ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כאשר חלוצים אלו נאחזים באדמות המדינה והם מותקפים, אין ספק כי שמורה להם הזכות להגן על חייהם ועל רכושם. השאלה מתעוררת בנוגע לפעולות יזומות שאין בהן הגנה עצמית ישירה: פעולות בתגובה לפיגועים, פעולות להרחקה של ערבים שחיים באזור מסוים או פעולות שבאות 'סתם' למרר את חייהם. אין מידע אמין ומדויק על היקפן של פעולות מסוג זה. הידיעות המתפרסמות באמצעי התקשורת לוקות באי אמירת אמת. לפעמים זהו שקר גמור, לפעמים דמיונות, ולפעמים חלקי אמת המוצאים מהקשרם. עם זאת, ישנם אירועים שקורים באמת, ובעיקר ישנה תמיכה רחבה בפעולות יזומות מסוג זה. מטרת הדברים אינה לדון במה שנעשה או לא נעשה, אלא בגישה העקרונית למעשים כאלה על פי ההלכה.
"קנאים פוגעים בו" – האומנם?!
אחת הסוגיות שנמצאות ברקע הדיון היא קנאותו של פנחס. על מעשהו של זמרי אין עונש מן התורה, והנהגת העם עמדה חסרת אונים מנגד. על מקרה זה נאמר "קנאים פוגעין בו". אבל אילו היה פנחס שואל אם לנהוג כך, היה מקבל תשובה שלילית, שכן דין זה מוגדר כ"הלכה ואין מורין כן". האם יש מקום למעשי קנאות גם במקרים אחרים שבהם אדם בטוח שהמעשה נדרש למען התורה, העם והארץ? האם ניתן לקחת מכאן השראה לפעולות יזומות נגד ערבים, במטרה להציל את ארץ ישראל, אך בניגוד לעמדתה של הנהגת המדינה?
בהלכה (סנהדרין פב, א; רמב"ם איסורי ביאה יב, ד-ה) מצאנו את דין "קנאים פוגעים בו" רק בהקשר אחד, והוא "הבועל ארמית". הרמב"ם מציב לכך תנאים מספר: (א) שהעבירה תיעשה בפרהסיה. (ב) בשעת מעשה. (ג) שהקנאי מתעורר לכך מעצמו. הראב"ד (לרמב"ם שם) והרמ"א (חושן משפט תכה, ד) מוסיפים עוד תנאי: (ד) שתהיה התראה לפני כן. ריבוי התנאים ההלכתיים הנדרשים במקרה זה לא משאיר מקום לדמות מילתא למילתא ולטעון שהעיקרון הזה נכון בהקשרים אחרים, ועל דין 'מורידין ולא מעלין' (רמב"ם רוצח ד, י; שולחן ערוך יורה דעה קנח, ב) כבר כתב החזון איש (יורה דעה ב, טז) שאין לו שום מקום בדורות אלה.
התייחסות מפורשת לשאלה זו ניתנה על ידי מורי ורבי הגר"א שפירא ('תחומין' ה עמ' 434): "קנאות פנחס היא הלכה מיוחדת במקרה מסוים... יש עבירה מיוחדת במי שבא על גויה... אך אין להסיק מהלכה זו מעשי קנאות אחרים, שכרוכים באיסורים. אומנם קיים מושג של 'גדולה עבירה לשמה', ויש שעבירה נדחית מפני מצווה אחרת, אך אלו מקרים נדירים שמסורים לשיקול דעתם של גדולי האומה. אין לו לאדם לפסוק לעצמו בעניינים מורכבים אלו, ובפרט הנוגעים לכלל ישראל, אלא חייב לשאול דעת רבנים גדולים שמקובלים באומה".
"המחתרת היהודית"
באביב של שנת תשמ"ד עצר השב"כ פעילים בהתיישבות שהואשמו בסדרה של פעולות נגד ערבים: קיצוץ רגליהם של ראשי ערים שהסיתו לטרור, הריגת סטודנטים במכללה האסלאמית בחברון וניסיון לפוצץ אוטובוסים. הגר"א שפירא כינס את תלמידי ישיבת מרכז הרב לשיחה, ואביא כאן כמה נקודות עיקריות ממה שנאמר בה (הסיכום המלא, עם מקורות והערות, פורסם לאחרונה בכתב העת 'המעין', גיליון 254 עמ' 22-17).
המדובר היה בפגיעה בערבים שנעשתה בזמן של מצוקה ביטחונית. על כך אמר הרב שאומנם בנושאים הלכתיים רבים "סומכים על 'אומדנות'; אבל בדיני נפשות יש דין 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. אם יש לך איזה פקפוק – אל תהרוג, למרות שבדינים אחרים אפשר היה להתעלם מזה". כוונתו לומר שבהלכות שבת או כשרות, די בכך ששאלת רב מוסמך וקיבלת תשובה כדי שתוכל להקל. לעומת זאת בדיני נפשות, אפילו כשמדובר בחייהם של ערבים, אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. בהמשך דבריו הוא הדגיש שתלמידי חכמים צריכים לשבת ולדון ביחד לפני שפוסקים בשאלות חמורות כאלה.
בראשית דבריו הדגיש הגר"א שפירא את חשיבותו של ציות למדינה, ואמר: "יש למדינת ישראל כוח של מלוכה. מה שכלל ישראל מחליט זה מחייב... ולא ייתכן שכל אחד יעשה שבת לעצמו". הוא לא הסתפק בכך, וראה לנכון לחזור עוד פעם על כך ש"על פי ההלכה יש כאן דין מלכות ישראל! ומי שמנהל את המדינה הזאת על פי רצון הציבור – זה מחייב!".
עם זאת אין למדינה סמכויות בלתי מוגבלות. כאשר המדינה אוסרת התיישבות במקום מסוים ללא הצדקה, אין לזה תוקף. על כך אמר הגר"א שפירא בחריפות: "כל מה שצריך למחות – צריך למחות. מן הדין חייבים להתנחל בכל ארץ ישראל, וכל חוק אחר הוא בלתי חוקי!". בתקופה מאוחרת יותר, במאבקים נגד הסכמי אוסלו ונגד הגירוש מגוש קטיף, הוא אף קבע בתוקף שיש לסרב לפקודה הנוגעת לגירוש מתיישבים מבתיהם. אבל עם זאת, גם בזמנים קשים, לא התיר לאיש לנקוט מדיניות ביטחונית עצמאית ולפגוע בערבים בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון.
באותה תקופה ניגשתי גם אל מורי ורבי הגר"ש ישראלי, שזכה להניח את היסודות לפסיקה בהלכות מדינה בדורנו – בכרכי 'התורה והמדינה' שבעריכתו ובספריו הרבים. בתשובה לשאלתי הוא אמר שאכן חלק מן הפעולות של אנשי ה"מחתרת" היה מכוון כלפי אנשים המוחזקים כ'רודפים', אבל גם במצב כזה בפעולות אלה יש משום "מרידה במלכות". בעבר הוא כתב מאמר מכונן (עמוד הימיני סי' טז) שעסק בפעולת התגמול בכפר קיביה שבה נהרגו אזרחים רבים, והכריע שבנסיבות העניין היה הדבר מותר. שם הוא הציג את השאלה על פי הגרסה הרשמית של ממשלת ישראל, שהדבר נעשה על ידי אזרחים שפעלו על דעת עצמם. אולם מתשובתו בעל פה ברור שלא עלה על דעתו להצדיק עשיית מעשים כאלה בניגוד לעמדת הממשלה.
את קביעתם, שבנוגע למדיניות ביטחונית אסור לפעול בניגוד לעמדה של ממשלת ישראל, ניתן לבסס על הדברים הנוקבים של הנצי"ב (העמק שאלה, שאילתא קמב). הוא מסביר את מה שנאמר ליהושע (א, יח) "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת", וכותב: "כל זה היה שייך לדבר המלחמה, באשר הוא היה המצביא... ואילו היה מי ממרה את פיו באשר ישלחנו, יירף לבב יהושע. ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה; ונמצא הוא 'רודף' וחייב מיתה".
קריאת כיוון
אומנם אפשר לפלפל בסוגיה זו ולהעלות סברות ומקורות לכאן ולכאן, אולם בשביל לחלוק על גדולי רבותינו אלה, הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי, נדרשות כתפיים רחבות ביותר. בדיני נפשות לא ניתן להסתמך על דעתם של יחידים, ובמיוחד לא על שמועות בעל פה שלא נכתבו כתשובה הלכתית מסודרת ומנומקת.
המציאות המורכבת שמתמודדים עימה אנשי החוות והגבעות מעלה שאלות רבות נוספות שלא כולן נדונו על ידי גדולי רבותינו בדור הקודם. יש לכנס צוות מגוון של רבנים, המקובל על רוב ציבור המתנחלים ביהודה ובשומרון, שידון ויכריע בשאלות אלה מתוך אחריות ציבורית והנהגה תורנית ראויה. כך, מצד אחד לא כל אחד יעשה דין לעצמו, ומצד שני כך אפשר יהיה להעניק גיבוי ציבורי רחב לאחינו החלוצים.
לחלוצי החוות והגבעות נאמר: אנו מעריצים את מסירות הנפש שלכם ושמחים בגאולת הארץ. עם זאת, אנו עומדים על כך שהמאבק הצודק והמוסרי של עם ישראל על ארצו יתנהל בכלים צודקים ובתוך הגבולות ההלכתיים הנדרשים. בנוגע לחשש שאם נשמור על גבולות הלכתיים במאבק הוא לא יהיה אפקטיבי, אחתום בדברי הרב שפירא: "והפסוק מסיים, 'כי לא אצדיק רשע' - תסמוך על ריבונו של עולם שיעניש את הרשע. אל תעשה חישובים שלו. מזה יש לימוד. כשיש שאלה של דיני נפשות - תסמוך על ריבונו של עולם". שמירת ההלכה היא זו שתזכה אותנו בסייעתא דשמיא לשוב ולנחול את נחלת אבותינו לדורות עולם.
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
