ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • שבת ומועדים
  • ראש השנה
  • הלכות ראש השנה
קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
664
12 דק' קריאה • 70 דק' צפיה
שיעור לדרךאזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
מתומלל על ידי בינה מלאכותית. פרק 1: פתיחה בעזרת השם השנה חל ראש השנה ביום שבת קודש הבעל"ט, ואנחנו רוצים לדעת קצת הלכות שקשורות לראש השנה על סדר הזמנים. אנחנו נתחיל מערב ראש השנה, לאט לאט: ערב ראש השנה, ליל ראש השנה, וכן על זה הדרך. אבל יש לי רק בקשה מהקהל הקדוש: תהיו אחראים בנושא הזה של השאלות, לא לשאול שאלות שהן לא ממש ממש קריטיות. אם לא הובנו הדברים שלי אפשר לשאול, אבל רק בסוף נושא, אחרת אנחנו לא נסיים ונעשה פה משמר כל הלילה; וכיוון שאנחנו צריכים להתחיל מסכתות ולסיימן – תהיו אחראים בנושא הזה. טוב, הנקודה הראשונה שאני רוצה לדבר עליה זה ערב ראש השנה: אנחנו עושים התרת נדרים. פרק 2: התרת נדרים למה אנחנו עושים התרת נדרים בערב ראש השנה? מה זה קשור אחד לשני? הגמרא בנדרים (דף כב עמוד א') אומרת שכל המאחר נדרו, דהיינו שלא מקיים את הנדר שלו – פנקסו נבקר. דהיינו, בודקים את הפנקס שלו, בודקים את הזכויות שלו אם יש לו מספיק זכויות שיכולות להעמיד אותו שהעוון הזה חס ושלום לא יפגע בו. אף אחד לא רוצה להיכנס ליום הדין עם העניין הזה של "פנקסו נבקר", לכן אנחנו עושים התרת נדרים בערב ראש השנה. השל"ה כותב בפירוש שלו על התורה ש"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו" – סופי תיבות אלול, ללמדך שבסוף אלול, לקראת ראש השנה, אדם צריך לעשות התרת נדרים. ככה מנהגנו לעשות התרת נדרים. מי שאין לו זמן לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, יכול לעשות את התרת הנדרים אפילו יום לפני זה או כמה ימים לפני זה, זה גם בסדר. העיקר שלא ייכנס עם עוון של נדרים ושבועות חס ושלום לראש השנה. התרת הנדרים הזאת – צריך להגיד משהו מאוד מאוד חשוב עליה: התרת נדרים זו מועילה אך ורק לנדרים שאדם לא זוכר שהוא נדר. אם אדם יודע שיש נדר שהוא נדר, הוא זוכר אותו וזוכר בדיוק את כל הפרטים – התרת נדרים זו לא תועיל לו. הוא צריך ללכת לחכם שבקי בהלכות נדרים, והחכם הזה ישב עם עוד שני אנשים, יפתח לו פתח להתיר את נדרו ויתיר לו את נדרו. כל התרת הנדרים הזאת היא רק בשביל להתיר נדרים שאדם לא זוכר שהוא נדר. נקודה נוספת שצריך לדעת לגבי התרת הנדרים הזאת: היא מורכבת משני חלקים. חלק אחד שזה התרת הנדרים, והחלק השני שבו אנחנו מוסרים מודעה. אם אתם זוכרים את הנוסח, בסוף התרת נדרים יש עוד חלק: "הרי אנחנו מוסרים מודעה בפני מעלתכם..." וכולי. מה זה מסירת המודעה הזו? הגמרא בנדרים (דף כג עמוד ב') אומרת: הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". יגיד מודעה מראש: כל מה שאני עתיד לידור – אני מבטל אותו מעכשיו. וזה המקור שלנו למסור מודעה שכל נדר שנדור אנחנו מבטלים אותו מעיקרו, ואין חפצנו לידור שום נדר. לסמוך על זה – זאת אומרת, אם אדם בכל זאת יידור נדר במהלך השנה – לסמוך על המודעה ולבטל את הנדר אנחנו לא סומכים לכתחילה, אלא מי שנדר נדר במהלך השנה צריך ללכת לחכם שיתיר לו ספציפית את הנדר המסוים הזה; בדיעבד או בשעת הדחק מתחשבים בעניין הזה. נקודה מאוד חשובה שכן אנחנו סומכים על המודעה הזו – זה לגבי מנהג של מצווה או הנהגה טובה שאדם נהג אותה שלוש פעמים ולא אמר עליה "בלי נדר", או שהוא אמר שהוא יעשה איזושהי מצווה ולא אמר "בלי נדר". על זה יותר קל לסמוך על התנאי הזה. כמובן, כל מה שהמודעה הזו מועילה זה בתנאי שאדם במהלך השנה נהג איזה מנהג ולא זכר שמסר מודעה בתחילת השנה. אבל אם הוא זכר שמסר מודעה בערב ראש השנה, ואף על פי כן אמר "אני בכל זאת רוצה לידור" – לא יעזור כלום, המודעה לא תעזור כי הוא גילה דעתו עכשיו להפך. סוף דבר הכל נשמע: אדם צריך להיזהר בנדרים, לא לידור נדרים בכלל ולא להיכנס לעניין הזה. בכל מעשה מצווה שהוא עושה – להגיד "בלי נדר", ולא להיכנס להתחייבויות שהוא לא צריך (כמובן הוא לא מצטער על מעשה המצווה, אלא רק לא נכנס להתחייבות). הכל להגיד "בלי נדר". ומאוד חשוב לעשות את המודעה הזאת בערב ראש השנה. מי שלא יכול להגיע להתרת נדרים, לפחות את המודעה שיעשה בינו לבין עצמו. הוא לא צריך שלושה אנשים בשביל המודעה: יגיד בערב ראש השנה "אני עכשיו מוסר מודעה ומגלה את לבי שאני לא רוצה לידור שום נדר, וכל נדר שאני אדור או מעשה מצווה שאעשה במהלך השנה ולא אמרתי עליו בלי נדר – אני כרגע מגלה דעתי שאני לא רוצה שזה יהיה נדר", ובא לציון גואל. בהתרת נדרים שאנחנו עושים בערב ראש השנה, כמו בכל התרת נדרים, אי אפשר לעשות שליח. אדם שרוצה שיתירו את נדריו צריך ללכת בעצמו בפני שלושה שיתירו לו, לא יעזור לעשות שליח. למעט בעל – הבעל יכול להיות שליח של אשתו להתיר את נדריה, ש"אשתו כגופו". לכן בערב ראש השנה, לפני שהבעל הולך לעשות התרת נדרים, יבקש מאשתו: "אשתי הצדיקה, את רוצה שאני אהיה השליח שלך לעשות התרת נדרים גם בשבילך?" תגיד לו כן, יהיה שליח שלה ויגיד בנוסח: "אני מבקש להתיר את נדריי ונדרי אשתי". אבל חוץ מבעל לאשתו – אין שליחות בהתרת נדרים בשום אופן. עוד נקודה בהתרת נדרים: המתירים בבית הדין יכולים להיות קרובים של השואל וקרובים בינם לבין עצמם, חוץ ממקרה אחד: בעל לא יכול להתיר את נדרי אשתו. לכן, אם יש שלושה אנשים שיושבים בבית הכנסת ועושים התרת נדרים כללית, והאדם יודע שאשתו יושבת בעזרת נשים ומשתתפת בהתרת הנדרים – שלא ישב בין השלושה. ואם זה עשרה אנשים, כמנהג בני ספרד (בני ספרד נוהגים להושיב עשרה כדי להתיר נידוי, חרם או נדר שבחלום, שצריכים עשרה משום "כל בי עשרה שכינתא שריא") – אם יושבים שם עשרה אנשים והבעל יודע שאשתו בעזרת נשים, יגיד: "אני מתיר לכולם חוץ מלאשתי". ומה יהיה עם אשתו? יש עוד תשעה אנשים חוץ ממנו, ומספיק שלושה כדי להתיר לה. אבל אם יושבים רק שלושה דיינים בהרכב – הוא לא יכול להתיר את נדרי אשתו, ולכן שלא ישב שם וישים מישהו אחר. פרק 3: תחנון, שופר, קברי צדיקים השלב הבא: בערב ראש השנה, בשחרית ובמנחה כמובן אנחנו לא אומרים וידוי ולא נפילת אפיים. אבל אנחנו הרי אומרים סליחות – את הסליחות צריך להתחיל לפני עלות השחר או לסיים על כל פנים לפני הזריחה, לפני הנץ החמה. אחר כך אי אפשר להגיד סליחות, כי בסליחות אומרים וידוי, ווידוי בערב ראש השנה ביום כבר אי אפשר לעשות; לכן עושים את זה בלילה או מוקדם מאוד לפנות בוקר. לגבי תקיעת שופר: נפסק בהלכה שלא תוקעים בערב ראש השנה, וגם בסליחות של הלילה לא תוקעים בשופר. כל כך למה? להפסיק בין תקיעות של רשות לתקיעות של חובה שנתקע בראש השנה. תאמרו: בסדר, זה בכל שנה, אבל מה נעשה השנה שראש השנה חל בשבת ובשבת לא תוקעים בשופר, אז אולי יהיה מותר לתקוע בערב ראש השנה? תשובה: לא, אי אפשר גם השנה. א' משום שאנחנו מזכירים בראש השנה שחל בשבת "זכרון תרועה", ובזמן שבית הדין הגדול היה בירושלים היו תוקעים בשופר גם בשבת, כך שיש שייכות של תקיעת שופר ליום הזה. לכן הלכה למעשה אין תוקעים תקיעת שופר בערב ראש השנה אפילו שהיום הראשון חל בשבת. מה יעשה בעל תוקע שהתקילו אותו ואמרו לו שהוא צריך לתקוע והוא רוצה להתאמן? כתבו הפוסקים שיתקע בתוך חדר סגור שלא ישמעו את התקיעות בחוץ, ובאופן כזה הוא יכול להתאמן. הנהגה נוספת בערב ראש השנה מופיעה ברמ"א: נוהגים ללכת לקברי צדיקים או לקברי אבות. שלושה טעמים נאמרו בעניין הזה: הדבר הראשון – שמקום קבורת הצדיקים מסוגל לקבלת תפילות; דבר שני – שאנחנו אומרים לקב"ה: אם לא תרחם עלינו ביום הדין אנחנו חס ושלום כמתים, אין לנו סיכוי בלי רחמיך; ודבר שלישי – שאדם מבקש שזכות הנפטרים תעמוד לו ותסייע לקבלת תפילתו, כמו שמצינו אצל כלב בן יפונה שהלך לקברי אבות בחברון והתפלל להינצל מעצת המרגלים. נוהגים לתת צדקה לפני כן לעילוי נשמת הנפטרים. דבר חשוב מאוד בנושא הזה: להיזהר שלא להיכנס לאיסור "דורש אל המתים". אדם לא הולך לקברי צדיקים ואומר "אני מתפלל לרבי שמעון בר יוחאי" – אנחנו מתפללים אך ורק לקדוש ברוך הוא, בלי מתווכים! אפשר לבקש שזכות הצדיק תעמוד לנו, או לומר "צדיק, תהיה מליץ יושר ותתפלל עלינו לפני הקב"ה", אבל לעולם מתפללים רק לבורא עולם. פרק 4: תספורת, בגדי חג, טבילה נקודה נוספת: כיבוס, תספורת, גילוח וגזיזת ציפורניים בערב ראש השנה. בירושלמי נאמר: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם", אמר רבי סימון: בוא וראה את האומה הזאת. בנוהג שבעולם, אדם שהולך לדין דרמטי שבו נחרץ גורלו לחיים או למוות – מגיע כשהוא אבל, לא מסופר ולא לבוש יפה. אבל עם ישראל אינם כן: באים ליום הדין כשהם לובשים לבנים, מתעטפים לבנים, מגלחים זקנם, אוכלים ושותים ושמחים, שיודעים שהקב"ה עושה להם ניסים. וכי הקב"ה ותרן? חלילה, "כל האומר הקב"ה ותרן – ייוותרו מעיו". אלא אנחנו בוטחים ברחמיו ובחסדיו שברא לנו את היצירה הפלאית שנקראת תשובה, ושאם נשוב בכל לבנו – ייקרע רוע גזר דיננו. כדי להראות את ביטחוננו בחסדי השם, מסתפרים בערב ראש השנה, גוזזים ציפורניים, לובשים בגדים מכובסים וטובלים. לגבי בגדי החג: לובשים בגדים נאים ומכובדים, בפרט שהשנה זה שבת ("וכבדתו"), אבל שונה ראש השנה משאר ימים טובים בכך שלא לובשים את הבגדים הכי מפוארים שיש (כמו בגדי חתונה מיוחדים או תכשיטים ראוותניים), כדי שלא להסיח את הדעת מאימת הדין. לגבי טבילה במקווה: נהגו לטבול בערב ראש השנה לטהרה. ממתי אפשר לטבול? כבר משעה קודם חצות היום (מסביבות 11:30). לא חייבים לדחות את הטבילה לרגע האחרון ולהגיע רטובים לערבית. פרק 5: מה צריך להכין לפני ראש השנה לפני ראש השנה, ובפרט השנה שחל בשבת, צריך להיערך בבית מראש: מקרר: להעביר את המקרר למצב שבת לזמן המתאים (לפחות 48 שעות). לא להעביר מוקדם מדי ביום חמישי בלילה, כי אז המקרר יחזור למצב חול בעיצומו של החג השני. נרות שבת וחג: להכין מראש שני סטים של נרות – לליל שבת ולליל יום טוב שני. בפתיל צף – להשחיל את הפתילה למצוף מבעוד יום, משום איסור "מתקן כלי" בשבת וביום טוב (בפרט כשצריך לנקב את המצוף). בנרות שעווה – אין לגלף נר כדי שייכנס לפמוט (איסור "מחתך"), ואין להדביק נר לפמוט על ידי ריכוך באש (איסור "ממרח"). מי שמהבהב פתילות – יעשה זאת מבעוד יום בלבד. חיתוך מראש: לחתוך מראש ליומיים נייר סופג, רדידי אלומיניום, נייר טואלט ומפות ניילון (איסורי "קורע" ו"מחתך"). להכין לפחות שלוש מפות ליום הראשון ועוד שתי מפות ליום השני. נר נשמה (48 שעות): להדליק מבעוד יום נר של 48 שעות, שממנו נעביר אש במוצאי שבת להדלקת נרות החג השני ולבישול (ביום טוב מותר להדליק רק מאש מצויה). לא להסתפק בנר של 24 שעות מחשש שייכבה בדיוק כשנצטרך אותו. בישול ופלטה: לחבר את כל חיבורי הגז והחגז מראש. מי שמניח פלטה על כיריים – שישתמש בכבל מאריך שמאפשר להזיז את הפלטה ביום טוב מבלי לנתקה מהחשמל. בדיקת הסימנים: לוודא שכל פירות וירקות הסימנים מעושרים כדין ונקיים לגמרי מתולעים. פרק 6: הכנת נר הבדלה בקידוש של הלילה השני נאמר הבדלה (יקנה"ז) ונברך על הנר. מכיוון שאסור לכבות אש ביום טוב, אי אפשר להשתמש באבוקת הבדלה רגילה שתישאר לבעור כל החג. לכן יש שתי אפשרויות: א. לחתוך מראש חתיכה קטנה מראש נר ההבדלה עם הפתילות, להניח על צלחת זכוכית או מתכת ולהדליק מאש מצויה שתכלה מאליה. ב. (מומלץ) להכין נר שעווה או פתיל צף עם שתי פתילות סמוכות מאוד, שהאישה תדליק אותו כאחד מנרות החג השני. כך הנר ישמש כאבוקה להבדלה בקידוש ולא נצטרך לכבותו. אני מעדיף שהפתילות תהיינה קרובות ממש זו לזו, כך שהדלקתן בבת אחת נחשבת "ריבוי בשיעורים" המותר ביום טוב. הנחת גפרור על נר אינה מומלצת כי היא יוצרת להבה גדולה ומסוכנת. פרק 7: הדלקת נרות מדליקים נרות לפני כניסת השבת כבכל ערב שבת, ומברכים: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב". יש להזכיר לנשים את הנוסח המדויק מראש: אם אמרה רק "של שבת" יצאה בדיעבד, אך אם אמרה רק "של יום טוב" לא יצאה ידי חובת שבת. וכמובן, לוודא שנר הנשמה כבר דולק מבעוד יום. פרק 8: תפילת מנחה של ערב שבת הבן איש חי והבעל שם טוב כותבים שתפילת מנחה האחרונה של השנה היא בעלת כוח עצום: תפילה זו הנאמרת בכוונה יכולה למשוך ולתקן את כל תפילות השנה שלא נאמרו כראוי. לכן יש להזדרז ולהגיע לבית הכנסת בנחת וביישוב הדעת, לומר קורבנות ולכוון היטב בתפילת המנחה. פרק 9: קבלת שבת כיוון שראש השנה חל בשבת, יש מנהגים שונים לגבי קבלת שבת: יש שמתחילים מ"מזמור שיר ליום השבת", יש שאומרים ב"לכה דודי" רק בית ראשון ואחרון, ולמנהג ירושלים ובני ספרד אומרים קבלת שבת מלאה. לכל הדעות והשיטות – אין אומרים "במה מדליקין" ביום טוב שחל בשבת (משום שמוזכרים בו דיני עישור והדלקה שאינם שייכים ביו"ט). פרק 10: הכנה לתפילה, ותפילות הלילה מרן השולחן ערוך פוסק (סימן ק') שכל תפילה שאדם אינו מתפלל אותה שלושים יום – צריך להסדיר את תפילתו מראש כדי שלא יתבלבל. לכן חכם עיניו בראשו יעבור על המחזור מבעוד יום. במהלך התפילה: מוסיפים את הוספות עשרת ימי תשובה ("זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים", "ובספר חיים", וחותמים "המלך הקדוש"). בברכה האמצעית מזכירים את השבת ואת יום הזיכרון, וחותמים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן". אם שכח להזכיר שבת בכל התפילה – חוזר לראש. אין לעיין בפירושים ארוכים במהלך תפילת העמידה – את הפירושים לומדים לפני התפילה, ובשעת התפילה עומדים כעבד לפני רבו. בחזרת הש"ץ אומר החזן בברכת מעין שבע: "המלך הקדוש שאין כמוהו". בסיום מברכים איש את רעהו: "לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ". פרק 11: שלום עליכם ואשת חיל מגיעים הביתה: נחלקו המנהגים אם אומרים "שלום עליכם" ו"אשת חיל". למנהג בני ספרד אומרים אותם כבכל שבת, אך יש לאומרם בזריזות כדי שלא לעכב את הסעודה. פרק 12: קידוש עושים קידוש מתוך הסידור: מזכירים שבת ויום טוב, חותמים "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן", ומברכים "שהחיינו". מי ששכח "שהחיינו" בקידוש – מברך בכל עת שייזכר במהלך החג. פרק 13: סימנים המנהג הנכון והמומלץ הוא לומר את סדר הסימנים לאחר נטילת ידיים וברכת המוציא. כך נמנעים מספקות של ברכה אחרונה על אכילת פירות וירקות לפני הסעודה. נוטלים ידיים, מברכים "המוציא", וטובלים את הפת בדבש או בסוכר (וכן במלח – צד אחד במלח וצד שני בדבש). סדר הברכות על הסימנים בסעודה: מאכלים מבושלים הנאכלים כחלק מהסעודה (כמו לוביא/רוביא, דלעת וסלק מבושלים) – נפטרים בברכת המוציא ואין מברכים עליהם. פירות העץ אינם נפטרים בסעודה: לוקחים תמר (ראשון משבעת המינים), מברכים "בורא פרי העץ" ומכוונים לפטור את כל פירות העץ שבסימנים, טועמים מעט, אומרים את ה"יהי רצון" ואוכלים. לפרי האדמה: לוקחים פרי אדמה שאינו בא מחמת הסעודה (כגון אבטיח, מלון או בוטן), מברכים "בורא פרי האדמה", טועמים, אומרים "יהי רצון" ואוכלים. את ה"יהי רצון" יש לומר בהתלהבות ובכוונה מעומק הלב. הרמב"ן מסביר שיסוד הסימנים ("סימנא מילתא היא") הוא שמעשה ממשי בפועל מוציא את הגזירה הטובה מן הכוח אל הפועל ומקיים אותה. בסעודה נוהגים לקרוא פרק אחד ממסכת ראש השנה (הבן איש חי). פרק 14: ברכת המזון מברכים מתוך הסידור או הברכון בנחת (סגולה לפרנסה). מוסיפים "רצה והחליצנו" של שבת ו"יעלה ויבוא" שבו מזכירים "את יום הזיכרון הזה" (ולא ראש חודש). שכח "רצה" והתחיל "הטוב והמטיב" – חוזר לראש. פרק 15: שינה בראש השנה ותפילה בירושלמי מובא שהישן בראש השנה – ישן מזלו, לכן משכימים קום לתפילה. (הרב שריה דבליצקי לימד זכות שמי שממשיך את שנת הלילה ברציפות אינו צריך לקום בעלות השחר, אך ודאי שאין לקום מאוחר מדי). שינה ביום מותרת לאחר חצות היום. בשחרית אין תוקעים בשופר בשבת משום גזירת חכמים (שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים). לגבי מנחה וסעודה שלישית: מקדימים להתפלל מנחה כדי לאכול סעודה שלישית לאחריה. הרמ"א פוסק (סימן תקכ"ט) שיש להשתדל לסיים סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה (סביב 16:00), ולאכול בה רק כביצה פת, כדי שיגיע לליל החג השני כשהוא תאב לאכול. לגבי תשליך: למנהג אשכנז (משנה ברורה) דוחים ליום השני מחשש טלטול סידורים במקום שאין עירוב; למנהג ספרד עושים ביום הראשון כשיש עירוב. מי שאין לו נהר או ים יכול לעשות תשליך ליד בור מים, גיגית או נטלה, כי העיקר הוא כוונת הלב. פרק 16: הכנה ליום השני אסור להכין שום דבר מיום ראשון (שבת) לצורך יום טוב שני: אסור לשטוף כלים, לערוך שולחן או לחמם תבשילים. סידור הבית בצהריים מותר אך ורק אם הדבר נעשה לכבוד השבת עצמה. להפשרת מאכלים מהמקפיא ללילה: השער הציון (סימן תר"ג) מתיר להוציא מבעוד יום גדול (לפני סעודה שנייה), באופן שלא ניכר שעושה זאת לצורך הלילה. מתי מותר להתחיל בהכנות? כ-30 דקות לאחר השקיעה (צאת השבת). אמירת "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ" בפה. רק לאחר קיום שני תנאים אלו מותר להדליק נרות, לשטוף כלים ולחמם אוכל. פרק 17: הדלקת נרות האישה מעבירה אש מאש מצויה ומברכת: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב". ראוי לנשים שלא לברך "שהחיינו" בהדלקה זו. אין להזדרז בתפילת ערבית כדי לאפשר לבני הבית להתארגן בנחת. הסימן החשוב ביותר בראש השנה הוא להימנע לחלוטין מכעס ומהקפדה, ולנהוג בשלום ובשלווה. פרק 18: קידוש והבדלה בתפילת ערבית אומרים "וַתּוֹדִיעֵנוּ". בבית עושים קידוש והבדלה בסדר יקנה"ז: י – יין (בורא פרי הגפן). ק – קידוש (מקדש ישראל ויום הזיכרון). נ – נר (בורא מאורי האש – על הנר שהוכן או על נרות החג, ויש להתקרב לנר כדי ליהנות מאורו). ה – הבדלה (המבדיל בין קודש לקודש). ז – זמן (ברכת שהחיינו). פרק 19: האם חובה לאכול את הסימנים מי שאינו אוהב מאכל מן הסימנים (כגון ראש כבש) או חושש מתולעים – כותב ה"כף החיים" שאינו חייב לאוכלו, אלא די שיביט בו ויאמר את ה"יהי רצון". פרק 20: הוספת סימנים המגן אברהם כותב שאפשר להוסיף סימנים על פי לשון המקום (כמו שחכם עזרא עטיה זצ"ל חילק שקדים כדי שיזכו לשקוד על התורה). פרק 21: שהחיינו בקידוש הלילה השני מביאים פרי חדש או לובשים בגד חדש ומכוונים בברכת "שהחיינו" על קדושת היום ועל הפרי/בגד. לפני תקיעת שופר ביום השני: השנה, מכיוון שלא תקענו ביום הראשון, כל העדות כולן (ספרדים ואשכנזים) מברכות "שהחיינו" לפני התקיעות. פרק 22: שופר מברכים "לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר". אסור להפסיק בדיבור מהברכה ועד סוף התקיעות (ולכל הפחות עד סיום שלושים הקולות דמיושב). אין להתפלל ולבקש בקשות בדיבור בשעת התקיעות אלא להקשיב לקול השופר. וידוי בין הסדרים: דעת האר"י, הבן איש חי, הגר"מ אליהו ושו"ת אור לציון להתוודות בלחש; דעת הגר"ע יוסף להרהר בלב בלבד. הנצרך לנקביו לאחר שלושים קולות – יברך "אשר יצר". פרק 23: קידוש במקומות שמקיימים קידוש לפני תפילת מוסף: בשבת יש חשיבות יתרה שלא להתענות, ולכן מי שלא שתה בבוקר ראוי שיקדש. ההנחיות לקידוש לפני מוסף: לקדש על מיץ ענבים ולא על יין (שלא להשתכר לפני תפילה ודוכן), ולא לאכול מזונות יותר משיעור כביצה (כ-50 גרם) כדי שלא לקבוע סעודה; מאכלים שאינם מזונות (פירות, ירקות, בשר) מותר לאכול ללא הגבלה זו. פרק 24: מקלחת בשבת אין מתרחצים כלל. ביום טוב שני מותר להתרחץ במים שהוחמו מערב יום טוב או בדוד שמש: לבני ספרד מותר לרחוץ כל גופו, ולבני אשכנז מותר איבר-איבר. יש להיזהר מסחיטת שער הראש והזקן. דאודורנט – מותר להשתמש בספריי או ברולר נוזלי, אך אין להשתמש בסטיק או בג'ל משום איסור "ממרח". יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יקבל את תפילותינו ברצון, ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לשנה טובה ומתוקה, לחיים טובים ולשלום.
undefined

הרב משה בר ציון

ר"מ בישיבת בית אל
הלכות ראש השנה
הלכות ראש השנה
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב ש. יוסף וייצן
     הרב ש. יוסף וייצן
  • הרה"ג דוב ליאור
     הרה"ג דוב ליאור
  • הרב ינון גרוסברג
     הרב ינון גרוסברג
  • הרב שלמה שושן
     הרב שלמה שושן
  • הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
     הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
  • הרב בני אלון
     הרב בני אלון
  • הרב שבתי סבתו
     הרב שבתי סבתו
  • הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
     הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
  • הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
     הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
  • הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • מדרגות בקרבה אל המלך
    40 דק'
    שמונה פרקים לרמב"ם

    מדרגות בקרבה אל המלך

    שיעור 5

    השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.

    הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
  • פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
    57 דק'
    קול צופיך - הרב שמואל אליהו

    פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים

    הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
  • מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
    36 דק'
    עשרת ימי תשובה

    מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"

    ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון

    הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
  • לעורר את הילדים לתשובה
    רביבים

    לעורר את הילדים לתשובה

    מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

    הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
  • חוברת הלכות סוכה
    הסוכה והלכותיה

    חוברת הלכות סוכה

    הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
  • ברכות השבטים
    30 דק'
    אור החיים על הפרשה

    ברכות השבטים

    אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'

    השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.

    הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
  • סוד ראיית משה וברכת השבטים
    30 דק'
    אור החיים על הפרשה

    סוד ראיית משה וברכת השבטים

    אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'

    השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.

    הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
  • מאמר כיפור פז
    יום כיפור

    מאמר כיפור פז

    הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
  • חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
    שו"ת "במראה הבזק"

    חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל

    מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
  • האזינו – עם זו יצרתי
    27 דק'
    האזינו

    האזינו – עם זו יצרתי

    הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו

    הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
  • חולין דף קל"ט
    30 דק'
    חולין

    חולין דף קל"ט

    הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
  • מכאב התשובה לאור השמחה
    43 דק'
    אורות התשובה - הרב הראל כהן

    מכאב התשובה לאור השמחה

    אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב

    השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.

    הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
  • תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
    תשובה

    תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
  • צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
    צום גדליה

    צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין

    השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.

    הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
  • חולין דף קל"ח
    26 דק'
    חולין

    חולין דף קל"ח

    הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
  • האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
    4 דק'
    האזינו

    האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?

    הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
  • אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
    הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן

    אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד

    הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il