תשרי תשפ"ה

3 באוקטובר 2024 - 1 בנובמבר 2024

המולד: ליל חמישי (2.10.2024) שעה 3 לפנות בוקר, 21 דקות ו-13 חלקים.

קידוש לבנה: מליל שני, ה' בתשרי (7.10.2024). (המנהג להמתין עד מוצאי יום הכיפורים) ועד ליל י"ד בחודש (15.10.2024). בדיעבד אפשר לברך השנה גם בליל סוכות (מ"ב תכו, יב).

תקופת תשרי: ליל שני, ה' בתשרי (7.10.2024) שעה 3:00 לפנות בוקר

זמן קידוש לבנה לפי עדות המזרח: מליל שישי, ט' בתשרי (10.10.2024). עד ליל י"ד (16.10.2024) כל הלילה. נהוג לברך במוצאי כיפור

 ערב ראש השנה, יום רביעי, כ"ט באלול תשפ"ד (2.10.2024)

נוהגים לקום באשמורת הבוקר, ולהרבות בסליחות הנקראות "זכור ברית". אָבֵל רשאי ללכת לבית הכנסת לסליחות. אחרי הסליחות אומרים תחנון, אפילו נמשכה אמירתם עד אור היום. בתפילת שחרית אין אומרים תחנון. אומרים למנצח. אין תוקעים בשופר. אחרי התפילה נוהגים להתיר נדרים ע"י שלושה. מי שאינו דובר עברית, יתיר נדריו בלשון שהוא מבין. אפשר להתיר נדרים עד ערב יום הכיפורים, וגם לאחר מכן. אישה יכול למַנות את בעלה להתיר את נדריה: יאמר לדיינים כי הוא מפר גם נדרי אשתו, ויתיר בלשון רבים: "שנדרנו" "נשבענו".

נותנים צדקה לעניים. יש נוהגים להשתטח על קברי צדיקים, לבקש מהקב"ה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. יש נוהגים לצום עד חצות, ואין צריך לקבל תענית מבעוד יום. גם המשלימים את התענית לא יקראו במנחה "ויחל", לא יעלו הכוהנים לדוכן, ושליח ציבור לא יאמר "או"א ברכנו", אבל היחיד אומר "עננו" במנחה. יש נוהגים להתפלל מנחה גדולה חצי שעה אחר חצות היום. מסתפרים, רוחצים וטובלים לכבוד יום הדין.

 עירוב תבשילין. כדי שאפשר יהיה להכין מיום שישי לשבת, מערבים עירוב תבשילין: מכינים בערב ראש השנה לצורך שבת פת ועמו כזית בשר, ביצה או תבשיל הראוי ללפת בו את הפת. מזכה לאחרים ע"י אשתו או אחד מבניו הגדולים, מברך "... על מצוות עירוב". ואומר: "בַּהֲדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרָא לָנָא לְמֵיפַא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטמָנָא וּלְאַדְלַקַא שְׁרָגָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת". בעברית: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיו"ט לשבת וכו'". אם מערב רק לעצמו, אינו אומר "לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". שכח לערב, יכול לערב עד 18 דקות אחרי השקיעה, אם הציבור לא התפלל ערבית. שכח לערב אחרי הזמן, יפנה לרב או למי שערב וכלל בערובו את "כל ישראל הדרים בעיר הזאת", שיתן לו רשות לסמוך על עירובו. יש להשאיר אש שתבער מערב החג ועד שבת, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנה נרות ליום טוב שני של ראש השנה ובערב שבת.

א' דראש השנה, יום ה', א' תשרי (3.10.2024)

מדליקים נר של יום טוב. אין מקדימים את ההדלקה כמו בערב שבת, אבל ראוי להדליק לפני שקיעת החמה, כדי לקבל החג מבעוד יום.

האשה מברכת לפני ההדלקה - עובר לעשייתן - "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". (ולא כמו בערב שבת, שמברכת אחר ההדלקה). איש, או אשה המקדשת על הכוס לעצמה, אינם מברכים "שהחיינו" בהדלקה אלא בקידוש (ערוך השולחן רס"ג). יש שלא נהגו לברך על נר של יום טוב ("הלכיות תימן" – על פי רמב"ם שלא מזכיר נר של יום טוב).

 ערבית. אחות קטנה, ברכו. אחרי ברכו אין מפסיקים בדיבור. "ופרוש", וחותם: "הפורש סוכת שלום" וגו'. "תקעו בחודש". (לפי הגר"א אין אומרים "תקעו").חצי קדיש: "לעילא לעילא מכל ברכתא", במקום "לעילא מן כל ברכתא". וכן בכל עשרת ימי תשובה. (הספרדים אין כופלים בקדיש "לעילא לעילא", ובני עדת תימן אומרים כל השנה "לעילא לעילא"). תפילת שבע של ראש השנה, ומוסיפים: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים".

טעה ואמר "הא-ל הקדוש", ונזכר תוך כדי דיבור, יאמר מיד "המלך הקדוש" ולאחר כדי דיבור, או שהתחיל לומר "אתה" [בחרתנו], חוזר לראש התפילה. שכח ולא אמר "זכרנו, "מי כמוך", "כתוב"  במקום "הא-ל הקדוש".

בתפילה: "יום תרועה" (טעה ומאר "זכרון תרועה" יצא). חותם: "המברך את עמו ישראל בשלום" (הגר"א). בסוף "אל-הי נצור" ובסוף הקדיש אומר בכל עשרת ימי התשובה: "עושה השלום".

יש נוהגים לומר בליל ר"ה ובליל יוכ"פ, "לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה" (תהילים כד) לפני קדיש תתקבל. קדשי תתקבל. עלינו, קדיש יתום. מנהג ספרדים ואשכנזים-חסידים (אך לא אשכנזים) לומר גם בשבת וביו"ט 'ברכו' אחר קדיש יתום. לדוד ה' אורי (לאומרים במעריב). בארץ ישראל אין נוהגים לקדש על היין בבית הכנסת, אך יש המקדשים כמנהג חו"ל. (או"ח רס"ט: המקדש בבית הכנסת מטעים את היין לקטן). מברכים איש רעהו "לשנה טובה תכתבו ותחמתו".

סדר הקידוש בבית: יק"ז, יין (ברכת הגפן), קידוש (אשר בחר בנו, וחותם: מקדש ישראל ויום הזכרון). זמן ("שהחיינו"). פרוסת "המוציא" טובל בדבש, ונוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש: מברך "בורא פרי העץ", טועם, ואומר "יה"ר שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

אמרו חז"ל: "סימנא מילתא", הילכך לכן רצוי לאכול פירות וירקות ששמם מרמז דבר טוב, ואומר לכל מין "יהי רצון" או "עננו" לפי שמו: תמרים – שיתמו שונאינו; רימון – שנהיה מלאים מצוות כרימון; רוביא – שירבו זכויותינו; סלקא – שיסתלקו שונאינו; כרתי – שיכרתו שונאינו; דגים – שנפרה ונרבה כדגים, ושלא תשלוט בנו עין רעה. נוהגים לאכול בשר מראש איל, זכר לאילו של יצחק, ואומרים "יהי רצון שתזכור לנו עקידת יצחק, ושנהיה לראש ולא לזנב". אין ראש איל – אוכלים ראש דג. יש מנהגים שונים בסדר הסימנים.

נמנעים מלאכול דברים מרים וחמוצים, ואין אוכלים אגוזים (אגוז בגימטריא "חט", הוא מרבה ליחה ומפריע לתפילה). יש הנזהרים מלאכול ענבים בר"ה (הגר"א). מנהג יפה ללמוד משניות ראש השנה. שיר המעלות, ברכת המזון. ראוי לברך על הכוס. "יעלה ויבוא". (יסיים "כי א-ל מלך" אף שאין אומרים בשאר הימים. [מטה אפרים]). הרחמים הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה, מִגְדול, עושה השלום במרומיו, וכו'.

שכח "יעלה ויבוא" אם נזכר לפני שסיים את הברכה, אומר במקום שנזכר: אם נזכר אחרי שאמר "ה'", מסיים "בונה ברחמיו ירושלים אמן", ואומר "ברוך אתה ה'... אשר נתן ימים טובם לעמו ישראל באהבה לאות ברית ולזכרון את יום הזכרון הזה ברוך אתה ה', מקדש ישראל ויום הזכרון" נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית ("הטוב והמטיב"), אינו חוזר.

שחרית. משכימים לבית הכנסת. ברכות השחר, קרבנות, שיר היחוד, שיר הכבוד, שיר של יום: "למנצח על הגתית" (תהלים פא). אין אומרים לפני פרשת התמיד "יה"ר שתרחם עלינו ותמחול לנו", ואין אומרים אחריה "ובראשי חדשיכם". ברוב בתי הכנסת אומרים שיר של יום ושיר הייחוד בסוף התפילה או לפני קריאת התורה..

העובר לפני התיבה בפסוקי דזמרה מסיים "והנורא בנוראותיך", ושליח ציבור מתחיל: "המלך", "שוכן עד" וכו' והקהל אומר אתו בלחש. בעשרת ימי התשובה נוהגים לומר בשחרית קודם "ברכו" "שיר המעלות ממעמקים", ולדעת הגר"א אין אומרים. ברכת "יוצר אור" יאמר הקהל עם הש"ץ (אין עונים "אמן" אחרי "ובורא את הכל", מפני שאינה סיום הברכה). בבתי כנסת רבים אין אומרים פיוטי יוצר (הגר"א), אבל אומרים חלק מפיוטי הקדושה בחזרת הש"ץ. מתחילים את הקדושה כרגיל: "נקדישך" או "נקדש". "ברכת כהנים": אם יש שני כהנים או יותר, אחד מהקהל מכריז "הונים", והקהל עונה "עם קדושיך". הכוהנים פותחים ב"ברוך אתה" וכו'. [כיוון שחליצת הנעליים של הכהנים היא לצורך מצווה, הורה הרב קוק שחולצים נעל ימנית תחילה]. אם אין כהן, אומר החזן "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו" וכו'.

בחזרת הש"ץ, הקהל אומר בקול פסוקי "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים". למנהג האשכנזים אין אומרים "זכרנו" ולא "מי כמוך". למנהג הגר"א גם לא "וכתוב", ו"בספר חיים. פותחים הארון ואומרים "אבינו מלכנו". יש המדלגים על הפסוק הראשון: "אבינו מלכנו חטאנו לפניך". קדיש תתקבל, "אין כמוך", "אב הרחמים" [נוסח האר"י: אחר קדיש תתקבל, שיר של יום: תהילים פ"א, "לדוד ה' אורי", "אתה הראית לדעת"]. מנהג החסידיים בכל השבתות והמועדים, להקדים שיר של יום לשחרית, וכן "לדוד ה' אורי וישע". והפרושים בירושלים לא נהגו כן..

פתיחת הארון: "ויהי בנסוע הארון", 3 פעמים י"ג מדות ותפילת רבש"ע, ושלוש פעמים "ואני תפילתי". אומרים "בריך שמיה". מוציאים שני ספרי תורה. הש"ץ אומר "שמע ישראל", "קדוש ונורא" וכו'. (מנהג ספרדים, ויש מאשכנזים חסידים, להגביה את ספר התורה לפני הקריאה). בספר ראשון קורא לחמשה אנשים לפי הסדר: כהן, לוי ושלושה מישראל בפרשת וירא (בראשית כא, א): "וה' פקד את שרה" עד "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים". מוסיפים בברכת "מי שברך" לעולים בתורה: "ויכתבהו ויחתמהו לחיים טובים בזה יום הדין", או "ויכתבם ויחתמם.." או "ויכתבה ויחתמה...". בסוף הקריאה בספר ראשון מניחים לידו ספר שני ואומרים חצי קדיש. מגביהים וגוללים ספר ראשון. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס (במדבר כט, א): "ובחדש השביעי". מגביהים וגוללים, ומפטירים בשמואל א, א: "ויהי איש אחד" עד "וירם קרן משיחו" (ב, י). ברכות ההפטרה. תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל.

אם יש ברית מילה בבית הכנסת או בקרבתו – מלים אחרי קריאת התורה. אם מקום הברית רחוק מבית הכנסת, מלים אחר התפילה.

כוהנים המקדשים לפני התקיעות יקפידו שלא לשתות רביעית יין. המקדשים לפני תקיעות יקפידו שלא לאכול יותר מכביצה.

תקיעת שופר. לפני התקיעות אומרים שבע פעמים מזמור "למנצח לבני קורח", והפסוקים: מן המיצר, קולי שמעת, ראש דברך, ערוב עבדך, שש אנכי, טוב טעם, נדבות פי (ראשי תיבות: קרע שטן).. התוקע מברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", מכוון להוציא הציבור והקהל מתכוון לצאת. אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", שלא להפסיק. אם דיבר בין ברכות לתקיעות שלא מעניין התקיעות, חוזר ומברך. אם דבר שלא מעניין התקיעות והתפילה מתחילת התקיעות דמיושב עד סוף תקיעות דמעומד, אינו צריך לחזור ולברך.

"תקיעה" – קול ישר ורצוף; "שברים" – 3 שברים; "תרועה" – 9 קולות רצופים.

תוקעים 3 פעמים תשר"ת [=תקיעה שברים-תרועה תקיעה],

3 פעמים תש"ת [=תקיעה שברים תקיעה],

ו-3 פעמים תר"ת [=תקיעה תרועה תקיעה].

נהגו שהרב, או מי שבקי בהלכות תקיעות, קורא לפני התוקע ומשגיח שיתקע כהלכה. בסה"כ תוקעים שלושים קולות, וסימן לדבר: "יום תרועה יהיה לכם", "יהיה" בגימטריה 30. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", מפני שמותר לשומעם בישיבה. אם כי נהגו לעמוד גם בהם. התקיעות בתפילת מוסף נראות "תקיעות דמעומד" יש לשומעם בעמידה. בתקיעות דמיושב יש לתקוע שרים-תרועה בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד – בשתי נשימות. ראוי שלא לומר "יהי רצון" המודפס במחזורים בין סדר התקיעות. התחלף התוקע במהלך התקיעות, אם השני שמע את ברכות הראשון, אינו צריך לחזור ולברך.

בסוף תקיעות דמיושב אומר הש"ץ והקהל אחריו הפסוקים: "אשרי העם יודעי תרועה", "במשך יגילון כל היום", "כי תפארת", "אשרי", "יהללו", לדוד מזמור". יש נוהגים לומר בר"ה "מזמור לדוד" (מטה אפרים והאדר"ת), ומחזירים ספרי התורה לארון הקודש.

 מוסף. ראוי להתחיל מוסף לפני זמן מנחה גדולה, שהוא שש וחצי שעות של היום. הש"ץ אומר תפילת "הנני", חצי קדיש. בתפילת "ומפני חטאינו" יש לומר "ואת מוספי יום הזכרון". אמר "את מוסף" – אינו חוזר. ספרדים ואשכנזים חסידים תוקעים גם בתפילת לחש. ב"עלינו" שבחזרת הש"ץ, כורעים כשהש"ץ אומר: "ואנחנו כורעים", והקהל אומר בלחש: "ואנחנו כורעים". אם רצפת בית הכנסת אבן – פורסים מטפחת על הארץ כנגד הפנים שלא להשתחוות על רצפן אבן. "היה עם פיפיות". "אוחילה לא-ל". בסוף מלכויות זיכרונות ושופרות תוקעים פעם אחת: תשר"ת, תש"ת, תר"ת, - סה"כ 10 קולות בכל פעם. בתקיעות אלו תוקעים שברים-תרועה בשתי נשימות, שיהא הפסק קל ולא הפסק גמור. אם יש כהנים – אומרים "ותערב". מסיימים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" או "המחזיר שכינתו לציון".

"ברכת כהנים": אם יש לפחות שני כוהנים, אחד מהקהל מכריז "כוהנים" והקהל עונה: "עם קדושיך". הכוהנים פתוחים ב"ברוך אתה" וכו'. אם אין כהנים, אומר הש"ץ: "או"א ברכנו בברכה".

אשכנזים שלא תקעו בתפילת לחש, תוקעים לאחר קדיש תתקבל 3 פעמים תשר"ת, 3 תש"ת, 3 תר"ת, כמו בתקיעות דמיושב, ס"ה 30 קולות. חסידים התוקעים בתפילת לחש, משלימים 10 קולות לפני תתקבל. עלינו, קדיש. לדוד ה' אורי (אם לא אמרוהו לפני קריאת התורה). אשכנזים שלא תקעו בתפילת לחש, תוקעים כאן 10 קולות ותקיעה גדולה, להשלים ל-100 קולות. אדון עולם.

התקיעות שלאחר התפילה אינן מעכבות אם כוון לבו בתקיעות שבתפילה. מי שנאנס ולא שמע תקיעות ראשונות, יכול לצאת בתקיעות שאחר התפילה, וחייב לברך לעצמו "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". שיר של יום (תהילים פ"א, אם לא אמרוהו קודם התפילה).

נשים אשכנזיות שלא שמעו קול שופר בבית הכנסת, מברכו לעצמן "לשמוע קול שופר" ושומעות 30 תקיעות. אישה יכולה לתקוע לעצמה ולחברתה.

אם בסיום תפילת מוסף הגיע זמן מנחה גדולה (חצי שעה אחרי חצות) יש נוהגים כהגר"א להתפלל מנחה, ואין אומרים "אבינו מלכנו".

בקידושא רבא של ראש השנה אומר לפני הברכה "וידבר משה", כמו בשלוש רגלים, ויש מוסיפים "תקעו בחודש שופר". מי שנאנס ולא קידש בערב, יקדש ביום, ואחרי ברכת פרי הגפן (או ברכת המוציא) יברך "אשר בחר בנו מכל עם" וכו' וחותם "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו".

אין לישון בראש השנה ביום. ראוי ללכת לבית הכנסת ללמוד ולומר מזמורי תהילים. רבים מאנשי מעשה נוהגים לסיים תהילים בכל אחד מימי ר"ה. (פעמיים 150 פרקי התהילים מניינם 300 – כמנין "כפר").

מנחה. "אשרי" "ובא לציון". חצי קדיש, שמונה עשרה כמו בשחרית, "אבינו מלכנו", קדיש תתקבל, "עלינו", "לדוד ה' אורי" (אם נוהגים לאומרו במנחה).

תשליך. אחרי מנחה, לפני השקיעה, נוהגים ללכת לים או למקור מים ואומרים פסוקים: "מי א-ל כמוך" עד "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". יש שמהדרים ללכת למקום שיש בו דגים. מוסיפים מזמורי תהלים ותפילות מעניני היום. לדעת הגר"א אין לומר "תשליך"". יש שאומרים "תשליך" לפני יום הכיפורים, בזמן שאומרים סליחות י"ג מדות.

ב' דראש השנה, יום ו', ב' תשרי (4.10.2024)

ערבית. כמו בלילה הראשון. מתחילים בהכנות לחג אחרי צאת הכוכבים. בהדלקת הנר ובקידוש מברכים "שהחיינו". ואם יש בגד או פרי חדשים - מכוון גם עליהם. קידוש לפי סדר יק"ז (יין, קידוש, זמן). אוכלים מאכלים לסימן טוב כמו בלילה ראשון.

שחרית. כאתמול. שיר היחוד ושיר הכבוד כאתמול. שיר של יום: (תהלים פא), ברוב בתי הכנסת נדחה הפיוט "לא-ל עורך דין" למוסף. "אבינו מלכנו". מוציאים שני ספרי תורה, י"ג מדות ותפילת רבש"ע. בספר אחד קוראים חמשה אנשים את פרשת העקידה, חצי קדיש. בספר שני קוראים למפטיר כאתמול ומפטירים בירמיהו לא, ב: "כה אמר ה' מצא חן במדבר" עד י"ט: "רחם ארחמנו נאם ה'". התקיעות - כאתמול. התוקע מברך "שהחיינו" על בגד חדש.

מוסף. כאתמול. ראוי להתחיל מוסף לפני שש וחצי שעות של היום. הש"ץ אומר תפילת "הנני", חצי קדיש, בתפילה אומר "ואת מוספי יום הזיכרון" (ואם אמר ביום ב' דר"ה "ואת מוסף" – אינו חוזר). בחזרת הש"ץ אומר עד "מחיה המתים" ומתחילים בפיוט "לא-ל עורך דין", "ונתנה תוקף". אין להאריך בתפילה יותר מדי, כדי שיוכלו לאכול מוקדם ולהתכונן לשבת.

מנחה. של ראש השנה. אין אומרים "אבינו מלכנו".

מוצאי החג – ליל שבת. הדלקת נרות בזמנה. האשה מברכת "להדליק נר של שבת" אחרי ההדלקה.

שבת תשובה, פרשת האזינו, ג' תשרי (5.10.2024)

הדלקת נרות: אשה מדליקה (מאש קיימת), ומברכת אחרי ההדלקה.

ערבית. מזמור שיר ליום השבת. יש האומרים "מזמור לדוד", וכמה חרוזים מ"לכה דודי". אין אומרים "במה מדליקין". "ברכו". "ופרוש". תפילה של שבת והוספות עשרת ימי תשובה. "ויכולו". ב"מגן אבות" אומר "המלך הקדוש". טעה – אינו חוזר.

שחרית. של שבת והוספות עשרת ימי תשובה. קוראים לשבעה בפרשת השבוע פרשת האזינו, ואין מוסיפים קרואים. אין קטן עולה למפטיר. מפטירים בהושע (יד, ב) "שובה ישראל" עד סוף הספר, ומוסיפים יואל (ב, טו) "תקעו שופר בציון" עד סוף הפרק. אב הרחמים, אשרי, יהללו. מוסף, קידוש (נאנס ולא קידש בערב, יקדש ביום).

מנחה. קוראים לשלושה בפרשת וזאת הברכה. בתפילה: "שים שלום". אין אומרים פרקי אבות ולא "ברכי נפשי". הרב דורש בענייני תשובה.

מוצאי שבת ד' בתשרי (5.10.2024): מאחרים תפילת ערבית עד חצי שעה אחר השקיעה. "והוא רחום", "ברכו". מנהג ספרדים ואשכנזים חסידים לומר לפני מעריב "שיר המעלות הנה ברכו" (תהילים קלד). חצי קדיש.

בא"י אין נוהגים לומר לפני שמונה עשרה: "ברוך ה' לעולם" (כהגר"א). בתפילה אומר: "אתה חוננתנו" (שכח – אינו חוזר), "ויהי נועם", "ואתה קדוש", קדיש תתקבל, "עלינו", קדיש יתום, "ברכו" בתרא ו"לדוד ה' אורי" לפי המנהג.

הבדלה: בסדר יבנ"ה: יין, בשמים, נר, הבדלה.

בכל עשרת ימי תשובה אומרים בתפילה "זכרנו לחיים", מי כמוך", "המלך הקדוש", "המלך המשפט", "וכתוב", "בספר חיים".

שכח ולא אמר "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים", ונזכר לפני שאמר ה' שבסוף הברכה – חוזר, ואם אמר ה' – אינו חוזר. סיים "הא-ל הקדוש" ונזכר תוך כדי דיבור, אומר "המלך הקדוש", ואם לאו חוזר לראש התפילה. שכח לומר "המלך המשפט" וסיים "מלך אוהב צדקה ומשפט", תוך כדי דיבור חוזר, אחר כך אינו חוזר.

יש האומרים בברכת המזון בעשרת ימי תשובה "הרחמן הוא יחדש עלינו וכו'". יפשפש אדם במעשיו בעשי"ת, ולהחמיר בדברים שהיה מקל בהם במשך השנה.

 צום גדליה, (נדחה משבת), יום א', ד' תשרי (6.10.2024) - תענית

"צום השביעי". אם התנה קודם השינה, רשאי לאכול לפני עלות השחר (בירושלים 5:06). משכימים לסליחות ואומרים סליחות עד יום הכיפורים. בשחרית אומר הש"ץ "עננו" בברכה מיוחדת בין ברכת "גואל" ל"רופא".

ש"ץ ששכח "עננו", ונזכר לפני שאמר "ה'", בברכת רפאנו, חוזר ואומר "עננו" ורפאנו. נזכר אחרי שאמר "ה'", - יאמר "עננו" בברכת "שומע תפלה", וחותם: "ברוך אתה ה' שומע תפילה". שכח גם שם, יאמר אחרי "המברך את עמו ישראל בשלום" ואינו חותם. גמר תפילתו – אינו חוזר.

עדת בני תימן נוהגים לומר "עננו" בכל צום גם בתפילת ערבית, אעפ"י שאוכלים ושותים כל הלילה.

מוסיפים "אבינו מלכנו" בשחרית ובמנחה בכל עשרת ימי תשובה, חוץ משבת וערב שבת במנחה. גם היחיד אומר בתפילתו "אבינו מלכנו".

תחנון והוצאת הספר: יש האומרים י"ג מדות ותפילת "ריבונו של עולם" של ראש השנה, קוראים שלושה בפרשת כי-תשא: "ויחל". ומי שאינו מתענה אינו עולה לתורה בשחרית ובמנחה, וראוי שלא יקרא בתורה. (יש הנוהגים שהקהל אומר בקול רם לפני הקורא ג' פסוקים: "שוב מחרון אפך"; י"ג מדות; "וסלחת לעוננו"). חצי קדיש, "אשרי", "למנצח", "ובא לציון", קדיש תתקבל, "עלינו", שיר של יום, "אין כאלוקינו" ו"פטום הקטורת". (חסידים אומרים "עלינו" לשיר של יום ו"אין כאלוקינו") קדיש דרבנן. "לדוד ה' אורי". (ויש שמחליפים הסדר: "לדוד" מיד אחרי שיר של יום) .

 מנחה. יש מתענים שנוהגים להתעטף בטלית ולהניח תפילין במנחה שבתענית צבור. "אשרי", חצי קדיש, אם יש 10 מתענים - "ויחל" כמו בשחרית (בשעת הדחק די שהעולם לתורה צמים – ערוה"ש). השלישי מפטיר. מפטירים בישעיהו נה, ו "דרשו ה' בהמצאו" עד נו, ח: "אקבץ עליו לנקבציו". בברכת ההפטרה מסיים ב"מגן דוד".

שמונה עשרה: חצי קדיש. בשמונה עשרה אומר היחיד המתענה "עננו" בברכת "שומע תפילה". שכח – אם נזכר לפני שאמר "ה'" – יאמר שם, סיים "שומע תפילה" – אינו חוזר. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" (שכח – ראה דינו בשחרית), ברכת כהנים. כוהן שאינו מתענה אינו עולה לדוכן אם יש כהן אחר. במנחה גדולה אין נושאים כפיים, והש"ץ אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה". לכן ראוי להתפלל אחר פלג המנחה, (שעה ורבע לפני שקיעה - בשעה 17:22 בירושלים), ולשאת כפיים. "שים שלום" (במקום "שלום רב"), "אבינו מלכנו", תחנון, "עלינו". סוף הצום 18 דקות אחרי שקיעה - בשעה 18:42 (בירושלים).

יום ב', ה' תשרי (7.10.2024) – סליחות עשי"ת: בשחרית "אבינו מלכנו", "והוא רחום", שלוש עשרה מידות, קריאת התורה בפרשת "וזאת הברכה", "אשרי", למנצח", "ובא לציון", קדיש תתקבל, "עלינו", שיר של יום, "אין כאלוקינו", קדיש דרבנן, "לדוד ה' אורי".

יום ה', ח' תשרי (10.10.2024): סליחות ותפילה. שלוש עשרה מידות, קריאת התורה בפרשת "וזאת הברכה".

 ערב יום הכיפורים, יום שישי, ט' תשרי (11.10.2024)

"כפרות" באשמורת הבוקר (כל עשרת ימי תשובה הם זמן כפרות). נהגו לתת לעניים את תמורת הכפרות, ויש העושים כפרות על כסף המיועד לצדקה. סליחות בקצרה.

בשחרית אין אומרים "מזמור לתודה" (עדת בני תימן אומרים), לא תחנון ולא למנצח, אבל אומרים" אבינו מלכנו". מצווה להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום, ואפילו עד הסעודה המפסקת אסור. מצווה לטבול במקווה לכבוד יום הדין, וגם צעירים בני מצווה ראוי שיטבלו. אָבֵל בתוך שבעה טובל לפני שקיעת החמה, אפילו במים חמים, מפני שיום הכיפורים מבטל גזירת שבעה.

מנחה. מקדימים להתפלל מנחה כדי להספיק לאכול אחריה סעודה מפסקת. בסוף תפילת שמונה עשרה של לחש, לפני "אלוקי נצור", אומר היחיד "יהיו לרצון", וידוי ו"על חטא". בחזרת הש"ץ אין וידוי ו"על חטא". אין אומרים "אבינו מלכנו".

אין אוכלים בסעודה המפסקת מאכלים שמנים, מעלי ליחה או מתובלים. רופאים ממליצים למעט באכילה, להימנע ממאכלים חריפים ומלוחים, ולהרבות בשתייה. מסיימים את הסעודה מבעוד יום, לפני זמן הדלקת הנרות, כדי להוסיף מחול על הקודש. לפני ברכת המזון אומרים "שיר המעלות" ולא "על נהרות בבל" (כמו ראש חודש, בע"ש וערב יו"ט אחרי חצות). המקדים לסיים הסעודה, יכול להתנות במפורש שיאכל. פורסים מפות על השולחנות ומדליקים נרות שיבערו 24 שעות. נוהגים שכל נשוי מדליק נר חיים בשבילו, ונר נשמה להורים ולקרובים. מדליקים נרות, ומברכים "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" ו"שהחיינו". איש או אישה המתפללים בבית הכנסת, לא יברכו "שהחיינו" בהדלקה, כי אם בבית הכנסת עם הציבור. מברכים את הבנים והבנות באריכות ימים, ושיקיימו תורה ומצוות. מפייסים איש את רעהו ומברכים בחתימה טובה. אל יסרב להתפייס, וימחל לחברו המבקש מחילה. החייב לחברו ממון, יקבל בלבו לשלם לו, שלא תתעכב תשובתו. אנשי ירושלים נוהגים ללבוש בגדים לבנים ולהתעטף בטלית בבית. נוהגים ללבוש "קיטל" בכל תפילות היום. חולצים נעליים, והולכים לבית-הכנסת. מוסיפים מחול על הקודש. זמן הדלקת נרות והתחלת התענית בירושלים: 17:35.

יום הכפורים, שבת, י' תשרי (12.10.2024)

מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים".

כל נדרי - מתעטפים בטלית מבעוד יום. "תפילה זכה". יש להקדים "כל נדרי" לפני שקיעת החמה. מוציאים שני ספרי תורה ומוסרים אותם לשני זקנים או חשובי הקהל, העומדים משני צדי שליח הציבור, ואומרים 3 פעמים "על דעת המקום" 3 פעמים. שליח ציבור אומר "כל נדרי" שלוש פעמים בניגון המקובל, והקהל בלחש. ואומר: "מיום כפורים שעבר עד יום כפורים זה, ומיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה". בכל פעם משלוש הפעמים של "כל נדרי", ובפסוקי "ונסלח", מגביה הש"ץ את קולו. הש"ץ מברך בקול רם "שהחיינו", והקהל אומר עמו בלחש ומסיים לפניו כדי שיוכל לענות אמן. יש קהילות שאומרים "כל נדרי" בלילה (ליקוטי הרי"ק). הרב או גדול שבקהל אומר דברי התעוררות לתשובה.

ערבית. "מזמור שיר לום השבת", "ברכו". בקריאת שמע בערב ובבוקר אומרים יחד עם הש"ץ בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". "ופרוש", "ושמרו", "כי ביום הזה יכפר". לדעת הגר"א אין אומרים "ושמרו" ו"כי ביום". חצי קדיש, תפילת יום הכיפורים, ומזכיר שבת. אחרי תפילת הלחש אומרים "ויכולו" ו"מגן אבות".

פותחים הארון והש"ץ מתחיל " יעלה תחנונינו", פיוטים, סליחות, וידוי ו"על חטא". אין אומרים אבינו מלכנו. יש אומרים "לדוד מזמור". קדיש תתקבל. "עלינו", "לדוד ה' אורי" (לאומרים במעריב). "אדון עולם", 4 פרקים ראשונים של תהלים, שיר היחוד ושיר הכבוד. יש האומרים "שיר היחוד" בציבור פסוק בפסוק. יש הנשארים ערים כל הלילה בבית בלימוד התורה ואמירת תהלים, אם הדבר לא יקשה עליהם להתענות ולהתפלל.

שחרית. נטילת ידיים בשחרית ואחרי עשיית צרכים רק עד קשרי האצבעות. עיניים מותר לרחוץ רק לניקיון. משכימים לבית הכנסת, יש נוהגים לדלג על ברכת "שעשה לי כל צרכי" (הגר"א), ומברכים אותה בערב בעת נעילת הנעליים. שיר היחוד, שיר הכבוד. שיר של יום: "מזמור שיר ליום השבת", פסוקי דזמרה. "המלך" עד "ובמקהלות" אומר הקהל יחד עם הש"ץ, כמו בראש השנה. ברכת יוצר, "הכל יודוך", "א-ל אדון". בקריאת שמע, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. תפילת לחש. חזרת הש"ץ, פיוטים כמנהג. קדושת נעריצך ונקדישך (או "כתר"), ברכת כוהנים (הכוהנים חולצים גם נעלי גומי – קכ"ח, "משנה ברורה" ק י"ח). אין אומרים "אבינו מלכנו". קדיש תתקבל, פסוקי "אין כמוך".

מוציאים שני ספרי תורה, י"ג מדות ותפילת "רבונו של עולם"; "שמע ישראל", "קדוש ונורא", "גדלו". בספר ראשון קוראים לשבעה בפרשת אחרי מות (ויקרא טז) מתחילתה עד "ויעש כאשר צוה ה' את משה". חצי קדיש. בספר שני קוראים למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, ז) "ובעשור לחודש השביעי" עד "ומנחתה ונסכיהם". מפטירים בישעיה נז, יד "ואמר סולו סולו" עד סוף נח "כי פי ה' דיבר". בברכות ההפטרה מזכיר של שבת.

אם יש ברית מילה – מלים אחר קריאת התורה, מברכים על הכוס, ונותנים לטעום לרך הנימול, גם כשאומר "בדמיך חיי". אם מלים בבית היולדת תוך 7 יממות מהלידה, והיא עדיין חלשה וזקוקה לאוכל, ומותר לה לשתות יין, יכווין להוציאה בברכה, והיא תכווין לצאת ידי חובת הברכה, ותשתה.

חולים וקטנים האוכלים ביום הכיפורים אומרים בברכת המזון "יעלה ויבוא", ואם לא אמרו אינם חוזרים.

הזכרת נשמות. מזכירים נשמות קרובים, ואת נשמות חללי השואה, צה"ל והטרור. הציבור אומר "אל מלא רחמים", וביחידות "יזכור". "אב הרחמים", "אשרי".

מוסף. ראוי להתפלל לפני שעבור 6 וחצי שעות זמניות מתחילת היום. הש"ץ אומר "הנני", חצי קדיש. בחזרת הש"ץ כשאומר "עלינו", ובסדר העבודה ב"הכהנים" - כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם. "ובעשור לחודש", סליחות, וידוי ו"על חטא", "ותערב" – כבראש השנה, ברכת כוהנים, קדיש תתקבל. אין אומרים "אין כאלוקינו". שיר של יום (אם לא אמרו בהשכמה). מזמור שיר ליום השבת.

רבים ממתפללי נוסח אשכנז מעדיפים את סדר העבודה של נוסח ספרד "אתה כוננת", שנכתב בלשון המשנה.

מנחה. אין אומרים "אשרי" "ובא לציון". מוציאים ספר תורה וקוראים לשלושה בפרשת עריות (ויקרא יח, א) עד סופה, והשלישי מפטיר. אין אומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה. מפטירים בספר יונה, ומוסיפים שלושה פסוקים שבסוף מיכה: "מי א-ל כמוך" עד הסוף. בברכת ההפטרה מסיים "מגן דוד", "יהללו", "לדוד מזמור", "ובנחה יאמר", חצי קדיש, תפילה בלחש. בחזרת הש"ץ, לפני "זכור לנו ברית אבות", אומר הסליחה "א-ל נא רפא". אין הכוהנים עולים לדוכן, והש"ץ אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה...", "שים שלום", קדיש תתקבל.

נעילה. זמנה כשהחמה בראש האילנות (כ-50 דקות לפני השקיעה), בשעה 17:20 לערך. "אשרי" "ובא לציון", חצי קדיש. במקום "כתבנו" "וכתוב", "ונכתב", אומר: "חתמנו", "וחתום", "ונחתם". אין מזכירים שבת ב"אתה הבדלת" שבתפילת לחש. פותחים הארון בחזרת הש"ץ, ומשאירים אותו פתוח עד אחרי קדיש תתקבל. אומרים 7 פעמים י"ג מדות בפיוטים: "ומי יעמוד", "מרובים צרכי עמך", "ידך פשוט", "זכור ברית אברהם", "ה' ה'", "רחם נא", "אלוקינו ואלוקי אבותינו סלח לנו". ברכת כוהנים אם לא שקעה החמה. לדעת הרב עובדיה יוסף אפשר לברך ברכת כהנים עד 13 דקות אחרי שקיעה. מנהג הספרדים לומר את הסליחות אחרי חזרת הש"ץ, ואף אשכנזים רשאים לנהוג כך, כדי שיספיקו הכוהנים לברך את העם לפני שקיעה. "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה" - אומר אפילו בלילה. אבינו מלכנו: "חתמנו" במקום "כתבנו". "שמע ישראל" פעם אחת, "ברוך שם כבוד" 3 פעמים. "ה' הוא האלוקים" 7 פעמים. קדיש תתקבל. 21 דקות אחרי השקיעה (בירושלים: 18:36). נוהגים אנשי ארץ ישראל לתקוע תקיעה אחת, ויש תוקעים תשר"ת. אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

סוף הצום 33 דקות אחרי שקיעה, בירושלים 18:48, מדליקים ומבדילים.

מוצאי יום הכיפורים. י"א תשרי (12.10.2024): ערבית של חול, "אתה חוננתנו". אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש". קדיש תתקבל. עלינו, קדיש יתום, ברכו בתרא (ויש נמנעים מלומר ברכו בתרא כמו בשבת ויו"ט, מאחר שהכל נמצאים בבית הכנסת בעת "ברכו" ראשון). "לדוד ה' אורי", קידוש לבנה. הבדלה: יין, בשמים, נר הבדלה. ברכת "מאורי האש" מברך על "נר ששבת": שדלק מערב יום כיפור, או שהודלק ממנו. אם אין נר כזה, יברך על נר שהודלק עכשיו. מי שלא ברך בבוקר "שעשה לי כל צרכי" – מברך כאשר נועל נעליו. לדעת הגר"א נוהגים להתחיל מיד בבניין הסוכה. חסידים וספרדים אומרים "שיר למעלות אשא עיני" לפני "עלינו".

יום ראשון, י"א תשרי (13.10.2024): נוהגים להשכים לבית הכנסת. עד אחרי אסרו חג אין אומרים תחנון ולא "יהי רצון" שאחר קריאת התורה. נוהגים שלא לומר תחנון עד ראש חודש מרחשוון. אין מתענים בין יום הכיפורים לסוכות, מלבד חתן ביום חופתו.

ערב סוכות, יום ד', י"ד תשרי (16.10.2024)

יש האומרים "למנצח... יענך", ויש שאין אומרים (יעב"ץ). מסתפרים, רוחצים וטובלים לכבוד החג.

יש מחמירים שלא לאכול פת אחרי חצות היום. (3 שעות לפני השקיעה – שעה 3:45), כדי לאכול את סעודת החג לתאבון. בחו"ל: ערוב תבשילין.

בבניית הסוכה: אם הדפנות מבד – יש להקפיד שלא יתנופפו ברוח. ראוי להניח לרוחב הקירות מוטות שהמרחק ביניהם פחות מ-23 ס"מ, ולהקפיד שלא יהיה יותר מ-23 ס"מ רווח בין הדופן לקרקע. את הסכך יש לרכוש מבעליו, ואין להשתמש בסכך שנקטף ללא רשות הבעלים. יש הנמנעים מלקנות 4 מינים בהקפה או באשראי. אוגדים את ארבעת המינים בסדר זה: אורך שדרת הלולב לפחות 32 ס"מ. אורך הדס וערבה – 24 ס"מ. מניח את הלולב כאשר שדרתו למעלה, 3 הדסים מימין הלולב, 2 ערבות משמאלו. צריך שיהיה הלולב גבוה מההדסים לפחות טפח – 8 ס"מ, וההדסים גבוהים קצת מן הערבות.

א' דסוכות, יום ה', ט"ו תשרי (17.10.2024)

בהדלקת הנר האישה מברכת לפני ההדלקה (כבכל יום טוב): "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". המדליקה את הנר בליל יום טוב לפני קידוש, תכין את פתילות ונר מבעוד יום.

ערבית. "ופרוש", "וידבר משה", הנוהגים כהגר"א אין אומרם "וידבר". תפילה של יום טוב. קדיש תתקבל, עלינו, קדיש יתום, "לדוד ה' אורי" (לנוהגים כן). "אדון עולם" או "יגדל".
כשנכנס לסוכה אומר האושפיזין, ומקדש בשעה שהיא וודאי לילה. סדר הקידוש: "יקס"ז" יין – ברכת הגפן; קידוש – "אשר בחר בנו מכל עם וקדשנו", סוכה – "לישב בסוכה"; זמן – "שהחיינו" (גם אם ברך בהדלקת הנר). למנהג הגר"א מברכים אחרי לילה ראשון "לישב בסוכה" בכניסה לסוכה. לדעת רמב"ם יש לקדש, ולברך "לישב בסוכה" כשהוא עומד (כדי שיברך "לישב בסוכה" סמוך לישיבה בה), אף אם בכל השנה נוהג  לשבת בשעת קידוש. (לדעת הרא"ש מותר לקדש בישיבה). בברכת "לישב בסוכה" יש לכוון שמצוות סוכה היא זכר ליציאת מצרים, ולזכר ענני הכבוד שהקיפו את אבותינו ארבעים שנה במדבר בצאתם ממצרים. המסובים היוצאים בקידוש מפי אחר, יוצאים גם בברכת "לישב בסוכה", אם מכוונים לצאת בה. אכילת כזית בסוכה בסעודת לילה ראשון היא חובה מן התורה (כמו מצה בליל א' של פסח), ואפילו ירדו גשמים חייב להמתין שעה או שעתיים שמא יפסקו, כדי שיוכל לברך "לישב בסוכה". ("משנה ברורה" תרלט, ל"ה, וי"א שימתין עד חצות). אם אינו יכול לחכות, או שלא פסק הגשם, יאכל כזית בסוכה מבלי לברך "לישב בסוכה", ויאכל סעודתו בבית.

בברכת המזון מוסיפים "יעלה ויבוא".

שכח ולא אמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון, אם נזכר לפני סיום הברכה ולא אמר "ה'", אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו יעלה ויבוא... ובנה ירושלים", ואם נזכר אחרי שסיים הברכה ואמר "ברוך אתה ה'", אומר ברכה נוספת: "ברוך את ה' אלוקינו מלך העולם, אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל באהבה לששון ולשמחה את יום חג הסוכות הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". ואם לא נזכר עד אחרי שהתחיל הברכה הרביעית – "הטוב והמטיב" – חוזר לראש הברכה הראשונה.

"הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב", ו"הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". "הרחמן" האחרון אומר כל שבעת ימי החג.

מצות עשה לגור בסוכה. לא יישן מחוץ לה, אלא אם כן אינו יכול להירדם בסוכה. כל 7 ימי עושה סוכתו קבע וביתו ארעי. מותר לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה: מזונות פחות מביצה, מאכלים אחרים ללא הגבה. יש מחמירים שלא לשתות ולא לאכול אפילו אכילת ארעי מחוץ לסוכה. אין מברכים על אכילת ארעי "לישב בסוכה". יש נוהגים לברך "לישב בסוכה" אם קובעים עליהם אכילה: מזונות כביצה, או רביעית יין.

שחרית. תפילת יום טוב. הלל שלם.