ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
אך בשלב הבא יכולים וחייבים לבוא גם חשבון נפש וקריאה לתשובה. כך בכל אסון וצרה, כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות, וכל שכן במציאות שמתרחשת מראשיתה כתוצאה ממעשה בני אדם. בשורות לקמן אינני מדבר על חשבון הנפש של כל אחד ואחד, וכל אחד יודע את אשר עליו לתקן, לב יודע מרת נפשו, אלא חשבון נפש ותשובה ציבורית. תשובה כללית, שלנו, שכמובן אינה קשורה כלל לחשבונות שמיים ביחס להרוגים עצמם.
כמה מעגלים לתיקון. אפשר וצריך לעסוק בפשטם של דברים: חובת הזהירות הגדולה בציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". בייחוד לאחר תקופת הקורונה הארוכה, שבה למדנו שיעור גדול במהותו של פיקוח נפש ציבורי והזהירות הכפולה שצריכה להיות בהקשרים אלו. דומה שלא הפנמנו מספיק את המסר. התיקון הוא הן בקשר לשינוי כולל בהיערכות להילולא והן בכלל הזהירות בשמירה על חיי הנפש.
עוד מעגל הוא התיקון הגדול, הקשור בימי ספירת העומר, של "ואהבת לרעך כמוך". לנהוג כבוד זה בזה, שכן כולנו גוף אחד, נשמה אחת. כאשר איננו מבינים זאת, ואנו דוחקים זה בזה, הרי שאנו גם נדרסים זה על זה. לאחר תקופה ארוכה של מחלוקות עזות קיבלנו מסר ברור ממרום: לא זו הדרך. ביום שבו פסקה המגיפה של תלמידי רבי עקיבא אירע האסון הגדול, ללמד אותנו שהתיקון הזה חייב להיעשות בכל דור, וביתר שאת בדור שלנו. ענווה, הקשבה, שיח, כבוד לזולת, עין טובה, אהבה, שיתוף פעולה. אלו המילים ואלו הערכים שאנו צריכים להתעורר להם.
בשני התיקונים הללו עלינו לעסוק, אך מגמת השורות לקמן היא לעסוק בתיקון שלישי. אני מניח שלא הכול יסכימו, אך אבקש, בהמשך לתיקון הקודם, כי יאזינו ויקשיבו.
תוכחתו של החת"ם סופר
ביום כ"ד בטבת שנת תקצ"ז (1837) אירעה בגליל רעידת אדמה עזה. העיר שנפגעה בצורה הקשה ביותר הייתה צפת. כאלפיים יהודים נהרגו, בתים רבים נחרבו עד היסוד ורבים משארית הפליטה של הקהילה עזבו את העיר. כמה חודשים לאחר מכן, בשבת קודש פרשת אמור (הפרשה שקראנו למחרת האסון במירון!), נשא החת"ם סופר, מגדולי הדור, דרשה ארוכה ומזעזעת את הנפש בבית מדרשו בעיר פרשבורג. הדרשה נדפסה לימים בספרו תורת משה.
הוא מתחיל בתיאור האסון הנורא ובצורך של כל בית ישראל לעזור לניצולים, יושבי ארץ ישראל. "על ההרים אשא נהי, ועל נאות מדבר קינה, שמועה שמענו אוי נא לנו כי גבירה לוקה, בעוונותינו הרבים, ותתגעש ותרעש ארץ הקדושה, נפלו גיבורי ישראל, תלמידי חכמים וצדיקים הרבה, וגם נחרבו בתי כנסיות ובתי מדרשות..."
בהמשך הוא מביא דברים ששלח לו רבי ישראל משקלוב, בעל 'פאת השולחן'. הסימן כי מדובר בזמן של עקבתא דמשיחא, שבו "הגליל ייחרב", ועל כך שיש לתקן את חטא שנאת חינם שבגללו חרב הבית. אולם החת"ם סופר לא מסתפק בדברים אלו ומוסיף על כך דברים נוקבים שעיקרם קנאת ירושלים. הוא בונה את דבריו על מדרש שוחר טוב, על הפסוק בתהילים "המביט לארץ ותרעד" (תהילים קד, לב), שם אליהו הנביא מסביר שרעידת הארץ היא מפני שהקב"ה רואה שבתי תיאטראות וקרקסאות בנויים, ואילו ירושלים הקדושה חרבה ושוממה.
ובכן, ממשיך החת"ם סופר ואומר דברים מבהילים: "לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, נראה לי כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת. כי שם שער השמיים, עיר שחוברה לה יחדיו, שם הר המוריה, עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים, ולא זזה שכינה מכותל מערבי. והנה, לגמרי זה מקרוב מאה שנים, שמו פניהם לצפת, כי שם קבר איש אלוקי הרשב"י במירון, והאר"י בצפת, וכל העולים לארץ ישראל לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי".
ומוסיף החת"ם סופר: "לא שם איש על לב אלא לעלות להילולא דרשב"י אשר כבר היה לי ויכוח עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל, היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק... ועל כל פנים לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עמה בעוונותינו הרבים, וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד". בסוף דבריו הוא משבח את רבי ישראל משקלוב, אשר עלה בעקבות רעידת האדמה עם שארית קהילת הפרושים לירושלים.
אמת, ירושלים עיר הקודש בנויה כיום כפל כפליים והרבה מעבר לכך מאשר הייתה בזמן החת"ם סופר, ועל כך אנו מודים, משבחים ואומרים שירה. זאת ועוד, רבים הבאים להתפלל בכותל המערבי במשך כל השנה. אולם הלב של ירושלים, בית המקדש אשר בהר המוריה, עדיין עומד חרב ושומם, כדברי אליהו הנביא. נוכרים נכנסים ומהלכים בו כבתוך שלהם, ואנו לבושתנו שותקים, ואולי גם מורגלים ועומדים.
וכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם לא התבלבלנו בדרך? התבוננתי במדרש שהביא החת"ם סופר במקורו (המובא גם בירושלמי ברכות ט, ב, ובתנחומא בראשית יב) והנה, בכולם לא נאמר "ירושלים" אלא: "בית מקדשו חרב".
מאמינים אנו שהדרך הארוכה לבית המקדש ולגאולה השלמה עוברת גם בעניינה של מירון. בדבקות בצדיקים, בלימוד תורת הנסתר, כשם שהיא עוברת בלימוד תורה בכלל, בשמירת המצוות ובתיקון המידות ועוד. הכול אמת. אולם, האם נכון הדבר שהעלייה לרגל ההמונית, הגדולה, אחת בשנה, היא למירון ולא לירושלים עיר הקודש?! האם לא התבלבלנו בין הדרך למטרה?! משנה לשנה גדלה והולכת העלייה אל מירון, והנה יצרנו חלילה מעין תחליף לעלייה לרגל, במקום ובזמן.
נחת רוח גם לנשמת רשב"י
בשבועות שלפני האסון שמענו באוזנינו אנשי ציבור הזועקים שלא להגביל את מספר העולים למירון, שכן "דין מירון כדין הר הבית". הלב נחמץ. מוכיחים הם את טענתם מתפילת הנוכרים בהר הבית, ואינם שמים על לב שהם משווים את מירון לקדושת הר הבית, ואף מסתמכים על בזיונו בידי נוכרים. ועוד נשמעו המילים: "הסירו ידיכם מהר קדשינו" (כותרת בעמוד הראשון בעיתון המבשר, כ"ו בניסן). כן, כן, הר מירון נהיה להר הקודש, ורבה המבוכה (בהערת סוגריים נוסיף כי הכול כעת מודים שהלוואי והיו הרשויות מצליחות לעמוד בלחץ ואכן מצמצמות את כמות העולים, והדברים מתקשרים במישרין עם התיקון הראשון שבו עסקנו).
אני הדל אוחז בשיפולי הפוסקים המתירים, ואף סבורים שמצווה היא, לעלות בטהרה וביראה להר המוריה, ואף לעשות הרבה יותר למען בניין בית הבחירה. אך גם הסוברים שאין לעשות כן (ואכמ"ל להאריך בדיונים אלו), האם קנאתה ועלבונה של ירושלים לא צריכה לבעור בליבותם, כשם שבערה בליבו של החת"ם סופר לפני כמאתיים שנה?
אחיי ורעיי, הצעתי היא שנקבל על עצמנו שאת הילולת ל"ג בעומר הבאה, שנת תשפ"ב, נקיים רבבות עמך בית ישראל בעיקר בירושלים עיר הקודש. תהיה הדלקה צנועה גם במירון, כהמשך למסורת ארוכת שנים, אך העיקר – בירושלים. בטוח אני שיהיה הדבר לנחת רוח ולשמחה גם לנשמת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.
אפשר שיהיה הדבר סביב הר המוריה, ברחבות הכותל המערבי, הדרומי, הצפוני והמזרחי. אפשר שיהיה הדבר במרומי הר הזיתים, הר המשחה, שם קבורים צדיקים וטהורים, רבנים, אדמו"רים ואנשי מעשה, מהם מגדולי המקובלים הדבקים בכל מאודם בתורת רשב"י וממשיכי דרכו כמו רבי חיים בן עטר - אור החיים הקדוש, רבי שלמה שרעבי – הרש"ש הקדוש, ועמהם מרן הראי"ה זצ"ל ותלמידיו הגדולים.
ליבי אומר לי, אף שאינני נביא ולא בן נביא, שהקב"ה מעורר אותנו ואומר: הגיעה העת לעלות ממירון לירושלים. ואולי, אם נחליט לעלות ירושלימה, יפתח ה' לנו גם את הדרך, בלבבות ובמעשה, לעלות כולנו בטהרה ולכל הדעות בשלוש פעמי רגלינו לשמוח לפני ה' בגיל וברעדה בהר המוריה, הר הקודש באמת, האחד והיחיד.
הערה: הדברים נכתבו בתום השבעה וקודם אירועי השבוע החולף, שבו נרמס בידי מתפרעים כבודה של ירושלים כולה והר הבית בפרט, ודומה שהדברים מקבלים כעת יתר תוקף. מילותיו של מוטה גור "הר הבית בידינו" מקבלות משמעות חדשה. אכן, בידינו הדבר.
הרב פרנק הוא רב היישוב עמונה־עמיחי
מתוך העיתון בשבע
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כל ההתחלות קשות
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
