מתנה על מה שכתוב בתורה – ע"מ שלא תשמטני שביעית | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
מכות

קטגוריה משנית

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הצגת הסוגיות
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה
בקידושין יט ע"ב ובמקומות נוספים בש"ס מובאת ברייתא בה נחלקו התנאים בדין מתנה על מה שכתוב בתורה. רבי מאיר סובר שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר, כסות ועונה תנאו בטל ומקודשת ללא שום תנאי, ואילו רבי יהודה מחלק ואומר שבדבר שבממון תנאו קיים ובדבר שאינו בממון אינו קיים, ולכן לגבי עונה תנאו בטל אולם לגבי שאר וכסות תנאו קיים.

מחלוקת רב ושמואל
בסוגייתנו, אומר שמואל שהאומר לחברו "על מנת שלא תשמטני שביעית" תנאו בטל והשביעית משמטת. הקשתה הגמרא שהרי לדעת שמואל המתנה על מה שכתוב בתורה אין תנאו בטל, כפי שמוכח ממחלוקתו עם רב לגבי האומר לחברו "על מנת שאין לך עלי אונאה", שלדעת רב התנאי בטל ויש לו עליו אונאה ואילו לדעת שמואל תנאו קיים ואין לו עליו אונאה. משיבה הגמרא שאכן סובר שאין תנאו בטל ולפיכך אם באמת יאמר "על מנת שלא תשמטני שביעית" התנאי קיים ולא ישתמט, אך כאן שאמר "על מנת שלא תשמטני שביעית" דומה לאומר "על מנת שאין בו אונאה" שבכך מודה שמואל שהתנאי בטל ויש בו אונאה.
בביאור החילוק של שמואל בסוגייתנו, מבארים התוס' (ד"ה על מנת) בשם הרשב"ם שאם אומר על מנת שלא תשמטני שביעית או על מנת שאין בו אונאה הפירוש של התנאי הוא שלא יחול איסור השביעית או איסור האונאה, והטעם שלא חל הוא שאין בידו לבטל את האיסור. לעומת זאת כשאומר על מנת שלא תשמטני בשביעית או על מנת שאין לך עלי אונאה הפירוש של התנאי הוא שתמחול לי ולא תתבע.
התוס' לא מבארים מהו טעמו של רב החולק וסובר שאף בעל מנת שאין לך עלי אונאה התנאי בטל, אך טעמו מתבאר בבבא מציעא, כפי שיובא מיד לקמן.

היחס בין מחלוקת התנאים למחלוקת האמוראים
בבבא מציעא נא ע"א דנה הגמרא ביחס בין מחלוקת האמוראים למחלוקת תנאים ואומרת שאינן תלויות זו בזו, אלא רב סובר שב"אין לך עלי אונאה" אפילו רבי יהודה יודה שבטל משום שסבור שמסתמא אין כאן אונאה ולא ידע שהוא מוחל 1 . ושמואל סובר שאפילו רבי מאיר יודה שלא בטל משום שלא בטוח שיש אונאה ואם כן אין כאן עקירה בוודאות. כלומר, התנייה על מה שכתוב בתורה בטלה דווקא במקרה שבוודאות עוקר, אך אם בשעת ההתנייה זהו ספק חל התנאי ויהיה בכוחו לעקור.
למסקנת הסוגיא רבא נותר בתירוצים אלו וסובר שניתן להסביר את שני התנאים לפי כל אחד מן האמוראים, אולם אביי סובר שאכן רב סבר כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה.
הרמב"ן (מובא בשיטמ"ק ב"מ נא ע"ב ד"ה אמר רב ענן) מקשה על החילוק של רב ענן בדעת שמואל בין האומר על מנת שאין בו אונאה לבין על מנת שאין לך עלי אונאה, שהרי לפי חילוק הגמרא בבבא מציעא שבסוגייתנו רבי מאיר יודה לפי שאין ודאי עקירה, צריך להכשיר גם כשאומר "על מנת שאין בו", שהרי הסברא בחילוק היא שספק עקירה לא נחשבת להתנייה על מה שכתוב בתורה. ומתרץ שרב ענן לא סבר חילוק זה אלא סבר כאביי שאכן שמואל הולך בשיטת רבי יהודה ולשיטתו אין חילוק בין ספק לודאי.
התוס' בסוגייתנו (ד"ה ושמואל) הקשו על שלב הקושיא בגמרא, לפני הבאת חילוקו ותירוצו של רב ענן, מדוע הגמרא הקשתה והשוותה בין האומר על מנת שלא תשמטני שביעית לעל מנת שאין לך עלי אונאה, הרי בשביעית ודאי יש עקירה ובאונאה לא, כפי שחילקה הגמרא בבבא מציעא, ותירצו שגם בשביעית נחשב שאין ודאי עקירה. לכאורה אפשר לתרץ בפשטות שהגמרא רצתה לבארו גם לפי רבי יהודה הסובר שניתן להתנות אף כשודאי עקר, וצריך עיון מדוע לא תירצו כך. מכל מקום עולה מדבריהם שלפחות בשלב הקושיא סברה הגמרא כחילוקו של רבי מאיר ואם כן מסתבר שהבינו שנקודה זו לא השתנתה למסקנה וגם רב ענן מיישב לכל הפחות גם אליבא דרבי מאיר, ולכאורה צריך עיון מקושיית הרמב"ן, ונעמוד על כך בהמשך.

טעמי הדינים והמחלוקות
טעם עיקר הדין – המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל
הרמב"ן (ב"ב קכו ע"ב ד"ה הרי זו) מביא את טעמו של רבנו תם שהתנאי בטל משום שהריהו כמפליג בדברים, ודומה למתנה בדבר שאי אפשר לקיימו שבטל כמבואר בגיטין פד ע"א. כלומר, האומדנא היא שבאמת לא התכוון להתנות. כך ביאר גם הרשב"א (כתובות נו ע"א ד"ה הרי זו). הרמב"ן מקשה על כך מהאמור בנזיר יא ע"א שהאומר הריני נזיר על מנת שאטמא למתים תנאו בטל, והרי הטעם של הפלגה בדברים שייך דווקא בתנאי כלפי מישהו אחר כגון לאשתו משום שהוא רוצה לצערה או לבודקה, אבל לעצמו אין אדם מפליג בדברים.
הרמב"ן עצמו מנמק באופן אחר וכותב לגבי המקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר, כסות ועונה שאין קידושין לחצאין. כלומר, במקרים בהם התורה קבעה מערכת דינים למציאות משפטית כלשהי אין אפשרות להחיל מציאות זו באופן חלקי משום שלא קיימת מציאות משפטית כזו. לדוגמא, המשמעות של קידושין היא מציאות של קשר בין האיש לאשה שחלק בלתי נפרד ממנה זה המחוייבות שלו בכסות וכו'. לכאורה טעם זה לא שייך בכל הסוגיות, שהרי במתנה על מנת שאין לך עלי אונאה, דיני אונאה אינם חלק מהגדרת המציאות המשפטית של מלווה, וצריך לומר שאנו מתייחסים לכל דיני התורה כמערכת אחת שלימה, ואם כן הואיל וקיים איסור אונאה, דין זה נכנס למערכת התנאים של כל הלוואה ונחשב כחלק בלתי נפרד ממנה.
לשיטת רבנו תם והרשב"א מובן מדוע התנאי בטל והמעשה קיים, שהרי דעתו הייתה שהמעשה יחול ללא תנאי, אך הרמב"ן לשיטתו מתקשה מדוע איננו אומרים שהמעשה כלל לא יחול שהרי התכוון להחילו דווקא על דעת שיתקיים התנאי ואם כן איך אפשר לומר שיחול אף אם לא יתקיים התנאי, ולכאורה היה לנו לפסוק שהואיל ואין אפשרות להחיל את המעשה עם התנאי הכל יתבטל והמעשה לא יחול. משיב הרמב"ן: "כיון שאמר על מנת שאין לך עלי הרי את מקודשת לי חלו הקדושין, שמצאו מקום לחול שהרי אפשר להתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה, וכיון שחלו לא חלו לחצאין שאין אישות לחצאין". נראה שכוונתו לתרץ שהואיל ומדובר בתנאי שמבחינה מציאותית ניתן לקיימו אין זה נחשב למפליג בדברים, ולגבי השאלה כיצד חל בניגוד לדעתו, הוא מתרץ שהואיל ועיקרם חלו הם לא יכולים להיעצר אלא מתפשטים וחלים לגמרי. עדיין לא כל כך מבואר ברמב"ן מדוע החלו עיקר הקידושין לחול, הרי על דעת שייפסל תנאו לא היה רוצה לקדש, ונראה שהסיבה לכך היא שסוף סוף את עיקר הקידושין הוא כן רצה והתכוון להחיל אלא שרצה שיחולו רק לחצאין, ולכן עיקרם כן חלים ומתוך כך מתפשטים.
ביארנו לעיל שהנימוק של הרשב"א ורבנו תם, שהריהו כמפליג בדברים, בא לבאר את עיקר הטעם מדוע התנייה על מה שכתוב בתורה אינה מועילה, אך יתכן שכלל לא התייחסו לשאלה זו, ובכך סוברים כרמב"ן שהטעם הוא שאי אפשר להחיל לחצאין או משום טעם אחר, כגון הנימוק שיובא בהמשך, ובנימוקם שהריהו כמפליג באו רק להשיב על שאלת הרמב"ן מדוע המעשה לא בטל הרי לא התכוון להחיל את המעשה על דעת שיתבטל תנאו, והשיבו שהואיל ויודע שלא ניתן להתנות על מה שכתוב בתורה ודאי כוונתו הייתה רק להפליגה בדברים וכמו מתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.
למעלה ראינו שכדי ליישב את שמואל עם שיטת רבי מאיר הגמרא חילקה שהוא מודה במקרה שספק אם ייעקר דבר תורה על ידי התנאי. יש לעיין אם סייג זה נכון לגבי כל מתנה על מה שכתוב בתורה ואפילו בדברים שאינם בממון, או שמא דווקא בדבר שבממון שיותר קל להתנות אף רבי מאיר המחמיר מודה שניתן על כל פנים במקרה שאין ודאות שייעקר. אם הסייג הוא רק בממונות יש לחפש טעם לחילוק על פי טעמי המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, עליהם נעמוד בהמשך, אולם מסתבר יותר כצד הראשון, כי בפשטות רבי מאיר לא מחלק כלל בין דבר שבממון לשאר דברים. לפיכך עלינו לחפש טעם לחילוק לאור הטעמים שראינו כאן לגבי עצם הדין.
אם נאמר שטעמם של רבנו תם והרשב"א בא לנמק את עיקר הדין, מדוע לא ניתן להתנות כנגד התורה, ניתן לנמק ולחלק שדווקא כשבוודאות עוקר דין תורה הרי הוא כמפליג בדברים וכלל אין בכוונתו להתנות אך כאשר אין כאן עקירה בוודאות האומדנא היא שבאמת מתכוון להתנות ואינו כמפליג בדברים. אולם לפי טעמו של הרמב"ן צריך עיון בהבנת החילוק, שהרי אם הטעם הוא שלא קיימת מציאות משפטית לחצאין, מה אכפת לנו אם בשעת התנאי היה ספק אם יגיע לעקירה או לא, הרי אם לבסוף תהיה עקירה נמצא שהחיל מציאות משפטית שלא קיימת.
יתכן שמחילוק זה אפשר ללמוד על טעם חדש לגבי שורש הדין שאי אפשר להתנות ולומר שהטעם אינו שבאופן מהותי כלל אין כח בידינו להתנות כנגד התורה, אלא שבגלל שיש בכך חציפות ונראה כעוקר התורה שללה התורה את זכותו. כיוון שכך, במקרה של ספק אם עוקר, הואיל והחציפות והעקירה אינם בולטים לא שללה התורה את הכח.
חיזוק גדול לטעם זה ניתן למצוא בדברי ר"י בתוס' בכתובות (נו ע"א ד"ה הרי זו), המחדש שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל רק כשמתכוון לעקור מה שכתוב בתורה ולכן באומר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו לא בטל כי הוא סבור שיש מצווה בבית חוניו כמו בבית המקדש ואינו מתכוון לעקור.
סיוע נוסף יש להביא מדברי המאירי בבבא בתרא (קכו ע"א ד"ה אמר המאירי). המשנה שם אומרת שהאומר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה. לכאורה אין כאן ממש תנאי, והיה מקום לומר שהמושג "מתנה על מה שכתוב בתורה" כאן הוא מושאל, אך המאירי טורח לבאר שלמרות שאנו פוסקים כרבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים כאן לא מועיל כי בפרשת נחלות נאמר "חקת משפט". עולה מכך שהבין שדנים כאן לפי כל גדרי דין מתנה על מה שכתוב בתורה. לאחר מכן מעיר המאירי שלמרות שהלכה כרבי יוחנן בן ברוקא שיש לאב כח להנחיל למי שראוי ליורשו זה דווקא כשלא עקר את הנחלה בפירוש כגון שהיו לו כמה בנים ואמר פלוני בני יירש כל נכסיי וממילא שאר האחים נסתלקו אבל כאן הואיל ועקר את הנחלה בפירוש ואמר לא יירש פלוני לא אמר כלום. נמצאנו למדים שלמרות שבשתי האפשרויות התוצאה זהה הדין תלוי בלשון בה נקט, ועל כרחנו שהטעם לכך הוא שהתורה שללה את התנאי משום שנעשה באופן של חציפות כנגד התורה, ולכן בלשון אחרת מועיל.
מעין זה מצאנו גם בהסבר הרא"ם לגבי אי היכולת להישבע לבטל מצווה. הר"ן (נדרים ב ע"ב ד"ה הא) מנמק שהואיל ושבועה חלה על הגברא והגברא מצווה לקיים את המצווה לא כל הימנו שיפקיע עצמו מן המצווה, בשונה מנדר שחל על החפץ ולכן יכול לחול (החפץ אינו מצווה), ושוב אי אפשר להאכיל את האדם באסור לו. לעומת זאת, הרא"ם (הובא בשיטה מקובצת נדרים ב ע"ב ד"ה אלא) נימק באופן אחר וכתב שבנדר שהוא בלשון חפצא כגון "ישיבת סוכה עלי" אינו נראה בלשונו שבא לבטל את המצווה אלא שקשה עליו לישב בה משום חום או משום קור או דבר אחר, אבל בשבועה שהיא בלשון גברא "לא אשב" משמע מלשונו שמטרתו היא משום ביעוט וביטול המצווה.
לעיל כתבנו שיתכן שנימוק הרשב"א ורבנו תם רק בא לנמק מדוע המעשה קיים, אך לגבי עיקר הדין שלא ניתן להתנות יש טעם אחר. יתכן שהטעם שכתבנו כעת הוא עיקר הטעם.
בשיטת הרמב"ן נותרנו בקושי, מה הסברא להכשיר בספק עקירה. אפשר לתרץ 2 שנימוקו של הרמב"ן נאמר דווקא כמסקנה על פי שיטתו ששמואל סובר כרבי יהודה ואיננו מחלקים בין ספק עקירה לודאי, אך לפי ההעמדה ששמואל כרבי מאיר הטעם הוא כשיטת התוס' והמאירי, שהתורה שללה תנאו במקום שבא לעקור ונראה כחציפות.

טעמי מחלוקת התנאים – דבר שבממון
הרמב"ן (ב"ב קכו ע"ב) מנמק את שיטת רבי יהודה שניתן להתנות בדבר שבממון "שהרי מוחל ובדבר של ממון יכול הוא למחול שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה". כלומר, רבי יהודה סובר שדיני הממונות לא נכפו עלינו אלא הם רק ברירת מחדל כל עוד הצדדים לא התנו ביניהם באופן אחר. נראה שרבי מאיר חולק בנקודה זו וסובר, שהתורה כן קבעה את מערכת הדינים הממוניים באופן מוחלט ואי אפשר להחיל מצב משפטי עם תנאים השונים מאלו שקבעה התורה. לכאורה הסברא בשיטת רבי יהודה היא שהואיל ואדם יכול לעשות כרצונו בממונו אין סיבה שהתורה תקבע תנאים מחייבים, ואילו רבי מאיר סבר שהתורה כן קבעה מהו המצב הראוי (כגון שבעל ישלם מזונות או ששומר שכר יתחייב בגניבה) ועל פיו קבעה את גדרי החלויות, ואם מישהו רוצה לאחר מכן לבוא ולתת מתנות ממנו הוא כמובן יכול אך אין אפשרות לשנות את ההגדרות של המצבים המשפטיים שקבעה התורה.
הרשב"א (כתובות נו ע"א) מנמק שנחלקו מהי כוונתו של המתנה בלשון "על מנת שאין לך עלי". רבי מאיר סבר שכוונתו להתנות שיתבטל דין התורה, וכאומר על מנת שאין לך עלי דין שאר וכסות וכו', ולכן התנאי בטל, ואילו רבי יהודה סבר שכוונתו לומר על מנת שתמחלי לי ולפיכך חל. לפי זה אין מחלוקת מהותית ביניהם אלא נחלקו רק בפירוש לשונו ובאומדנא של כוונתו.
הרמב"ם (שמיטה ט, י) כותב: "התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים, שכל תנאי שבממון קיים, ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה שהוא חייב". משמע שמנמק כרשב"א שאין לאדם יכולת לשנות את דין התורה אלא התורה מחילה את הדין ולאחר מכן האדם שב ומוחל או מתחייב.
כאמור, התוס' בסוגייתנו ביארו את דברי שמואל שהאומר על מנת שאין בו אונאה או שלא תשמטני שביעית אינו מועיל משום שאין בידו לבטל את האיסור. לפי ביאור הרשב"א נימוק זה נכון בין אם שמואל סבר כרבי מאיר ובין אם סבר כרבי יהודה, שהרי לדעת כולם לא ניתן לומר בלשון של ביטול האיסור, אולם לפי הרמב"ן לכאורה נימוק זה נכון רק אם סבר כרבי מאיר, אך לפי רבי יהודה שהתורה רק קבעה את ברירת המחדל לכאורה גם לשון זו צריכה להועיל, ואם כן צריך עיון מהו נימוקו אם סבר כרבי יהודה.
כמובא לעיל, הרמב"ן (מובא בשיטמ"ק ב"מ נא ע"ב ד"ה אמר רב ענן) הקשה על החילוק של רב ענן בדעת שמואל בין האומר על מנת שאין בו אונאה לבין על מנת שאין לך עלי אונאה, שאין סברא לחלק על הצד ששמואל סובר כרבי מאיר והטעם שמודה כאן הוא שספק עקירה אינה נחשבת להתנייה על מה שכתוב בתורה, ותירץ שרב ענן סבר כאביי ששמואל כרבי יהודה. לכאורה צריך עיון, הרי כפי שנתבאר כאן נימוקו ברבי יהודה הוא שהתורה בדיני ממונות רק כתבה את ברירת המחדל, ולפי נימוק זה יש להתיר גם באומר על מנת שאין בו אונאה, וצריך עיון.

על מנת שאין בו אונאה ועל מנת שלא תשמטני שביעית
התוס' בסוגייתנו (ד"ה ושמואל) הקשו על שלב הקושיא בגמרא, לפני הבאת חילוקו ותירוצו של רב ענן, מדוע הגמרא הקשתה והשוותה בין האומר על מנת שלא תשמטני שביעית לעל מנת שאין לך עלי אונאה, הרי בשביעית ודאי יש עקירה ובאונאה לא, כפי שחילקה הגמרא בבבא מציעא, ותירצו שגם בשביעית נחשב שאין ודאי עקירה. לכאורה אפשר לתרץ בפשטות שהגמרא רצתה לבארו גם לפי רבי יהודה הסובר שניתן להתנות אף כשודאי עקר, וצריך עיון מדוע לא תירצו כך. מכל מקום עולה מדבריהם שלפחות בשלב הקושיא סברה הגמרא כחילוקו של רבי מאיר ואם כן מסתבר שהבינו שנקודה זו לא השתנתה למסקנה וגם רב ענן מיישב לכל הפחות גם אליבא דרבי מאיר, ולכאורה צריך עיון מקושיית הרמב"ן – אם ספק עקירה אינו נחשב כנגד התורה יש להתיר גם בעל מנת שאין בו אונאה.
נראה מכך שלשיטת התוס' החיסרון באומר על מנת שאין בו אונאה או שלא תשמטני שביעית הוא מעבר להתנייה על מה שכתוב בתורה, שבכך רבי מאיר מכשיר בספק עקירה, אלא כאן הבעיה היא שהוא מתנסח מצד האיסור, כלומר בלשון שמבטל את האיסור (שמיטה ואונאה) וזה ודאי לא בידו ולכן תנאו בטל אפילו בספק עקירה, ואין זה דומה למי שמתנסח בלשון שפוטר את עצמו מהמצווה כלפי חברו, כגון "אין לך עלי אונאה". לפי זה לכאורה יש מקום לומר שגם רבי יהודה יודה שלא מועיל באומר "על מנת שאין בו אונאה" למרות שזהו דבר שבממון. הרמב"ן אינו יכול לומר כך כי לשיטתו טעמו של רבי יהודה הוא שבדיני ממונות ניתן לשנות את דין התורה בעצמו משום שלא נאמרו דיני הממונות אלא כברירת מחדל, ואם כן לדעתו אין חיסרון גם באמירת "על מנת שאין בו דין אונאה או שמיטה".

המלווה לעשר שנים
בסוגייתנו הובאו שתי לישנות בשם שמואל בדין המלווה לעשר שנים. לפי הראשונה השמיטה משמטת הואיל ולבסוף יבוא לידי לא יגוש ולפי השנייה אינה משמטת משום שכעת לא בא לידי לא יגוש. הקצות (סז ס"ק ג) מקשה מדוע לא פטור מטעם שהרי הוא כמתנה על מנת שלא תשמיטני, ומתרץ על פי החילוק בבבא מציעא שאפילו רבי מאיר מודה במקום שאין ודאי עקירה, והקשו על כך התוס' כיצד הגמרא בסוגייתנו משווה ומקשה משביעית לאונאה הרי בשביעית ודאי יש עקירה ותירצו שאין ודאי עקירה כי יתכן שיפרע לפני השמיטה. על פי זה תירץ הקצות ששמואל לשיטתו ולכן במלווה לעשר שנים שוודאי יש עקירה אי אפשר להתנות. לכאורה קשה כי לפי זה צריך להעמיד את ספקו של שמואל בסוגייתנו דווקא לפי רבי מאיר ולא לפי רבי יהודה הסובר שניתן להתנות גם כשוודאי עוקר, וזהו דוחק שהרי הלכה כרבי יהודה.
על כל פנים לאור תירוצו מיישב הקצות את תמיהת בעל המאור (דף א ע"א בדפי הרי"ף) מדוע הרי"ף השמיט את המימרא של שמואל לגבי מלווה לעשר שנים, ותירץ הקצות שהואיל והרי"ף פסק כרב שלא חילק בין ודאי עקר ללא ודאי עקר אלא בין ידע שמחל ללא ידע, נמצא שאין צורך לחדש הלכה זו באופן מיוחד שהרי גם ללא הטעם של "לא קרינן ביה לא יגוש" יש לפסוק כך מהטעם הנזכר שהרי הוא כמתנה שלא ישמטנו בשביעית. לאור הערתנו אפשר לתרץ באופן דומה שהואיל והלכה כרבי יהודה אין צורך בחידוש זה והוא נלמד ממתנה שלא ישמטנו.
הקהלות יעקב (סי' ד) מעיר שתירוצו של הקצות מיישב דווקא לפי שיטת התוס' (ד"ה ושמואל) הסוברים שהמתנה על השביעית נחשב שלא ודאי עקר אך הרמב"ן (מובא בשיטמ"ק ב"מ נא ע"ב ד"ה רבא אמר) סובר שנחשב כודאי עקר הואיל ויודע שיש שביעית 3 , וקושיית התוס' אינה קשה לשיטתו משום שסבר (בשיטמ"ק שם בד"ה אמר רב ענן) שרב ענן סבר ששמואל כרבי יהודה והוא לא מחלק בין ודאי עקר לספק. לפי זה חזרה הקושיא מדוע לא פטרנו בסוגייתנו מטעם תנאי.
מיישב הקהלות יעקב על פי הרמב"ם (שמיטה ט, י) ממנו משמע שהטעם שהמתנה לא לשמט מועיל הוא כי אף על פי שהשמיטה משמטת מכל מקום הוא מתחייב מחדש. ומסביר שסבר הרמב"ם כשיטות שנימקו את הדין שהקפת חנות אינה נשמטת (אלא אם זקף במלווה) בכך שרק חוב שמקורו בהלוואה נשמט, שהרי לפי השיטות האחרות לא היה מועיל להתחייב כי השביעית הייתה משמטת גם את מה שהתחייב. על פי זה תירץ שהמתנה לעשר שנים אמנם נחשב כמתנה ומתחייב מחדש אך כאן הואיל וקבע זמן לפירעון נחשב כזקף במלווה ושוב גם ההתחייבות נשמטת. אולם צריך עיון שהרי כפי שכתבנו לעיל הרמב"ם הלך בדרכו של הרשב"א ואילו הרמב"ן סבר שהיכולת להתנות בדבר שבממון אינה משום שהריהו כמתחייב מחדש אלא שיש ביכולתו לשנות את דין התורה.

^ 1.בפשטות משמע מחילוק זה שבאמת אין חיסרון מצד התנייה על מה שכתוב בתורה אולם יש חיסרון מסיבה אחרת והיא שזו מחילה בטעות, אולם כפי שיבואר, מכתובות פד ע"א מוכח שאי הידיעה אינה סיבה העומדת בפני עצמה לבטל את התנאי אלא זו סברא בתוך דין מתנה על מה שכתוב בתורה, וצריך לנמק שאי הידיעה עצמה אינה מבטלת את התנאי כי הוא יודע שיתכן שיש אונאה ולכן אין זו מחילה בטעות (עדיין צריך לברר מה הטעם שסברא זו כן משפיעה במקום שמתנה על מה שכתוב בתורה). מכתובות מוכח כפי שכתבנו מכך שרשב"ג אומר שהמתנה לא לירש את אשתו תנאו בטל ויורשה ורב אומר שהלכה כמותו ולא מטעמו. הגמרא מנסה לברר דבריו ובתחילה מציעה שלרשב"ג המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולרב קיים אך ירושת האשה מדרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ודוחה שגם רב סבר שתנאו בטל שהרי בעל מנת שאין לך עלי אונאה אמר שיש אונאה. התוס' (ד"ה וסבר) מקשים שהרי כמבואר בבבא מציעא רב העמיד דבריו אפילו כרבי יהודה וחילק שבאונאה לא ידע שמוחל, ותירצו שגם כאן אינו יודע בוודאות שמוחל שהרי יתכן שימות לפניה. אם זו סברא בפני עצמה ולא מטעם התנייה כנגד התורה לא היה לגמרא להקשות כי אכן סבר כרשב"ג ולא מטעמו, ועוד שלשון הגמרא הוא שרב סבר שהמתנה על מה שכתוב בתורה אין תנאו קיים. כמו כן, במסקנת הסוגיא מבואר שרשב"ג סבר שירושת האשה מדאורייתא ורב סבר שמדרבנן אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. אם טעמו של רב הוא שיש כאן מחילה בטעות אין סברא לחלק בין דאורייתא לדרבנן ואין זה מטעם עשיית חיזוק כשל תורה.
^ 2.ר' משה לוין
^ 3.הקהלות יעקב מנמקו שלמרות שיתכן שיפרע לפני השמיטה הואיל ומתנה על העתיד (בשונה מאונאה שמתנה על ההווה וכעת יש ספק אם יש אונאה) תמיד נחשב כעקירה ודאית כי גם אם לבסוף ישלם לפני השמיטה מכל מקום בשעת התנאי הם עשו תנאי וחלות שיהיה חייב לשלם שלא כדין התורה.

מכות

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

כתובות
פסול מפי כתבם – גדר שטר ועדות בכתב
בבא בתרא מ ע"א; כתובות כ ע"א
סיון תשע"ח
19 דק'
הושענא רבה
סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!
כ"א תשרי התשע"ה
בהעלותך
לוחות ושברי לוחות
איך להתמודד עם הפער בין השאיפות למציאות?
תשע"ב
בבא מציעא
מתוך שאינו יכול להישבע משלם ודין חשוד
בבא מציעא דף ה ע"א
שבט תשע"ה

מכות

45 דק'
מכות
מלקות בעדי בן גרושה
מסכת מכות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' אלול תשפ"ב
מכות
מסכת מכות בצורה קלה פרק א'
סיכום תמציתי של הגמרא
הרב מאור צוברי
14 דק'
מכות
מכות - דף ח'
הדף היומי הקצר
הרב אורי בריליאנט | ל סיוון תש"ע
45 דק'
מכות
מסכת מכות דף ח' - וידאו
באדיבות ערוץ אורות
הרב אביחי קצין | כ"ד חשוון תשע"ח

מכות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב ינון גרוסברג
הרב אורי שרקי
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב דוד חי הכהן
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב יהודה מלמד
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב בני אלון

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש

בית המדרש

מלקות בעדי בן גרושה

מסכת מכות בצורה קלה פרק א'

מכות - דף ח'

מסכת מכות דף ח' - וידאו

מכות - דף כ"ב

הרב יאיר וסרטיל

פסול מפי כתבם – גדר שטר ועדות בכתב

בבא בתרא מ ע"א; כתובות כ ע"א

סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!

לוחות ושברי לוחות

איך להתמודד עם הפער בין השאיפות למציאות?

מתוך שאינו יכול להישבע משלם ודין חשוד

בבא מציעא דף ה ע"א

מלקות בעדי בן גרושה

מסכת מכות

מסכת מכות בצורה קלה פרק א'

סיכום תמציתי של הגמרא

מכות - דף ח'

הדף היומי הקצר

מסכת מכות דף ח' - וידאו

באדיבות ערוץ אורות

הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"

האם מותר לפנות למקובלים?

איך מותר להכין קפה בשבת?

החיבור הרוחני של פסח ושבועות

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?

הקשבה בזמן של פילוג

למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

כשהבעש"ט היה דוקטור

הלכות שילוח הקן

רעיונות לפרשת חוקת

מה לומדים מפרה אדומה

גבולות המחנה

יסוד ועיקר העבודה הרוחנית

דרך הקודש ג' פסקה ה-ו

לא טרגדיה, צמיחה

לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון

קרוב אליך – חקת

עלון מספר 606

עלון מספר 606

לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון

מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי

למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?

לא טרגדיה, צמיחה

גבולות המחנה

העבודה - תפקיד האדם בעולם

פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת

יסוד ועיקר העבודה הרוחנית

דרך הקודש ג' פסקה ה-ו

גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים

מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'

יסודות דיני הקדשות

החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם

אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח

ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

דיבור לסלע או הכאתו

ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים

פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם

בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית

נפילת אפיים - הלכות ומנהגים

קדושת הכוהנים והיחס אליהם

סוד פרה אדומה ושירת הבאר

מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה

מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'

הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש