בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

שימוש בשבת במעלון המבוסס על גרמא

undefined

רבנים שונים

סיון תשפ"ב
5 דק' קריאה
השאלה
אני עוסק כרב קהילה בסוגיית שימוש במתקני גרמא בשבת לצורך אנשים מוגבלים, ובאופן ספציפי ביותר - מעלון לבית כנסת. מתוך הסתמכות על פסקיו של הרב שלמה זלמן אויערבך אני מקבל את עיקרון הגרמא של מכון צומ"ת ואת המכשירים שהם בונים, אולם השאלה שאני מתחבט בה היא עד כמה להרחיב את ההיתר.
כיוון אחד הוא לומר שמדובר בהיתר מוגבל לצרכי מצווה בלבד. משמעות הדבר היא שיש מקום להסתפק בהיתר לנשים להשתמש במעלון בשבת בבית הכנסת, בשימוש במעלון לצורך ירידה לאולם בית הכנסת לקידוש וכיוצא בו (אמנם גם לפי כיוון זה ניתן לכאורה לומר שלמרות שנשים לא חייבות במנין וקריאת התורה וכדומה הן בכל זאת מקיימות מצווה בקיום הדברים הללו ולכן בכל זאת יהיה להן מותר).
כיוון שני הוא לומר שמדובר בהיתר גורף שעניינו לאפשר לאנשים מוגבלים להתנהל בשבת באופן דומה לזה שמתנהלים אנשים בריאים. הבסיס לכיוון זה הוא הרעיון של "כבוד הבריות" שדוחה איסורי דרבנן, כגון טלטול אבנים לקינוח וכיוצא בו. הציץ אליעזר סמך על הרעיון הזה כדי להתיר טלטול "מכונת חרשים" בשבת למרות שזה מוקצה (חלק ו סימן ו).
אישית אני נוטה לכיוון השני, מה עוד שניתן גם להגדיר את המוגבל כמצטער שחל עליו הכלל של "לא גזרו במקום צער", ואם בדיני דרבנן התירו ק"ו בגרמא שלצורך הפסד התירו.

תשובה
יש להבחין בין מכשירי גרמא אשר נועדו לאפשר שימוש במכשירים בהם להרבה שיטות בכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, כגון המעלון שאיסורו הוא רק מחמת החשמל, לבין מכשירי גרמא במקום שנעשית מלאכה דאורייתא.1
במכשירים כמו המעלון ודוגמתם, בהם בכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, יש להתיר למבוגרים ולנכים אשר מתקשים להתנייד בלעדיהם, להשתמש בהם כדי להגיע לכל מקום שהם צריכים, ובכלל זה ירידה לקידוש לאולם בית הכנסת.
בגלל החשש של מראית עין, יש להקפיד ליידע את הציבור, כגון על ידי שלט על המעלון, שהדרך שבה פועל המעלון הוא באופן המותר על פי ההלכה למי שזקוק לכך.2
לגבי מכשירים בהם מתבצעת מלאכה דאורייתא, ההיתר הנרחב האמור לעיל אינו תקף, ויש לבחון היטב מתי להתיר את השימוש בהם על בסיס פתרון של גרמא, וכן יש לבחון אפשרויות נוספות לפתרון הקושי עמו מתמודדים.3

______________________________________________________

שאלת השימוש בגרמא במרחב הציבורי וגבולותיה, היא שאלה המונחת במחלוקת השקפתית והלכתית בין גדולי פוסקי זמננו.
מחד, כבודה של השבת והחשש מפגיעה בצביון השבת, הוא צורך חיוני ומשמעותי שדורש בחינה מתמדת שאכן שומרים על אופיה וכבודה של השבת.
מאידך, הרצון לאפשר למבוגרים ולנכים להיות שותפים לחיי קהילה תורניים שמרכזם בבית הכנסת על כל המשתמע מכך, אף הוא צורך חשוב ביותר שאין להקל בו ראש.
שני עקרונות אלו יוצרים אתגר בנסיון לשלבם יחד. עם זאת, ניתן לשלבם אך נדרשת לכך זהירות ובהירות.
נפתח בהזכרת לשון השו"ע ודברי הרמ"א (או"ח שלד, כב):
שו"ע: "תיבה שאחז בה האור, יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף. ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר.
רמ"א: במקום פסידא (מרדכי)".
השו"ע פוסק שניתן לכבות שריפה בגרמא, והרמ"א אומר שניתן לעשות זאת דווקא במקום הפסד.
מקור הדברים בגמרא, (שבת קכ ע"ב) הלומדת מהפסוק 'לא תעשה כל מלאכה': "עשייה הוא דאסור, גרמא שרי". על בסיס דברים אלו פוסק השו"ע את דינו. והרמ"א ע"פ המרדכי מצמצם זאת למקום הפסד.
לפי השו"ע נראה שההיתר בגרמא הוא גורף גם במקום שאין הפסד, בניגוד לדעת הרמ"א המגביל זאת למקום הפסד בלבד.
הביאור הלכה (או"ח שלד, כב, ד"ה דגרם כיבוי מותר) מבאר שהגבלת הרמ"א להיתר גרמא הוא לאו דווקא בכיבוי שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא הוא הדין לשאר מלאכות. למעשה, המנורה הטהורה (או"ח שלד, סקכ"ה) פוסק שהמיקל גם שלא במקום הפסד, כדעת השו"ע, נהג כשורה. אך בשו"ע הרב (שם, סעיף כא) פסק שאין להקל בגרם כיבוי אלא במקום הפסד, או לצורך מצוה או לצורך גדול. דבריו מרחיבים את הגבלת הרמ"א, גם לצורך מצוה וצורך גדול.
יש מאחרוני זמננו האוסרים להשתמש במכשירים חשמליים בעלי 'מנגנון גרמא' מובנה, משום שלא ניכר כי פעולתם של מכשירים אלו היא בדרך גרמא באופן עקיף (ראה שבות יצחק, גרמא פרק טו).
הרבה סוברים שאין בהפעלת חשמל כשלעצמה איסור דאוריתא בשבת; ראה שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן יא (וכן שם סימנים ט,י,יב) וראה שו"ת במראה הבזק כרך ו תשובה לט.
ועל כן, במכשירים כמו המעלון, בהם יש לסמוך על הדעות שבכל מקרה לא נעשית מלאכה דאורייתא, יש להתיר לזקוקים לכך להתנייד לכל מקום שיצטרכו, אף עבור דברים שאינם צורך מצוה מובהק או מקום הפסד. המקור לכך הוא בדבריו של בעל 'תפארת ישראל' (משניות מסכת שבת, 'כלכלת שבת', כללי ל"ט מלאכות), שאי היכולת להלוך בין הבריות היא מקום צער: "כיון דאהל עראי הוא, בדרבנן שומעין להקל, ובפרט במצטער מגשמים, במקום צערא לא גזרו רבנן (שו"ע או"ח, שא, יג). גם במקום פסידא לא גזרו רבנן (כתובות ס ע"א), והכא יפסדו מלבושיו בגשמים. גם גדול כבוד הבריות לילך בבגדים מלוכלכים... ואם תרצה לומר לא ילך בין הבריות, אין לך צער יותר מזה (תוספות שבת, נ ע"ב ד"ה בשביל) ועיין שבת פכ"ב מ"ד".
ראה גם מאמרו של יאיר מאיר, תחומין כרך ח עמוד 41, הדן בהיתר שימוש בעגלת נכים בשבת, שם הוא מביא את פסיקתו של הגרש"ז אויערבאך, כי אם ימצא פתרון טכנולוגי להפעלת עגלת נכים בשבת ללא חשש איסור דאורייתא ואף לא יהיה בהפעלה סרך מלאכה, יהיה היתר להשתמש בעגלה זו בשבת. כמקור לחילוק זה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן, הוא מביא את פסיקת השו"ע (או"ח שכח, יז) – שחולה שאין בו סכנה ואין בו סכנת אבר, עושין עבורו בשינוי איסורי דרבנן.
בנוסף, כפי שציינת בשאלתך הציץ אליעזר חילק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן לגבי מכשיר שמיעה לחרש. הוא מבסס את היתר הטלטול על הדין המבואר בשו"ע (או"ח שיב, א), ש"משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח, ואפילו להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא". טלטול הוא דרבנן, ובמקום כבוד הבריות נדחה האיסור. יש כאלה המבארים שהאיסור לא נדחה, אלא שבכלל לא גזרו במקום כזה (משנ"ב שכח, סק"נ) וכשם שאמרנו בשם הכלכלת שבת ובכלל, הצורך של נכה או זקן המוגדר כחולה שאין בו סכנה להיות חלק מהקהילה הוא צורך של כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן. על כל פנים, בנידון שלנו של המעלון יש להתיר בצירוף הקולא של גרמא עם השיטות שאיסור חשמל בשבת אינו דאוריתא, כפי ההיתר שעליו מתבסס יאיר מאיר במאמרו שם.
2 היינו שיהיה שלט בולט על המעלון המסביר שזה מעלון שבת הפועל על פי גרמא ומיועד לנצרכים לכך. ראה תשובה בשו"ת במראה הבזק כרך ד סימן טל, שם נפסק שיש צורך בשלט, הן לפי הגר"ש ישראלי זצ"ל והן לפי הרב רבינוביץ, שאמר שהשלט הוא עיקרו של ההיתר.
3 יסוד ההיתרים עליהם מתבסס מכון צומת כמבואר במאמרו של הרב ישראל רוזן (תחומין כו, עמ' 83) בהרחבה, הוא על בסיס היסוד שהוספת זרם חשמלי בלבד, אין בו משום איסור בנין לכל השיטות, ועל כן, יחד עם הפעלה דרך גרמא, יש להתיר קלנועית אשר מופעלת כבר (ובתנאי שעובדה זו ניכרת) כדי לאפשר לזקנים וחולים להסתובב בשבת. במידה ומדובר במכשיר בו נעשית מלאכה דאורייתא, יש לבחון היטב האם הגרמא אכן עשויה לאפשר את השימוש בו. כמו כן יש לבחון חלופות אחרות כמו השימוש בגוי, שייתכן שעדיפות מבחינה הלכתית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il