הזוהר הקדוש כותב (ויחי רכ"א, ע"א), שבימי ראש השנה ויום כיפור, יש מלחמה בין עם ישראל לבין אומות העולם, בין הטוב והרע. ואיך אנו יודעים מי זכה במלחמה? מחדש הזוהר שהאומה שמחזיקה את הכלי קרב בידה (ארבעה מינים בסוכות) היא המנצחת.
שואל על כך רבי נתן מברסלב זיע"א שתי שאלות. ראשית, למה צריך לומר מי ניצח במלחמה? הרי כשיש מלחמה בין שניים, אנו רואים בחוש מי ניצח ומי הובס, המנצח מחזיק בידיו את המדליה והגביע וכל הקהל מריע לו בתרועה של ניצחון, ואילו המובס שוכב מנוצח על הקרקע.
ובנוסף, מדוע הזוהר השתמש בביטוי "שמחזיק את הכלי קרב בידיים"? הרי אדם שניצח יכול להניח את כלי הקרב, אין לו עוד שום צורך בנשק, הוא ניצח!
מסביר רבי נתן יסוד חשוב בעבודת ה'. השאלות הנ"ל נובעות מהשוואה מוטעית בין הצלחה במלחמה גשמית להצלחה במלחמה רוחנית. אך למען האמת, במלחמה גשמית המובס שוכב על הקרקע, המנצח מנופף במדליה או בגביע ובאמת אין לו צורך יותר בכלי הקרב.
לא כך במלחמה רוחנית, בה גם אם היצר הפיל אותך ואתה על הרצפה שבור ורצוץ, כל עוד אתה לא מתייאש אלא ממשיך לרצות ולהילחם כנגדו, ניצחת! וכך דבריו (ליקוטי הלכות, שבת ז):
"אַךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין עַל פִּי הַנַּ"ל, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁבְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק הוּא מִלְחָמָה אֲרֻכָּה מְאֹד מְאֹד, כִּי עֲמָלֵק הוּא מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדוּת לְיִשְֹרָאֵל, וְעִקָּר הוּא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַת עֲמָלֵק שֶׁאוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי חַ"ו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל. וְעִקַּר הַכְנָעָתוֹ הוּא הִתְחַזְּקוּת שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, יִהְיֶה חָזָק מְאֹד לְבַל יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר וְכוּ'.
נִמְצָא שֶׁבְּעִנְיַן מִלְחָמָה זֹאת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם עִם יִצְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כָּל נִצָּחוֹן הַמִּלְחָמָה הוּא כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ בְּכֹחַ הַצַּדִּיק לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְיַאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְכוּ' וְעוֹסֵק עֲדַיִן בְּמִלְחָמָה זֹאת שֶׁעִקָּר הַכְּלֵי זַיִּן הוּא תְּפִלָּה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ב), הוּא נִקְרָא נוֹצֵחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי בֶּאֱמֶת לַה' הַמִּלְחָמָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַצְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְּמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'".
באמת, לה' מלחמה בעמלק מדור דור, זה לא עניינך. תפקידך הוא להחזיק מעמד, לא לוותר, להמשיך ולא לעזוב את הרצון לעולם! יצר הרע לוחם נגדך רק על ענין אחד, שתפסיק לרצות, שתתייאש! תפקידנו בעולם הוא לרצות ולרצות עוד ועוד, זה הניצחון. עצם זה שאני מחזיק את כלי הקרב בידיי שהם התפילה והרצון, אני ממשיך ולא מוותר, ניצחתי!
גם אם ח"ו נפלת, אבל אחר כך קמת, עצם זה שלא התייאשת, אלא תפסת את עצמך והבנת שמה שה' יתברך רוצה ממך עכשיו זה להמשיך למרות הכול, ניצחת! ובניגוד לתוצאות של ניצחון בעולם הזה, בניצחון הרוחני "הקטן" שלך אין מחיאות כפיים של הקהל ואין פרסום בחדשות, לא ברעש ה', רק קול דממה דקה.
ידוע מה שאמר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, שפעם היצר הרע נותן לך סטירה ופעם אתה נותן לו, פעם הוא נותן לך ופעם אתה נותן לו, רק תוודא שאתה תיתן את הסטירה האחרונה!
(לקוח מתוך ספרי' לפתוח שערי רצונך')
שואל על כך רבי נתן מברסלב זיע"א שתי שאלות. ראשית, למה צריך לומר מי ניצח במלחמה? הרי כשיש מלחמה בין שניים, אנו רואים בחוש מי ניצח ומי הובס, המנצח מחזיק בידיו את המדליה והגביע וכל הקהל מריע לו בתרועה של ניצחון, ואילו המובס שוכב מנוצח על הקרקע.
ובנוסף, מדוע הזוהר השתמש בביטוי "שמחזיק את הכלי קרב בידיים"? הרי אדם שניצח יכול להניח את כלי הקרב, אין לו עוד שום צורך בנשק, הוא ניצח!
מסביר רבי נתן יסוד חשוב בעבודת ה'. השאלות הנ"ל נובעות מהשוואה מוטעית בין הצלחה במלחמה גשמית להצלחה במלחמה רוחנית. אך למען האמת, במלחמה גשמית המובס שוכב על הקרקע, המנצח מנופף במדליה או בגביע ובאמת אין לו צורך יותר בכלי הקרב.
לא כך במלחמה רוחנית, בה גם אם היצר הפיל אותך ואתה על הרצפה שבור ורצוץ, כל עוד אתה לא מתייאש אלא ממשיך לרצות ולהילחם כנגדו, ניצחת! וכך דבריו (ליקוטי הלכות, שבת ז):
"אַךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין עַל פִּי הַנַּ"ל, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁבְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק הוּא מִלְחָמָה אֲרֻכָּה מְאֹד מְאֹד, כִּי עֲמָלֵק הוּא מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדוּת לְיִשְֹרָאֵל, וְעִקָּר הוּא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַת עֲמָלֵק שֶׁאוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי חַ"ו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל. וְעִקַּר הַכְנָעָתוֹ הוּא הִתְחַזְּקוּת שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, יִהְיֶה חָזָק מְאֹד לְבַל יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר וְכוּ'.
נִמְצָא שֶׁבְּעִנְיַן מִלְחָמָה זֹאת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם עִם יִצְרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כָּל נִצָּחוֹן הַמִּלְחָמָה הוּא כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ בְּכֹחַ הַצַּדִּיק לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְיַאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְכוּ' וְעוֹסֵק עֲדַיִן בְּמִלְחָמָה זֹאת שֶׁעִקָּר הַכְּלֵי זַיִּן הוּא תְּפִלָּה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ב), הוּא נִקְרָא נוֹצֵחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי בֶּאֱמֶת לַה' הַמִּלְחָמָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַצְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְּמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'".
באמת, לה' מלחמה בעמלק מדור דור, זה לא עניינך. תפקידך הוא להחזיק מעמד, לא לוותר, להמשיך ולא לעזוב את הרצון לעולם! יצר הרע לוחם נגדך רק על ענין אחד, שתפסיק לרצות, שתתייאש! תפקידנו בעולם הוא לרצות ולרצות עוד ועוד, זה הניצחון. עצם זה שאני מחזיק את כלי הקרב בידיי שהם התפילה והרצון, אני ממשיך ולא מוותר, ניצחתי!
גם אם ח"ו נפלת, אבל אחר כך קמת, עצם זה שלא התייאשת, אלא תפסת את עצמך והבנת שמה שה' יתברך רוצה ממך עכשיו זה להמשיך למרות הכול, ניצחת! ובניגוד לתוצאות של ניצחון בעולם הזה, בניצחון הרוחני "הקטן" שלך אין מחיאות כפיים של הקהל ואין פרסום בחדשות, לא ברעש ה', רק קול דממה דקה.
ידוע מה שאמר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, שפעם היצר הרע נותן לך סטירה ופעם אתה נותן לו, פעם הוא נותן לך ופעם אתה נותן לו, רק תוודא שאתה תיתן את הסטירה האחרונה!
(לקוח מתוך ספרי' לפתוח שערי רצונך')
