ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
"ואת יהודה שלח לפניו" אמר ר' נחמיה: להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם תורה ושיהו השבטים הוגות שם תורה. תדע לך שכן הוא, כיון שהלך יוסף מאצלו, היה אבינו יעקב יודע באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחיו ואמרו לו: עוד יוסף חי לא היה מאמין, שנאמר: "ויפג לבו כי לא האמין להם", ונזכר יעקב באיזה פרק פרש ממנו, שהיה משנה אותו. וכיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו, אמר להם: נתן לכם סימן באיזה פרק פרש ממני? מה עשה? נתן להם עגלות, שנאמר: "ויתן להם יוסף עגלות", ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה, כשם שהיו עושין אבותיו, שנאמר: "וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" (ילקוט שמעוני בראשית קנב. ראה גם בראשית רבה צה, ג).
מדוע היה דחוף כל כך ליעקב אבינו לשלוח את יהודה לפני כולם כדי להכין מראש את אותו בית תלמוד? הם יכלו לרדת מצרימה כולם ביחד וכשיגיעו למקום, יכינו את כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים ביחד, את הבתים, את בית הכנסת, וגם את אותו בית תלמוד.
"ויאמר אנכי האל אלהי אביך, אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה..." (בראשית מו ג-ד).
שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר: אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מגורי אבותי, ואת ארץ ששכינתו של הקדוש ברוך הוא שרויה בתוכה, ואלך לי אל ארץ טמאה, אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם? אמר לו הקדוש ברוך הוא: יעקב, אל תירא, אנכי ארד עמך! (ילקוט שמעוני בראשית קנב).
יעקב אבינו חושש מאוד מהירידה למצרים, הוא חושש שזו עלולה להוביל לירידה רוחנית של בניו, שזה עלול לסכן את כל העתיד של עם ישראל, הוא ירא שהירידה מצרימה תנתק את בניו מתורת אבותיו, תורת ה', כי הם יושפעו מהסביבה, הסביבה המצרית שכל כולה עבודת אלילים, ולכן, הדבר הראשון שהוא מורה ליהודה להקים במצרים, עוד לפני שהם יגיעו לשם, זה את אותו "בית תלמוד", הבסיס לשמירה על הגחלת, התנור שישמור על החום של היהדות ויגן על בניה מפני הקור הרוחני של מצרים, בית התלמוד בו הוא יורה תורה, ובו יהגו השבטים ובניהם אחריהם בתורת השם.
מעשה אבות סימן לבנים – כאן מורה לנו התורה, מהו הבסיס לכל קהילה יהודית חפצת חיים, "בית תלמוד", או בשמותיהם הנרדפים "בית מדרש", "ישיבה", "מתיבתא", מקום בו היהדות שוקקת חיים, מקום בו מורים תורה, והוגים בתורה. "בית תלמוד", הוא הבסיס להבטחת עתידו של עם ישראל בכל מקום ובכל זמן. יש ניואנסים שונים במקומות שונים ובזמנים שונים על פי הדרכתם של חכמי הזמן, אולם הבסיס והמטרה תמיד זהים.
תלמידו של החפץ חיים, הרב משה מאיר ישר, מתאר את הלימוד בישיבה ובכולל באותה תקופה: הישיבה היא בראש וראשונה מוסד לחינוך לומדים ויהודים שלמים במלוא מובן המלה. כל אותו הזמן שהבחור למד בישיבה, נדירה מאוד היתה מחשבתו על תכלית. לרכוש "לומדות" זו היתה שאיפתו. להשתלם לרבנות היה מחוץ לתכניתה של הישיבה. זה היה ענין פרטי לכל תלמיד כשלעצמו, והרוב המכריע דחה את לימוד עניני ההוראה לזמן שלאחר הנישואין, עת זקוקים לדאוג ל"תכלית" (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' קסג). במאמרו שבספר "עץ פרי", מסביר החפץ חיים בין השאר כך: "והנה אף שלימוד התורה הוא, שכל מה שהאדם עוסק ולומד, אפילו בקדשים וטהרות, הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מכל מקום, עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה...". מאמציו של החפץ חיים, יחד עם גדולי אותו הדור: ר' ישראל מסלנט, ר' יצחק אלחנן ור' אלכסנדר משה לפידות, לחזק את הכולל ולהבטיח את קיומו החמרי, הוכתבו אף הם על פי אותו נימוק – לחזק את "עמוד ההוראה" בישראל. במלים אחרות: הם ביקשו ליצור את התנאים הדרושים כדי שתנתן האפשרות ביד אברכים לומדים להשתלם בתור מורי הוראה או רבנים, על מנת להנהיג ולהורות את העם הלכה למעשה (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' קס-קסא).
החפץ חיים היה מזרז תמיד את תלמידי הישיבה, שכדי שיוכלו להשפיע כראוי על אחרים, כדאי שילמדו את אמנות הנאום. אף מזכיר היה מזמן לזמן כללים מסוימים במקצוע הנאום, כגון: "בעיקר יש לרכוש בקיאות בתנ"ך ובמדרש, להתבונן בכל בעיה כדי למצוא את פתרונה בתורה או בפירושי חז"ל". "לדבר בכל פעם רק בענין אחד בלבד". "משמצליחים לבטא רעיון טוב, ויהי אפילו נכון כנכון היום, יש להזהר מלקלקלו על ידי הוספת רעיון אחר באותו ענין"... (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' תתשפא-תתשפב).
בשנת תרנ"ו (1896) החליט האַלְטֶער (הסבא) מנובהרדוק רבי יוסף יוזל הורוביץ, שכדי להשפיע באמת על בני דורו יש לפתוח ישיבה, שתהיה מרכז רוחני לכל פעילותו להפצת המוסר והשכלה יהודית לבני העם. מיקום הישיבה נבחר בעיר נובהרדוק. בנוסף פעל לייסד ישיבות ובתי מדרש דומים בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה, במטרה להוות מרכז רוחני ליהודי כל ערי האיזור. כך נוסדו בתי מדרש בערים: ברדיטשוב, באלטה, אודסה, מיקולאייב, חרסון ומוהיליב-פודילסקי. בשיאה מנתה רשת הישיבות של ישיבת נובהרדוק כ-4,000 תלמידים.
סיפר רבי משה טשינגל זצ"ל על אותה אש שיקדה בליבו של רבו האַלְטֶער. היה זה באחד הימים, החליט האַלְטֶער כי עליו להקים ישיבות אף ברוסיה המרוחקת, לשם כך הוא נטל ארבעה בחורים מליטא, ונסע עמם לרוסיה, בכדי לייסד שם ישיבה, שתהא מקום השראה להרביץ בו תורה ויראה ברבים. בהגיעו לעיר פגש באחד מבעלי הבתים הנכבדים שגר במקום, שח לו ר' יוזל את תוכניתו, השיב לו אותו בעל בית: מה עשית? לקחת ארבעה בחורים מירושלים דליטא, והבאת אותם לרוסיה, בין הגויים, מה יהיה בסופם?! השיב לו רבי יוזל תשובה ניצחת: אם מביאים ברזל מלובן, לסיביר, כשיביאוהו לשם, הברזל כבר יתקרר, אבל האש בעצמה, לא מתקררת, גם בסיביר, אדרבה, היא מחממת ומבשלת עבור אחרים. הבחורים האלה הם האש עצמה, "אש התורה ויראת שמים בוערת בהם", לא די שהם לא יתקררו, אלא הם עוד יחממו אחרים (מתוך מאמרו המקיף של הרב ב. הלחמי על רבי יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל).
הרב שרגא פייבל מנדלוביץ' היה מגדולי מקימי עוּלָה של תורה באמריקה, הוא הקים את ישיבת תורה ודעת, בית מדרש עליון במונסי, ארגון תורה ומסורה, ועוד מוסדות רבים. רבי משה פיינשטיין התבטא אודותיו: "בלעדיו לא היו כלל לימוד תורה ויראת שמים באמריקה". לאחר הצלחת ישיבת תורה ודעת שהוציאה מתוכה מאות בוגרים בני תורה המחויבים לתורה המסוּרה ללא פשרות, הקים את ארגון "אש דת" שנועד להכשיר קבוצה של מחנכים מסורים שיפיצו תורה בקהילות היהודיות המרוחקות. בהמשך הקים תכנית מתיבתא במונסי בה הכשיר קבוצת תלמידים מוכשרים המתאימים לתפקידים חינוכיים וציבוריים, רבי זליג אפשטיין לימד אותם גמרא, וחברי צוות נוספים של גדולי תורה לימדו אותם היסטוריה יהודית, תורת הרש"ר הירש, השקפה, אומנות הנאום, ופדגוגיה. ביום ראשון אחד, לקראת סיום לימודיהם של התלמידים במונסי, הביא ר' שרגא פייבל דובר קונסרבטיבי לדבר בפני התלמידים. הוא רצה לראות אם הם מסוגלים להפריך את טיעוניו. כאשר סיים האיש להציג את דבריו, אמר ר' שרגא פייבל לתלמידיו להגיב לטיעוניו. הויכוח הלך והתלהט, והוא פשוט ישב שם כשידיו שלובות על חזהו, צופה בתלמידיו מגינים על השקפתם, הם כמובן לא אכזבו אותו. תלמידיו של ר' שרגא פייבל מציינים שבאותה תקופה המרחק בין האורתודוקסים לקונסרבטיבים לא היה ברור כפי שהוא בימינו, הרבה אורתודוקסים שחיפשו משרת רבנות ראו את עתידם בקהילות הקונסרבטיביות (מקור: Reb Shraga Feivel, ArtScroll, 194-195. 289).
"בית התלמוד" אותו הקים יהודה במצרים בהוראת יעקב אבינו, ממשיך להיות הבסיס להבטחת עתידו של עם ישראל לאורך כל הדורות, בכל מקום ובכל זמן על פי הדרך אותה מוסרים ומתווים חכמי התורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
