ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת פרשת שלח לך, שעיקרה פרשת המרגלים. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שהיא תיקון חטא המרגלים, מלחמה של מסירות נפש על ארץ ישראל. ההפלאה (כתובות קי ב) שואל על דברי חז"ל שאמרו שם "שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו-ה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלו-ה", כל הדר בארץ ישראל כאילו יש לו אלו-ה, רק כאילו ולא באמת? וכל הדר בחוץ לארץ כאילו אין לו אלו-ה, כאילו אבל באמת יש לו? והוא מסביר, שכל הדר בארץ ישראל, שאפילו בהשקפתו אין לו אלו-ה, נחשב כאילו יש לו אלו-ה בגלל שהוא גר בארץ ישראל, וכל הדר בחוץ לארץ, אף שיש לו בהשקפתו אלו-ה - הוא צדיק וירא שמים, מאמין גדול, אבל כאילו אין לו אלו-ה. המציאות בארץ ישראל היא הכרזה 'יש ריבונו של עולם'.
השל"ה (שער האותיות לז) שואל גם כן את השאלה הזו, ועונה שישנן מדרגות בהגדרה 'מי שיש לו אלו-ה'. כמו שאנחנו אומרים, 'אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב', ריבונו של עולם נקרא בשם האלוקים של אברהם – אנחנו עם של אלוקי אברהם. וזה כמו שנאמר 'עם אלוקי ישראל' - אנו העם של הקב"ה שהוא אלוקי ישראל. זוהי זכותם של עם ישראל ששם ה' נקרא עליהם. ה' הוא אלוקי ישראל, אלוקי אברהם אלוקי יצחק אלוקי יעקב, זהו ה'. ה' נקרא גם אלוקי הארץ אז כל הדר בארץ ישראל, יש לו בחינה כזאת שהאלוקים שלו, נקרא על שמו, שכאילו הוא עצמו נושא את שם ה'. האבות נקראים כך מפני שהיו מרכבה לשכינה, הם התבטלו לחלוטין לריבונו של עולם וכל מהותם הייתה הקריאה בשם ה'. אז כל הדר בארץ ישראל יש לו בחינה כזאת שעליו שורה שם ה', שם ה' מופיע על ידו, דהיינו, ארץ ישראל, ארץ ה'.
מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל
מרן הרב זצ"ל אומר (אגרות הראיה צו), שכמה שנרבה בשבחה של ארץ ישראל לא נזכה להגיע אפילו לאחד מיני רבבה מהמעלות של ארץ ישראל. כיוון שזה לא עניין של ביאור שכלי אלא זה עניין יותר עמוק. וזה מה שאומר לנו הרב בתחילת ספר אורות (אורות ארץ ישראל פרק א), שאי אפשר להסביר את מעלתה של ארץ ישראל באופן רציונלי, בשכל, כיוון שהיא גבוהה מזה. ארץ ישראל היא ארץ עליונה, היא ארץ ה', היא מעל כל הגדרה, היא שייכת לגבהים עליונים שאי אפשר לבאר אותם במילים הגיוניות, שכליות, אבל כן חשים ומרגישים אותה. אנשים במדרגה עליונה, קדושי רעיון, עמוקי מחשבה ישראלית, יכולים לחוש את הגדולה של ארץ ישראל.
הזכות גדולה של דורנו להיות בארץ ישראל
זכינו! צריכים לחזור על זה הרבה פעמים. זכינו למה שלא זכו דורות על גבי דורות, צדיקים, תלמידי חכמים, אנשים עליונים, שלא זכו לבוא אל ארץ ישראל. אנחנו לא רק זכינו לבוא, אלא זכינו להיוולד ולגור בארץ ישראל. יש מדרגות ב'להיות בארץ ישראל'. אפשר להיות בארץ ישראל בזמן שארץ ישראל תחת שלטון של גויים - זו מדרגה פחותה, אך להיות בארץ ישראל בזמן שכבר השלטון של הגויים סולק, ויש כבר שלטון של עם ישראל, שאמנם הוא יכול וצריך עדיין להגיע לשלמותו, אבל זה כבר מהלך חדש לגמרי. זו זכות שאי אפשר להגדיר אותה, היא כל כך נפלאה, צריך לזכור אותה היטב. זכינו למה שלא זכו דורות על גבי דורות. כל יום אנחנו צריכים להודות ולהלל לריבונו של עולם על הטוב האלוקי שהקב"ה זיכה אותנו, שאנחנו זכינו להיות בדור כזה בארץ ישראל, בארץ ה'.
ארץ ישראל משפיעה על עמ"י כשיושבים בה
אומר לנו הרב (אורות ארץ ישראל פרק ד), שבארץ ישראל, עם ישראל יכול להוציא את הטבע שלו באופן הטהור, האמיתי והעצמי יותר. ומוסיף שם הרב (פרק ג) "יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל." כלומר, המחשבות בארץ ישראל הן אחרות מאשר בחוץ לארץ. החיים המעשים שונים, הכול אחרת, אבל לא רואים את זה. אז אנו צריכים לדעת שגם כשלא רואים הם נמצאים. ציור של צייר גדול, מפורסם, עולמי, נמכר בסכומים אדירים, אך הצילום של המקור, שהוא ממש דומה למקור, נמכר בעשרות שקלים. לכאורה אדם שמסתכל על שניהם, לא יכול להבחין מה ההבדל בין זה לזה. אף על פי כן יש בציור המקורי איזה מפגש עם המקור. זאת אומרת, אתה נפגש לא רק עם הציור, אתה נפגש עם הצייר שאלו הידיים שלו, שזה הראש שלו, שאלו המחשבות שלו, שזה הרעיון שהוא אחר כך הוציא אותו מן הכוח אל הפועל. אתה נפגש עם כל הרעיון הפנימי שממנו יצא הציור הזה.
דוגמא נוספת לכך, אישה רוצה לקנות תכשיט, שרשרת זהב טהור, מרשימה מאוד. ומאידך ישנה שרשרת שדומה לה בדיוק, אמנם היא לא מזהב טהור אך נראית ממש כמו זהב, קשה להבחין בהבדל. שרשרת הזהב האמיתית עולה אולי 20 אלף ש"ח והשרשרת השניה עולה 300-400 ש"ח. הרי קשה להבחין בהבדל, אז למה אנשים נוהגים כך וקונים תכשיט כל כך יקר? יש אנשים שבאמת לא מבינים למה לקנות תכשיט כזה יקר, אבל יש אנשים שקונים יקר כי זה חשוב להם. זאת אומרת, יש דברים שמבחוץ לא רואים אותם, זה נראה אותו הדבר ואי אפשר להבחין בהבדל, אבל אם מסתכלים פנימה, על הערך האמיתי, אז רואים את ההבדל.
תורת ארץ ישראל
אנשים מקיימים בחוץ לארץ מצוות ואנשים מקיימים בארץ ישראל מצוות. הכול אותו הדבר, אותה דבקות, אותו דיוק, אותה התנהגות, אותה עשייה. אך באמת, זה לא אותו דבר, זה אחרת לגמרי. כאן בארץ ישראל זו ממש המצווה בעצמה, ובחוץ לארץ זה כאילו המצווה. לא רואים את המעלה הסגולית של ארץ ישראל, אבל צריך לדעת שארץ ישראל זו ארץ ה'. את ריבונו של עולם לא רואים, קדושה לא רואים, אבל זאת המציאות הכי חזקה והכי עליונה. כל המציאות המגושמת היא מציאות פחות שלמה, מציאות קטנטונת, מציאות חומרית. המציאות הרוחנית היא המציאות. צריכים הרבה התבוננות והרבה לימוד והפנמה כדי להבין זאת.
ארץ ישראל היא ארץ הנבואה. זאת אומרת, שזה לא רק שיש אנשים שמתנבאים והם באמת עולים למדרגה מאוד מיוחדת, אלא הנביאים שמתנבאים מבטאים את המעלה של ארץ ישראל, וכל אחד ואחד מעם ישראל נמצא ב'בכוח' של יכולת הנבואה. לכן אומר לנו הרב, שהלימוד של ארץ ישראל הוא לימוד שונה מהלימוד של חוץ לארץ, זו רוח אחרת, זה משהו פנימי. הרב גם רצה שאנחנו נעשה את זה בפועל. שהלימוד יהיה באופן כזה מהכלל אל הפרט, הסתכלות כוללת. זה עניינה של ארץ ישראל, שהתורה שלמה בארץ ישראל. כל המצוות ישנן רק בארץ ישראל. אלו לא פרטים שמתחברים זה עם זה אלא כלל אחד שמאחד את כל הפרטים יחד.
המרגלים נרתעו מגדולתה של ארץ ישראל
יכול להיות שהמרגלים נרתעו מהיכולת להתמודד עם המעלה הגדולה של ארץ ישראל. התורה אומרת שהם לא האמינו. זה השורש של הדבר. הם מכירים את ריבונו של עולם, ראו את הגדולה של הקב"ה ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה. ראו את הקב"ה כל יכול, ואף על פי כן מגיעים לקראת הכניסה לארץ ישראל וכאן צריכים אולי להילחם על ארץ ישראל, וזה מרתיע אותם. ארץ ישראל היא ארץ גדולה, יש כאן ענקים, ערים בצורות. בדרך כלל אנשים ענקים לא צריכים לבצר את הערים שלהם אבל אצלם היו גם ערים בצורות וגם ענקים. הקב"ה חוזר אומר לנו כבר כמה וכמה פעמים בספר דברים, שאנחנו נקראים להתמודד עם כוחות גדולים מאיתנו, עמים גדולים ועצומים, שבאופן פשוט אם מסתכלים בסדר הטבע, אי אפשר להתגבר עליהם, הם יותר חזקים מאיתנו, הם רבים יותר, יש להם אמצעים יותר גדולים, ואי אפשר להתמודד איתם, אבל הקב"ה נמצא איתנו ולכן אין מי שיכול לעכב אותנו.
האמונה בניצחוננו
האמירה שההתמודדויות שעם ישראל נקרא אליהן הן התמודדויות גדולות למעלה מהכוחות הטבעיים, זה רק אם מסתכלים במבט טבעי, אבל ריבונו של עולם איתנו. צריך להאמין שריבונו של עולם איתנו ולא רק להיות ריאליסטים, כי אנחנו צריכים להסתכל במבט אמוני. אנחנו נקראים להתמודד עם התמודדויות גדולות מאוד, ואנחנו מנצחים. אנחנו נשענים עליו, בוטחים בקב"ה והולכים על פי דרכו. אנחנו ננצח את כל העיכובים, את כל ההפרעות.
את זה אנחנו צריכים להשליך גם להתמודדויות הרוחניות. "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו... ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" (קידושין ל ב). חז"ל אומרים לנו במפורש, שהיצר הרע יותר חזק, אבל הקב"ה עוזר. כגודל האמונה כך גודל העזרה. אילו הקב"ה לא עוזרו אינו יכול. עם ישראל הוא עם רוחני, לא עם טבעי. התפקידים שלו הם תפקידים מעל הטבע, חזקים מהטבע. עם ישראל הוא עם השם והוא מופיע כאן את הגדולה האלוקית. אנחנו ב"ה רואים בימים אלו את הניצחונות הגדולים, את המכות הגדולות שחיל האוויר שלנו מכה את איראן. כל העולם עומד משתאה לנוכח החוכמה, התחכום והיכולות שנראים לא לפי סדר הטבע. עוד לא היה תקדים לזה, לא היה לזה אח ורע, לא למה שאנחנו עשינו לחיזבאללה, ולא למה שאנחנו עושים לאיראנים. יד השם מכוונת אותנו.
במבט הפשוט כשפרצה המלחמה בדרום, הם היו צריכים להתאחד, גם החיזבאללה, גם איראן, גם החות'ים. והקב"ה מסדר שפתאום אף אחד לא מתעסק איתנו. מתעסקים עם החמאס, הם לא מגיבים, לא משתתפים, מתעסקים עם החיזבאללה והם לא מגיבים, בפשטות כולם ביחד היו צריכים להילחם איתנו, ומדינת ישראל חששה מאוד ממהלך כזה וחששה שמא אנחנו נצטרך בו זמנית להילחם בכמה חזיתות. הקב"ה מפריד אותם. כל המהלך הזה הוא אלוקי. אנחנו לא מבינים את התהליכים האלו. ריבונו של עולם מנהל אותנו, הוא מוביל אותנו אל הניצחונות בדרכנו אל הגאולה השלמה.
להיות אנשים גדולים
המלחמה היא על ארץ ישראל, כמו שאומר הכוזרי (מאמר שני יד) שמי שמחזיק בארץ ישראל הוא מחזיק בדרך הנכונה. הם לא רוצים לתת לנו להחזיק בארץ ישראל. זה מבטא שדרכנו היא הדרך הנכונה, זה מחייב אותנו לדעת שארץ ישראל היא ארץ של ענקים ואנחנו צריכים להוציא את הענקיות הזאת מן הכוח אל הפועל. להיות אנשים גדולים עם עוצמות גדולות של אמונה, עם עוצמות גדולות של ביטחון. לא לפחד. פחד ואמונה זה תרתי דסתרי. האדם המאמין לא מפחד, האדם המאמין נשען על ריבונו של עולם, בוטח שכל מה שקורה בעולם הזה, הכול מושגח, יש ביטחון מלא שריבונו של עולם הוא שמנהל את עולמו ואין מישהו שיפריע לו לנהל את עולמו, לא סטרא אחרא, ולא כוחות אחרים והקב"ה הוא טוב.
האדם המאמין והאדם הבוטח
"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס ב). זאת התפיסה הבסיסית של האדם המאמין. המאמין הוא בוטח ולא רק מאמין. יכול להיות אדם, שמאמין שהכול מאת ה' אבל לא הכול לטובה, הכול מאת ה', אבל יכולים להיות קשיים וצרות. זאת אמונה לא שלמה. אמונה שלמה היא שהכול מאת ה' והכול לטובה. ובאמונה כזאת שהכול לטובה, אז אדם לא חושש, לא מפחד שיהיה לא טוב. אבל עדיין אפשר לשאול, אנחנו רואים שלפעמים יש דברים לא טובים? אז ראשית כל לא צריך לחשוש כי הקשיים הם יוצאי דופן, וגם אם הם קורים, אנחנו יודעים שהכול לטובה. זו האמונה השלמה. וממילא אדם שהוא מאמין הוא אדם בוטח ואדם שמח. כי כאשר לאדם טוב, הוא שמח, וכשקשה לאדם, כשיש חסרונות, הוא עצוב. כשאתה מאמין שהכול לטובה וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד אתה מלא בשמחה. המבחן של אדם המאמין הוא, אם הוא שמח. ועל אחת כמה וכמה שהוא שמח בעשיית המצוות.
השמחה במצוות בארץ ישראל
כשאדם עושה מצוות, הוא צריך לעשות זאת בשמחה גדולה, שמחה שגדולה יותר מכל השמחות שיכול אדם להיות שמח בהן. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח מז). כלומר, יותר מרוב כל. רוב כל זה משמח, אבל עבודת ה' צריכה להיות יותר מרוב כל, לראות את ה' בשמחה גדולה ועצומה. וזו עניינה של ארץ ישראל. ספר החרדים (נט) אומר שכיוון שמצוות יישוב ארץ ישראל היא תמידית, כאשר אדם נמצא בארץ ישראל הוא מקיים מצווה כל רגע ורגע. וכיון שצריך לקיים מצווה בשמחה, אז בארץ ישראל חייבים להיות כל הזמן בשמחה, כי כל הזמן אתה מקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. אז כיוון שכל מצווה שאדם מקיים הוא חייב לקיים אותה בשמחה, כשאדם מקיים מצוות בארץ ישראל אז השמחה היא כפולה ומכופלת. את הדברים הללו אנחנו צריכים להפנים. לפעמים כאשר מתרגלים למצווה, אז היא נעשית "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט יג), ואסור להתרגל, צריך להיות מלא שמחה.
הקשר היום יומי לארץ ישראל
"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ" (שמות יג יא). אומר שם המכילתא, מה זה ונתנה לך - לדעת, שכאשר הקב"ה נותן לנו את ארץ ישראל, לכל דור ודור הוא נותן את הארץ. לא שהקב"ה נתן לאבותינו את ארץ ישראל ואנחנו יורשים מאבותינו את הארץ, אלא הקב"ה נותן לנו בכל יום ויום את ארץ ישראל. יום יום מתחדשת ההופעה של ארץ ישראל עלינו. וכמו שחז"ל אומרים לנו בעניין לימוד התורה, "שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים" (תנחומא דברים כי תבוא א), אותו דבר נאמר על ארץ ישראל, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. הקב"ה נתנה לך, הוא נשבע לך. החיבור לארץ ישראל צריך להיות חיבור מתחדש ותמיד צריך לשמוח בטוב השם, שהקב"ה שם אותנו במקום כזה שכל הזמן יש בו שפע של קדושה, שפע של נבואה, שפע של אור, שפע של טוב, שפע של שלמות. אז אנחנו מסתכלים בפרקים של אורות ארץ ישראל שאנחנו מכירים אותם, וצריכים כל הזמן לחזור ולשנן את הדברים.
השגות רוחניות בארץ ישראל
אומר לנו הרב (אורות ארץ ישראל ד): "אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל הופעות הקדש, באיזו מדרגה שהן" כלומר, לכל אדם יש הארות רוחניות אבל הוא לא מרגיש שזה משהו מלמעלה, אלא הוא מרגיש את זה באופן טבעי. אומר לנו הרב, יש הופעה של רוח הקודש בשכל, כלומר, לאדם פתאום מבריקה סברא, הוא לא חושב שזה רוח הקודש, הוא חושב שעכשיו פתאום ההסברה הזאת התבררה לו. זו בעצם השראה רוחנית עליונה וזה בא בדרך השכל. ולפעמים, אדם פתאום שומע דברים, מתגלים לו דברים. אומר הרב "נקיות הן בארץ ישראל לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקלפות מרובים" כלומר, בחוץ לארץ זה מעורבב, גם אנשים שיש להם השגות רוחניות הן לא טהורות, רק בארץ ישראל הן נקיות וטהורות.
רב זלמל'ה מוולוז'ן, היה אח של ר' חיים מוולוז'ן, והם היו שניהם תלמידים נאמנים של הגאון. יום אחד, הגאון אומר לר' זלמל'ה מוולוז'ן, יכול להיות שבקרוב יתגלה לך מגיד, הוא רוצה ללמד אותך תורה. ממגיד מקבלים בבת אחת השגות גדולות מאוד בתורה. זה לא כמו שאדם לומד אצל רב עוד סוגיה ועוד סוגיה. אומר לו הגאון, אל תקבל אותו. חבל! למה לא לקבל אותו? הרי אפשר להגיע להשגות עליונות מאוד! - מפני שבחוץ לארץ המגידים הם מעורבבים, חלק מהדברים טובים וחלק מהדברים לא טובים. מה שהיה אצל הבית יוסף, אומר לו הגאון, זה היה בעיקר כשהוא עלה לארץ ישראל וזה היה לפני הרבה דורות שאז המצב היה אחרת, אבל יש ירידת הדורות. וזה כדברי מרן הרב שאומר כאן שבחוץ לארץ מעורבים בהשגות סיגים וקליפות מרובים, ובארץ ישראל זה טהור. אבל מוסיף לנו הרב, שיש השתוקקות בחוץ לארץ לארץ ישראל, זה מחבר את האדם לארץ ישראל, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה (כתובות עה א). הרב מדבר כאן על עצמו. כשהרב היה בחוץ לארץ, הוא היה כל הזמן דבוק בארץ ישראל ולא יכול היה לסבול את האוויר של חוץ לארץ. כל הזמן ציפה וציפה לחזור לארץ ישראל.
המעלה המיוחדת של המצוות בארץ ישראל
מרן הרב מתאר לנו כאן, מה מתרחש בעולם כאשר אדם מקיים מצווה. כאשר אנחנו מקיימים מצוות, אנחנו עכשיו עושים את רצונו של הקב"ה, יש כאן מפגש בין המצווה ובין המקיים, בין ריבונו של עולם ובין האדם, בין העולם ובין בורא עולם. אם יש מפגש של נשיא סין עם נשיא ארצות הברית, כל העולם מתעניין במפגש הזה, יכול להיות מזה תוצאות מאוד חשובות לטובה, יכול להיות אולי להפך, זה מפגש שהוא נוגע לכל העולם כולו. מפגש בין עולמות הוא עוד יותר גבוה מאשר מפגש בתוך העולם הזה בין גדולים. אדם מקיים מצווה הוא נפגש עם ריבונו של עולם. ובארץ ישראל, אומר הרב, זו מדרגה חדשה לגמרי. כאשר אדם מקיים מצווה, הוא מקיים זאת עם כל הכוחות הרוחניים שלו, עם כל אותיות הנשמה שלו, והמצווה מופיעה עליו עם כל האורות הגדולים של כל מצווה, תרי"ג מצוות תלויים בה. וכל אדם מישראל, כיוון שהוא ערב לכל ישראל, אז כאילו בלוע בתוכו תמצית של כל ישראל. אז יש כאן מפגש של אדם אחד מישראל כאשר הוא מייצג במובן מסוים את כל ישראל, עם הגדולה האלוקית העליונה. "בארץ ישראל מתגדלות האותיות של נשמתנו, שם מחשיפות הן נהרה, יונקות חיים עצמיים מזיו החיים של כנסת ישראל מושפעות הן מסוד יצירתם המקורית בדרך ישרה" (שם פרק ז). חיים עצמיים זה דבר פנימי, מקור עצמי, זה משהו אחר לגמרי.
צריך לזכור שכל מצווה שאדם מקיים בארץ ישראל הוא מקיים אותה ברמה אחרת לגמרי. אומרים בשם החפץ חיים שמצווה שאדם מקיים בארץ ישראל היא פי שישים ממצווה שאדם מקיים בחו"ל, יש שאומרים שהוא אמר פי שש, ויש אומרים פי שישים. אני חושב שזה בעצם רק בא לבטא את הפער, שזה לא באותה רמה בכלל, זה משהו אחר לגמרי. המצוות זה לא עניין של כמויות, אחד לעומת שישים, אלא זו מהות אחרת, זה משהו עצמי, זה מה שהרב מלמד אותנו. המעלות של ארץ ישראל הן עליונות ורוחניות שלא ניתן להסביר אותן לגמרי, צריכים רק לדעת את הדבר הזה, לדעת שאנחנו לא יודעים עד כמה הגדולה של ארץ ישראל, הגדולה העליונה היא למעלה מיכולתנו, וככל שנחיה את הדברים הללו אז המצוות באמת תקבלנה עוד משמעות. וכן, לימוד התורה של ארץ ישראל "זְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב" (בראשית ב יב). כמו שהזכרנו, יש זהב אמיתי ויש זהב חיקוי שהוא לא אמיתי. אז תורת ארץ ישראל היא נקראת זהב, זהב אמיתי, ואילו תורת חוץ לארץ זה דבר אחר לגמרי.
התפקיד שלנו במהלך הגאולה
תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים נועם. הם מנעימים זה לזה בהלכה, תלמידי חכמים של חוץ לארץ נקראים חובלים (סנהדרין כד א). זאת אומרת, תורת ארץ ישראל היא תורה בריאה, תורה שלמה, תורה מתוקנת, תורה שמחה, זו תורת ארץ ישראל. רואה את כל הצדדים של התמונה, לא תורה של מחלוקות אלא מאוחדת. אנחנו נמצאים בתקופה כזאת שיכולות להיות הצלחות מאוד גדולות, ואנחנו רוצים שזה יקרה בע"ה. אנחנו צריכים לתרום לזה את חלקנו, והחלק שלנו זה בדבקות, בתפילות, בלימוד, בשקידה, ברצון להיות גדולים, ברצון להאמין בעצמנו שיש לנו המון כוחות, שאנחנו יכולים להוציא אותם מן הכוח אל הפועל. ולשאוף באמת להיות גדולים, מתאימים לגדולה של הדור, לגדולה של הארץ, למעלה של ארץ ישראל. נתרום את חלקנו למהלך הגאולה שנזכה לה בע"ה בקרוב.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך עושים קידוש?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
