ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- סוכות
- מעמד הקהל וניסוך המים
מטבע הדברים, בתקופת בחירות, שבהן צריך להכריע ולבחור מפלגה אחת, מובלטות המחלוקות והאחווה הבסיסית שאמורה להיות בין כל ישראל נפגמת. לכן יחד עם החובה להביע עמדה ולקדם ערכים דרך המפלגות השונות, גם חובה לזכור את הערכים המשותפים – ועל ידי כך למנוע את התפתחות הוויכוח לאיבה. לשם כך טוב שיהיו רבנים שיישארו מחוץ לוויכוח הפוליטי.
עמדה זו מתאימה לחג הסוכות, שבו צריכים כל ישראל להתעלות מעל צורכי השעה הפרטיים ולעלות יחד לבית המקדש ולחגוג את כל הטוב שאספו במשך השנה. את הטוב על כל צדדיו ומדרגותיו, גם אלו שנראים לכאורה כסותרים. וזהו שאמרו חכמים: ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת (סוכה כז, ב). וכן ארבעת המינים רומזים לכל סוגי היהודים שמתאגדים יחד בחג הסוכות. ועל ידי התאחדות כולם, כולל אלה שאין בהם תורה ומצוות, ה' מתעלה וישראל מתקיימים ומתברכים (ראו פניני הלכה סוכות א, ח; ד, ב).
מצוות הַקְהֵל
מצווה נוספת שמבטאת את רעיון האחדות סביב התורה המקודשת היא מצוות הַקְהֵל. בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה מצוות עשה להקהיל את כל ישראל, אנשים נשים וטף, ולקרוא באוזניהם מן התורה פרשיות מחומש דברים שמזרזות לאמונה, יראה, לימוד תורה וקיום מצוותיה.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
697 - קבלת מלכותו ותקיעת השופר
698 - מצוות הקהל ואחדות העם
699 - לימוד התורה כפשוטה
טען עוד
גם חכמים גדולים שידעו את כל התורה וגרים שעוד לא הבינו עברית היו חייבים במצווה, שמעמד הקהֵל הוא מעין בבואה של מעמד הר סיני, וכל ישראל יחד צריכים לכוון לבבם ולדמות בנפשם כאילו עתה הם מקבלים את התורה מפי הגבורה (עיין רמב"ם חגיגה ג, ו).
תיקנו חכמים שהמלך הוא שיקרא בתורה, כדי לכבד ביותר את מעמד הקהֵל. אולם גם כאשר אין מלך או שקולו חלש או שהוא קטן, אין המצווה מתבטלת, ויקרא הגדול שבישראל, כגון נשיא, כהן גדול או גדול הדור (פניני הלכה סוכות ח, א).
יש אומרים שקיימו את מעמד הקהֵל בלילה של מוצאי יום טוב הראשון (תפארת ישראל), ויש אומרים שקיימו אותו למחרת ביום הראשון של חול המועד סוכות (האדר"ת).
התועלת למשתתפים
לכל אחד מהמשתתפים במעמד הייתה תועלת גדולה. מי שמסוגלים ללמוד ולהעמיק בדברי התורה היו מתעוררים מתוך כך להרבות בלימוד. מי שמסוגלים לשמוע ולהבין היו מתעוררים להטות אוזנם לשמוע את דברי התורה ולקיימם. הקטנים שהגיעו לגיל חינוך היו מטים אוזנם לשמוע את התורה, ומתוך גודל קדושת המעמד קיבלו חשק וחיזוק עצום ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה. ואף הטף שהתקרבו לגיל חינוך ספגו בנשמתם את גודל מעלתה של התורה, שאין חשובה ממנה, שכולם יחד מתאספים לשומעה. ואף הוריהם התעוררו מתוך כך להכרת השליחות הגדולה המוטלת עליהם: לחנך את ילדיהם לתורה ולמצוות (רמב"ן דברים לא, יב-יג; מהר"ל גור אריה שם).
זמן המצווה והחייבים בה
מעמד הקהֵל חתם בחותם קודש את מחזור השמיטה הקודם, שלאור ההתכנסות של כל ישראל לשמוע את התורה בסוף מחזור השמיטה עלה והתברר שכל מה שהיה מקושר לתורה הוא בעל ערך נצחי, ומה שלא – נשכח ונאבד. ומתוך כך קיבל עם ישראל הארה וחיזוק להמשיך ללכת בדרך התורה במשך מחזור השמיטה העומד לבוא לטובה.
גם מי שלא היה יכול לשמוע את קריאת המלך בגלל שמיעתו החלשה, או מפני שנאלץ לעמוד רחוק מחמת הצפיפות – צריך היה לכוון ליבו לקריאה, "שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא־ל" (רמב"ם חגיגה ג, ו, עפ"י לחם משנה שם).
סדרי המצווה
לקראת הכינוס היו הכהנים סובבים בכל ירושלים ותוקעים בחצוצרות כדי להקהיל את העם להר הבית. והיו מביאים בימה גדולה של עץ ומעמידים אותה באמצע עזרת נשים, והמלך היה עולה ויושב עליה כדי שישמעו את קולו וכדי שיראו אותו בקריאתו. ואם רצה לכבד את התורה ולקוראה בעמידה, הרי זה משובח.
לכבוד התורה והמלך היו מהדרים להעביר את הספר ולהעלותו מאדם לאדם עד שיגיע למלך. וכך עשו: חזן בית הכנסת שעל הר הבית היה נוטל את ספר התורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן הכהן הגדול, וסגן הכהן הגדול היה נותנו לכהן הגדול, והכהן הגדול נותנו למלך, והמלך היה מקבלו כשהוא עומד.
לפני הקריאה בתורה ואחריה בירך המלך כדרך שכל הקוראים בתורה מברכים, ולאחר מכן הוסיף עוד שבע ברכות, על ישראל ועל המקדש.
מנהג זכר להקהֵל
בדורות האחרונים עוררו גדולי הרבנים את הציבור היהודי שהתקבץ בארץ ישראל לעשות זכר למצווה היקרה הזאת, כדי לכבד את התורה וכדי לעשות זכר למקדש. וכבר למדנו שתיקנו חכמים כמה תקנות זכר למה שהיו נוהגים במקדש, ולמדו זאת ממה שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה', כי נידחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה" (ירמיהו ל, יז), ממה שנאמר "דורש אין לה", משמע שצריך לדורשה ולהזכירה, ועל ידי כך תתרפא מכתה (ראש השנה ל, א).
אומנם מוסכם שכיום מצוות הקהֵל המקורית אינה מתקיימת, מפני שהמצווה קשורה במצוות העלייה לרגל, וכל זמן שבית המקדש חרב אין מצווה לעלות לרגל (חגיגה ג, א). אף על פי כן ראו גדולי הרבנים עניין גדול בעשיית זכר למצווה הזאת שמתקיימת על ידי כלל ישראל, ובמיוחד בדורות הללו, שעם ישראל הולך ומתקבץ בארצו.
אומנם בין הרבנים החרדים היו שהתנגדו לקיום המעמד, מחשש לפריצת גדרות המסורת. ומכיוון שאין לדבריהם בסיס איתן בהלכה לא חששו לדבריהם גדולי הרבנים.
הרבנים שעודדו קיום זכר להקהֵל
הראשון לעורר לכך היה הרב האדר"ת שבסוף ימיו כיהן כרבה של ירושלים וחיבר לשם כך את קונטרס 'זכר למקדש'. בעמדה זו נקט גם חתנו, מרן הרב קוק, אף שלא הספיק לעורר לכך בפועל. עוד רבנים עודדו מנהג זה, וביניהם הרב טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ח"ד פרק טו), והרבנים הראשיים לישראל הרב הרצוג והרב עוזיאל. גם הרב חרל"פ והרב צבי יהודה הכהן קוק תמכו בעמדה זו. במיוחד פעלו למען קיום המעמד הרב שלמה דוד כהנא, שבמשך עשרות שנים כיהן כאב"ד בוורשה ובסוף ימיו שימש כרבה של העיר העתיקה, ובנו הרב שמואל זנוויל, שבעת שכיהן כמנכ"ל משרד הדתות ארגן בפועל את מעמדי 'זכר להקהֵל'.
קיום מעמדי הקהֵל בפועל
בשנת תש"ו, לאחר השואה ולפני קום המדינה, יצאה יוזמתם של הרבנים אל הפועל והתקיים לראשונה מעמד 'זכר להקהֵל' בהשתתפות הרבנים הראשיים וגדולי הרבנים. את מלאכת הארגון ביצע המרכז לתרבות של הפועל המזרחי. מאז בכל סיום שמיטה התקיים מעמד 'זכר להקהֵל', זולת בשנת תשל"ד, מפני שבאותם ימים מלחמת יום הכיפורים הייתה בעיצומה, והגברים גויסו לקרבות לחרף נפשם על הגנת העם והארץ. בשנת תשמ"ח התקיים מעמד מכובד במיוחד שבראשו עמדו הרב שפירא והרב אליהו שכיהנו כרבנים הראשיים. רבבות התקבצו לרחבת הכותל, שהתמלאה עד אפס מקום עם כל המבואות והמרפסות הצופות אליה. המעמד שודר בשידור חי בטלוויזיה, נשיא המדינה חיים הרצוג השתתף יחד עם הרבנים הראשיים בקריאה. רבים מצמרת המדינה השתתפו בטקס, וביניהם ראש הממשלה, שרים רבים ונשיא בית המשפט העליון. מאז ועד היום, בכל מוצאי שמיטה, ביום הראשון של חול המועד סוכות, מתקיים בכותל המערבי מעמד 'זכר להקהֵל', בהמון רב וכבוד גדול לה' ולתורתו.
כהמשך לכך יש מקום לחזק את היוזמות לקיים זכר להַקְהֵל בקהילות השונות, כדי להתכנס יחד לקרוא בחומש דברים ולעורר את הלבבות לאמונה ולימוד התורה וקיום מצוותיה, להתחזק במצוות האמונה וביישוב הארץ, בהעמדת המלכות והמשפט ובעזרה לזולת, שאלו המצוות העיקריות שהיו קוראים במעמד הקהֵל (ראו פניני הלכה סוכות ח, ב).
השראה ממנהג הקהֵל לכל הקהילות
כיוצא בזה תיקנו חכמים בהשראת מצוות הקהֵל שייקהלו ישראל בכל קהילה לקרוא בתורה בכל שבת. וכן תיקנו לקיים את דרשת השבת שאליה היו מגיעות גם נשים (ירושלמי סוטה א, ד; תניא הראשון יח). "אמר הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות, ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בניי... אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה, הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו" (ילקוט שמעוני ויקהל ת"ח).
מתוך בעיתון בשבע
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
