ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
ערב שבת קודש
פרשת כי תשא ויקהל פקודי
עלון מס' 11 (שנה שלושים ותשע) (1378)
י"ד באדר ה'תשפ"ה (14.03.2025)
מועדי השבת כי תשא
ענג שבת (306)
רבנים שונים
282 - עונג שבת פרשות כי תשא-ויקהל-פקודי
283 - עונג שבת פרשות ויקרא-צו-פסח
284 - עונג שבת פרשות שמיני-תזריע-מצורע
טען עוד
י-ם 17.11– 18.24
ת"א 17.26 – 18.26
חיפה 17.17 – 18.25
ב"ש 17.28 – 18.26
אילת 17.21 – 18.24
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת כי תשא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.21 – 4.12
זמן הנחת תפילין 5.01 – 4.54
הנץ החמה (מישור) 5.51 – 5.44
הנץ החמה (הנראה) 5.56 – 5.48
ס"ז ק"ש מג"א 8.05 – 8.00
ס"ז ק"ש הגר"א 8.49 – 8.44
חצות היום 11.50 – 11.48
מנחה גדולה 12.20 – 12.19
שקיעת החמה 17.49 – 17.53
צאת הכוכבים ב' 18.39 – 18.43
דף יומי: סנהדרין פח - צד
מועדי השבת ויקהל
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.16– 18.29
ת"א 17.31 – 18.31
חיפה 17.22 – 18.30
ב"ש 17.33 – 18.31
אילת 17.26 – 18.29
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ויקהל – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.11 – 4.03
זמן הנחת תפילין 4.52 – 4.45
הנץ החמה (מישור) 5.42 – 5.35
הנץ החמה (הנראה) 5.47 – 5.39
ס"ז ק"ש מג"א 7.59 – 7.54
ס"ז ק"ש הגר"א 8.43 – 8.39
חצות היום 11.48 – 11.46
מנחה גדולה 12.19 – 12.17
שקיעת החמה 17.53 – 17.58
צאת הכוכבים ב' 18.43 – 18.48
דף יומי: סנהדרין צה - קא
ביום שישי כח באדר שעון קיץ, צריך להסיף שעה לזמנים
מועדי השבת פקודי
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.20– 19.34
ת"א 18.36 – 19.36
חיפה 18.27 – 19.35
ב"ש 18.38 – 19.36
אילת 18.31 – 19.34
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת פקודי – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.01 – 4.53
זמן הנחת תפילין 5.43 – 5.36
הנץ החמה (מישור) 6.33 – 6.26
הנץ החמה (הנראה) 6.37 – 6.30
ס"ז ק"ש מג"א 8.53 – 8.48
ס"ז ק"ש הגר"א 9.38 – 9.33
חצות היום 12.46 – 12.44
מנחה גדולה 13.17 – 13.16
שקיעת החמה 18.58 – 19.02
צאת הכוכבים ב' 19.48 – 19.52
דף יומי: סנהדרין קב - קח
לעילוי נשמת דר' אריה בן יוסף ורעייתו גב' ג'ינה בת שמעון, גולדשמיד. יהי זכרם ברוך!
רוחניות ועבודת ה' במשכן
נפגשתי לפני זמן מה, עם איש חינוך מעניין, מהמגזר הערבי. כשהתגלגלה השיחה, הוא אמר לי, שהוא היה רוצה שחיי הרוח יהיו נוכחים יותר בחייו. כשניסיתי להבין יותר מה זה חיי רוח עבורו הוא אמר לי, שהוא זקוק לזמן להתבוננות פנימית אמיתית, בתוך מירוץ החיים, הוא העמיק בהסבר מקסים וחי של ההתבוננות הזו ושל ההעמקה הפנימית שהוא היה רוצה שתקרה. למרות זאת, ככל שהתקדמה השיחה הבנתי שאנחנו מפרשים את המושג "רוחני" באופן שונה מאד. אני בהחלט חושב שהדברים שעליהם הוא דיבר הם משמעותיים וחשובים אך בכל זאת, את המושג חיי רוח אני מפרש כפונה לכיוון אחר. בעיני, רוחניות שמתמצה ב"אני הפנימי" איננה הרוחניות שאליה מכוונת התורה. כמובן שמדובר בנושא רחב ועדין מכדי לפרוש אותו בצורה משמעותית בדברים קצרים אלו אך קריאה בפרשיות ויקהל-פקודי יכולה להצביע על הבדל מהותי אחד.
בפרשת ויקהל מופיע בצלאל בן אורי כאחראי על בניית המשכן. הוא בוודאי נעזר בעושי המלאכה אולם עיקר העשיה קרויה על שמו. אמנם בשלבים מסויימים של המשכן כתוב " ויעשו " אולם ככל שמתקדמים לכלי המשכן המרכזיים הביטוי החוזר פעם אחר פעם הוא " ויעש". בצלאל הוא העושה –"וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן, וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה" ועוד ועוד.
לאחר שבצלאל מסיים את מלאכת הוא המשכן, הוא מציג אותו בפני משה רבנו, ומשה מקים את המשכן, גם כאן, חוזרים פעלי היחיד פעם אחר פעם – "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת"...
עבודת ה' בפרשיות אלו נראית כעבודת ה' של יחידים נבחרים. יתכן, שישנם יחידים ומיוחדים שעליהם מוטלת המשימה אולם בניגוד גמור להבנה שהם המרכז מגיעים הפסוקים ש"עוטפים" את הפרשה בתחילתה ובסופה. פסוקים אלו מדברים דווקא על הכלל כולו. הפסוקים מדגישים את המילה "כל" - כמתארת את הכלל כולו, פעם אחר פעם, בצורה בולטת מאד. כך פותחת הפרשה וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ...וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר...
התורה מלמדת אותנו שהיחידים אינם פועלים מכח עצמם ועבור עצמם. עבודתם היא כשליחי ציבור ואל עבודת הציבור הם מכוונים את עצמם. סיום הפרשיות קיצוני אפילו יותר. משה מסיים, את כל עבודת בניית המשכן אבל דווקא אז מופיע פסוק מפתיע: " וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:"
משה, אמנם בונה את המשכן, אבל אפילו הוא, גדול הנביאים לא יכול להכנס אל המשכן כיון ששורה בו השכינה. התורה מדגישה, שמשה רבנו הוא המקים של המשכן אבל המשכן איננו עבורו, ומדגישה עבור מי כן נבנה המשכן, בפסוק האחרון של ספר שמות: "כִּי֩ עֲנַ֨ן ה' עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם:"
בניית המשכן הינה עבור השראת שכינה. השראת שכינה זו היא עבור "כל בית ישראל". המשכן איננו מקום מפגש עם יחידים, גדולים ומשמעותיים ככל שיהיו. המשכן הוא מקום מפגש של הקב"ה עם כלל ישראל. הקשר הרוחני של אדם מישראל עם הקב"ה, לא מתחיל ממנו ולא מסתיים בו – הוא מתחיל כחלק מהכלל ושם הוא גם מסתיים. באמצע הדרך, יתכן מאד שאדם יעבוד עבודה פרטית מיוחדת אולם הוא ידע תמיד, שעבודה זו איננה עבורו בלבד, אלא עבור כל ישראל.
כשאדם רוצה להיות רוחני יותר הוא עלול לפול למלכודת. המלכודת היא שהוא יהיה מרוכז מדי בעצמו. הוא עלול לשכוח הן את מי שמסביבו והן את הקב"ה. בסופו של דבר הוא יהפוך מאישיות גשמית פרטית לאישיות רוחנית פרטית (במילים עדינות). התורה מכוונת אותנו לחרוג מהמסגרות הפרטיות שלנו ולברר את מטרת האדם בעולמו מתוך הקשבה לקול ה' בעולם, גם כאשר (בשלב ראשון) קול זה איננו הקול הפנימי שלנו. התורה גם מכוונת לשמוע את קולות הציבור, את קולות הכלל ולשלב את הקול הפרטי של האדם בהרמוניה עם הקול הרוחני הכללי, של קשר של עם שלם עם הקב"ה.
הרב מתן שניוייס, רב טירת צבי
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אבינו יום טוב ליפא ב"ר יהודה גרוסמן ז"ל, נפטר ב-י"ד באדר ב'. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אימי מרת שרה בת ר' יוסף אריה הכהן ירבלום ז"ל, נפטרה ב-י"ח באדר ב' תשל"ח. יהיה זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' ישראל איסר מר ז"ל, נפטר ב- כ' באדר תשמ"ז. יהיה זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת כי תשא – פורים משולש
קריאת מגילת אסתר בפרזין ובמוקפין ביום חמישי בערב וביום שישי בבקר.
בערי הפרזות : מוציאים ספר תורה אחד וקוראים פרשת כי תשא.
ההפטרה בפרזין: "ויהי ימים רבים" (מלכים א' יח, א). יש קהילות המתחילות ב-"וישלח אחאב" (מלכים א' כ, ב).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות. במנחה: אין אומרים "צדקתך".
שבת פורים בירושלים ובערים המוקפות פרשת כי תשא - שושן פורים
בירושלים, כבערים מוקפות חומה מימי יהושע, נחוג פורים ב-ט"ו באדר הוא שושן פורים של הפרזים. השנה שושן פורים חל בשבת, ובירושלים הוא משולש דהיינו נחוג שלשה ימים: א. בחמישי בערב ושישי : לא אומרים על הניסים (אם אמר לא חוזר) ולא קוראים בתורה. קוראים המגילה עם ברכותיה ומצוות מתנות לאביונים, ומרבים קצת בסעודה, קודם חצות היום משום כבוד השבת.
ב. שבת : אומרים בירושלים על הניסים . מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא. מניחים הספר השני על הבימה, אומרים חצי קדיש וגוללים.
בספר השני מפטיר בפרשת בשלח (יז, ח): "ויבוא עמלק".
ההפטרה: הספרדים: "ויאמר שמואל אל שאול" (שמואל א' טו, א). האשכנזים מתחילים מפסוק ב': "כה אמר ה' צבאות". (אע"פ שקראוה בפרשת זכור)
ג. יום ראשון : שמחת פורים במוקפין - אין אומרים על הניסים, אין אומרים תחנון ואין אומרים "למנצח" לפני ובא לציון. אוכלים סעודת פורים, ושולחין מנות. (מתנות לאביונים נתנו ביום שישי).
שבת ויקהל פרשת פרה
מוציאים שני ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת השבוע, בספר השני קוראים למפטיר בפרשת חקת (במדבר יט, א-כב).
ההפטרה: "ויהי דבר ה' אלי" (יחזקאל לו, טז).
במנחה: אומרים 'צדקתך'.
שבת פרה זמנה - השבת שלפני שבת פרשת החודש.
חיובה - יש מן הראשונים האומרים שקריאת פרשת פרה היא מן התורה. תוספות ר"י החסיד לברכות יג א.; תוספות הרא"ש שם; ריטב"א מגילה יז ב. אך מנגד יש החולקים בטענה שאין שום רמז בתורה על כך. מגן אברהם תרפה; פרי חדש קמו; ביאור הגר"א תרפה.
שבעת ימי המילואים: חכמים אומרים, שימי המילואים התחילו בכ"ג באדר ונסתיימו בראש חודש ניסן. במשך שבעת ימי המילואים הקים כל יום משה את המשכן ופרקו. ואילו ביום השמיני הקימו ולא פרקו. בימי הכנה אלו הכין משה את אהרן ובניו לקראת תפקידם ככהנים. שמענו שיש קהילות חסידים הנוהגים שאין לומר תחנון בימים אלה.
יום חמישי כ"ז באדר: אומרים במנחה יום כיפור קטן ותחנון
שבת פקודי פרשת החודש
מוציאים שני ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת השבוע, בספר השני קוראים למפטיר בפרשת בא "ויאמר ... החדש הזה עד "תאכלו מצות" (שמות יב א-כ).
ההפטרה: יחזקאל מה, מו: האשכנזים מתחילים: "כל עם הארץ" (מה, טז), ומסיימים (מו, יח): "לא יפוצו עמי איש מאחזתו". הספרדים מתחילים (מפסוק יח): "כה אמר ה' בראשון", ומסיימים (מו, טו): "עולת תמיד".
הפטרת החודש – חודש ניסן ראש החודשים, המועד שמנבא הנביא בו ייחנך המקדש, הבית השלישי, לנצח נצחים.
מברכים החודש: ניסן
המולד: ליום שבת קודש שעה 7, 46 דקות ו-1 חלקים.
ראש חודש ניסן ביום הראשון הבא עלינו לטובה.
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה: אין אומרים "צדקתך".
מוצש"ק ראש חודש
ערב ראש חודש יחול בשבת. נשאלת השאלה, מה הדין אם התחיל לאכול סעודה שלישית והגיע לילה ויצאה שבת - האם יאמר 'רצה', או 'יעלה ויבא' מכיון שאכל בשבת שהוא ר"ח? יש מי שאומר שיזכיר רק שבת. ויש מי שאומר שיזכיר רק ר"ח, ולדעת הט"ז יזכיר גם שבת וגם ר"ח, כי אחרת זה תרתי דסתרי, וז"ל (בסי' קפ"ח ס"ק ז:( "אם חל ר"ח או יו"ט במוצאי שבת מזכיר שניהם, וכ"ש אם היה ר"ח או יו"ט בשבת ונמשך תוך הלילה דמזכיר שניהם ובזה ניחא הכל בס"ד כנלע"ד", עכ"ל.
ועל כן כדי שלא יכנס למחלוקות התלויות באשלי רברבי (אילנות גבוהים), טוב שיסיים סעודתו לפני שקיעה ויאמר 'רצה' ו'יעלה ויבא' בברכת המזון, ואחרי כן יאמר דברי תורה וישיר זמירות שבת, ובזה יוצא יד"ח אליבא דכו"ע. ואם לא עשה כן הולכים אחר תחילת הסעודה, וז"ל מרן בשו"ע (או"ח סי' קפ"ח סעיף י'): "היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וה"ה לר"ח פורים וחנוכה" (עיין לכה"ח שם ס"ק מ"ג).
כתב הבא"ח (ש"ר חוקת כב) :"היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה ואע"ג די"א בתר השתא אזלינן לא קי"ל הכי, וכן המנהג פשוט להזכיר של שבת, ומיהו ידלג תיבת הזה (היינו ב'רצה' לא יאמר 'יום השבת הזה'), ואם טעה ולא הזכיר אינו חוזר, וה"ה ליו"ט דאזלינן נמי בתר התחלת הסעודה, אבל בר"ח וחנוכה אע"ג דגם בזה איכא פלוגתא מורינן בהם דלא יזכיר, ואם התפלל ערבית באמצע הסעודה אפילו בשבת אינו מזכיר. והא דאמרינן בשל שבת דאם נמשכה סעודה מזכיר, מ"מ אם נתעכל המזון שאכל בשבת אינו מזכיר. ואם נזדמן ר"ח במוצאי שבת אינו מזכיר אלא של שבת דהוי תרתי דסתרי, ובברכה אחרונה שמברך על כוס של בהמ"ז אינו מזכיר של שבת, וכן אם בבית החתן נמשכה הסעודה עד ליל שמיני אינו מברך שבעה ברכות על הכוס של בהמ"ז וכנז' בחס"ל סי' קפ"ט אות ז".
3 דעות - הב"ח: רק רצה. מגן אברהם: רק יעלה ויבוא הט"ז: רצה ו-יעלה ויבוא. לכן כדאי להזהר ולא לאכול פת בהמשך הסעודה בלילה.
בערבית: אתה חוננתנו, יעלה ויבוא, ויהי נועם... ואתה קדוש.
יום ראשון – ראש חודש.
בשחרית: בברכות, אחר פרשת התמיד אומרים "ובראשי חדשיכם". בשמונה עשרה - "יעלה ויבא". חצי הלל. קוראים בתורה בפרשת פנחס ל-4 קרואים. שיר של יום, ברכי נפשי ומוסף של ראש חודש.
זמן קידוש לבנה: מליל רביעי ד' בחודש עד ליל שישי י"ג בניסן.
דיני חודש ניסן
חודש ניסן הוא חודש שרובו קודש, על כן נוהגים קדושה בכל החודש. באחד בניסן הוקם המשכן ובשנים עשר הימים הראשונים הקריבו שנים עשר נשיאי השבטים את קרבנותיהם, כל אחד ביומו, כמפורש בסוף פרשת נשא. אותו יום שכל אחד מנשיאי השבטים הקריב את קורבנו, עשה אותו יום טוב. הרי לפנינו שנים עשר ימים של יום טוב. ערב פסח, שבו הקריבו את קרבן הפסח, אף הוא יום טוב, ושבעת ימי הפסח ואסרו חג של פסח – נמצא כי רוב ימי החודש הם בקדושה, על כן נוהגים בכל החודש קודש.
על כן אין מתענים בחודש ניסן, חוץ מתענית בכורות בערב פסח, תענית של חתן וכלה ביום חופתם ותענית חלום. עוד יש בהם שלוש תעניות צדיקים כמפורש בשולחן ערוך (סי' תקפא, אורח חיים סימן תקפ): א' בניסן - שמתו בו נדב ואביהוא (לכן אף חתן וכלה מתענים כשיום חופתם אפילו בראש חודש ניסן, שלא כבראשי חודשים אחרים), י' בו – שמתה מרים אחות משה ואהרן וכ"ו בניסן – שמת בו יהושע בן נון.
"אין אומרים תחנון בכל חודש ניסן. האשכנזים אומרים אל ארך אפיים בהוצאת ספר תורה ולמנצח (בין אשרי ל-ובא לציון). בעדות המזרח אין אומרים אותם בכל יום שאין אומרים בו תחנון.
אין אומרים 'צדקתך' בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו..." (שולחן ערוך תכ"ט, ב'). בני ספרד לא יתוודו כל החודש בקריאת שמע שעל המיטה (שו"ע תכב, ב). הם גם לא אומרים מזמור... יענך, ולא 'תפילה לדוד'. מזמור לתודה אומרים אפילו בחול המועד פסח (חזון עובדיה ב, ה).
הנשיאים: החל מראש חודש, שבו הוקם המשכן (שמות מ, יז), התחילו נשיאי שבטי ישראל להקריב קרבנות במשך 12 יום, נשיא ליום. על כן מתחילים לומר מר"ח ניסן: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", המקריב הראשון, וכן הלאה, בפרשת "נשא" (במדבר ז), וביום י"ג בניסן מסיים בפרשת בהעלותך מתחילת הפרשה עד "כן עשה את המנורה". ובקהילות החסידים אף נוהגים לקרוא אותם בספר תורה.
נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן עד לליל הסדר, ובודאי יש להקפיד מזמן בדיקת חמץ.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
כיצד יש להכין מיץ פטל בשבת?
על מנת להשיב על שאלה זו, יש לברר האם קיים איסור צביעה במאכלים או במשקאות.
בגמרא (שבת עה, א) נאמר: "שוחט משום מאי חייב? רב אמר: משום צובע, ושמואל אמר: משום נטילת נשמה". רב מסביר כי הסוחרים מעוניינים שהעור והבשר ייצבעו באופן שייראה טרי לעיני הקונים, שכן הדם לאחר זמן מתחמצן והופך חום. מכאן עולה לכאורה שקיים איסור צביעה גם במאכלים.
עם זאת, הגמרא במסכת שבת (קלט,ב) מתירה להניח ביצה במסננת של חרדל, אף שהחלמון נשאר למעלה וצובע את החרדל, משום ש"אין עושין אותה אלא לגוון". מכאן למדנו שאין איסור צביעה באוכלין.
השלחן ערוך (או"ח שכ,יט) פסק על פי בעל היראים (ס' רעד) ושיבולי הלקט (ס' פ"ו) שאין צביעה באוכלים. ולכן "ליתן כרכום בתבשיל, מותר ואין לחוש לו משום צובע, דאין צביעה באוכלין". האחרונים הקשו כיצד ליישב היתר זה עם האיסור לשחוט משום צובע, והציעו מספר הסברים: (א) איסור צביעה חל רק על צביעת העור, שאינו מיועד לאכילה, ולא על הבשר עצמו (ביאור הלכה), (ב) הדם עצמו אסור באכילה, בשונה משאר מאכלים המשמשים להוספת צבע המותרים באכילה (אבני נזר), (ג) השוחט מעוניין שהצבע יישמר עד למכירת הבשר, ולכן הדבר נחשב לצביעה (נשמת אדם).
הפוסקים הסיקו מההיתר לצבוע חרדל בחלמון, שמותר להוסיף תבלינים גם אם כל מטרתם היא הענקת צבע, כמו בכרכום (פרי מגדים סקכ"ה) אולם בנשמת אדם כתב להימנע מכך (משנ"ב שם נ"ו) וכן גם פסק בשמירת שבת כהלכתה.
האם יש איסור צביעה במשקאות?
לכאורה, אין הבדל בין מאכלים למשקאות, אולם הרמ"א מביא בשם אביו ששמע מפי ר' אברהם מינץ שאין "ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע", הרמ"א עצמו דחה זאת, שכן היראים פסק שאין צביעה באוכלין (דרכי משה שכ,ב), המשנה ברורה פסק כדעת המקילין: "וכן מותר ליתן יין אדום בתוך יין לבן ואף על פי שמתאדם" (סקנ"ו).
מאידך, בספר גינת ורדים הציג גישה מחמירה ואסר. הבן איש חי הסכים עמו והסביר שכן דרך יצירת צבעים היא על ידי השריית תמצית צבע בתוך צלוחית עם מים ולכן זה דומה יותר למלאכת צביעה (רב פעלים ח"ג, או"ח סי' י"א). המשנה ברורה עצמו הקל בזה ואף התיר הכנת תה בשבת על ידי הכנסת תמצית התה למים "ולצביעה אין לחוש, דאין צביעה באכלין" (שער הציון שי"ח סקס"ד). עם זאת, הוא ציין שניתן להקל גם לדעת המחמירים על ידי שינוי סדר ההכנה, תחילה יש לשפוך את תמצית התה ורק לאחר מכן לערות עליה מים חמים, ("טוב יותר שיערה המים לתוך העסענס, לצאת בזה גם דעת החוששים לצביעה") (שם ס"ק ס"ה).
גם אחרוני פוסקנו נחלקו בזה. הרב עובדיה (יבי"א ח"ב או"ח ס' כ) כתב שאין להחמיר כלל, שכן קיים חשש גדול יותר לעבור על איסור בישול אם יערו מכלי ראשון על תמצית התה, "ועל כן אין להחמיר בזה כלל". לעומתו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יא אות לט) המליץ להחמיר לכתחילה: "טוב - לכתחילה - להכניס תחילה לכוס את החומר הצובע, כגון תמצית תה או את היין האדום או את מיץ הפטל, ולמזוג את המים רק אחר כך" (פרק יא אות לט))
לסיכום, במאכלים - אין צביעה. במשקאות – יש מחלוקת. יש מקילים לחלוטין, אך המחמירים מציעים להניח תחילה את התמצית הצובעת ורק לאחר מכן לשפוך את המים.
הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
יחסי כהן ושופט במערכת המשפט: בין הוראה לשפיטה
לאחר שסקרנו את תפקידי השופט, המלך והכהן במסגרת מודל ההנהגה המקראי, יש לשים לב כי מערכת המשפט המקראית מציגה שילוב בין תפקידי הכהן והשופט, שיתוף פעולה המתבטא במיוחד בהרכב בית הדין הגדול. ביטוי מיוחד לזיקה בין הכהונה למשפט נמצא בברכת משה לשבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" (דברים ל"ג:י). פסוק זה מציג את הכהנים כאחראים הן על הוראת המשפט והן על עבודת המקדש, ומהווה בסיס להבנת תפקידם הכפול.
ביטוי ייחודי לספר דברים - "הכהנים הלוים" - מופיע בהקשר של בית הדין הגדול: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים י"ז:ט). פרשני המקרא התחבטו בהבנת מעמדם המדויק של "הכהנים הלוים" ובאופן שיתוף הפעולה בינם לבין השופטים. המלבי"ם סבר כי קיימת מצווה "שימצאו בין הסנהדרין כהנים ולוים שהם נקבעו בעצם להורות וללמד." לשיטתו, הכהנים ממלאים תפקיד מרכזי בהוראת התורה, ולכן ראוי שיכהנו כשופטים בכירים בבית הדין הגדול. עם זאת, הוא מדגיש כי נוכחות הכהנים "אינו מעכב בדיעבד," והפסוק ניתן להתפרש גם כמאפשר איוש התפקיד בשופט בלבד. כפי שהרמב"ם פסק בהלכות סנהדרין (ב:ב), "ומצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים, ואם לא מצאו אפילו היו כולם ישראלים הרי זה מותר."
רד"צ הופמן מאיר את מהות תפקיד בית הדין הגדול, שהיה בעל "סמכויות שלטוניות וחקיקתיות" נרחבות. הוא מסביר שמעמד השופט בישראל "לא הצטמצם בשיפוט גרידא (כמו אצל השופטים המודרניים)," אלא כלל סמכויות רחבות יותר, עד כדי "סמכות מלכותית כמעט" בתקופת השופטים. הופעת שני הגורמים - הכהנים והשופט - במבנה בית הדין הגדול מרמזת על חלוקה פונקציונלית מהותית. למעשה, ניתן לראות בחלוקה בין "הכהנים הלוים" ל"שופט" ביטוי להפרדה בין שתי פונקציות יסודיות: הכהנים, כנושאי המסורת הדתית והתורנית, היו אמונים בעיקר על "הוראה" וחקיקה, בעוד השופטים התמקדו ביישום המשפט בסכסוכים קונקרטיים. כפי שהרמב"ם הסביר בהתחלת הלכות ממרים, "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל." סמכות בית הדין הגדול כל כך רחב, "וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה, או לעבור על מצות לא תעשה, כדי להחזיר רבים לדת, או להציל רבים מישראל מלהיכשל בדברים אחרים, עושין לפי מה שהשעה צריכה." (רמב"ם ממרים ב':ד')
מדוע ניתן לכהנים מעמד מיוחד במערכת המשפט? רד"צ הופמן מציע שני הסברים: הסבר פרקטי - הכהנים היו "פטורים מדאגת פרנסה" בזכות עבודתם במקדש ומתנות הכהונה, ולכן יכלו להתמסר ללימוד התורה והמשפט. לצד זאת, הוא מציע הסבר מהותי - הכהנים, בהיותם "שלוחי דרחמנא" ומשרתי בית המקדש, מייצגים סמכות אלוהית. "אישיותו של כהן מסוגלת ביותר להבליט בעיני העם, שדברי בית הדין הגדול הם אלהיי'ם," ובכך מעניקה למערכת המשפט גושפנקא דתית. הנצי"ב פירש את "הכהנים הלוים" כמתייחס ל"חכמים" באופן כללי, ובכך הדגיש את הידע והחכמה כמקור הסמכות, יותר מאשר את השיוך השבטי. גישה זו פותחת פתח לראייה רחבה יותר של מערכת המשפט, המבוססת על כישורים מהותיים ולא על ייחוס משפחתי.
שד"ל מציע תפיסה גמישה במיוחד של מערכת המשפט. לשיטתו, התורה אינה קובעת מבנה קשיח לבית הדין הגדול, אלא "הניחה הבחירה ביד האומה לפי צורך הדורות." בין אם מדובר בבית דין של כהנים או בשופט יחיד שאינו כהן, העיקרון המנחה הוא "לשמוע דברי מי שהאומה נתנה השלטון בידו." גישתו של שד"ל מייצגת תפיסה המכירה בכך שצרכי העם ונסיבות התקופה עשויים להכתיב שינויים במבנה השלטוני, וכי התורה מאפשרת גמישות זו.
דיני פלסטר בשבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
השלמת התמונה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
עשרת המכות סוללות דרך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
