיר כלל את דעת ה"חזון איש", שיש בזה איסור דאורייתא.
ויש שלא דחו לגמרי את דברי ה"חזון איש", אלא שסברו שלכתחילה יש לחוש לו: עיין ב"קדושת השבת" (א עמ' כב) שכן דעתו של הרב יוסף שלום אלישיב, וכן עיין שם בנספח ה (עמ' שו) שכן דעתו של הגר"י נויבירט. גם הם סוברים שרק לכתחילה יש לחוש לדעת ה"חזון איש", אך בשעת הדחק סמכינן על הפוסקים שאין כאן אלא איסור דרבנן.
^ 2. אמירה לגוי אסורה מדרבנן (שבת קנ ע"א, תוס' שבת קכא ע"א ד"ה אין), ובלשון אחרת "אמירה לנוכרי שבות". אף-על-פי-כן, ישנם מצבים שבהם לא גזרו חז"ל על אמירה לגוי. השו"ע (או"ח סי' שז סעי' ה) כתב: "דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות – מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה... ויש אוסרין". מקורו הוא ברמב"ם (שבת פרק ו הל' ט-י), וכן היא שיטת הגאונים. אף שסיים "ויש אוסרין", והיא דעת התוספות בגיטין (ח ע"ב ד"ה אע"ג) ובבא קמא (פ ע"ב ד"ה אומר) וכן כתוב ב"הגהות מימוניות" (פרק ו אות כ) בשם הסמ"ג, קי"ל שבכל מקום שהמחבר מביא שתי דעות אחת בסתם והשניה בשם יש אומרים, הלכה כדעה שהובאה בסתם. כנודע בכללים, עיין בתשובת הרמ"ע מפאנו (סי' צז), ובשו"ת מהרימ"ט (ב או"ח סי' א) ובש"ך (יו"ד ס"ס רמב ג) וב"ברכי יוסף" (או"ח סי' שמה ס"ק ב). כן כתב גם ה"לבוש", ה"אליה רבה" והב"ח, שהלכה כדעה הראשונה. על-פי זה מותרת אמירה לנוכרי באיסור דרבנן במקום חולי, צורך גדול או מצווה. על זה כתב "שער הציון" (שם ס"ק כד) שהיינו צער הגוף, ואין לך צער הגוף גדול יותר מאשר כאן, שהקור בחוץ עז מאוד (25 מעלות מתחת לאפס) ו"הכל חולים אצל הקור", ועיין "הגהות מרדכי" (שבת רמז תנב ב) וגם הוא ביטול עונג שבת, שהוא מצווה.
^ 3. כגון נורות להט, שהדלקתם אסורה מדאורייתא, ובכהאי גוונא לא התירו אמירה לגוי. אמנם, במתקנים מעין אלו מצויות בדרך-כלל נורות ביקורת, הנדלקות בעת העברת המפתח, אלא שבדרך-כלל נורות אלו הן נורות LED, שאין בהם חוט להט והדלקתן איננה שונה מכל סגירת מעגל חשמלי שבו דנו לעיל, בהערה 1.
^ 4. על-פי מה שהבאנו לעיל מדברי השו"ע, שהתירו שבות דשבות במקום צער גדול, נראה שגם עשיית הפעולה בשינוי הנה פתרון טוב למצב הנ"ל, למקרה שאין גוי ואין אפשרות לחכות בחוץ מחמת הקור העז (כפי המתואר בשאלה), שהרי עשיית מלאכה האסורה בשבת בשינוי אינה אסורה אלא מדרבנן, וכיוון שעצם פתיחת הדלת על-ידי מפתח אלקטרוני אסורה רק מדרבנן (כדין סגירת מעגל חשמלי, וכפי שהתבאר לעיל), ואם כן זהו שבות דשבות. אלא שמדברי המהר"ם שיק (או"ח סי' קכא) מבואר שדווקא כשאחד מה"שבותים" הוא אמירה לגוי הקלו בשבות דשבות במקום צער וכדומה, משום דזהו שבות שאין בו מעשה, מה שאין כן כששני ה"שבותים" נעשים על-ידי ישראל, לא יועיל ששני האיסורים הם דרבנן, והם נחשבים כגזרה אחת. כן כתבו גם ה"בית יצחק" (או"ח סי' מב ס"ק ה) וה"פרי מגדים" ב"אשל אברהם" (סי' שז ס"ק ז). וחלקו עליהם מהר"ש קלוגר ("האלף לך שלמה" או"ח סי' קמו), מהרש"ם (ג סי' קצח) ו"דברי מלכיאל" (ה סי' רלח), וכמותם פסק הגר"ע יוסף ב"לוית חן" (סי' לה).
עוד יש לדון אם אנו גוזרים משבות לשבות. ה"מגן אברהם" כתב (סי' שז ס"ק ז ח): "ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים, ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים". מקור דבריו ב"מגיד משנה" (שבת פרק ו הל' ט) וברמב"ן (שבת קל ע"ב). ואם כן אין לנו אלא מה שהתירו חז"ל באמירה לגוי באיסור דרבנן, ומנין להתיר עשייה בשינוי באיסור דרבנן? אלא שכבר כתב ה"אגלי טל" (מלאכת טוחן סעי' יז בהערה), שהרמב"ן ב"תורת האדם" חזר בו מדבר זה, ששם דימה שבותים בהיתר לחולה שאין בו סכנה, ולכן פסק שמדמים שבותים, וכמותו פסק גם ב"לוית חן". אם כן, אף כאן ניתן להקל לפתוח בשינוי, וכן נראה גם מדברי הראשון לציון הגר"מ אליהו עיין ב"קדושת השבת" (עמ' קלב הערה כ).