ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
שנת תש"ב. מלחמת העולם השנייה משתוללת בעולם, והקהילות היהודיות ברחבי אירופה עולות בלהבות. תלמידי ישיבת מיר וישיבות נוספות, נמלטים על נפשם, ולאחר נדודים ארוכים מגיעים לשאנגאחאי שבסין.
יעקב, אחד התלמידים, מחליט לנצל את ההזדמנות להיכרות קצרה עם העם הסיני העתיק. מדהים, הוא אומר לעצמו, שהגעתי לסין, ארץ שעד לפני כמה שנים בקושי ידעתי על קיומה.
הוא יוצא לרחוב, פונה לכמה סינים, ושואל באנגלית רצוצה את השאלה שמנקרת במוחו – מה אתם יודעים על היהדות?
לתדהמתו, הסינים עונים לו – וודאי, היהדות היא 'דת הסרת הגיד'.
ובכן – הידעתם? הכינוי המסורתי ליהדות בסין היא – 'דת הסרת הגיד', על שם האיסור לאכול את גיד הנשה, עליו הצטווינו בפרשתנו.
מהסינים אין להביא הוכחה שלאיסור גיד הנשה יש משקל מיוחד ביהדות, זו רק 'פיקנטריה', אך באמת יש לכאורה הוכחה למרכזיותו של איסור זה. כידוע, כמעט כל מצוות התורה ניתנו לעם ישראל רק אחר לידתו כעם, אולם יש 3 מצוות חריגות שניתנו לפני כן, בספר בראשית, ואלו הן – פרו ורבו, ברית מילה ואיסור גיד הנשה.
2 המצוות הראשונות הן מצוות יסודיות מאוד. פרו ורבו זו מצוות יסוד האנושות. ברית מילה זו מצוות היסוד של עם ישראל, נמצא שהן שתי קומות הבסיס של העולם, קומה ראשונה – האנושות, ומעליה קומה שניה – עם ישראל. מתבקשת ההבנה, שגיד הנשה זו המצווה היסודית של הקומה השלישית.
וכאן ישאל השואל – מה כל כך מיוחד באיסור 'גיד הנשה'? איזו קומה שלישית הוא מייסד?
לתירוץ העניין, הבה נתבונן בסיפור המאבק של יעקב והמלאך, הסיפור שממנו נוצר איסור גיד הנשה.
יעקב ושרו של עשיו נאבקים כל הלילה עד עלות השחר. רק בתום המאבק, כשהמלאך מבין שאין בכוחו לנצח את יעקב, הוא נוגע בכף ירך יעקב, ופוגע בגיד הנשה. ואז, מתחולל ביניהם וויכוח אחרון - המלאך מבקש ללכת, יעקב מתעקש לקבל ברכה, ובסופו של דבר המלאך קורא לו ישראל ומברך אותו.
על מה הם התווכחו שם ברגעי סוף המאבק?
המפרשים מבארים שכאן דרש יעקב שהמלאך יודה לו על ברכות אביו שנטל מעשיו, אך רש"י מוסיף כאן גם נקודת מבט מפתיעה. בהמשך הפרשה אנו מוצאים שבעת שיעקב היה בבית אל, ה' בעצמו קרא ליעקב בשם – ישראל. על כך אומר הנביא הושע – "וישר אל מלאך, ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו...". כלומר, מתברר שהמלאך הסכים מראש שיעקב יקרא בשם ישראל, בבית אל, וכל הוויכוח היה מפני שיעקב דרש להיקרא בשם ישראל מיידית, עוד לפני הכניסה לארץ.
למה היה ליעקב כל כך חשוב להיקרא בשם ישראל עוד לפני הכניסה לארץ? ומה זה קשור לגיד הנשה, שנפגע בדיוק באותם רגעים?
ובכן, יעקב מייצג את שמו הפרטי של אבינו יעקב. ישראל, לעומת זאת, מייצג את שמנו כעם. אנו נקראים עם ישראל ולא עם יעקב. אבינו יעקב נקרא גם בשם ישראל, 'ישראל סבא', מפני שהוא זה שהפך אותנו מיחידים לציבור, כשנולדו לו 12 בנים, שהם ביחד יותר ממניין, ומניין זו כבר עדה, עדת בני ישראל, הגרעין היסודי של העם.
אנו מקבלים את השם ישראל ברגע כניסתנו לארץ, כי בחוץ לארץ כל יהודי הוא אדם פרטי, ואילו בארץ ישראל אנו עם, וכפי שמצינו שרק בכניסתנו לארץ התחיל בנו הכלל, ש"כל ישראל ערבים זה בזה". נמצא שהשם ישראל מבטא את אחדות העם לדור ולדורות.
שיבת יעקב, השלישי באבות, מחוץ לארץ לארץ, מבטאת גם את שיבת ישראל מהגלות הארוכה לארצנו הקדושה אל הגאולה השלישית. ברגע זה מנסים כוחותיו של עשיו הרשע, שנקבל את השם ישראל רק בארץ, ואילו יעקב מוודא שנקבל זאת עוד לפני הכניסה לארץ, כדי לחבר את דור הנכנסים לארץ לכל דורות ישראל בימי הגלות.
ברגעים אלה פוגע המלאך בגיד הנשה. גיד הנשה נקרא כיום בשפה המקצועית 'עצב השת. זהו העצב הארוך והעבה ביותר בגוף האדם. העצב מתחיל מעמוד השדרה באזור חוליות המותן, ועובר דרך האגן לכיוון כף הרגל. העצב אחראי על תנועתם של השרירים האחוריים בירך ושל כמעט כל שרירי השוק וכף הרגל.
המלאך גורם לגיד לקפוץ למעלה, "א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה" (חולין צא.).כלומר, המלאך מנסה לנתק את הגיד מלמטה ולהשאירו למעלה, ובכך לשתק את רגליו של יעקב, ולגרום להם לאבד תחושה.
מצאנו ש"ברא כרעא דאבוה", בן משול לרגל אביו, המלאך מנסה לנתק את דור הבנים הנכנסים לארץ, אנשי הרגליים, אנשי עקבתא דמשיחא, מעמוד השדרה, דור האבות והצדיקים שבכל הדורות.
נשה זה גם לשון שכחה, ('נשני אלוקים'), בניתוק זה רוצה המלאך להשכיח את מורשת הדורות מהדור שלנו. אבל זה לא עוזר לו, יעקב עומד על כך שנקרא ישראל לפני הכניסה לארץ, ונשאר מחוברים למורשת הדורות.
וכאן בפעם הראשונה בתורה, אנו נקראים בני ישראל, "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה", אנו בני ישראל ואיננו אוכלים את הגיד, ונשארים מחוברים.
נמצא שאיסור זה בונה את הקומה השלישית, קומת הגאולה. וסופו של יעקב להתרפא מצלעתו, שמש הגאולה תזרח ומרפא בכנפיה, וכל העם ישוב למורשת אבותיו ולאלוקיו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.
רביבים תנו כבוד לתורה
מצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל שאר המצוות | שכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות | כל אדם מישראל שעוסק בתורה מקיים את העולם | גם הדעות החולקות שלא נפסקו להלכה מבטאות צד אמיתי בתורה | ריבוי הדעות מביא לשלום, שכן ישנן בתורה ובעולם פנים שונות וממילא דעות שונות | חידושי תורה, שנולדים מתוך התעמקות בתורה או מתוך שאלות שעולות מהחיים בארץ, מפתחים ומקדמים את העולם
סוכות סוכות – ובגוים לא יתחשב
החשבון הנוגע למעשי ישראל אינו פשטני שטחי וחיצוני כמו באשר לאומות העולם וזהו העומק העצום שמסתתר בסיפורו של יונה הנביא
מאמרים אקטואליים מינוי נוכרים במדינת היהודים
מה עמדת התורה באשר למינוי גר תושב לתפקיד של שררה שלטונית במדינה היהודית? כיצד מתמודדים עם זה במדינה שעדיין לא אימצה את חוקי התורה?
מידות הראי"ה מקומה של הביקורת בעולם האמונה
אמונה כ"ו -כ"ח
השיעור עוסק בתפקידה של הביקורת ושל הכפירה כמנגנון שנועד לזקק את עולם האמונה משיבושים ומהגשמה שגויה. מתוך כך מוסבר כיצד הבירור הביקורתי עשוי לחשוף את הפנימיות והאמת העמוקה של האמונה, במקום להישאר רק בביטויים החיצוניים שלה.
הלכות יום הכיפורים עבודת יום הכיפורים וכוח הכפרה
דרשת שובה ושיחת מוצ"ש פרשת האזינו
השיעור עוסק במהותו של יום הכיפורים כיום כפרה וסליחה, תוך בירור מחלוקות חז"ל והרמב"ם לגבי התנאים הנדרשים לכפרת היום ושעיר המשתלח – עם תשובה או בלעדיה. בנוסף, מודגשת החשיבות של עבודת השם מתוך שמחה ואהבה, לצד הדרכים הנכונות לביצוע וידוי כנה, מחילה ופיוס בין אדם לחברו.
