ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
בהסבר הדברים הוא כותב כך: "דמלחמה והלכות צבור שאני. ואולי הוא מכלל משפטי המלוכה, שהיו ודאי רבים ונמסרים באומה". בהמשך מוסיף הרב זצ"ל הסבר במהות משפטי המלוכה: "שהם אינם על פי גדרי התורה של הלכות יחיד... שגם אלה יש להם מקור בתורה, אלא שדרכי הדרשה בזה נמסרו לכל מלך כבינתו הרחבה, ומשום הכי צריך שיכתוב לו שני ספרי תורה, וכל אחד לשם קדושה מיוחדת... ומהם ג"כ דיני המלחמה, בין מלחמת מצווה ובין מלחמת רשות, ואי אפשר ללמוד מזה למקום אחר".
מדיוק בדברי הרב קוק זצ"ל עולה הבחנה בין שלושה סוגים של הלכות: הלכות היחיד, הלכות הציבור ומשפטי המלוכה. לא הרי הלכות היחיד כהלכות הציבור, אך גם לא הרי הלכות הציבור כמשפטי המלוכה: הלכות הציבור מקורן במסורת התורה שבעל פה המוכרת והידועה לנו, ואילו משפטי המלוכה מקורם בדרשותיו של המלך "כבינתו הרחבה".
לאחר אלפיים שנות גלות שבהן לא עסקנו כלל במשפטי המלוכה, זכינו לתקומת עם ישראל בארצו בהקמת מדינת ישראל. הקמת המדינה מציבה אתגר גדול לפתחם של תופשי התורה – השמעת קולה של תורה בסוגיות השונות והמגוונות שאיתן מתמודדת המדינה.
בהעדרה הכמעט מוחלט של מסורת במשפטי המלוכה לא נותר לנו אלא לפנות בשלב הראשון בעיקר להלכות הציבור ולדלות מהן עקרונות שניתן יהיה ליישמם גם במשפטי המלוכה.
למשימה קדושה וחשובה זו נרתם הרב פרופ' נריה גוטל העומד בראש מערך המחקר של מרכז תורה ומדינה, בספרו החדש 'ממשפטי המלוכה' היוצא לאור על ידי מרכז תורה ומדינה.
הספר נועד לבחון סוגיה יסודית ומרכזית במשפטי המלוכה - עד כמה מהווה האחריות הלאומית שיקול בפסיקת ההלכה. לשם כך מציג המחבר בספרו אחת עשרה סוגיות הלכתיות ועוד סוגיה רעיונית אחת. כדרכו בקודש בספריו הקודמים, גם בספר זה מנתח המחבר כל סוגיה בכישרון רב וביסודיות רבה, תוך הסתמכות על מאות מובאות מדברי חז"ל והפוסקים, כאשר בסופו של דבר הוא קובע האם ועד כמה מהווה הרכיב הציבורי שיקול בפסיקת ההלכה בכל אחת מהסוגיות.
עיון ברשימת הנושאים מלמד כי חלק מהסוגיות הן סוגיות תלמודיות, כגון כיבוי של גחלת המונחת ברשות הרבים בשבת או שאלת זכותם של בני העיר למנוע מאנשי עיר אחרת שימוש במעיין השייך להם, וחלקן סוגיות אקטואליות כגון תחבורה ציבורית בשבת או מקומו של השיקול הכלכלי בהתמודדות עם מגפה הקורונה.
אף שהסוגיות האקטואליות מסתמכות על אלו התלמודיות בחר המחבר לפצל ביניהן. כך למשל, השאלה האם נכון לתת יד לעבירה קלה על מנת להציל את הרבים מעבירה חמורה נידונה בספר בשלוש סוגיות: מצווה דרבים, השבת אבדה רוחנית ותחבורה ציבורית בשבת. ניתוחן הנפרד של הסוגיות גורם לעיתים לכפילות. כך למשל, עמדתו של הרב שאול ישראלי בנוגע להצעת החוק שתאסור תחבורה ציבורית בשבת בהחרגת העיר חיפה מובאת באריכות לא רק בפרק העוסק בתחבורה ציבורית בשבת אלא גם בפרק העוסק במצווה דרבים. במקביל, סוגיית השבת האבדה הרוחנית ודברי הרב ישראלי בעניין זה מובאים גם הם לא רק בפרק המוקדש לנושא זה אלא גם בפרק העוסק בתחבורה ציבורית בשבת.
דומה שלמרות הכפילות טוב עשה המחבר שהפריד בין הדבקים, על מנת שניתן יהיה לבחון היטב כל סוגיה בפני עצמה מן המסד ועד הטפחות, ולבחון כיצד בדיוק מהווה כל סוגיה, אם בכלל, מקור לכך שאחריות לאומית היא שיקול בפסיקה. אם כי נכון היה אולי במקרים של כפילות להפנות בהערת שוליים למקבילות בפרקים האחרים.
בין רבים לציבור
כפי שציינו, השרידים ממשפטי המלוכה המצויים אצלנו כיום הם מעטים ביותר, ועל כן רוב הסוגיות בספר אינן עוסקות במשפטי המלוכה, אך מהן לומד המחבר קל וחומר: אם צורך הרבים מהווה שיקול בפסיקה, קל וחומר אחריות לאומית.
כך למשל, סוגיית כיבוי גחלת של מתכת המונחת בשבת ברשות הרבים, המהווה מקור חשוב להגדרת חשש נזק של רבים כפיקוח נפש המתיר חילול שבת אפילו במלאכות האסורות מהתורה. סוגיה זו מצביעה על השוני הגדול בין הלכות היחיד שבהן אין מתירים חילול שבת מדאורייתא לצורך מניעת נזק שאינו כרוך בפיקוח נפש, ובין הלכות הציבור, אך היא אינה מסתמכת על משפטי המלוכה.
יתרה מזאת, אם נדייק יותר נראה שאף לא בהלכות ציבור עסקינן אלא בהלכות "רבים", וכבר עמד הרב יעקב אריאל שליט"א בדבריו בפתיחת הספר על ההבחנה בין המושג "רבים", שהוא מושג כמותי של אנשים רבים, ובין המושג "ציבור", שהוא מושג איכותי.
אכן גם המחבר עצמו עומד על כך שההיתר לכבות גחלת של מתכת בשבת אינו מושתת על חשש נזק לציבור אלא על חשש נזק לרבים, והוא מביא בשם הגרש"ז אויערבך שייתכן שחשש נזק לשלושה אנשים כבר יוגדר חשש נזק של רבים השקול כפיקוח נפש.
מאידך, בסוגיה השנייה הנידונה בספר – סוגיית מצווה דרבים, שבה מחריגה ההלכה מצווה דרבים מהכלל הקובע שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, מדובר אכן ברבים במובן הקרוב יותר למושג הציבור.
הגמרא במסכת ברכות מביאה את מעשהו של רבי אליעזר ששחרר את עבדו לצורך השלמת מניין שהוא מצווה דרבים – אף ששחרור העבד אסור על פי ההלכה. מניין אינו אוסף של יחידים אלא ציבור, ואם כן "מצוה דרבים" כאן היא מצוות הציבור.
אומנם המחבר מדגיש שהמושג "רבים" ככל שהדבר נוגע למצווה דרבים, אין משמעו בהכרח יחידים שהפכו ליחידה בעלת צביון אחיד ובעל משמעות הלכתית, כגון למניין, וגם מה שנעשה על ידי אישים רבים או למען אישים רבים גם הוא בכלל מצווה דרבים, אך ברור שהמדובר במעגל נרחב של אנשים שאינו מוגבל במספר, ולא בשלושה בלבד – כהגדרת רבים לעניין כיבוי גחלת של מתכת.
הרב גורן והמטיילים בשבת
בצד הסוגיות הללו מביא המחבר סוגיות שבהן הרכיב הלאומי דומיננטי הרבה יותר, ובראשן סוגיית היציאה למלחמת הרשות והשאלה באילו תנאים ובשביל מה מותר למלך לסכן נפשות, וכבר ציינו לעיל שייתכן שסוגיה זו היא אחד השרידים שנותרו בידינו ממשפטי המלוכה.
בסוגיה אחרת הנידונה בספר, סוגיית אבטחת מטיילים בשבת, נחלקו הדעות האם בהלכות ציבור עסקינן או בהלכות יחיד. המחבר מצטט את הרב גורן המתיר זאת תוך נתינת משקל רב למימד הציבורי: "כל עוד החבלנים פעילים נגד היהודים ומדינתם, נידונה כל המדינה כעיר היושבת על הספר... מצוה לעשות הכל בכדי לסכל אפשרות של פגיעה בחיי אדם או רכוש מצד האויב".
לעומתו, הרב אלישיב נימק את ההיתר באופן שונה: "מאחר ובין הנמצאים באותם אתרים מצויים בודאי משפחות שביניהם יש ילדים וילדות קטנים, פחות מגיל מצוות, בודאי אינם מוגדרין כמומרין, הרי קיימת החובה להציל נפשם ונדחית השבת מפני זה". הרי שאין מדובר כאן באחריות ציבורית כשיקול פסיקה אלא במצוות הצלתו של היחיד. יש לציין שגם הרב יעקב אריאל שליט"א, בדבריו בפתיחת הספר, סבור שהיתר זה אינו נוגע להלכות ציבור.
בסיכומם של דברים, עולה מן הספר תמונה ברורה של התחשבות בשיקול של אחריות לאומית בפסיקת ההלכה. ומכאן השאלה הסבוכה והמורכבת מתי ובאילו נסיבות אכן נתחשב כיום בשיקול הלאומי בפסיקת ההלכה בסוגיות נוספות מעבר לאלו שנידונו בספר. בצדק כותב המחבר, הרב פרופ' נריה גוטל, שלשם כך "נדרשת בחינה תורנית עדינה, מושכלת ומורכבת שתיתן את דעתה על מכלול היבטים העשויים להיות כרוכים בכך".
זה אולי כבר נושא למחקר נוסף, אשר הספר שלפנינו מהווה לו בסיס חשוב ויסודי.
פורסם בעיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
