הטהרה הרוחנית ומעלת ההתחדשות | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי אור למוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש ויקרא
מצורע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש ויקרא
תזריע

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

14 דק' קריאה • 44 דק' צפיה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

שמחה בתחילת הזמן
ראשית כל, אני מאוד שמח שהתחיל הזמן החדש. שמח לראות אתכם, התגעגעתי. הלכה נפסקת ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"ז ה"א) שרב שגלה, מגלים ישיבתו עמו. למה? כי בלי לימוד התורה חייהם של האנשים העוסקים בתורה - אינם חיים. כתוב "וחי" עשה לו כדי שיחיה.
ברוכים הבאים, שיהיה לנו זמן טוב. זמן של התעלות רוחנית בעזרת ה' יתברך בכל המובנים, בלימוד התורה, בתיקון המידות, בעלייה רוחנית בע"ה בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

התעוררות לטהרה
פרשת השבוע עוסקת בטהרה של עם ישראל. עניינו של עם ישראל הוא להיות טהור מכל הטומאות - מטומאות חיצוניות שבאות ויכולות לטמא אותו, והפרשות שלנו עוסקות בדרכים להיטהר מטומאות שבתוך האדם עצמו, כשבאים אל הקודש. אי אפשר לבוא אל הקודש בלי להיות טהורים. לבוא אל הקודש זה לא רק באופן הממשי שאי אפשר להיכנס למקום המקדש לא טהורים, אלא גם למקומות רוחניים. כשאדם עולה למקום רוחני הוא צריך להיטהר ולהזדכך קודם. כי אם אדם נכנס בטומאה אל הקודש זה לא רק שהוא לא מתקדש, אלא הוא מטמא את הקודש. לכן אחרי שקוראים את הפרשה הזאת, צריכים להיות עם תשומת לב רבה יותר ועם רצון להיות טהורים.

טומאה הגשמית בעקבות טומאה רוחנית
כשהטהרה הרוחנית איננה קיימת, באה טומאה גשמית. כמו שחז"ל אומרים "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד, ב), זאת תורת המוציא שם רע. כשאדם מוציא שם רע על אחרים, מדבר דברים רעים, אז הוא נטמא רוחנית, ואחר כך הוא גם נטמא בפועל. משה רבינו אמר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד, א). והרי ישראל הם מאמינים בני מאמינים? אלא שמשה בצדקותו וענוותנותו חשב: מי הוא שיבוא אל ישראל ויגיד להם שהנה הגיע הזמן של הגאולה, ושהוא שליח לגאול את ישראל? לא עלה בדעתו שכאשר הוא יבוא, מישהו יקשיב לו. כמו שאם היום מישהו יבוא ויאמר: נשלחתי על ידי ריבונו של עולם לגאול את ישראל - יצחקו עליו. אבל כשמשה אמר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" מיד היה האות של צרעת בידו. אפילו אם אתה עושה את זה מתוך ענווה וטהרה, אסור לומר איזה דבר לא נכון על ישראל או על אדם. יש מיד קפידא. וכמובן בצדיקים מדקדקים כחוט השערה. מיד הוא צריך לקבל את השיעור, ומיד צריך להתנקות ולהזדכך.
גם מרים הייתה צדקת גדולה, אחות של משה, והיא דואגת לאשתו של משה והיא מתייעצת עם אהרון איך משכנעים את משה שהוא לא יפרוש מאשתו. היא לא יודעת את המעלה של משה רבינו והיא עושה את הדברים מתוך כוונה טהורה, ואף על פי כן, היא לא הייתה צריכה לדבר כך עם אהרון על משה. עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה. מיד היא מקבלת את השיעור. ‬
נוסיף סיפור מהזוהר בפרשה שלנו (ויקרא מה ע"ב): ‬
רבי חייא ורבי יוסי הלכו בדרך ופגשו אדם שפניו מלאים נגעים. אמר רבי חייא: מי אתה? אמר לו: אני יהודי. אמר רבי יוסי: האיש הזה הוא חוטא, שאם לא כן לא היו נרשמים בפניו הנגעים הרעים האלו. אלו אינם ייסורים של אהבה. אמר רבי חייא: אכן כך הוא, כי ייסורים של אהבה מכוסים מבני אדם.
הזוהר ממשיך ומביא את הפסוק: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת... וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ" (ויקרא יג, ב – ג). כלומר אם זה נגע שנראה בחוץ, שראהו הכהן וטימא אותו, אלו נגעים שאינם ייסורים של אהבה, כי ייסורים של אהבה הקב"ה מעניש בסתר. מי שמוכיח את חברו באהבה, עושה זאת בסתר, שחברו לא יתבייש. כך הקב"ה כשהוא מוכיח את האדם, מוכיחו באהבה, תחילה מכה אותו בתוך גופו, והאדם מרגיש את זה, ואם חזר בו טוב, ואם לא מכה אותו תחת מלבושיו, ואלו נקראים ייסורים של אהבה, אם חזר בו טוב. ואם לא חזר בו, מכה אותו בגלוי בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו שהוא חוטא ואינו אהובו של אדונו. זאת אומרת, כשהעונש חיצוני ורואים אותו, אלו לא ייסורים של אהבה, והאדם הזה הוא חוטא. כך הם אמרו לאיש הזה. אמר להם אותו אדם: אתם מבזים אותי? אינכם אלא מאותם היושבים בבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי כנראה שאינם יראים מכל. אם יבואו הבנים שלי הם ייצרו לכם, ולמה דבריכם בגלוי? אמרו לו: כך היא התורה: "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א, כא), אם נירא מפניך בדברי תורה נמצאים בביזיון לפני הקב"ה.
התורה צריכה להיות בהירה וצריך לומר את דבריה בבירור ובגלוי. האיש הזה כנראה לא היה איש פשוט, הוא היה תלמיד חכם וצדיק. הרים האיש את ידיו ובכה ואמר: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" וכו' (מיכה ז, יח). בתוך כך באו הבנים שלו. גם הם לא היו בנים בעלמא אלא היו גם תלמידי חכמים. אמר בנו הקטן: אני אבוא לחזק את אבי, "יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ" (קהלת ז, טו) כשהרשעים מרובים בעולם והדין תלוי - צדיק אובד בצדקו, שהוא נתפס בעוונותיהם. כלומר קורה הדבר שלא הוא אשם בעצמו אבל יש הרבה רשעים בעולם, והצדיק נענש בגללם, כמו אבי שנתפס בעוונות בני עירו שהיו כולם עזי פנים והוא לא היה מזהיר אותם ולא היה מביישם והיה מעכב גם בעדינו שלא נתגרה ברשעים, והיה אומר לנו: "לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה" (תהילים לז, א). אמר אביו: נכון, ועדיין הקב"ה העניש אותי בזה, כי הייתה בידי אפשרות להוכיח אותם ולא הוכחתי וביזיתי אותם לא בסתר ולא בגלוי. זו כנראה הסיבה שהקב"ה העניש את האדם הזה בנגעים.
ממשיך שם שאם אדם מדבר דברים טובים, על זה נאמר "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (תהילים לד, יד), שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ" (משלי כא, כג).‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ ואז דבריו עולים למעלה בקדושה אבל אם לשונו מדברת דברים רעים מסתלקת הנשמה הקדושה ממנו, והוא עולה בביזיון ובצרה מכל. וכמו שעונשו של אדם על דיבור רע, כך עונשו אם דיבור טוב בא לידו ויכול לדבר ולא דיבר. משום שפגם ברוח המדבר, כי נתקן לדבר למעלה ולדבר למטה והכול בקדושה. וכל שכן אם העם הולך בדרך עקום, והוא יכול לדבר אליהם ולהוכיח אותם ואינו מדבר, עליו נאמר " נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" (תהילים לט, ג) נעכר בנגעים של טומאה. וזה שדוד המלך מתפלל "פְּנֵה אֵלַי וְחׇנֵּנִי" (תהילים כה, טז). משמע שהקב"ה פנה ממנו, כי גם דוד נצטרע לאיזו תקופה. זאת אומרת, עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה. ‬‬‬‬‬עד כאן דברי הזוהר.

המצורע מתאבל על הרוחניות שהסתלקה ממנו
המצורע נוהג כמו אבל. הוא אסור בתספורת, ראשו פרוע, אסור לו לכבס את הבגדים, ממש כמו שנוהג אדם באבלות - בגדיו יהיו פרומים, אסור בשאילת שלום, 'על שפם יעטה', שיהיו שפתותיו מדובקות זו בזו, אסור בתשמיש המיטה, ואסור לשלח את קרבנותיו, והטומאה של המצורע חמורה יותר מכל הטומאות. אם אדם נטמא בטומאת מת הוא לא יכול להיות במחנה שכינה, אבל במחנה לוויה הוא יכול להיות. זאת אומרת שיכול להיות בהר הבית, אבל לא להיכנס לפנים למחנה שכינה. אם אדם נטמא בטומאת זיבה, אסור לו להיות גם במחנה לוויה. ומצורע יוצא מחוץ לשלוש המחנות. לגמרי מופרד, בודד. 'בדד ישב מחוץ למחנה'. וצריך להכריז על עצמו שהוא טמא. אז על מי הוא מתאבל, מי כאן המת? הוא מתאבל על עצמו. השכינה נסתלקה ממנו, כאילו הנשמה נסתלקה ולכן הופיעו הנגעים. ‬‬‬‬‬‬

‬‬‬‬הנגעים בגוף מבטאים את החסרון הרוחני
נסביר את זה באופן רוחני. רבי מאיר אומר שהקב"ה עשה לבושים של עור לאדם הראשון. בספרו של רבי מאיר כתוב אור - לא בע' עור, אלא אור באל"ף. הלבוש של אדם הראשון היה כולו אור. זאת אומרת, כשאדם נמצא במצב של שלימות, אז האור שלו מאיר. תלמיד חכם פניו מאירות. האור מבטא את התוכן הפנימי שלו, וכאשר מסתלק האור, אז העור הגשמי כבר מתקלקל, וזה עניין הנגעים - שהנשמה מסתלקת. מדרגות מדרגות יש בנשמה. כשמסתלקת מדרגה פנימית רוחנית של הנשמה, רואים את זה על פני הגוף. יש כאן כעין מת רוחני. הוא לא מת בפועל, אבל יש בו בחינה של מיתה. חז"ל אמרו לנו שארבעה חשובים כמת, אחד מהם זה מצורע. יש לו בחינה של מת, הוא מתאבל על עצמו כי הוא כאילו מת. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬

לשון הרע נובע מהסתכלות שלילית
העונש של המצורע הוא לצאת מחוץ למחנה. הוא מדבר לשון הרע ורכילות, הוא עושה פירודים בציבור - אז העונש שלו שיהיה מופרד ויצא החוצה. אנחנו צריכים לקחת את זה למקום רוחני ולהבין שכשאדם מדבר דברים שפוגעים באחרים - דברים רעים, לשון הרע ורכילות זה מתחיל ראשית כל מההסתכלות. אם אדם לא מדבר על אחרים דברים רעים, אז הוא כנראה לא רואה אותם, הוא מסתכל ויודע ללמד זכות על כל מה שהוא רואה. אז הוא אומר דברים טובים כי זה מה שהוא רואה. אבל אם אדם רואה דברים שאפשר לפרש אותם בצורה כזאת ובצורה אחרת, והוא מפרש אותם באופן שלילי, אחר כך הוא גם מוציא את הדברים האלה מן הכוח אל הפועל. מה שחשב זה כבר לא טוב, ואחר כך הוא גם מדבר - אז הוא יוצר פירודים ועונשו להיפרד.
גם היום שאין צרעת, אנחנו צריכים ללמוד מהפרשות האלה איך להיות יותר זהירים – קודם כל בהסתכלות, ואחר כך גם בדיבור. "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים לד, יג), אוהב לראות טוב, אוהב לראות דברים טובים. אם הוא לא אוהב לראות דברים טובים, אז אחר כך הוא גם מדבר דברים לא טובים. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬
הטעם להבאת קרבן שעיר חטאת בראש חודש
אנחנו יוצאים מראש חודש אייר, ונעסוק בעניינו של ראש חודש.
המשנה הראשונה בתחילת מסכת שבועות (שאנחנו מתחילים ללמוד), אומרת שלרבי יהודה שעירי רגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרים על טומאת מקדש וקודשיו שאין בהם ידיעה בתחילה ובסוף. כלומר, אדם בכלל לא ידע שהוא היה טמא והוא נכנס למקדש וגם אחר כך לא נודע לו שהוא היה טמא ונכנס למקדש בטומאה. כמובן שמי שלא יודע לא יכול להיות חייב, ואף על פי כן שעירי ראשי חודשים ושעירי רגלים מכפרים על המצב הזה. הרי בעצם לא היה כאן חטא, ולמה צריך כפרה? התשובה היא כי נעשה כאן משהו שלא היה צריך להיעשות. בפועל אדם נכנס בטומאה למקדש. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬הוא לא חייב בקרבן, אבל המצב הזה לא טוב, ושעירי ראשי חודשים מכפרים על זה.
רבי שמעון אומר ששעירי ראשי חודשים מכפרים על הטהור שאכל את הקודש בטומאה, שרק אם אדם היה טמא ואכל את הקודש הוא צריך להביא קרבן, אבל אין דין קרבן פרטי לאדם שאכל קודש בטומאה, ועל זה באים שעירי ראשי חודשים לכפר. שואלת הגמרא: אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה שאומר ששעירי ראשי חודשים מכפרים על כך שאדם לא ידע מההתחלה ולא ידע בסוף? דכתיב "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' (במדבר כח, טו) חטא שאין מכיר בו אלא ה'. בכל מקום כתוב שעיר עזים אחד לחטאת, וכאן בשעיר ראשי חודשים כתוב 'שעיר עזים אחד לחטאת לה', לומד מזה רבי יהודה שרק ה' יודע שהיה כאן חטא. שהרי הוא לא ידע שהיה כאן חטא, כי הוא לא ידע שהוא טמא לא בהתחלה ולא בסוף. שואלת הגמרא: הרי צריך את הפסוק הזה בשביל לימוד אחר? רבי שמעון בן לקיש אמר: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה: שעיר זה יהיה כפרה עלי שמיעטתי את הירח. על זה שהקב"ה מיעט את הירח צריך להביא את השעיר הזה. אם כן זה נצרך ללימוד אחר, ואנחנו לא יכולים ללמוד את הלימוד הראשון. אומרת הגמרא אפשר ללמוד את שניהם. "אם כן לימא קרא על ה' מאי לה' ? שמע מינה תרתי".

משמעות הכפרה על מיעוט הירח
הרי"ף בדרך כלל לא מביא דברי אגדה, בסוגיא זו יש את אחד המקומות הבודדים שהוא מביא דברי אגדה. דברי אגדה אלו נזכרים במסכת חולין, והרי"ף מביא את הדברים כאן במסכת שבועות. עיקר מילתא זה בפרק אלו טריפות, שם אומר רבי שמעון בן פזי: כתוב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) וכתוב "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (שם) אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כלומר היו שני מאורות גדולים, אבל הירח אמרה: אם יהיו שניים באותו תפקיד תהיה תחרות ותהיה קנאה. אז אמר לה הקב"ה: לכי ומעטי את עצמך. את תהיי קטנה ולא יהיו שני מלכים. אמרה לפניו: ריבונו של עולם מפני שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי? הרי אני אמרתי דבר נכון, כי זה לא טוב שיש שניים, אז למה אני צריכה לקבל עונש? אמר לה הקב"ה: "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" (שם פס' יח). רצה לפייס אותה שהשמש מאירה רק ביום והירח גם ביום וגם בלילה. אמרה לו: מה זה עוזר שאני מאירה ביום כשיש שמש? שרגא בטיהרא מאי אהני? איזה טעם יש לאור של נר בצהריים? אמר לה פיוס אחר: ימנו בך ישראל ימים ושנים - לפי החודשים יקבעו את החגים, ויש לך מעמד חשוב מאוד. אמרה לו: גם לפי השמש עושים חשבונות של הזמנים? הרי לפי התקופות מעברים את השנה. אמר לה: צדיקים יקראו על שמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. לא נחה דעתה והיא לא התפייסה. אמר הקב"ה: הביאו כפרה לפניי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה: שעיר זה יהיה כפרה עליי שמיעטתי את הירח. כלומר, הירח מתלוננת שהיא כאילו מופלה לרעה, אז הקב"ה אמר תביאו את השעיר הזה שהוא יהיה הפיצוי והתיקון.
מסביר הרי"ף: איך הקרבן הזה מהווה תיקון? הרי בפשטות מהלשון של הגמרא אפשר להבין שכאילו צריכים להביא כפרה על הקב"ה שהוא מיעט את הירח. אבל הרי"ף מסביר את משמעות הגמרא באופן אחר. הוא חוזר שוב על הדברים, שאמר הקב"ה הביאו כפרה לפניי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה: שעיר זה יהיה כפרה עליי שמיעטתי את הירח. כלומר, כיוון שאמר לה הקב"ה למשול ביום ובלילה ולא נתיישבה דעתה, אמר לה עוד ימנו בך ישראל ימים ושנים ולא נתיישבה דעתה, אמר לה צדיקים יקראו על שמך, ועוד לא נתיישבה דעתה, אמר לה הקב"ה הנני עושה לך כבוד שמיישב דעתך תחת שמיעטתיך. ומה הוא הכבוד? שיהיו ישראל בכל ראש חודש מקריבים קרבן לפניי לכפר עוונותיהם, לפיכך אמר הקב"ה הביאו כפרה לפניי בראש חודש לכפר עליכם כדי שתשלמו עליי בקרבן כפרה זה את הכבוד שאמרתי לעשות לירח בשביל שמיעטתיו, וזהו פירוש הביאו כפרה עליי שמיעטתי וכו'. כלומר הקב"ה נתן לה מתנה גדולה שזה יום כפרה לישראל. וזכתה הלבנה, זכה הירח שביום ראש חודש, ששייך לירח, ישראל מביאים קרבן והקב"ה מכפר עליהם. בקרבן שמקריבים בראש חודש יש איזה תיקון ופיוס לירח.

השבת הכבוד לירח על ידי הדגשת מעלתו
נתבונן בדברים. כשמביאים קרבן כפרה, זאת אומרת שהיה איזה חטא, ועל ידי הקרבן יש תיקון וכפרה לחטא. זה העניין של הירח. הלבנה מתחדשת. השמש לא משתנית, היא באותו מצב תמיד, והירח מתחדש, שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, וישראל גם כן כמותה מתחדשים על ידי שמביאים כפרה. הקב"ה וישראל כמו השמש והירח. הקב"ה מאיר על ישראל, וישראל הם המקבלים של ריבונו של עולם. ויש לזה צד מעלה של התחדשות, של שינוי שהם לא עומדים במקום אחד. זה עניינו של העולם. להיות כל הזמן בהתחדשות, בהתקדמות והתעלות. לא לעמוד במצב סטטי וקבוע. הקב"ה אומר לירח, יש לך תפקיד. ההתחדשות שלך, זו מעלה, זה לא חיסרון. אמנם את מתמעטת אבל אחר כך את מתגדלת, מתמעטת ומתגדלת. יש כאן תהליך, וכל ירידה היא צורך עלייה. כל נפילה באה לתקן. יש לך איזו בחינה מיוחדת שאין לשמש שאת מחדשת. וזו הכפרה, זה התיקון, זו ההשלמה, תשלימו עליי בקרבן כפרה.

מעלת הירח וראש חודש – התחדשות ותיקון
זה עניין של השעיר והכפרה. זה עניינו של חודש. חודש לשון חדש. להתחדש. לא לעמוד במקום. אדם נקרא מהלך. המלאכים הם עומדים, שנאמר: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג, ז). המלאכים לא משתנים, אין להם בחירה. לאדם יש בחירה, וזו המעלה הגדולה של האדם. בבחירה יש שני צדדים, אפשר לבחור טוב ואפשר גם לפעמים לבחור אחרת, אבל גם אם לא בוחרים טוב, אפשר אחר כך לתקן, ואפשר אחר כך לעלות מחדש. זו המעלה הגדולה של האדם על פני המלאכים. זה העניין של חידוש הלבנה, זה העניין של הכפרה.
אם כן, שעיר ראש חודש מכפר על שני דברים. גם מתקן את העניין הזה שאמר הקב"ה הביאו כפרה על שמעטתי את הירח, וגם מכפר על עוונות שלא יודעים אותם לא מראש ולא בסוף. אילו עוונות של פגימה בקודש של כניסה לקודש שלא בטהרה. משהו מאוד עמוק ופנימי. שני הפירושים מסבירים לנו שבעצם שעיר של ראש חודש יש לו משהו עמוק מאוד ומיוחד לתקון.

התיקון השורשי בפרה אדומה ובשעיר של ראש חודש
הרב זצ"ל בספר אורות מדבר על כך שפרה אדומה באה לסלק לא רק את הטומאה, אלא גם את הסיבה שגורמת לטומאה. הטומאה היא כי יש מתים. למה יש מתים? כי אנשים חוטאים. אילו לא היה חטא לא הייתה מיתה. החטא התחיל אצל אדם הראשון ואז נכנסה מיתה בעולם. אם לא הייתה מיתה, לא הייתה טומאה ולא היה צריך פרה אדומה. עם ישראל צריך לתקן תיקון שורשי, את השורש של הטומאה, את החטא המקורי, החטא של אדם הראשון.
משימה עוד יותר גבוהה לעם ישראל היא לתקן את הנפילה של העולם שהירח נתמעט. לא רק הלבנה חטאה, גם הארץ חטאה. חז"ל אומרים לנו שהארץ חטאה שהיא לא שמעה בקול ה'. הקב"ה אמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית א, יא), והארץ הוציאה עץ עושה פרי. הקב"ה אמר לארץ שתוצא עץ פרי עושה פרי, שטעם העץ יהיה כטעם הפרי, גם הענפים גם הגזע הכול פרי, הכול טעים, והארץ הוציאה עץ עושה פרי, אבל העץ לא היה פרי.
הארץ נבראה בצורה שיש אמצעי ויש מטרה, והקב"ה כיוון שהכול יהיה מטרה, לא שיש דבר שעושים אותו בשביל משהו אחר, אלא עושים אותו לשמו. לכל דבר יש ערך, לא הערך של העץ בשביל הפרי, גם העץ בעצמו הוא פרי. העולם צריך להיות עולם אידיאלי. שלא יהיו דברים שאין להם ערך עצמי והם רק משמשים לדבר אחר, אלא הכול שווה, הכול מושלם. הארץ לא התנהגה כך, ולא עשתה מה שהקב"ה צווה. לכאורה לארץ אין בחירה חופשית, היא לא יכולה לעשות משהו. גם לירח אין בחירה, והוא קינא - אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד. אלא המשמעות שכשהעולם נברא, בעצם בריאתו הייתה נפילה מהמקור האלוקי של הבריאה. הבריאה זה לא בורא. הבריאה לא מושלמת, ולא מתוקנת, ועניינה של הבריאה להתחבר אל המקור ולהיות מוארת. להתחבר אל המקור אל ריבונו של עולם חזרה ולהשתלם על ידי זה. זה עניינם של ישראל שהם הלב שבאומות, לתקן את העולם משורשו.
אחת הנקודות הפנימיות שאנחנו פוגשים, זה בשעיר של ראש חודש. שהוא מבטא את עניינו של ראש חודש. השעיר מבטא את עניינו של יום, וגם אם אנחנו היום לא מביאים שעיר, שאין לנו בית המקדש היום, לצערנו, שיבנה במהרה בימינו, ראש חודש יש לנו, וראש חודש מתקן תיקונים עמוקים פנימיים. צריך להיות מודעים לזה. ראש חודש זו קדושה נסתרת, לא גלויה. מותר לעשות מלאכה. זה לא כמו יום טוב, ודאי לא כמו שבת, אבל יש בו קדושה פנימית כמוסה עמוקה מאוד. היא השורש, כאילו הגרעין שאחר כך ממנו מופיעה קדושה בשבתות ובימים טובים.
אז יצאנו מראש חודש, וראש חודש פועל עלינו. וגם אם לא ידענו את הערך הגדול של ראש חודש, הוא פועל.

מעלת חודש אייר
עוד נקודה בעניינו של חודש אייר. לחודש אייר יש מעלה מיוחדת. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, א -ב). בראש חודש אייר, הקב"ה מצווה אותנו לשאת את ראש בני ישראל. המילה "לשאת" זה לרומם, כשסופרים את ישראל וכל אחד לתולדותם לפקודיהם לשמותם, נותנים להם מהות. כל אחד ואחד מקבל את התוכן המיוחד שלו, וכלל ישראל ביחד.
בחודש אייר גם נבנה בית המקדש. במלכים א' (ו, א) כתוב: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'". זה לא במקרה שהגיע הזמן והסתדר כך שנבנה בית המקדש בחודש השני בחודש זיו, זאת אומרת, שזה במהות, חודש של בניין של קדושה.
הזוהר בתחילת פרשת במדבר (קי"ח ע"א), גם מתייחס לזה (מתורגם): "החודש הזה נקרא חודש זיו, שאז העולמות כולם נמצאים בשלימות, ולכן המניין בישראל שהתברכו בו, ובמקום שהברכות יוצאות – נמנו". כלומר יש זמן שבו יש שפע של ברכות, ואז בא המניין. "שכתוב "בחודש השני באחד לחודש", השני שהוא זיו של ברכות העולם, שקוראים לחודש הזה זיו שממנו יוצא זיו לעולם, ועל זה כתוב: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן" (תהילים קכח, ה) וכתוב: "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה" (תהילים קלג, ג). כמו שיש מקום שממנו יש ברכות, יש ציון שממנה יוצאים ברכות, אז יש גם זמנים שהברכה יוצאת מהם". גם הגמרא במסכת ראש השנה (יא.) אומרת: למה נקרא חודש אייר זיו? שבו נולדו זיוותני עולם. הם נולדו בניסן וכשאייר מתחיל האבות כבר נמצאים. צריך לדעת, בכל זמן שאנחנו נמצאים, לחיות את הייחודיות שלו.
הנה אנחנו רואים שבתקופה שלנו זכינו בחודש אייר לשני מאורעות גדולים: יום העצמאות, ויום ירושלים. אלה ימים במדרגה גדולה מאוד. לא מוכרת עדיין לכל בני הֹתורה, אבל זה לא ממעט את הגדולה של המדרגה שזכינו לקידוש ה' כזה גדול, לחזרה לארץ ישראל, לשלטון עצמאי. חזרנו להיות עם.

יום עצמאות מתוך תורה
אנחנו בשבוע שחל בו יום עצמאות. כבני תורה, יום עצמאות אצלנו זה יום מאוד מרומם. טוב מאוד שאנחנו מתחילים שבוע לפני יום עצמאות את הלימודים. כדי לבוא ליום עצמאות מתוך תורה ורוממות. הרוממות הזאת צריכה להיות מחוברת עם התורה, לא שיש כאן עולם אחר, חוויה נפרדת. זו צריכה להיות חוויה של קדושה, של שמחה גדולה שאנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל הטוב שהיטיב איתנו, שהביאנו לארץ ישראל, ונתן לנו עצמאות, ושחרר אותנו מעול הגויים. התודה הגדולה הזאת היא מתוך קודש. לא צריכים לצאת מהלימוד. זה חלק מכל השמירה על הגודל הזה, וזה מביא אותנו ללימוד עוד יותר טוב, שהדברים הם מחוברים, מתוך התורה אל השמחה של יום עצמאות, ומתוך השמחה של יום העצמאות אל העלייה בתורה.

מבט אופטימי על המחלוקת
במוצאי שבת הגדול דיברתי לא באופן ישיר, על כך שאנחנו נמצאים בתקופה סוערת, של מתח גדול בין חלקי הציבור (נאמר בתקופת המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית). אפשר לראות את זה במבט חד-צדדי, ואפשר לנסות להסתכל במבט יותר גבוה במבט מלמעלה, לראות מה קורה בעם ישראל, איך הקב"ה רואה את זה. מכל מתח מכל מחלוקת יכולים לצאת דברים גדולים ונפלאים. יכול גם להיות אחרת אבל אנחנו שתמיד מסתכלים בצורה חיובית, אומרים מכל קושי, מהמתח הזה, בסוף יוצא דבר טוב. הרב מדבר על זה בפתיחה של אדר היקר, ב"מעט צורי", שפעם חשבו בעולם שכל התנגשות מביאה נזקים בלבד. גם בחוכמת הטבע חשבו שכל מפגש בין שני כוחות מנוגדים מביא שברים, פתאום גילו שלא כך, שמפגש בין צדדים מנוגדים יכול להביא ברכה, המפגש יוצר כוחות חדשים.
גם באופן רוחני זה כך, כשיש מחלוקת ויש חילוקי דעות ויש כאילו ניגודים מאוד קשים, והם נפגשים, יוצאים מזה תוצאות גדולות. זה כשאתה מסתכל מלמעלה, על עם ישראל לכל חלקיו. כשאתה מסתכל בחד צדדיות אתה רואה את הדברים לגמרי אחרת. היינו עכשיו במפגש בשבת משותפת לראשי הישיבות הגבוהות, ואמרתי להם, שיש לי בעיה קשה, יש לי מחלת אופטימיות, והיא מחלה קשה, שקשה לי להתגבר עליה והיא גם מדבקת...

המבט האופטימי פועל לטובה
כשמסתכלים במבט אופטימי על המציאות, אז גם מיטיבים איתה. העין הטובה היא לא רק מבט שאתה רואה, אתה יוצר על ידי הראייה, אתה פועל טוב. וכשירבו האנשים שיסתכלו במבט הזה, יואר הטוב, ויהיה יותר טוב. זה עושה תיקונים. אז יש מי שחושב שהמבט הזה הוא מחלה, אבל יש גם כן מחלות טובות, "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ב,ה). אשרי מי שנדבק במחלה הזאת... שיהיה לנו חודש טוב וזמן טוב.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

40 דק'
בשלח
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
5 דק'
לנתיבות ישראל
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג

מצורע
"חזקה"
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | תשע"ד
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
יציאת מצרים – תחילתה של מהפכה עולמית
קול צופייך מצורע תשפ"ב
הרב שמואל אליהו | ד' ניסן תשפ"ב
48 דק'
תזריע
הכח הגדול שיש בכל דיבור של קודש
שיחת מוצ"ש פרשת תזריע- מצורע תשפ"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ה' אייר תשפ"א
מצורע
אהבת ה' לישראל
הרב משה צוריאל זצ"ל | ניסן תשס"ז

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אורי שרקי
הרב דוד דודקביץ'
הרב חגי לונדין
הרב בני אלון
הרב יהודה לייב גרונר
הרב מרדכי גרינברג
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב חיים כץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il