ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
סיפר רב אחד: הייתי ליד ר' אברום זצ"ל כשבאו להודיע לו שהוא נבחר לכהן כרב ראשי. לאחר ההודעה ראיתי שהוא יושב ומלמל בינו לבין עצמו, וכשהתקרבתי שמעתי שהוא חוזר שוב ושוב על המילים: "להישאר עניו, להישאר עניו..."
גם בהמשך, לאחר שהתחיל את כהונתו, אמר הרב לאחד מבניו ברגע של גילוי לב: קשה לי, קשה לי כל הכבוד הזה... זה לא בשבילי... כשפעם שאל אותו אחד התלמידים למה הוא לא מסכים שינשקו את ידו, ענה: ומה יהיה עם הגאווה שלי?
ענוותנותו של ר' אברום הייתה ללא גבול. פעם שפך את ליבו ואמר: כמה אמא שלי התפללה שתזכה שאצא תלמיד חכם... ואני חושש שלא מילאתי מספיק את שאיפתה...
תולדות חייו:
פרק שישי: בתקופה מסויימת יזם ר' אברום התכנסות קבועה של גדולי תלמידי החכמים של ירושלים, בביתו של הרב הראשי – הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג. להתכנסות זו הצטרפו מלבדו ר' איסר זלמן מלצר, הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן אויירבך ועוד. בכל ערב שבת ליבנו יחדיו סוגיות הלכתיות עמוקות בגאונות רבה.
גדלותו של ר' אברום ניכרה אז בשיח והרשימה כל כך את הרב הרצוג שהחליט להעניק לו מיידית סמיכה לדיינות. הוא ביקש מר' אברום שיצטרף לבית הדין בירושלים, אך ר' אברום לא רצה. רק לאחר שידידו הרב אלישיב שכבר כיהן שם לחץ עליו להצטרף אליו, הסכים והחל לכהן כדיין, שם הובאו לפניו שאלות חמורות ויסודיות בהלכה, והוא הכריע ופסק בהן בכוחו הגדול, כשחלק מפסקיו מהווים עד היום אבן דרך בפסיקה בבתי הדין.
בכהונתו בביה"ד יצר קשרי תורה קרובים ואוהבים עם חבריו הדיינים הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, שנמשכו בהערכה הדדית עשרות שנים עד לפטירתו. כשבהמשך התמנה לבית הדין הגדול, בו כבר כיהן הרב אליהו, סירב הרב אליהו להיות אב בית הדין, למרות שמחמת ותיקותו בתפקיד היה צריך להיות, והתנה את השתתפותו בכך שר' אברום יכהן כאב"ד. רק כשר' אברום קיבל על עצמו את התפקיד – הסכים הרב אליהו להשתתף בדיונים.
הוא הלך והתפרסם כאחד מגאוני הדור, ולמרות גילו הצעיר יחסית, ביקשו ממנו שיביע דעת תורה בעניינים ציבוריים ויצטרף לועדות שונות. כך הוכנס ר' אברום לועדה שעסקה בפתרון לבעיית ניתוחי מתים שהסעירה אז את המדינה, ול"ועדת חינוך" שהביאה להחלטות חשובות בצביון החינוך היהודי במדינה.
דברים שבלב:
פעם סיפר מישהו: כשאני מתאר לעצמי איך נראה 'איש עניו', זה נראה כך: לבוש שחור-לבן, זקנו הלבן-צהבהב נושק לחגורתו, גבו כפוף ומבטו חמור סבר. והוא מרבה להשתמש במילות נימוס, סליחה ותודה ובבקשה, אותם הוא אומר כמעט בכל הזדמנות במין חוסר ביטחון עצמי שכזה...
אולי גם בדמיון שלכם זה דומה לכך. אך נשאל, האם גם את משה רבנו היינו מתארים כך? לא? 'העניו מכל האדם אשר על פני האדמה'! אם כן, כיצד נראה אדם 'עניו' באמת?
ענווה אינה פחדנות, לא רפיסות ולא כפיפות קומה. 'ענווה' פירושה האמיתי - ההבנה האמיתית שכל מה שיש לנו זה מה', וקבלת דברו בצורה מוחלטת, טוטאלית. שהקב"ה יהיה המנחה לכל פעולותיי, ועל פיו אכריע בצמתים בחיי, כי כיצד שייך בכלל לעשות אחרת ממה שהוא אומר? הרי הוא בורא העולם, המחיה אותנו ודואג לנו!
נכון, פעמים רבות ענווה תתבטא בוותרנות ונימוס, אך זה לא מתוך רפיסות, אלא כי זו הדרכת תורת ה', לקבל בסבר פנים יפות, לחייך לחבר, להבין שכולנו יצירי כפיו של הקב"ה. אך לפעמים ענווה תתבטא דווקא באסרטיביות, באומץ, בעקשנות, בעקביות ובדבקות במטרה, גם אם נתקלים בבוז או בזלזול מצד אחרים – "אל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'". כלומר, בנוסף לכל, גם יכולת לעמוד בפני מכשולים בדרך, גם זאת חלק מהענווה, מההכרה שהכל מה' ושאנחנו מחוייבים אליו ושומעים לו.
לנביא שמקבל נבואה אסור 'לכבוש נבואתו', כלומר – לשתוק ולא לומר אותה. מדוע? הנביא משמש ככלי להעברת דבר ה' בעולם. במידה והוא כובש נבואתו, הוא מתנהג בגאווה - כאילו אומר "אני 'חושב אחרת' מה' יתברך", חלילה, ואם כך - עונשו חמור. על הנביא להתנהג בענווה, ולהעביר את דבר ה' בשלמות, בלי להכניס שיקולים עצמאיים.
מידה זו הייתה בולטת מאוד אצל מו"ר רב אברום שפירא. בעת הגירוש מגוש קטיף ת"ו פסק לסרב פקודה. בתגובה היו שלעגו וחירפו אותו, או שטענו "איך הרב יכול להורות כך, הרי זה 'לא יפה', ואיך רב ראשי יכול לפסוק נגד המדינה". הוא השיב בתגובה, 'איך אני יכול ללכת נגד התורה?, התורה אומרת – זה אסור'. אין עצה ואין תבונה כנגד ה', זו ענווה.
מתורתו:
לאחר חטא העגל ביקש משה רבנו: ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. וכתוב במדרש שמדובר על כריתת ברית על לימוד תורה. מרן הגר"א שפירא הצביע על דיוק בפסוק: יש כאן שתי בקשות, אחת על ייחודיותו של עם ישראל, ואחת על ייחודיותו של משה עצמו. ואף הקב"ה ענה בהתאם: "כרתי איתך ברית ועם ישראל ".
והסביר הרב את מהות הברית המיוחדת עם משה, שהיא ברית עם מי שלומד בדרכו של משה, שמידתו המיוחדת היא ענווה. זו הברית שכתבו עליה חז"ל: "ברית כרותה היא, היגע בצנעא לא במהרה הוא משכח... 'ואת צנועים חכמה'."
והטעם לכך, הסביר הרב, כיוון שזו מהות התורה כמו שדרשו חז"ל: "חמוקי ירכייך כמו חלאים – מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר". מי שלומד מתוך ענווה מתחבר למהותה של התורה ויש לו ברית מיוחדת עם הקב"ה להצליח בלימודו.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
