ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שוכר ומשכיר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
התביעה: התובע השכיר דירה לנתבע. כחלק מהביטחונות שלהם נדרש הנתבע בזמן השכירות, הוא היה צריך להפקיד משכון בידי התובע. הנתבע התחייב לאפשר לתובע להכניס אנשים לראות את הדירה על מנת שיוכלו לשכור אותה בתום תקופת השכירות. כמו כן, הנתבע התחייב לפצות את התובע על כל נזק או אבדן רווח שיגרמו לו, אם הנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו. בפועל, הנתבע לא אִפשר לשוכרים עתידיים להיכנס לדירה בתוך זמן השכירות, ועקב כך נאלץ התובע להראות לשוכרים עתידיים את הדירה רק לאחר תום תקופת השכירות. לטענתו, הוא הפסיד מכך חודש שכירות.
פסק הדין : ההתחייבות של הנתבע היא אסמכתא ולכן היא אינה מחייבת אותו.
הנימוקים: הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' רכז) דן במקרה הבא:
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
24 - מת המשכיר תוך זמן השכירות
25 - התחייבות לתשלום על מניעת רווח
26 - החלפת השוכר תוך כדי תקופת השכירות
טען עוד
"ראובן לוה מנה משמעון, וכתב לו את השטר לפרוע לזמן שקבע לו, ואם לא יפרענו תוך אותו זמן, קבל עליו ליתן כל הוצאה וכל הפסד שיבא לו ויעשה מחמת חוב זה, וקבל על עצמו זה בקנין גמור ובלא אסמכתא ובנאמנות. וכשהגיע הזמן, תבע שמעון את חובו, ואמר: שהיה לו סחורה מזומנת לקנות, ואם לא יפרענו יפסיד הוא הסחורה; ועם כל זה לא פרעו. ועכשיו שמעון תובע מראובן אותו הפסד הריוח".
תשובת הרשב"א היא, כי היות שההתחייבות של ראובן לשמעון הייתה רק לפצות אותו על הפסדים שייגרמו לו, אין מניעת רווח בכלל זה. ואין חיוב מצד עצם מניעת הרווח, כי בירושלמי (בבא מציעא פ"ה ה"ג) מבואר, שהמבטל כיסו של חברו, דהיינו שקיבל על עצמו להתעסק במעות של חברו על מנת לתת חלק מהרווח לנותן המעות, ובסופו של דבר לא התעסק, וממילא הפסיד נותן המעות את הרווח - פטור.
בדרכי משה (סימן סא אות ד) הבין, שהרשב"א פטר את המתחייב לא משום שההתחייבות הייתה רק על הפסדים, אלא משום שהתחייבות על פיצוני בגין מניעת רווח היא אסמכתא (וכנראה לא ראה את תשובת הרשב"א בפנים, שכן ברשב"א מבואר שהתחייב בקניין גמור ודלא כאסמכתא). הדרכי משה מקשה על הרשב"א, שכן בדבר שאינו קנס שהמתחייב מטיל על עצמו, אלא פיצוי על הפסד, לא שייך אסמכתא! הש"ך (שם סק"י) מתרץ, שמניעת רווח אינה הפסד, ולכן ההתחייבות על פיצוי כזה היא באופן עקרוני אסמכתא.
נמצא, שאם התחייב אדם לחברו, שישלם לו רווחים שנמנעו ממנו, לדעת הדרכי משה אין בהתחייבות זו חסרון של אסמכתא, ולדעת הש"ך יש בזה חסרון של אסמכתא.
על כל פנים, הרב לוין מציין, כי על מנת שהתחייבות לשלם פיצוי בגין מניעת רווחים תחול, היא צריכה להיעשות בקניין. הטעם לכך הוא על פי דברי הרמב"ם (הלכות מכירה פרק יא הלכה טו), שהתחייבות מועילה רק כאשר היא נעשית בלא תנאי. אבל התחייבות שיש בה תנאי, דורשת קניין (ועיין ש"ך בסי' מ סק"ד), ואחרת היא נידונה כאסמכתא.
לאור הדברים הנ"ל, אף על פי שהיה רשום בחוזה כי הנתבע מתחייב לפצות את המשכיר על מניעת רווחים שייגרמו לו, כיוון שלא נעשה קניין על התחייבות זו, היא בטלה, משום שהיא אסמכתא.
עוד מציין הרב לוין, כי ישנה מחלוקת בשאלה האם נתינת משכון מועילה לסלק בעיה של אסמכתא. מחלוקת זו מופיעה בשו"ע (סימן רז סעיף יא):
"הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה: אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר: אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך - אם חזר בו הלוקח, קנה זה הערבון, שהרי הוא תחת ידו; ואם חזר בו המוכר, אין מחייבין אותו לכפול הערבון, שזו אסמכתא היא, ולא קנה. הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דאפילו אם חזר בו הלוקח לא קנה המוכר, אף על פי שהוא בידו, אסמכתא לא קניא. וכל שכן אם התפיסו ביד שליש".
דעת המחבר היא דעת הרמב"ם, שמשכון מועיל לסלק בעיית אסמכתא. ואילו דעת היש חולקים שמביא הרמ"א היא דעת הראב"ד וסיעתו, הסוברים שמשכון אינו מסלק בעיית אסמכתא. ואם כן, השאלה האם ההתחייבות בנידון דידן מועילה תלויה במחלוקת המחבר והרמ"א.
כיוון שיש כאן ספקא דדינא, יש לדון בשאלה מיהו המוחזק - האם המלוה הוא המוחזק משום שהוא מחזיק במשכון, או הלווה מחמת שמעות ההלוואה בידו. הרב לוין מציין, שיש בדבר מחלוקת הפוסקים. לדעת השו"ע (סי' עב סעיף כג) הלווה הוא המוחזק. והטעם הוא, משום שהמשכון עומד לחזרה, וכמי שהוחזר דמי. ואילו לדעת הש"ך (שם ס"ק קט) המלוה נחשב מוחזק, משום שבעל חוב קונה משכון.
בנוסף, הש"ך (סי' רנא ס"ק ו) כותב, שאם יש ספק אם הייתה הלוואה בכלל, אין המלוה נחשב מוחזק בגלל המשכון. ולכן, כיוון שבנידוננו יש ספק אם בכלל היה חיוב, שהרי אולי ההתחייבות הייתה אסמכתא, בזה גם לדעת הש"ך הלווה הוא המוחזק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
