ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
(מתוך ח"ד)
מונטוידיאו, אורוגואי Montevideo, Uruguay
מנחם אב, ה'תשנ"ה
שו"ת "במראה הבזק" (606)
רבנים שונים
523 - טבילת אשה לאחר ימי הביוץ
524 - פינוי מקבר בבית קברות מעורב עם נכרים לבית קברות יהודי
525 - כללי הפעלת מכשור חשמלי ואלקטרוני
טען עוד
פינוי מקבר בבית קברות מעורב עם נכרים לבית קברות יהודי
שאלה
בעירנו שני בתי קברות האחד של הקהילה היהודית ובו נקברים יהודים בלבד. השני של בית החולים היהודי ושם נקברים גם כאלה שאינם יהודים.
אשה אחת נקברה בבית הקברות של בית החולים. משפחתה של האשה מוטרדת מאוד מן הענין ואינה מוצאת מנוחה לנפשה עקב מקום קבורתה של קרובתם.
המשפחה לוחצת מאוד לפנות את עצמות הנפטרת לבית הקברות של הקהילה.
להשלמת התמונה נוסיף כי בעירנו כולם נקברים בארון, עדיין לא עברו שנים עשר חודשים מיום הקבורה, בני המשפחה מתחייבים לקנות אף הם חלקות בבית הקברות של הקהילה כך שלעתיד יהיה בית הקברות הזה בבחינת קברי אבות.
האם יש מקום להענות לבקשת המשפחה?
תשובה
אשה אשר נקברה בארון בבית הקברות שליד בית-החולים היהודי, אשר בו קבורים בעירבוביה יהודים ושאינם יהודים, ובקשו בני משפחתה לפנותה 1 משם לבית הקברות היהודי שבו קבורים יהודים בלבד, יש מקום להתיר הפינוי 2 , ובתנאי שבני משפחתה יקנו מקודם חלקה בבית הקברות היהודי, שתהיה מיועדת רק לבני המשפחה 3 .
^ 1. באיסור פינוי מת מקברו נזכרו טעמים מספר:
א. משום ניוול. מקורו גמרא בבא-תרא (קנד ע"ב), "שאלו את רבי עקיבא - מהו לבודקו? (דהיינו לפתוח הקבר, ולבדוק המת אם הביא סימני-בגרות בחייו). אמר להם, "אי אתם רשאים לנוולו". ופירשו: "לראות בושתו". וכ' ב"נודע ביהוד" (מהד' קמא יורה דעה סי' קסד) "כי לדעתי הניוול נוגע גם לחיים שרואין סוף האדם לניוול כזה". ונזכר בכמה אחרונים שאיסור הניוול הוא מדאורייתא. וכתב בשו"ת "חכם-צבי" (סי' נ) שדווקא טלטול גופת המת או עצמותיו גורם לניוול, אבל בארון סגור ליכא ניוול.
ב. משום חרדת הדין. "בית יוסף" כתב בשם ה"כלבו" (טור יורה דעה סי' שסב), "לפי שהבלבול קשה להמתים, לפי שמתייראין מן הדין", וזכר לדבר - "ישנתי, אז ינוח לי" (איוב ג, יג) ובשמואל א' (כח, טו) "למה הרגזתני להעלות אֹתי". ובשו"ת "נודע ביהודה" (מהד' קמא יורה דעה סי' פט) כתב שטעם זה קיים דווקא כל עוד לא נתעכל הבשר, אבל אחר כך ליכא.
אמנם בשו"ת "פרשת מרדכי" (סי' כד) השיג על ה"נודע ביהודה" וכתב שאף בעצמות, לאחר שנתעכל הבשר, איכא חרדת הדין, וכ"כ בשו"ת "שיבת ציון" (סי' סג) ובשו"ת "עין יצחק" (חלק יורה דעה סי' לד). והביאו ראיה מלשון השו"ע (יורה דעה סי' שסג סעיף א) "אין מפנין המת והעצמות", ומקורו בירושלמי (מועד קטן סוף פרק ב'), ומשמע שהאיסור הוא אף על העצמות ללא הבשר, ובש"ך ובט"ז כתבו שטעם האיסור משום חרדת הדין, ועיין בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ה סי' כ ס"ק ג-ס"ק ט) שהאריך בענין זה. ובשו"ת מהר"ם שיק (יורה דעה סי' שנד) כתב שלאחר י"ב חודש כבר אין לחוש לחרדת הדין, אך ברבים מספרי השו"ת של אחרונים חלקו עליו, אם במפורש ואם במשמע מדבריהם, שדנו על חרדת הדין אף לאחר מאות שנים.
ג. רא"ש במסכת מועד קטן (פרק א סי' יג) כתב "גנאי גדול הוא למת לפנותו מקבר לקבר קודם שנתעכל הבשר", ואין זה מטעם ניוול, דניוול איכא גם אחר עיכול הבשר, אלא נראה שכוונתו לבזיון המת מפני סרחון הבשר. ואפשר לצרף לזה מה שכתב בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ה סי' כ ס"ק יב) שהביא מן הנפסק בשו"ע (יורה דעה סי' תג סע' ט-י) שאסור לנהוג מנהג בזיון בעצמות.
ד. מהר"ם שיק (חלק יורה דעה סי' שנד-שנה) כתב טעם חדש, והוא "חזקת מקום", בדומה למה שאמרו חז"ל בקרשי המשכן - "קרש שזכה להיות בצפון, לעולם בצפון" וכו'.
ה. "נודע ביהודה" (מהד' קמא חלק יורה דעה סי' פט) הוסיף עוד טעם - "נכון שלא לגרום אבלות לקרובים בליקוט העצמות, שנפטרים על-ידי זה מכל קיום מצוות".
ו. משום הבזיון למתים שנשארים קבורים שם. ומקורו בצוואת ר' יהודה החסיד (סי' ח), וב"אור זרוע" (הלכות אבלות סי' תיט). ואולם בשו"ת "תפארת צבי" (יורה דעה סי' נט), הובאו דבריו ב"פתחי-תשובה" (יורה דעה סי' שסג ס"ק א), כתב שאין למנוע פינוי מת לקבר אחר מטעם שנמשך בזיון לנשארים בבית-הקברות הישן, "דאין מחויב לסבול בזיון בשביל חבירו".
ועיין עוד ב"ציץ אליעזר" (ח"ה סי' כ) שהביא עוד כמה טעמים לאסור, כגון סכנה לחיים, משום שבעוון חטוט קברות באות צרות (שו"ת "שבות יעקב" ושו"ת "דעת כהן" (סי' רג, רד).
והנה בנדון דידן נקברה המנוחה בארון, ולפי הנ"ל אין חשש ניוול בפינויה (והוא הטעם העיקרי לאיסור פינוי המת). ואף שהזכרנו טעמים נוספים לאסור, ובראשם חרדת הדין שבאה על נשמת הנפטר, מכל מקום נוכל לצרף כמה טעמים להיתר הפינוי מן הנזכר בש"ס ופוסקים, וכדלקמן בהערה 2 ו-3.
^ 2.לפי דברי השואל משמע שבבית-הקברות של בית-החולים קבורים גם יהודים וגם שאינם יהודים, ואף שהרוב הם יהודים, מכל מקום יש חשש גדול שקברו גוי בד' אמותיה של המנוחה. ובשו"ת "חכם צבי" (סי' נ, הובאו דבריו ב"פתחי תשובה" יורה דעה סי' שסג ס"ק א) כתב, שמי שנקבר בקרקעות עכו"ם, מותר להוציאו ולקברו בקברות ישראל. ואמנם שם כתב שהטעם משום שהגוי יחרוש ויזרע על קרקע הקבר, אלא שהוסיף עוד טעם, שלהעביר מקרקע של גוי לקבר יהודים עדיף הוא ממה שכתבו ש"מותר לפנות המת ממקום אחד למקום אחר שהוא שלו". וכתב ה"נודע ביהודה" (מהד' קמא יורה דעה סי' פט) שטעמו של "חכם צבי" גם משום "שלא יהיו קוברין עכו"ם אצל ישראל". וב"אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' קו) כתב שחמורה קבורת גוי ליד יהודי, יותר מקבורת רשע אצל צדיק, כי שם זה רק אסור לכתחילה, אבל בדיעבד אין מפנין, ואִלו בעכו"ם אצל יהודי אף דיעבד מפנים, ומקור הדברים בגליון מהרש"א (יורה דעה סי' שסג). וכן כתב הגר"ע יוסף בשו"ת "יביע אומר" (ח"ז חלק יורה דעה סי' לח), שאם נקבר גוי בבית-קברות יהודי ואי-אפשר לפנותו בגלל החוק, יעבירו את היהודים הקבורים אצלו למקום אחר.
בנדון דידן יש אפוא לומר שאם קבור גוי בשכנותה, כלומר בתוך ד' אמותיה, ודאי שמותר להעבירה לבית-הקברות של הקהילה. ואולם אם הדבר אינו ברור או שנמצא שאין גוי קבור ממש לידה, אלא שבבית-הקברות ההוא קבורים גויים במקומות מפוזרים, יש להסמיך לזה מה שכתב בשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' קמח) שמה שכתוב, שאין לפנות אפילו מקבר בזוי לקבר מכובד, הוא דווקא אם המקום עצמו הוא בזוי (כגון ליד הגדר, או במקום דריסת אנשים), אבל אם הוא בזיון לאדם שמת, כגון גבר ליד אשה שאינה אשתו, מותר לפנותו, ולא יהא גרוע ממה שהתירו לפנות לקבר משפחה (עיין הערה 3). ובנדון דידן ודאי יש בזיון לנפטרת להיקבר במקום שקוברין בעירבוביה גויים ויהודים, ואולי עוד יקברו בצידה עכו"ם, ואף יש חשש שיבואו קרובי העכו"ם ויעשו מעשים כמנהג דתם ליד קברי קרוביהם (ויש להעיר על דבריו בסי' קמח מדבריו ב"אגרות משה" שם, סי' קמט, לעניין צדיק שנקבר אצל רשע, שאין מפנין בדיעבד משום דהוי רק כמבזוי למכובד).
^ 3. כתוב בשו"ע (יורה דעה סי' שסג סע' א) "ובתוך שלו - אפילו ממכובד לבזוי מותר (לפנות המת מקברו), שערב הוא לאדם שיהא נח אצל אבותיו". אמנם דנו אחרונים בשאלה, אם ההיתר לפנות לקבר-משפחה הוא דווקא כאשר כבר נקברו מבני המשפחה שם, או אף אם לא נקברו, אבל עתידין להיקבר שם. ה"אור שמח" (הלכות שמחות פי"ד הל' טו) הביא ראיה מאלעזר הכהן הגדול שנקבר בגבעת פינחס בנו (והוליכוהו לשם לאחר מיתתו בשילה), טרם שנקבר שם פינחס, שהאריך שנים רבות אחריו. הראי"ה קוק בשו"ת "דעת-כהן" (סי' רב) הכריע כן להלכה, ומביא ראיה מלשון הירושלמי "ערב הוא לאדם שיהא נינוח אצל אבותיו", ומסיק שם להלכה שמהני מה שיקנו חלקת קבר למשפחה ויפנו המת מקברו לשם. והוא ממש כנדון דידן. ואף שבשו"ת "אגרות משה" הנ"ל לא הסכים למתירין, מכל מקום סיים שם שהרוצה לסמוך על ה"אור שמח", אין למחות בידו. ובקונטרס "אבן יעקב" (ב"ציץ אליעזר" כרך ד-ה סי' כח) האריך להביא פוסקים המתירין במקרה כזה, בניגוד לדעת ה"אגרות משה".
מכל הנ"ל עולה שאם יקנו בני משפחת המנוחה חלקת-קבר מיוחדת לבני משפחתם (ובכללם גם בעלה, אם עודנו חי, ואם כבר נפטר וקבור בבית-הקברות היהודי, הרי שהיתר הפינוי הוא עוד יותר בשופי, ואפילו שלא יהיו קברותיהם סמוכים זה לזה), הרי שיש להם ודאי על מה שיסמוכו לפנותה לשם. אם האשה שומרת שבת ותקבר בחלקת שומרי שבת, הרי גם זכינן למה שכתוב (שו"ע יורה דעה סי' שסב סעיף ה) שאין קוברין צדיק אצל רשע (ועיין שו"ת רמ"ע מפאנו סי' מד).
על פי פוסקים רבים גם קברי ילדים נחשבים לקבר אבות, אבל יש עדיפות לקנייה על-ידי הורים או בעל).
וצריך הרב להשגיח היטב שבני משפחתה יקנו את החלקה בקניין גמור, ורק אחר כך יפנוה לשם!
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.

יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.

ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".

אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?

ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר

אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.

ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.

ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.

אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?









