ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- בר כוכבא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
צריך לברר, מדוע עזרא מחפש לויים בתוך בני השיירה שלו? והרי בארץ ישראל היו כבר לויים מן העלייה הראשונה, ולויים אלו אף ניגנו במצילתיים בחנוכת בית המקדש 1 ?
שאלה זו נידונה בפסיקתא רבתי (איש שלום, לא) ד"ה, וזו לשונה כשהיא מבוארת:
" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן (ישעיהו מט, יד). בשעה שבא נבוכדנצר ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל ... אמר להם נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים, והוא קורא לשבטו של לוי ואמר להם ... אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש שלכם לפני א-להיכם, ... מיד עמדו כולם ונטלו עצה ... ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני (בהונות) ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם, ... מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם, אין אתם יודעים שהיו כפותינו חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו?! ראו היאך נשיר?! אמר להם הקב"ה אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון, אני משיב אתכם ...
שאתה מוצא שאחר שבעים שנה נבנה הבית, ובשנה שכורש אומר להם שיעלו ויבנו את בית המקדש ... כתב שעלו הכהנים והלוים וראשי האבות שנאמר - 'וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם' (עזרא א, ה). ואחר כך (בעליה השניה של עזרא) כתב - 'וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא ... וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם' (עזרא ח, טו) (ומכיוון שכבר היו לווים בארץ ישראל מדוע התעקש עזרא להביא לויים גם בשיירה שלו?) אלא שלא היו (הלויים שבארץ ישראל 2 ) יכולים להקיש בכינורות (מפני) שהיו אצבעותיהם מקוטעות. ומניין שחזרו לתוכה (בעליה הראשונה) מן אותם הלוים שגלו מתוכה, שכן כתב (עזרא ג, יב) 'וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ וגו' (שם ג' י"ב).
שאתה מוצא שאחר שבעים שנה נבנה הבית, ובשנה שכורש אומר להם שיעלו ויבנו את בית המקדש ... כתב שעלו הכהנים והלוים וראשי האבות שנאמר - 'וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם' (עזרא א, ה). ואחר כך (בעליה השניה של עזרא) כתב - 'וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא ... וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם' (עזרא ח, טו) (ומכיוון שכבר היו לווים בארץ ישראל מדוע התעקש עזרא להביא לויים גם בשיירה שלו?) אלא שלא היו (הלויים שבארץ ישראל 2 ) יכולים להקיש בכינורות (מפני) שהיו אצבעותיהם מקוטעות. ומניין שחזרו לתוכה (בעליה הראשונה) מן אותם הלוים שגלו מתוכה, שכן כתב (עזרא ג, יב) 'וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ וגו' (שם ג' י"ב).
אמנם באגדות האלו קיים קושי רב: העבודות המוטלות על הלוויים הן שמירת המקדש ושירה בפה, ואילו הניגון בכלים יכול להיעשות על ידי ישראלים מיוחסים. 3 ומדוע עיכב עזרא את שיירתו עד שימצא לוויים שבהונותיהם אינן קצוצות? 4
אִישׁ שֶׂכֶל
כשעזרא מצא לויים ראויים, הכתוב אינו מתאר אותם כ"בעלי בהונות" אלא באופן אחר, וזו לשון הכתוב (עזרא ז, ו - ח, טו-יט):
" הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה ... כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט: ...
וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה, וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם: וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל ... וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים : וַאֲצַוֶּה אוֹתָם ... לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱ-לֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר וכו' "
וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה, וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם: וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל ... וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים : וַאֲצַוֶּה אוֹתָם ... לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱ-לֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר וכו' "
הכתוב מספר שעזרא חיפש אחר "בְּנֵי לֵוִי", והוא מציין שהתכונה שמייחדת את אותו "בֶּן לֵוִי" שהצטרף לשיירה היתה שהוא - "אִישׁ שֶׂכֶל"!!
מדוע אין הכתוב מספר את הדבר העיקרי, שהוא היה "בֶּן לֵוִי" שאינו "חסר אצבע"? האם חז"ל מוציאים את הכתוב מפשוטו?
"בְּנֵי לֵוִי" - "מְבִינִים"
חז"ל אינם מוציאים את הכתוב מפשוטו, אלא שהם מדברים בלשון סמלית.
העליה הראשונה שעלתה לארץ ישראל היתה עליה שדאגה לביסוס הגשמי של עם ישראל. הלויים שעלו בה הצטרפו לשאר השבים ועסקו גם הם בביסוס הגשמי של עם ישראל. עליית עזרא היתה עליה שונה, עזרא היה בעל חזון תורני - "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט", והוא רצה שמי שעולה יחד עימו יוכל להפיץ תורה בקרב העם.
כאשר עזרא מברר מה טיבם של העולים שנמצאים עימו הכתוב משתמש בלשון - "וָאָבִינָה". וכאשר עזרא שולח את בקשתו להשגת "בְּנֵי לֵוִי" הוא שולח את בקשתו לאנשים המכונים "מְבִינִים".
התואר "מְבִינִים" מתייחס בדרך כלל ללויים שהם אלו שהופרשו משאר העם כדי להסביר לעם את תורת ה', וכן מצאנו בדברי הימים (ב לה, ג): "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל", וכן מצאנו גם בנחמיה: "וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה" (ח, ז), "וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם" (שם ח, ט).
עזרא מחפש בשיירה שלו אנשים בעלי "בִּינָה", שיהיו מסוגלים להסביר (להבין לאחרים) את התורה, וכלשון הכתוב - "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א יב, לג).
כאשר חז"ל מתארים את הלויים הראשונים שעלו לארץ ישראל כחסרי אצבע, - כוונתם לומר שקיים בהם מום קטן שאינו ניכר מרחוק. מבחינה חיצונית הם נראים כ"בְּנֵי לֵוִי" רגילים, אלא שקיים בהם מום שגורם להם לחוסר התאמה לעבודתם. וכוונתם לתאר בלשון עדינה שהם חסרים "בינה" תורנית.
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
הפסיקתא מבארת קושי שקיים בכתוב (תהלים קלז, א-ד), וזו לשונו:
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן : אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר:"
הבבלים ביקשו מהשבויים להשמיע להם דִּבְרֵי שִׁיר ושירי שִׂמְחָה , ונראה לכאורה שכוונתם לשירי "מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר" שמוזכרים בישעיהו (כד, ח), ומצד שני השבויים מדברים על שִׁיר ה' שהוא שיר של קודש.
לכאורה, השאלה והתשובה אינם שייכות זו לזו.
הפסיקתא עונה על הקושי הזה, ומרמזת שהשאלה והתשובה שייכות זו לזו. מפני שהדרישה הבבלית לא היתה ל"מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר" גשמי, אלא היא היתה לשמוע דברי הסבר לתורת ישראל.
מְבִינֵי מַדָּע
בספר דניאל מסופר שעוד לפני חורבן ירושלים כאשר נבוכדנצר הגלה את יהויקים הוא ביקש מאנשיו:
"לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ...יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע ..." כדי ללמדם "סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים" 5 .
נבוכדנצר נלחם בעם ישראל גם במלחמה רוחנית ואידיאולוגית. והפסיקתא מרמזת, שכאשר נבוכדנצר החריב את המקדש והגלה את כל ישראל הוא חיפש בין הגולים אנשים "מְבִינִים" שיפרשו ויבארו עבורו את תורת ישראל, כדי שהדבר יסייע בידו במלחמתו הרוחנית.
חז"ל מסבירים (נדרים דף לח, א) שכאשר נאמר בתורה (דברים לא, יט): "לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", הקב"ה מכנה את התורה כולה בשם "הַשִּׁירָה". בפרוש הרשב"ם על התורה מצאנו טעם מדוע אפשר לקרוא לתורה כולה בשם שירה, וזו לשונו: "סידור דברים קרוי שירה". כלומר, דברים שיש בהם סדר והגיון מכונים גם הם בשם "שירה". הלויים היו ידועים במשך כל הדורות כמסבירי התורה. וכאשר נבוכדנצר חיפש אחר אנשים שיסבירו לו את תורת ישראל הוא פנה ללויים בבקשה - "שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן". ו"שִּׁיר צִיּוֹן" מרמז ל"שִּׁירָה הַזֹּאת" שהיא התורה.
והפסיקתא מגלה שהלויים הללו אמרו לנבוכדנצר שהם אינם יכולים למלא את דרישתו. הלויים הללו סיפרו לו שהם לא שימשו בתפקיד של "מְבִינִים" (מסבירים) של התורה, אלא הם היו אנשי עמל בעלי ידיים מחוספסות - "שהיו כפותינו חזקים כברזל". וחסרה להם האפשרות להסביר ולפרש לו את צפונות התורה - "ונתקטעו אצבעותינו".
חסרון אצבע משמש כאן כסמל לחסרון יכולת להסברת טעמי התורה. מפני שחסרון "אצבע" וחסרון "בִּינָה-תורנית", שניהם מומים שאינם ניכרים מרחוק.
העלייה הראשונה ועליית עזרא
הלוויים שעלו בעליה הראשונה היו גם הם אנשי עמל בעלי ידיים מחוספסות שהצטרפו למאמץ העשייה יחד עם שאר שבי הגולה, מפני שהם חשו שזהו צורך השעה. ועקב העיסוק הרב במלאכות הם לא היו מסוגלים לפעול בתור מסבירים של תורת ה', והמצב התורני של שבי הגולה היה ירוד ביותר.
השיירה של עזרא נועדה להיות שיירה תורנית שתתקן את המצב הירוד. עזרא בחן את בני השיירה שלו, ולא מצא "בני לוי", וחז"ל מסבירים לנו שהתברר לו שהלויים שנמצאים בשיירה הם "קצוצי בהונות".
המהר"ם מלובלין תמה בחידושיו למסכת יבמות (דף פו ב) כיצד יתכן שהלווים קצוצי הבהונות האריכו ימים עד העליה השניה של עזרא. אולם לפי מה שהתבאר "קצוצי בהונות" אינו מום גופני אלא זהו סמל למום תורני. והלויים שהיו בשיירה של עזרא היו לויים צעירים שכבר נולדו בגולת בבל, אלא שהם לא היו מסוגלים להיות מְבִינִים (מסבירים) של התורה. ובלשון הנקיה של חז"ל נקרא המום הזה "קצוצי אצבעות".
ומה שחז"ל מרמזים כתוב כמעט מפורש בכתובים עצמם. עזרא אומר על עצמו " וָאָבִינָה" , והוא מסביר שהוא ברר האם הם מתאימים להיות מְבִינִים (מסבירים) של התורה, אך הוא לא מצא "בְּנֵי לֵוִי" כאלו. ולכן הוא שלח אל ה"מְבִינִים". ובקשת עזרא נענית ונשלח לו "בֶּן לֵוִי" שהוא "אִישׁ שֶׂכֶל".
ההקרבה הנפשית של לוחמי בר כוכבא
בירושלמי במסכת תענית (פ"ד ה"ה) מובאים מעשי גבורה של לוחמי בר כוכבא, וזו לשונו כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"... אמר רבי יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות רומאיים היו מקיפים את העיר ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם (בתוך ביתר) בן כוזבה והיה לו מאתים אלף חיילים מטיפי אצבע (מקוטעי אצבע 6 ) שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?! אמר להם: וכי היאך אפשר לבודקן (כלומר, לבדוק את אומץ ליבם)? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך. והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך."
האפשרות שאדם ירכב על סוס ויעקור ארז מהלבנון אינה מציאותית. במאמר"בר כוכבא וגיוס לומדי תורה לצבאו" התבאר שהירושלמי משתמש ב"סמלים" כדי לגלות על דין ודברים שהיה בין חכמי ישראל לבין בר כוכבא.
המום של "קטועי אצבעות" הוא סמל ידוע למום של חסרון "בִּינָה-תורנית". והירושלמי משתמש בסמל הזה כדי לרמז שלוחמי בר כוכבא היו מוכנים להפוך את עצמם לבעלי המום הזה כדי להשיב את הגייס הרומאי לאחור, וכדי להשיב את החרות לישראל.
בתורתו של רבי עקיבא הצד של העשיר ("עני") ש"רוכב על סוס" הוא הניגוד לתלמיד חכם שהוא "ארז" ב"לבנון" (ב"בית המדרש"). והירושלמי מרמז שחכמי ישראל יעצו לרבי עקיבא שיגייס לצבאו רק את מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא לעמול במלאכות ובאומנויות השונות. ה"ארז" שנעקר מה"לבנון" הוא מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא "לרכוב על הסוס", כלומר להשיג את העושר שעם ישראל זקוק לו לגאולתו.
וכאשר הירושלמי מסיים "והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך" הוא מרמז שחלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שמי ש"תורתו אומנותו" אסור לו להתגייס לצבאו של בר כוכבא, ואילו חלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שגם תלמיד חכם צריך להכריח את עצמו להתגייס לצבאו של בר כוכבא, והוא צריך לעשות זאת למרות שהוא חש כאילו הפך לבעל מום. וכשם שחכמים משבחים את הלויים שלא סייעו לנבוכדנצר ובלמו את פיהם מלומר תורה, כך חכמים משבחים את מי שבולמים את פיהם מלומר תורה ויוצאים להילחם ברומאים.
הירושלמי והפסיקתא נראים כמתארים עובדות היסטוריות, אולם הכרת שפת הסמלים של חז"ל, מגלה את העומק הפנימי של דבריהם.
^ 1 "וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:" (עזרא ג, י)
^ 2 לדעת כמה מן המפרשים הראשונים (וראה בסוגיה בקידושין דף סט ב) גם בתוך השיירה של עזרא היו לויים קצוצי בהונות, אלא שעזרא חיפש לויים אחרים.
^ 3 כמובא ברמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ג
^ 4 ועיין גם בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן כו, ז
^ 5 דניאל א, ד
^ 6 איכה רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד בלע ה'
^ 2 לדעת כמה מן המפרשים הראשונים (וראה בסוגיה בקידושין דף סט ב) גם בתוך השיירה של עזרא היו לויים קצוצי בהונות, אלא שעזרא חיפש לויים אחרים.
^ 3 כמובא ברמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ג
^ 4 ועיין גם בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן כו, ז
^ 5 דניאל א, ד
^ 6 איכה רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד בלע ה'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.









