ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"אחור וקדם צרתני" מידת רוחו של משיח ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא תזריע Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

"אחור וקדם צרתני" מידת רוחו של משיח


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

פרשיות תזריע מצורע עוסקות בדיני טומאה וטהרה של האדם, והן מופיעות לאחר פרשת שמיני שסופה עוסקת בסימני טומאה וטהרה של בעלי חיים, חז"ל עמדו על סדר הדברים, וכפי שהביא רש"י (ויקרא פרק יב פסוק ב)
"אשה כי תזריע - אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף".

חז"ל השוו את תורתו של אדם לסדר יצירתו. ואם כן עלינו לחקור מדוע נוצר אדם אחר כל מעשה בראשית, האם זה לשבחו או לגנותו?
חז"ל נתנו לכך ארבעה טעמים, וז"ל (סנהדרין דף לח א)
"תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה - שלא יהו מינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר: כדי שיכנס למצוה מיד. דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחין".

שני טעמים מראים שנברא באחרונה לפחיתותו וכדי שלא יתגאה, ואומרים לו שאף יתוש קדמך, ושני טעמים מראים שנברא באחרונה למעלתו, כדי שיכנס לעולם מוכן ומשוכלל למלא כל צרכיו, ומכאן שכל העולם לא נברא אלא לשמש את האדם.
ובאמת שתי הגישות הנ"ל הן אמת, אלו ואלו דברי אלקים חיים, וזה תלוי באדם אם זכה או לא זכה, וכפי שאמרו חז"ל במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד א)
"אשה כי תזריע: הה"ד (תהלים קלט) 'אחור וקדם צרתני', על דעתיה דר"ל, דכתיב (שם /בראשית א'/) 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' - זה רוחו של מלך המשיח 1 . אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך שלשול קדמך".

אם זכה והוא מתקן את מעשיו הרי הוא ראשון למעשה בראשית, אבל אם לא זכה חלילה והוא מקלקל את מעשיו הוא אחרון למעשה בראשית.
והנה בודאי מה שאומרים לו כאשר זכה, אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא מתעלמים מכך שנברא בפועל לאחרונה, אלא באור הדבר, אדם מורכב מגוף ונשמה, וכשאנו דנים על האדם מצד גופו, הוא באמת פחות מכל מעשה בראשית, כמה צריך הוא להתחכם כדי להשיג את מזונותיו לבושו ודירתו, דבר שלא מצאנו בבעלי חיים שמזונותיהם מצויים להם בדרך טבעית, אינם צריכים לבוש ודירתם מצויה בטבע. וכך אמרו חז"ל (קידושין דף פב ב)
"תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני - אינו דין שאתפרנס שלא בצער! אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר: (ירמיהו ה) עונותיכם הטו".

נוסף לכך, בגופו שוכן יצר הרע המסית אותו לחטוא, ומובא בספר "התניא" שגם אם אדם לא חטא, עצם העובדה שהוא יכול לחטוא נחשב לפחיתות לאדם. אולם מצד הנשמה שבאדם "חלק אלוק ממעל", הוא למעלה מכל מעשה בראשית, ועל זה נאמר "בצלם אלקים עשה את האדם". זכה 2 והתגבר יצר הטוב על יצר הרע הרי הוא קודם למעשה בראשית, ועלה במחשבה תחילה, לא זכה ויצרו הרע התגבר עליו נמצא שהוא פחות ערך מכל מעשה בראשית שכן הם עושים רצון קונם והוא בבחירתו אינו עושה רצון קונו 3 .
נראה להסביר כאן עומק נוסף. האדם הוא נזר הבריאה, והוא כמלך שצריך לנהל את העולם ולהנהיגו. כפי שנאמר בתורה (בראשית פרק א) "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ", ועל זה נאמר "בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ". ולכן המדרש מכנה את האדם בתואר "רוחו של משיח" לציין שהוא כמלך המשוח, וכמלך עלה במחשבה לפני מעשה בראשית, אלא ש"אין מלך בלא עם", ובפועל נברא העולם תחילה כדי שהאדם יוכל למלוך עליו. והנה המלך שואב את כוחו מהעם, כל כבודו מהם, ולכן "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" שאין זה כבודו אלא כבוד העם, ולכן אין הוא "בעל הבית" למחול על כבודו שאינו שלו, מתפקידו של המלך לטפל בצורכי העם ולהיות מסור כולו להם, וכפי שיעצו הזקנים לרחבעם המלך (מלכים א פרק יב) "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם" 4 , ולפי זה מבואר מה שנאמר בקבלה שמידת המלכות "לית לה מגרמא כלום", שהמלך הוא לב העם 5 ואין לו משל עצמו כלום. ולפי זה מובן המדרש הנ"ל שאם האדם מתגאה וחושב שהוא יכול למשול בעולם לצורכו אומרים לו, הוא אינו ראוי להיות מלך על העולם, שמצד עצמו אין לו כל מעלה ואפילו יתוש קדמו, אבל אם הוא מבין שנברא לתקן את העולם "לעובדה ולשומרה" אז אומרים לו שהוא ראוי להיות מלך וממילא הוא ראש וראשון לבריאה.
והנה בבריאת האדם נאמר "נַעֲשֶׂה אָדָם", בלשון רבים, ופירשו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה ח ג) "ויאמר א-להים נעשה אדם, במי נמלך? רבי יהושע בשם ר' לוי אמר: במלאכת השמים והארץ נמלך ", ובמקום אחר נאמר שהקב"ה נמלך במלאכי השרת אם לברוא את האדם, וצריך להבין מדוע היה צריך להימלך בהם, וכי יד ה' תקצר 6 ?
והנה לפי מה שביארנו שהאדם הוא כמלך על הבריאה, מובן מדוע היה צריך להימלך בבריאה תחילה אם הם מסכימים להמליך אותו עליהם. וזה על פי הכלל שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שפט)
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור, שנא' 'ראה קראתי בשם בצלאל', אמר לו הקב"ה למשה: משה הגון עליך בצלאל? אמר לפניו רבש"ע! אם לפניך הגון לפני לא כל שכן. אמר לו אף על פי כן אמור להן לישראל, הלך ואמר להן לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו משה רבינו! אם לפני המקום ולפניך הגון עלינו לא כל שכן".

וכך אנו מוצאים גם בפירוש הרמב"ן בפרשת המלך על הפסוק (דברים פרק יז פסוק טו) "אשר יבחר ה' א-להיך" שעומד על השאלה אם המלך נבחר ע"י ה' ועל פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" והשם לא יבחר בנכרי? ועונה " ועל דרך הפשט אמרו, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' [א-להיך בו] ולא אשר שנא ה' א-להיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא ". כלומר, שהבחירה של המלך היא באמת ע"י העם, אלא שעליהם לשאול את עצמם אם הם בוחרים את המלך שה' היה רוצה בו, וזהו "אשר יבחר ה'".
ולכאורה מדוע צריך להימלך הציבור אם הקב"ה בחר בו? נראה שיש בזה צורך העם וגם צורך המלך, צורך העם שאם הם ממליכים אותו יהיה להם אמון בו והוא יוכל להנהיג אותם כראוי, וכך הוא יוכל להוציא מהם מן הכוח אל הפועל את מרב הטוב וכשרון של אחד מהם לטובת הכלל. וצורך המלך שלא יתנשא עליהם, וידע שהוא יונק את כוחו מהם על ידי שהמליכוהו עליהם.
ולפי כל זה מובן מדוע הקב"ה נמלך בנבראים אם לברוא את האדם, מפני שהקב"ה בקש להמליך את האדם על הבריאה ונמלך בהם כדי שיסכימו להמליכו עליהם. וכדי שהאדם ידע את תפקידו לדאוג לתקון העולם, ושכל מעלתו נובעת ממסירות נפשו לתפקיד זה, ולית ליה מגרמיה כלום, ואם מתגאה אומרים לו יתוש קדמו, ואתה נבראת למענו.
על פי זה נראה לפרש את הרגשותיו של בן זומא כשראה אוכלוסי ישראל.
מובא בתלמוד (ברכות דף נח א)
"תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא 7 על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר - כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע מהו אומר - מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה - לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".

כיצד נבין את דברי בן זומא "שברא כל אלו לשמשני ", האם הוא מעמיד את עצמו במרכז הבריאה שכולם לא נבראו אלא למענו? ולכאורה כך מצאנו אותו אומר במקום אחר (ברכות דף ו עמוד ב) " ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר: (קהלת י"ב) 'סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא וגו'. מאי (קהלת י"ב) 'כי זה כל האדם'? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו. רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה 8 ". גם כאן אומר בן זומא שכל העולם נברא לשמש את האדם השלם, ובאמת קשה הדבר שהוא יגיד זאת על עצמו ונשמע לכאורה כגאוה?
אם נעיין באמרותיו האחרות הסמוכות לזה נראה שאין זו כוונתו. הוא חידש ברכה על ריבוי אוכלוסין של ישראל "חכם הרזים" שלכל אחד מישראל יש את הרז שלו, הסוד המיוחד שלו ביצירתו שלשם כך נברא, ואם כן כל אחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם. ויש לו משמעות אישית ולא שהוא בטל אפילו לצדיק הדור.
וזה מתאים לאמור בגמ' (סנהדרין דף לז עמוד א)
"לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא... ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד - כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם".

גם כאן אנו מוצאים ביטוי שאומר "בשבילי נברא העולם ", במשמעות שכל אדם ואדם יש לו חותמת משלו שאינה דומה לחברו, וממילא תפקיד מיוחד בעולם, ואם כן בשבילי אינו בא לומר שיש לו יתרון על חברו אלא שלכל אחד יחוד משלו ועליו לגלות את יחודו.
וכן מצאנו שבן זומא אומר " אורח טוב מהו אומר - כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי", ממה שאומר אורח טוב, אנו לומדים שהוא מלא בהכרת הטוב לבעל הבית.
וצריך לומר שמה שאמר "שברא כל אלו לשמשני", היינו הכרת הטוב לכל אחד מהנבראים שתרם מיכולתו לעזור לו, ועליו להיות אסיר תודה כליו, וזהו גם תוכן הברכה "חכם הרזים" שיש בכל אדם סגולה מיוחדת "רז" משלו שבזכותו יש דבר מיוחד נוסף בעולם. וזהו היא מידת המלכות שמאפשרת למלך לנצל את החברה לטובת הכלל, ולפי זה מה שאמר "שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה", אמור כלפי מי שיש בו יראת שמים שאינו נוטל גדולה לעצמו, וע"י יראת שמים שבו הוא מגלה את הרז של יראת שמים שבכל אחד ואחד.

כתר תורה שניתן לישראל

ולפי זה ניתן לפרש את הויכוח שהיה למשה עם מלאכי השרת בענין הורדת התורה לישראל. מובא (שבת דף פח ב)
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח) 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!' - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, וכו', אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה – 'אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין (שבת דף פט עמוד א) עבודה זרה? שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו 'תנה הודך על השמים' - לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח) 'עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם', בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז) 'ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה - מי הוה ידע?".

לכאורה קשה, וכי לא ידעו מלאכי השרת שהתורה עוסקת בהנהגה ארצית עבור יצר הרע ועבור בני אדם שקנאה ושנאה ביניהם? נראה שהפריע למלאכי השרת שאדם יקבל עם התורה כוח הנהגה ומלכות, "בי מלכים ימלוכו" צדיק גוזר והקב"ה מקיים, וכמו שהקב"ה ברא את העולם עם התורה, כפי שנאמר בזהר הק' "הסתכל באורייתא וברא עלמא", כך יש כח לישראל עם התורה להנהיג את העולם. וכיון האדם לא התגאה והדגיש את פחיתותו ואת הצורך שלו בתורה לתקן עצמו הסכימו שינתן תורה לבני אדם. וכולם הסכימו להמליך את האדם עליהם, ונתנו לו מתנות כפי שנותנים דורון למלך כדי שיתקן אותם לטובה, ואף מלאך המות נתן לו מתנות את הקטורת, וזה מלמד אותנו שהשטן אינו רוצה שאדם יחטא וימות, אלא שהוא שליח ה' להעמיד את האדם בניסיון, ואם האדם מנצח אותו גם השטן שמח ואומר שירה 9 , ולכן גילה למשה את סוד הקטורת שהיא סוד החיים.
וכך אפשר להסביר את הפניה של הקב"ה לאומות העולם לקבל את התורה, למרות שגלוי וידוע לפניו שאינם רוצים ואינם מתאימים לקיום התורה? אלא כדי שאומות העולם ימליכו את ישראל יש צורך לפנות עליהם וכאשר הם ברצון מוותרים על השררה מפני שאינם רוצים לקיים את התורה, אז יבואו להמליך את ישראל עליהם.
וכך נראה מהמאמר הבא בגמ' שם
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: (איוב כח) 'אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: 'אין עמדי'. הלך אצל תהום, אמר לו: 'אין בי', שנאמר: 'תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי', אבדון ומות אמרו 'באזנינו שמענו שמעה'. חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר (מלאכי ג) 'זכרו תורת משה עבדי וגו' ".

המהר"ל פרש את הגמ' הנ"ל, שהתורה יכולה להיות במקום שמבטל את מציאותו כלפיה, ולכן השטן הלך תחילה לארץ שהיא עפר מן האדמה שהכל דורכים עליו, אבל התורה אינה שם כי יש בארץ עצמאיות, הלך אצל הים שהמים גמישים ונכנסים לכל כלי, ואעפ"כ התורה לא נמצאת שם, מפני שיש בים עצמיות, הלך אצל התהום שהוא העדר או אצל הגהנום שהוא העדר, וגם שם לא נמצאת התורה, מפני שהתורה אינה יכולה לשכון במקום של העדר שאינו חשוב באמת, ולבסוף נמצאה התורה במשה שהיה ענו ולא נטל גדולה לעצמו, ובבחירה שלו מבין שלית ליה מגרמיה כלום אלא תורת ה' היתה בפיהו. וכפי שהבאנו לעיל, אם האדם אינו מתגאה על הבריאה אלא מרגיש את חובתו כלפיה הוא ראוי להנהיג את העולם, וזוכה לכתר תורה שעמה יתקן עולם במלכות ש-די.



^ 1 (בראשית רבה (וילנא) פרשה ח א) "א"ר אלעזר אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון, הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדם הראשון". הנה אדם ראשי תיבות אדם דוד משיח.
^ 2 זכה – לשון ניצוח כמו "לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות" לא ניצחתי את חכמים וכו'.
^ 3 ולכן האדם נעשה מעפר מכל העולם רמב"ן ומכל חלקי הבריאה, כדי שיעלה את כולם לקדושה. וכך נאמר במדרש בראשית פרק א פסוק כו "אמר באדם "נעשה", כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודיה (סנהדרין לח א) "תניא, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו, שנאמר (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך",
^ 4 וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ב ה"ו) "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי, ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר שמעוני אחי ועמי, ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו', לעולם יתנהג בענוה יתירה, אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם, ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו' ".
^ 5 לשון הרמב"ם
^ 6 פירוש אחר במדרש ללמד דרך ארץ שגדול ימלך בקטן.
^ 7 "אמר עולא: נקיטינן - אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא". רש"י "חכם הרזים - היודע מה שבלב כל אלו".
^ 8 מלון צוותא וחיבור.
^ 9 כך מפרש "עבודת ישראל" מקוז'ניץ את דברי המלאך שנאבק עם יעקב אבנו ומיום שנבראתי עד עתה לא הגיע זמני לומר שירה, שמיד כאשר יעקב עמד בניסיון וניצח אותו המלאך שהיה שרו של עשו שמח ובקש לומר שירה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il