ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חגי תשרי
- ספריה
- קומי אורי
- יא - ושמחת בחגך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
חודש תשרי מכונה בכתובים "ירח איתנים" (מל"א ח', ב') וביארו חז"ל (במס' ר"ה י"א ע"א) דתקיף במצוות. איתן, לשון חוזק. ופרש"י: שופר, יום הכיפורים וסוכה, לולב וערבה וניסוך המים.
ובמדרש שוח"ט לתהילים ז"ך: "לדוד, ה' אורי וישעי..." דרשו חז"ל: אורי - בראש-השנה; ישעי - זה יום הכיפורים; "כי יצפנני בסכה" - זהו חג הסוכות.
האם עניין של סמנטיקה לפנינו, ותו לא? מסתבר, שישנו קשר ישיר בין חגי חודש תשרי, ולא במקרה צמודים שלושת החגים ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות זה לזה. אלא לפנינו מאגר שלם, מעשה רוקם (לא במקרה אלא ברקמה!) ונבאר.
בר"ה ט"ז ע"ב:
אמר רבי כרוספדאי: אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בר"ה: אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים וכו'.
מדוע אין די בשני ספרים, האחד לצדיקים והאחד לרשעים? שהרי את הבינוניים ממילא אין רושמים בראש-השנה. אם-כן, לשם מה פותחים להם "תיק" בכלל? נמתין ליום הכיפורים, נראה ונחליט להיכן לשבץ אותם. והיה, אם עשו תשובה, יירשמו בספרם של הצדיקים. ואם לא - חבל! מדוע יש צורך בספר נפרד?
שאלה שנייה : ביום א' דראש-השנה נוהגים לקיים מצוות "תשליך", על משקל "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז',י"ט). למה לא לשרוף את העוונות באש, כך הם יתכלו בוודאי?
שאלה שלישית : הנביא מיכה מתבטל אל מול גדולתו של רבש"ע וקורא בהתפעלות: "מי א-ל כמוך! נושא עוון..." (מיכה ז',ח"י). מהו "נושא"? מוחק עוון מיבעי ליה!
שאלה רביעית : הגמרא ביומא כ' ע"א אומרת שהשטן מקטרג במשך כל ימות השנה, למעט יום הכיפורים. וכן הוא במדרש שוח"ט לתהילים ז"ך. מניין השט"ן בגימ' שס"ד, כמניין ימות השנה למעט יום אחד - יום הכיפורים. יום זה נשאר "פנוי". והנה, אנחנו תופסים אומנותו של שטן בההוא יומא, והננו מתוודים בכל תפילות היום (על פי יומא פ"ז ע"ב). ועוד מתוודים בסדר ישר והפוך של האל"ף-בי"ת. למה לעורר? למה להזכיר? מדוע לפתוח "תיבת פנדורה"?
שאלה חמישית : סדר נטילת לולב בחג הסוכות הוא: לולב והדס וערבה ביד ימין, ואתרוג - בשמאל. מדוע לא להיפך? והלא האתרוג מסמל אותם בני-אדם שמעשיהם נאים ומידותיהם טובות! (עיין ויק"ר ל', י"ב).
ושאלה אחרונה על נוסח ברכת נטילת ארבעת המינים. מדוע לא תיקנו לברך "על נטילת אתרוג", כמייצג את כל סוגי האוכלוסייה?
ננסה להשיב על כל השאלות אחת לאחת ונבחין עד מהרה בקשר המיוחד שבין חגי החודש.
הגמרא ביומא פ"ו ע"ב מעמתת בין שתי מימרות של ריש לקיש בעניין התשובה, אשר נראות כסותרות, לכאורה. אמר ר"ל: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות! ומאידך גיסא תוהה הגמרא: איני?! והאמר ר"ל: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכויות! ומשיבה הגמרא: לא קשיא! כאן מאהבה כאן מיראה! פה טמון הסוד הגדול!
תשובה מאהבה פועלת מפלנטה אחרת. זוהי ליגה שונה. בספר "חרדים" בחלק האחרון בתחילת פרק ג' כתב בשם הרמ"ה מטוליטולא, שכל ארבעת חילוקי כפרה שנזכרו בגמרא ביומא פ"ו ע"א אינם מתייחסים כי אם לשב מיראה. מה שאין כן בתשובה מאהבה, הכול פועל אחרת - ומיד.
וכך כתב החיד"א בביאורו לשיר השירים על הפסוק: "אני לדודי - ודודי לי!" (שה"ש ו', ג') דצריך לשוב מאהבה. דאז תכף מתכפרים עוונותיו.
ונראה לבאר את טעם הדבר על-פי מה שכתב רבנו יונה ב"שערי תשובה" דחילוקי כפרה הוא ככיבוס. וכששבים מאהבה - הכתמים נעלמים, ושוב אין צורך בכיבוס, שכן העוונות הפכו לזכויות.
תשובה מאהבה עוקפת אתרוג
עתה נפנה את מבטינו אל השאלות שהעלינו בראש המאמר.
שאלנו על הצורך בניהול "פנקסנות" מיוחדת לבינוניים. פשוט. הגמרא מציינת בברכות ל"ד ע"ב כי במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד! וכוונתה לשבים מאהבה. מעתה, מובן הצורך ב"פנקס" מיוחד. הבינוניים, השבים מאהבה, יירשמו באותיות של אש בספר נפרד, בספר מיוחד.
שאלנו על התבטאות הנביא מיכה: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם!" ולמה לא באש? ונבאר. במג"א בסי' ר"י בס"ק א' וכן בשו"ת "תורת חסד" מלובלין ח"א בסי' ו' ישנו דיון ארוך ביחס לפת שהיא פחותה מכזית, והשרו אותה במים, וזו תפחה עד לכדי שיעור כזית. האם בתר הנפח העכשווי אזלינן, או בתר מעיקרא.
אם כן, יש לנו עניין של ממש, שהעוונות יתפחו, כביכול, במצולות ים. שכן הם הופכים לזכויות אצל השב מאהבה.
ממילא מובנת גם ההתנסחות של הנביא מיכה בביטוי "נושא עוון". אכן, נושא ולא מוחק. יש לנו עניין "לשמר" את העוון, כביכול. אנחנו מעונינים להנציח אותו, שכן הוא הופך נטו לזכויות.
קיבלנו אפוא תשובה גם לשאלה הרביעית בעניין מה שתפסנו אומנותו של שטן, בעיצומו של ההוא יומא. אכן כן, יש לנו אינטרס להרבות בזכויות "על חשבון" אותן העבירות באמצעותה של התשובה מאהבה.
קביעה זו של חז"ל המבחינה בין סוגי התשובה השונים סוגרת מעגל בין הימים הנוראים לבין חג הסוכות, שכן בחג הסוכות נצטווינו: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'), וביארו חז"ל: "ביום הראשון" - למחילת (=לחשבון) עוונות (ויק"ר ל' ז' ו"תנחומא" "אמור" או"ך כ"ב).
ידוע, כי ארבעת המינים מייצגים ארבעה רבדים באוכלוסייה. שלושת המינים לולב, הדס וערבה מייצגים את הרובד הפחות חשוב, לכאורה. אבל תשובתם של אלה, כשהיא תשובה מאהבה, יש בה "עליית מדרגה", ובכך הם "עוקפים" את האתרוג.
ומכאן לשאלה השישית והאחרונה: לכן מברכים "על נטילת לולב". הלולב הבולט מכולם (סוכה ל"ז, ע"ב), שהוא המייצג אותם מינים, שעלו לספירות גבוהות מאד הודות לתשובה מאהבה.
חג הסוכות בא להשלים את המבצר, אשר אנחנו בונים בירח האיתנים. בראש-השנה וביום הכיפורים, עיקר משאלת הלב היא: "ובכן, תן פחדך!" שכן אנחנו בעצמנו איננו מסוגלים להגיע למצב של יראה. לכן אנחנו מבקשים: רבש"ע, עזור לנו! תן לנו במתנה יראת שמים. "כמו שידענו, ה' א-להינו שהשלטון לפניך" - אבל אין די בידיעה, צריך להפנים את הדברים.
והנה הצל"ח חידש כי מי ששב פעמיים מיראה, אזי הפעם השנית נחשבת לו לתשובה מאהבה. שכן בפעם הראשונה כששב, פגה לה אותה היראה וממילא, זוהי תשובה של אהבה ומאהבה.
עברנו קיץ אחד של גירוש ובקיץ הבא אחריו חווינו את תוצאותיו של אותו גירוש. אבל הפעם זוהי "תשובה מאהבה", שהיא בגימטרייה תשס"ו. נוכחנו לדעת, כי רבש"ע "לא נרדם בשמירה".
במסכת שבת ע"ז ע"ב מסופר על רבי זירא דאשכח לרב יהודה דהווא קאי אפיתחא דבי חמוה. וחזייה דהווה בדיחא דעתיא. ואי בעו מיניה כל חללי עלמא, הווה אמר ליה. א"ל: מ"ט עיזי מסגן ברישא; והדר אימרי? וא"ל: כברייתו של עולם! דברישא חשוכחו והדר נהורא!
כך היא בריאתו של עולם: "ויהי ערב", ורק לאחר מכן: "ויהי בקר". בתחילה: "כי הנה החושך יכסה ארץ..." אבל בסופו של דבר: "ועלייך יזרח ה'; וכבודו - עלייך ייראה!" (ישעיה ס' א'-ב').
כששוטפים את הרצפה בבית, הכיסאות מורמים על השולחן. בלגאן! כי רואים רק חלק מן התמונה.
מבחן החיים שלנו הנו כושר ההישרדות והעמידה גם באותן שעות קשות. גם כאשר אין החיים מחייכים. וכמאמר הגמרא: כזית שאמרו - במקום מרה! (חולין מ"ו ע"א).
לאחר ה"אור זרוע לצדיק!" של ראש-השנה ויום הכיפורים באים ימי ה"ולישרי לב - שמחה!" לאחר "אורי" - בראש-השנה; ו"ישעי" - ביום הכיפורים, באים ימי "כי יצפנני בסכה" - בחג הסוכות.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
