ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
נעסוק בשאלה אם שמן זית שנוצר בנס נחשב שמן זית או שמא הוא נחשב משהו אחר. בסוף השיעור ניגע אם הסוגיא של שמן נס קשורה לסוגיית בשר מתורבת. כלומר האם בשר מתורבת צריך להיות מבהמה כשרה ושחוטה, והאם בשר מתורבת נחשב מאכל בשרי או מאכל פרווה.
נקדים ונציין שהשאלה הנ"ל (איך הדליקו בשמן נס) אינה קשה לפי חלק מההסברים של הבית יוסף בביאור אופן הנס. נסביר:
זה לשון הבית יוסף (סימן תרע):
"ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות.
וי"ל שחילקו שמן שבפך לשמנה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס.
ועוד י"ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה הראשונה.
אי נמי שבליל ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה". עכ"ל הבית יוסף.
לפי התשובה הראשונה של הבית יוסף לא קשה הקושיא איך הדליקו בשמן נס, מכיון שהנס היה באיכות השמן ולא בכמות. יוצא שהדליקו בשמן זית ולא בשמן נס.
התשובה השלישית של הבית יוסף היא שבבוקר מצאו את הפח מלא בשמן. יש מקום להסתפק אם כוונת הבית יוסף שבאמת השמן נשרף, אך שוב נתמלא עד הבוקר בנס. או שמא כוונתו שאף פעם השמן לא נחסר. (ולפי זה אילו היו בודקים לפני הבוקר היו רואים שהנרות מלאים, אלא שבפועל לא בדקו עד הבוקר, או שבבוקר הנס היה בולט יותר מאשר בלילה).
המנחת אשר (חנוכה סי' א) הבין בפשטות כאפשרות השנייה. הרבי מלובביץ (אוצר ליקוטי שיחות חנוכה שיחה א) בתחילת דבריו בשיחה הבין שהשמן נשרף ושוב נתמלא. בהמשך דבריו חזר והסביר שהשמן אף פעם לא נשרף, כעין האש בסנה, שהאש בער והסנה איננו אוכל. לפי ביאור זה בדברי הבית יוסף לא קשה הקושייה איך הדליקו בשמן נס, כי הרי הם לא הדליקו בשמן נס אלא בשמן טבעי, והנס היה באיכות השמן כמו בתירוץ הראשון (עיין שם בשיחה שהרבי ביאר את עומק הנס והמשמעות בכך לעבודת ה').
אך לתירוץ השני של הבית יוסף אכן משמע שהשמן נשפך לנרות, ושוב שמן חדש נוצר, ומילא את הכד. ואם כן יש לשאול לתירוץ זה, איך הדליקו בשמן נס? והרי צריך להדליק בשמן זית.
מצינו כמה תירוצים לשאלה זאת:
המנחת אשר (מועדים, חנוכה סי' א) כתב שאכן אין בעיה להדליק בשמן נס. שמן שנוצר בנס אך דומה לחלוטין לשמן זית רגיל הרי שהוא שמן זית מבחינה הלכתית. וכתב שכך עולה מהסוגיא במנחות. זה לשון הסוגיא במנחות (סט:):
"בעי ר' זירא: חיטין שירדו בעבים, מהו? למאי? אי למנחות, אמאי לא? אלא לשתי הלחם מאי? ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא? ומי איכא כי האי גוונא? אין, כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי".
ופירשו שם התוספות (ד"ה חיטין): "אלא נראה לי דעל ידי נס ירדו בעבים כי הנהו אטמהתא דפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט:)".
הרי לנו מדברי התוספות, שחיטים שירדו בנס נחשבים חיטים, וכל השאלה של הגמרא היא אם הם נקראו ממושבותיכם או לא.
אך יש לדון בתירוץ זה. רש"י הסביר אחרת מתוספות שם. ז"ל רש"י: "שירדו בעבים - עם המטר כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מליאה חטין".
יתכן שרש"י בכוונה לא הסביר כתוספות משום שלדעת רש"י חיטים שירדו מהשמיים אינם נחשבים לחיטים כלל. כך כתבו מרן הראי"ה קוק (אגרות הראי"ה ח"ג תשצז), והגרי"ש אלישיב (הערות למסכת שבת כא:).
הערה נוספת, שגם בדעת התוספות יש לומר ששמן נס, אף שנחשב שמן, מכל מקום אינו נחשב שמן זית, וכמו שחיטים שירדו בעבים אף שנחשבים חטים אינם נחשבים ממושבותיכם. כך הבין החידושי הרי"מ (הובא בכלי חמדה ויקהל אות ה).
אמנם לכאורה יותר מסתבר שאם השמן נחשב שמן אזי הוא גם נחשב שמן זית. קשה לחלק כדברי חידושי הרי"מ שהשמן נקרא שמן אך לא שמן זית. אין זה דומה למושבותיכם שאינו תכונה מסוימת של פרי, אלא מקום גידולו שיש בו קדושה מיוחדת. (אגב, לגבי השאלה אם ניתן להדליק במנורה בשאר שמנים כאשר אין שמן זית עיין אגרות הראי"ה שם, ובמה שכתב לו הכלי חמדה ומובא בטוב ראי שבת כא:).
חידושי הרי"מ תירץ: "בנס חנוכה על כרחך היה רק ברכה ולא נס, ואם כן אותו השמן זית נתווסף ונעשה הרבה, עכ"פ כיון דבא מכח שמן זית המיעוט, הכל הוא שמן זית, וכשר למנורה".
כלומר, מכיון שהשמן נס לא נברא יש מאין אלא היה מעט והתרבה, הרי שהשמן נחשב שמן זית, ואינו נחשב שמן נס. כדבריו כתב באגרות הראיה (שם).
וצע"ק, שסוף סוף מדובר על שמן שנוצר בנס.
עוד כתב המנחת אשר (שם): "אך באמת תמה אני על קושיות מעין אלה, והלא הנס נעשה בשמן שבמנורת המאור, הרי שמן השמים נקבע ומפי הגבורה שידליקו בשמן זה ומה יש לדון אחר מדותיו של הקב"ה, אלא פשוט שאין כ"ז אלא בדרך דרוש, וכמ"ש דרוש וקבל שכר." עכ"ל המנחת אשר.
אך לענ"ד צ"ע, שאף אם רואים שה' עושה נס אין זה מתיר את האסור, או משנה את דיני וקצת ראיה לדבר בתענית (כד.): "אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".
עוד לגבי דין שמן שנברא בנס, ראה רד"ק מלכים ב (ד ז) בשם התוספתא לגבי השמן נס שעשה אלישע שהיה פטור ממעשרות.
האם יש ללמוד משמן נס לדין בשר מתורבת?
הג"ר יעקב אריאל והגר"א וייס כתבו שיש להוכיח משמן נס לדין בשר מתורבת, שיש להחמיר בשמן מתורבת שדינו כבשר היסודי שממנו התפתח לכל דבר, והבשר נחשב כמאכל בשרי, והוא צריך להיות מבהמה כשרה ושחוטה.
ז"ל הגר"י אריאל (תחומין לו):
"אך באמת יש להתיחס להשוואה זו בין מלאכותיות לניסיות מנקודת מבט אחרת. הכלי-חמדה העיר מהתוספתא, שהביא הרד"ק, על נס חנוכה, הרי שמן של נס אינו שמן זית, והתורה אמרה במפורש "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". וא"כ כיצד הדליקו את המנורה בשמן שאינו שמן זית? וכתב דבר מסתבר, שיש לחלק בין שמן שכולו נוצר ע"י נס, לבין שמן שהתרבה מיניה וביה. שמן שנתרבה מיניה וביה דינו כמו השמן המקורי. השמן המקורי שנותר באסוך של האלמנה היה כבר מעושר, לכן כל השמן שנוצר ממנו היה פטור ממעשרות. וה"ה נס פך השמן בחנוכה. השמן שהיה חתום בחותמו של הכה"ג היה שמן זית ולכן כל השמן שהתרבה ממנו היה אף הוא שמן זית. ולענייננו, הבשר המתורבת נוצר כולו מן התאים הראשוניים שהיו בשר מן החי, ע"י תהליך הזהה לטבע. המדענים למדו לחקות את דרך התרבות התאים, הנעשית באופן טבעי ע"י התחלקות תאים ובנייתם ע"פ הצופן הגנטי הטמון בגרעין התא. הלכך כל הבשר שנוצר מהם אף הוא אסור באיסורא במה"ח".. עכ"ל הגר"י אריאל.
וז"ל הגר"א וייס:
"לענ"ד ברור ופשוט דכל שדומה לבשר בצביונו ורקמתו וטבעו בשר הוא ואין כלל נפ"מ כיצד בא לעולם. ואין זה דומה כלל למאכל היתר שטעמו כטעם איסור, וכמו חצילים בטעם כבד או חלב שקדים וכמו שמצוי היום בתעשיית המזון שיש חומרי טעם מלאכותיים, דכל אלה היתר המה ולא איסור, משא"כ בבשר זה שבכל בדיקה מעבדתית יוכח שמדובר בבשר ממש.
וראיה לזה מהמבואר במס' מנחות (ס"ט ע"ב)...
וע"כ כנ"ל דכל דהוי בשר בטבעו וצביונו בשר הוא.
וכיוצא בדבר נראה בנס חנוכה, דכבר הביאו בשם האחרונים מה שהקשו איך יצאו ידי חובת מנורת המאור שבמקדש בשמן של נס והלא בעינן שמן זית ושמן זה לא מן הזיתים יצא. ופלפלו בזה לפי התירוצים השונים של גדולי הדורות הבית יוסף והפרי חדש בביאור עצם הנס של ריבוי השמן, ואכמ"ל.
אך פשטות הדברים דאין בזה קושיא כלל דשמן זית שנברא ע"י נס שמן זית הוא לכל דבר ולעולם אין הגדרת החפצא תלויה בסיבת היותו, אלא בצביונו ומהותו, אם השמן בצביונו בדמותו ובטעמו שמן זית הוא כשר הוא למנורה. (ועיין בזה במנחת אשר מועדים ח"ב סימן א')".
הרי שהגר"י אריאל והגר"א וייס למדו משמן נס בחנוכה לאסור בשר מתורבת שלא הגיע מבשר בהמה כשרה ושחוטה, ושהבשר נחשב בשרי.
הגר"י אריאל למד מהכלי חמדה שאם המאכל התרבה מיניה וביה אזי זה נחשב כמו המין המקורי. והגר"א וייס למד שאם המאכל הוא בצורתו ובתבניתו של המאכל הבסיסי, הרי שזה נחשב אותו המין מבחינה הלכתית.
אך לענ"ד נראה שאין אפשרות לדמות ממש, ומסתבר שדבריהם נאמרו כתוספת חיזוק לשיטתם. משום שיש לחלק בין שמן נס לבשר מתורבת שנתרבה באופן טבעי. ונראה שיש לחלק לקולא ולחומרא לכל כיוון.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.


















