ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
ערב שבת קודש
פרשת שלח - קרח
עלון מס' 17 (שנה שלושים ותשע) (1384)
כ"ד בסיון ה'תשפ"ה (20.06.2025)
מועדי השבת שלח
ענג שבת (306)
רבנים שונים
293 - עונג שבת פרשות נשא-בהעלותך
294 - עונג שבת פרשות שלח-קורח
295 - עונג שבת פרשות חוקת-בלק
טען עוד
י-ם 19.12 – 20.30
ת"א 19.28 – 20.33
חיפה 19.21 – 20.35
ב"ש 19.28 – 20.31
אילת 19.21 – 20.29
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת שלח – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 3.42 – 3.44
זמן הנחת תפילין 4.46 – 4.47
הנץ החמה (מישור) 5.36 – 5.37
הנץ החמה (הנראה) 5.39 – 5.41
ס"ז ק"ש מג"א 8.12 – 8.14
ס"ז ק"ש הגר"א 9.08 – 9.09
חצות היום 12.43 – 12.44
מנחה גדולה 13.19 – 13.20
שקיעת החמה 19.50 – 19.51
צאת הכוכבים ב' 20.40 – 20.41
דף יומי: עבודה זרה ג - ט
מועדי השבת קרח
ער"ש מוצ"ש
י-ם 19.13 – 20.31
ת"א 19.29 – 20.34
חיפה 19.22 – 20.35
ב"ש 19.29 – 20.32
אילת 19.22 – 20.30
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת קרח – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 3.45 – 3.48
זמן הנחת תפילין 4.48 – 4.50
הנץ החמה (מישור) 5.38 – 5.40
הנץ החמה (הנראה) 5.42 – 5.44
ס"ז ק"ש מג"א 8.14 – 8.16
ס"ז ק"ש הגר"א 9.09 – 9.11
חצות היום 12.44 – 12.46
מנחה גדולה 13.20 – 13.21
שקיעת החמה 19.51 – 19.50
צאת הכוכבים ב' 20.41 – 20.40
דף יומי: עבודה זרה י - טז
לעילוי נשמת אספירנס דורף ז"ל. יהי זכרה ברוך!
גורל היחיד וגורל העם בל ינתק
בפרשת שלח אנו מצווים במצוות הפרשת חלה:
"רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם". (במדבר ט"ו, כ-כא).
ראשית העיסה מושווית לתרומת גורן, תרומה מהיבול.
רש"ר הירש מתייחס אל היחס בין ההפרשה מהיבול בשדה להפרשת מהעיסה הנעשית בבית. כשם שיש לנו תרומות ומעשרות מהיבול בשדה, כך יש לנו הפרשת חלה מהפעולות הנעשות בבית.
תרומת הגורן מבטאת את הכרת האדם בברכת ה' ביבול השדה. כשאיש או אישה מכינים את העיסה, תחילתו של המזון הבסיסי – הלחם, הם רואים את השגחת ה' על כל אחד מבני הבית ומבטאים זאת בהפרשת החלה.
החלה מבטאת את הברכה הביתית והמשפחתית. חיוב חלה כשיעור עומר המן שניתן במדבר, מבטאת את המשכת ההשגחה הפרטית במדבר, גם בחיי האדם בארץ ישראל.
בפתיחת הפרשה תולה הכתוב את חיוב חלה, בביאה אל הארץ: בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. חז"ל למדו שמדובר בביאת כולכם דווקא, ולא בבואו של אדם פרטי.
על אף שמהותה של הפרשת חלה היא ביטוי הכרת האדם בהשגחת ה' עליו ועל ביתו, היא מחוברת אל הכלל.
"הלכה זו מזכירה לכל יחיד בישראל: בה בשעה שהוא זכאי וחייב לראות עצמו כנתון תחת השגחתו הפרטית של ה' - באותה שעה חייב הוא לזכור ששלומו ושלום כל יחיד תלוי בשלום כל ישראל ואין אדם זכאי לשבת באושר תחת גפנו ותחת תאנתו כל עוד אחד מאחיו הוא "בחוץ" , נכרי בארץ נכר".
ההשגחה הפרטית לאדם מישראל אינה מנותקת ממצבו של כלל ישראל. תיתכן הפרדה בין האושר של האומה והאושר הפרט, אולם האושר הפרטי של האדם לעולם לא יהיה שלם ללא הצלחת האומה. הצלחת האומה תלויה בהצלחת כלל ישראל בארץ ישראל, ובשותפות עם כלל ישראל, גם מי שנמצא בנכר.
פרשת שלח מתחילה בסיפור המרגלים. התורה מדגישה בזהותם של המרגלים – "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר י"ג, ג). כיצד ייתכן שמנהיגים חשובים, ראשי השבטים, חוטאים בחטא המרגלים? הזוהר והשל"ה מסבירים, שראשי השבטים חששו שהמעבר לארץ ישראל יגרום להם לאבד את מעמדם ואת תפקידם. שינוי מקום מגורים ותרבות, הופך לעיתים את ההנהגה הקודמת לחסרת יכולת, ומצמיח הנהגה חדשה. חשש זה הביא אותם להוצאת דיבה על הארץ. המעמד האישי המכובד עמד בניגוד לטובת העם. כאשר אדם מעדיף את טובתו כאשר היא פוגעת בכלל הוא עלול לחטוא בחטא דומה לחטא המרגלים.
במלחמה בה אנו נלחמים, אסור לנתק בין גורל היחיד וגורל הכלל. כל אחד חייב להיות שותף בצרת הרבים, במאמץ החיילים והתומכים בהם, במשפחות החטופים, החללים והפצועים ובשלום אחינו בכל תפוצות ישראל השותפים עימנו בגורלנו.
אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים בין בים ובין ביבשה המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה. השתא בעגלא ובזמן קריב.
הרב משה שפטר , רב קיבוץ כפר עציון
העלון מוקדש לזכר ולע"נ
דינה ינקלבסקי חיים ינקלבסקי
בת משה ומרים אשכנזי ז"ל בן אריה לייב הכהן ובשה ז"ל
נפטרה ב-א' בתמוז תשע"ו. יהי זכרם ברוך! נפטר ב-א' בתמוז תשע"ז.
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת שלח
ההפטרה: "וישלח יהושע" (יהושע, ב, א).
מברכים החודש: תמוז
המולד: ליל חמישי שעה 9, 58 דקות ו-4 חלקים.
ראש חודש תמוז ביום החמישי וביום השישי הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה: פרקי אבות פרק ג'.
יום רביעי, כ"ט בסיון, ערב ראש חודש, המתענים בערב ראש חודש מתענים ביום זה. אומרים יום כיפור קטן במנחה ואין אומרים תחנון.
ולמחרתו בברכת החודש
מן התורה אין ראש חודש אלא יום אחד בלבד – הראשון לחודש החדש. שני ימי ראש חודש, יום השני עיקר ויום הראשון אינו בא אלא מן הספק, שהיה בזמנו, כשחיכו לעדי החודש. משום כך נמנה יום ראשון של ראש חודש עם החודש שעבר (ל' בחודש שעבר), ורק מיום ראש החודש השני מתחילים למנות את החודש שנכנס. לכן, אין להוסיף את המילה "ולמחרתו" בברכת החודש. ראה: כצאן יוסף, ספר מנהגים. מופיע גם בסידור ווילנא. גם בלוח "דבר בעתו", שער זמנים בעתם. ראה גם בלוח לארץ ישראל של טוקצינסקי. בלוח כולל חב"ד, וכן בלוחות אחרים, המתבססים על המנהג וההלכה לא מופיעה המילה "ולמחרתו". ברם, כשמברכים לשבת קודש הבא ויום הראשון שלאחריו, בשבת כזו מכריז ש"ץ 'למחרתו' ביום הראשון" כדי לשלול את יום ראשון הסמוך לברכת החודש, כדי שלא יבואו לכלל טעות, שראש חודש הוא ביום ראשון הקרוב. כך כתוב ב"נוהג כצאן יוסף". מופיע גם בסידור ווילנא.
'יעלה ויבוא' בתפילות ראש החודש
מובא בשולחן ערוך (אורח חיים בהלכות ראש חודש סימן תכב, א): ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבוא ברצה ואם לא אמרו, בערבית אין מחזירין אותו, בין שר"ח יום אחד ובין שהם 2 ימים, מפני שאין מקדשין את החודש בלילה. אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה, מחזירין אותו, ואם נזכר קודם שהתחיל מודים, אומר במקום שנזכר. אם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים, כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'רצה' ואומר 'יעלה ויבוא' וממשיך כסדר התפילה עד גמירא. נזכר אחרי הפסוק 'יהיו לרצון' (השני - לפני 'עושה שלום'), חוזר לתחילת שמונה-עשרה, אף כי לא עקר רגליו ואמר 'עושה שלום'.
החוזר לראש התפילה חוזר ואומר תחילה 'ה' שפתי תפתח'.
שליח ציבור ששכח לומר 'יעלה ויבוא'
ש"ץ, כל עוד לא סיים חזרת הש"ץ דינו כדין היחיד ששכח וחוזר כאמור לעיל. אך אם סיים כבר את חזרת הש"ץ, מפני טורח הציבור שוב אינו חוזר לראש התפילה, אלא סומך על תפילת מוסף שעתיד להתפלל.
שליח ציבור ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילת לחש שלו, בתפילת שחרית ובתפילת מנחה אינו חוזר, מאחר שהוא אומרה בתפילה שחוזר בחזרת הש"ץ.
יעלה ויבוא בברכת המזון
אומרים 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, בברכה השלישית, לפני 'ובנה ירושלים' בכל סעודה שאוכל בין ביום ובין בלילה. אם טעה ולא אמר ונזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו במקומו. אם הזכיר ה' אינו חוזר אבל לפני שמתחיל בברכת 'הטוב והמטיב' אומר ברכה חליפית: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון", למנהג אשכנז. למנהג ספרד אומרים בלי שם ומלכות כלל: "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון".
אם שכח וכבר התחיל 'הטוב והמטיב' אינו חוזר, מפני שאף שאסור לצום בראש חודש, אין חובה לאכול פת כדי שיתחייב בברכת המזון.
"הודו לה' כי טוב" –
"עיין בטור שהשליח ציבור אומר (בקול): "הודו לה'..." והקהל עונים אחריו "הודו לה'...", והוא אומר "יאמר נא...", והקהל עונים אחריו "הודו לה'...", וכך ב: "יאמרו בית אהרון...", יאמרו נא יראי ה'..." והציבור עונה "הודו לה' כי טוב..." (מובא בשולחן ערוך תכב, במשנה ברורה ג (כ), וכן ראו לבוש תכב, ס"ג, פרי מגדים א"א ס"ק ח).
שבת פרשת קרח
ההפטרה: "ויאמר שמואל" (שמואל א' יא, יד).
במנחה פרקי אבות: פרק ד'.
קדוש/ברכת הלבנה: מליל שני ד' בתמוז עד ליל שישי ט"ו בתמוז.
כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה.
טעויות ושגגות מצויות בתפילה (מבוסס על 'שיח תפילה')
סיום ברכת גאל ישראל: כולם בדעה אחת: בקול.
הגרי"א הנקין (לצד פעילותו ב"עזרת תורה" נודע הרב יוסף אליהו הנקין כאחד מגדולי הפוסקים בארצות הברית. בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 רבים החשיבו אותו ל"מרא דאתרא של אמריקה" - ביטוי שבו השתמש כלפיו הרב יוסף שלום אלישיב. לוח הדינים והמנהגים לבית הכנסת המבוסס על פסקיו, היוצא לאור על ידי "עזרת תורה", הוא הנפוץ ביותר בארצות הברית עד היום - בדומה ל'לוח ארץ ישראל' של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי בארץ). בספרו "עדות לישראל כותב: "ראיתי להעיר שמה שיש חזנים נוהגים לומר חתימת 'גאל ישראל' בלחש הוא שלא כדין, כי תקנת חכמים שהש"ץ יתפלל בקול מ'יוצר' עד אחר שמונה עשרה בכדי להוציא את מי שאינו בקי, ואפילו כשכולם בקיאים התקנה קיימת. ואף שאצלנו אומר הש"ץ רוב הברכות בלחש הוא משום שבדיעבד יוצאים בקיצור של כל הברכה עם מה שאומר סמוך לחתימה. אבל על כל פנים הפתיחה של הברכה שפותחת בברוך, והחתימה ומעט מן החתימה סמוך לה מחוייב לאמור בקול רם.
ומנהג הספרדים שהש"ץ אומר בקול רם כל התפילה" (ובודאי שאז מחוייב לסיים גם 'גאל ישראל' בקול רם). ("עדות לישראל" עמ' קכ"ד).
שו"ת רבבות אפריים (ח"א סי' ע"א): (הרב אפרים גרינבלט , היה פוסק הלכה בארצות הברית, ובאחרית ימיו (נפטר בשבט, תשע"ד) בירושלים. מפורסם בשל תשובותיו הרבות).
הביא שיש לש"ץ לומר 'גאל ישראל' בקול. למנהג אשכנז יש לענות אחריו 'אמן' ואין זה הפסק, ומי שרוצה להוציא עצמו מפלוגתא יסיים גאל ישראל יחד עם החזן כעצת המשנה ברורה (שולחן ערוך סו במשנה ברורה ז, ס"ק לה): "... גם לכתחילה ראוי להתחיל תפילת שמונה עשרה עם השליח צבור והקהל בשווה. אלא עצה אחרת יש, ונכון לעשותה כדי לצאת לכולי עלמא: שיכוין לסיים עם השליח צבור בשוה ואז אינו מחויב לענות אמן. או שיתחיל שמונה עשרה מעט קודם השליח צבור, דהיינו הפסוק ה' שפתי תפתח, דבזה המעט ודאי אין להקפיד, דאין ניכר כלל הקדמתו.
תשובות והנהגות: אין למנוע ממי שנמצא בתפילה וממי שנמצא בין הפרקים לענות אמן בסיום גאל ישראל, לכן יש לומר 'גאל ישראל' בקול (ח"א סי' קה).
מגן אברהם: אם מסיים יחד עם הש"ץ גאל ישראל אינו מחויב לענות אמן.
שולחן ערוך (קיא, א ובמשנה ברורה): "צריך לסמך גאולה לתפלה, ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק, חוץ מה' שפתי תפתח. הגה: ויש אומרים שמותר לענות אמן על 'גאל ישראל' וכן נוהגים (משנה ברורה: היינו אחר החזן ולא אחר עצמו).
דהיינו, גם השולחן ערוך והמשנה ברורה ברור להם שיש לש"ץ לסיים בקול 'גאל ישראל' הבעיה היא רק אם לענות אמן בקול (אם זה הפסק בין גאולה לתפילה) או להתנהג בדרך אחרת כנ"ל.
הרמב"ם בפרק ט' מתפילה (הלכה א) מסביר שמדינא ראוי לשליח צבור לומר ברכת גאל ישראל בקול רם. הסברו: שכשהש"ץ אומר בלחש ולא שומעים לא קיימו מצות פורס על שמע (פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה). לכן, כדי שציבור יצא ידי חובה על הש"ץ לסיים הברכות בקול ובכלל זה 'גאל ישראל' וציבור יענה אמן או יתחיל התפילה יחד עם הש"ץ.
קובץ מבית לוי (בי"ד הגרש ואזנר חלק ו' עמ' כד): "בתפילת שחרית יסיים ברכת 'גאל ישראל' עם הש"ץ בשוה, או שיתחיל לומר ה' שפתי תפתח מעט קודם שמסיים הש"ץ גאל ישראל. ולא יסיים הש"ץ ברכת גאל ישראל בלחש".
הליכות שלמה (אוסף הלכות הגרש"ז אוירבך על תפילה פ"ז, הי"ח): "שליח צבור יסיים ברכת גאל ישראל בקול רם.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
האם וכיצד ניתן לסדר את הבית ולהחזיר למקום צעצועים, סכו"ם וספרים חזרה למקום?
אסור לברור פסולת מאוכל אך נחלקו הפוסקים האם יש איסור בורר במיון. לדעת ה"פרי מגדים" איסור בורר לא שייך במיון, שכן אין הבחנה בין אוכל לפסולת, ("הי אוכל והי פסולת"). ולכן, לשיטתו אין צורך להקפיד למיין לשימוש מיידי ("לאלתר"). על פי גישה זו, ניתן לסדר סכו"ם על השולחן לפני הסעודה, למיין פירות בצלחת מסודרת, ואף לארגן חפצים בבית – כמו משחקים, סידורים וסכו"ם במגירה – גם אם השימוש בהם אינו מיידי. מנגד, ה"ביאור הלכה" (סימן שי"ט ד"ה היו לפניו) חלק על כך לדבריו, גם במיון חפצים קיים איסור בורר, משום בורר שכל מין מתוקן יותר כשהוא מסודר בנפרד.
הפוסקים האחרונים נחלקו בשאלה נוספת. האם איסור בורר חל רק על מאכלים או גם בחפצים כגון סכו"ם וצעצועים המפוזרים בסלון שהרי הם אינם מאכלים ואינם גדלים בקרקע. בגמרא כתוב שהעושה חבית חרס בשבת חייב משום "שבע חטאות", רש"י בפירושו כתב שאחת מהן היא "בורר הצרורות הגסות מתוכן". מכאן הוכיח הט"ז (שי"ט סקי"ב) שיש בורר גם בכלים.
לפי שיטת המחמירים תהה "ערוך השלחן" (שי"ט;ח) "איך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים ... וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ... וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין ... ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים". ואכן יש שהחמירו בכל המקרים הללו. הפתרון לשיטה זו, הוא ליטול בכל פעם חפץ ללא הבחנה, מהסכו"ם בספרים או בערימת הכביסה ולהניחם במקומם ("מה שיוצא אני מרוצה"). כך מובא בשם הגרשז"א אויערבך (שש"כ ג; הערה רלג) שבצורה זו אינו עושה פעולה של ברירה ומיון.
לעומת זאת, היו שהתירו מיון בגדים, כלים וספרים מכמה סיבות. ראשית, לדעת האור שמח וכך כתב ערוך השלחן דברים גדולים וניכרים לא שייך בהם דין בורר. "דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה לא שייך לומר בזה ברירה שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן ואין לומר הא גם שני מיני פירות נראים לעין כמו תאנים וענבים דאינו כן דמתוך קטנותן וריבויין צריכין לברור זה מזה מה שאין כן בבגדים" (ערה"ש שם) וכך כתב גם הרב עובדיה: "אבל בסכינים כפות ומזלגות שאין צורך במבט חודר להבחין ביניהם, והם נפרדים זה מזה בפני עצמם, וכן בגדים וספרים שהם שונים זה מזה במראה ובאורך וברוחב וכיו"ב, לא שייך בהם דין ברירה.... שהדבר ניכר לעין כל רואה לא שייך בזה ברירה". שנית, שמא הלכה כדעת הפרי מגדים שמיון, שבו שני הסוגים נחוצים לא מוגדר כבורר. שלישית, שמא אין איסור בורר אלא במאכלים או בגידולי קרקע. ורביעית שמא כשבורר לשימוש הבא זה נחשב בורר לסעודה הקרובה שמותר (כדעת רבנו ירוחם).
הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
משבר המנהיגות לאחר מות יהושע: החלל הריק שהוליד את תקופת השופטים
מות יהושע בן נון סימן נקודת מפנה דרמטית בתולדות עם ישראל. בניגוד למעבר המתוכנן ממשה ליהושע, מותו של יהושע השאיר חלל מנהיגותי עצום ללא יורש מוגדר. הפסוקים בסוף ספר יהושע מתארים מציאות עגומה: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמׇת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד י״י בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים." אך החמור מכך - גם הזקנים שהאריכו ימים אחריו נפטרו, וכן אלעזר הכהן הגדול, שותפו המיועד של יהושע בהנהגה. כזכור, בחומש במדבר ד' הנחה לגבי יהושע "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי י"י עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה." אך אין אזכור לקיום הוראה זו.
הכתוב מדגיש את עומק המשבר: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת י"י כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ." המשמעות ברורה - עם מותם של דור המנהיגים, נותר העם ללא הדרכה רוחנית ומדינית. העם, שהתרגל להנהגה ריכוזית וכריזמטית, מצא עצמו פתאום ללא כתובת ברורה. טבעי, שללא יהושע, כהן גדול או זקנים, העם יחפש פתרון למינוי מנהיג שעה שלא ברור איך יש להתנהל. לכן, ספר שופטים פותח בשאלת "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי"י לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ?" ד' מודיע להם כי "יְהוּדָה יַעֲלֶה" ויהודה סוגר ברית עם שמעון לפיו "עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן."
לפי המלבי"ם הפניה לד' הייתה דרך האורים ותומים שלא היו בשימוש בפועל על ידי יהושע: "בחיי יהושע לא הוצרכו לשאול באורים ותומים כי יהושע סידר הכל עפ"י דברי ה' … אבל במותו הוצרכו לשאול באורים ותומים. א) מי יעלה כי בחיי יהושע היה הוא המצביא את העם, עתה שאלו מי יעלה בתחלה, ב) תחילה כבשו כולם ביחד, ועתה הוצרך כל שבט לכבוש את חלקו, כמו שאמר (יהושע יג) אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, לכן שאלו מי יכבוש בתחלה שאם לא יצליח הראשון יאמר הכנעני כי במות יהושע נשתה גבורתם." (מלבי"ם שופטים א':א')
הברית הצליחה אך רוב השבטים לא הצטרפו וכן לא הצליחו בכיבוש חלקם בארץ. יתרה מכך, ספר שופטים פותח בתיאור כללי של התנהלות העם באותה תקופה. העם התנתק לגמרי מהקשר עם רבונו של עולם: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי י"י וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים. וַיַּעַזְבוּ אֶת י"י אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת י"י. וַיַּעַזְבוּ אֶת י"י וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת. וַיִּחַר אַף י"י בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם. בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד י"י הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע י"י לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד."
התוצאה הייתה הרסנית. ללא מנהיגות מרכזית, כל שבט פעל לעצמו. חמור מכך, ללא הדרכה רוחנית, העם סטה במהירות מדרך התורה: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי י"י וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים." החלל הריק שנוצר הוליד את תקופת השופטים - עידן של אנרכיה מחזורית. במשך 350 שנה, העם נע בין חטא לעונש, מצוקה לגאולה זמנית.
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
ארבע כוסות ושלוש מצות
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
בדיקת קורונה בשבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
