בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עין אי"ה
  • עין אי"ה - הרב משה גנץ
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה 43 דק' צפיה
פסקה ע"א

(שבת כה:): "ר"ט אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעונדים בהם".
לבד מתכונת העושר להמשיך לבעליו שלוה ורוחב לב אם יחובר לדרך טובה וישרה, יש עוד תכלית למציאות התשוקה של העושר בעולם, שעל כן שם יוצר האדם בקרב בנ"א תשוקה זו של קנין העושר, מפני טובת החברה הכללית, שע"י מציאות הרכוש הרב במקום אחד ע"כ נהנים ממנו הרבה בני אדם מעבדיו ועושי דברו. ויען שנטיה טובה היא לאדם שיהיה חפץ להיות הפועל והמשפיע שממנו ועל ידו יהנו רבים, ע"כ יש נטיה טבעית לעושר בטבע היצירה האנושית. אמנם עפ"ז ראוי שיהיה העושר באופן מתאים להתרבות הנהנים ממנו, דהיינו ריבוי כרמים ושדות וריבוי עובדים. אבל מי שמתשוקתו לעושר מכנס הרבה כסף וזהב ומכניסם באוצרותיו, כעכברא דשכיב אדינרי , הוא אינו מפיק מטרת תשוקת העושר הטבעית.

פסקה ע"ב
(שבת כה:): "ר"ע אומר כל שי"ל אשה נאה במעשיה".
אפשר לבאר חזיון הטבעי של תשוקת העושר הנטועה בלב בנ"א, אף שמצד עצמו הוא מיוסד רק בדמיון שמיחש זה הרכוש לעצמו וקנייניו כדברי הרמב"ם במו"נ בשלישיי, שנסתעפה הנטיה מפני הצורך שראוי להיות קבועה בלב האדם תשוקה לקנות קנינים המועילים לו באמת. מסוג הקנינים האלה הוא קנין אשה טובה, שרחוק מפנינים מכרהנ. ומתוך שהתשוקה לקנינים יקרים הוטבעה באדם, נתרחבה התשוקה הרבה יותר ממטרתה. והמשובח הוא מי ששומר תמיד את המדה של תשוקת העושר על פי תכונתה השרשית, דהיינו להרבות קנינים שהם טובים בעצם ולא בדמיון, שתוצאותיהם הן טובות אמיתיות ולא מדומות.


פסקה ע"ג
(שבת כה:): "ר"י אומר כל שי"ל ביה"כ ממוך לשלחנו".
כמו שהשביעה מן המזונות הטבעיים תביא עמה ענינים המכריחים להשמר על ידם מנזקם, ואם יכין האדם הסיבות להנצל מהרעה הטבעית המוכרחת מטובת השביעה, אז ינצל מהרעה ותהיה השביעה לו להועיל לחזק חילו. ואם רק בשביעה ישים עינו והסיבות המשמרות אותו מהנזקים הטבעיים הנמשכים ממנה לא יכין לו, אז כפי רוב השביעה יגדל ההיזק. ע"כ כיה"כ סמוך לשולחן העשיר הוא דבר נדרש מאד לשמרו מתקלת הבריאות האפשרית לבא לרגלי שולחן שיש בו כדי שביעה הגונה. כן הדבר נוהג ג"כ בשביעת הקנינים, העושר שאם שאפשר לו לאדם להשתמש בו לתכלית טובה והגונה, אבל כמה צריך האדם להכין לעצמו סיבות המטהרות אותו מהלכלוכים הפנימיים המוסריים שהשובע של העושר יכול ומוכרח להביאם, ורק אז יקרא בשם עשיר, שיהיה עשרו לטובתו, ושיהיה ראוי שיקום חילו, כ"א בהסמיכו טהרת הרגש הטוב, הרחקת הגאוה ואבירות הלב, הרחקת פריקת עול תורה מוסר ויראת ד' העלולה לבא ע"י השביעה של העושר. רק אז יקרא עשיר, בהיות ביה"כ, האמצעי לטהרה של הלכלוך הטבעי המחליא באי נקיונו בהשארתו בגויה, סמוך לשולחנו, ודומה לו האמצעיים המטהרים הרוחניים הדומים לו בערכם.

פסקה ע"ד
(שבת כו.): "ההיא חמתא דהוה סניאה לה לכלתה, א"ל זיל איקשיט נמשחא דאפרממא, אזלא איקשיט, כי אתאי א"ל זיל איתלי שרגא, אזלא איתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה".
מה שיש בפרט יש בכלל, שונאים בנפש הנראים כאוהבים, המיעצים עצות כלליות לכלל האומה הישראלית, שסוף העצות הרעות הללו להבעיר אש במחנה ישראל, להבעיר כל קודש. בתחילה הנה העצה של הקישוט החיצוני הנפרז בעצמו אינה רעה כ"כ, אבל כמה עלולה היא להסיע את הלב מהטהרה הפנימית, מקדושת התורה והמצות שהיא מעוזן של ישראל. אותו הקישוט החיצוני, הממלא את כל הנימוס וההליכה החיצונית ע"פ יפיפותו של יפת במדה נפרזה יותר מדאי, בדרכים כאלה שעלולים הם להביא תקלה, הם רק הכנה להשחתה הבאה אח"כ. אחרי העצה של הקישוט החיצוני הלקוח כולו מדרכי העמים הרחוקים מאד מהליכות חיינו הפנימיים, הנה תבא ההסתה לעשות עיקר יסודי ג"כ חכמת העמים וספרותם, הנובעת מבאר נכריה. וכשמתקבץ יחד הנימוס החיצוני, שהוא כולו שלא לישראל ותורתו, עם אותו האור הזר, אש זרה, השורף בחומו ובנטייתו כל רגשי קודש, עלול הוא לשרוף כל מועדי אל בארץ. ע"כ בזהירות גדולה ויתירה צריך שיוקח כפי הצורך הראוי מה שיראה ע"פ תורת אמת לקרב איזה ענינים מהדברים החיצוניים, בלא להשען על היועצים לפי דרכם החפצים בשריפת נשמה הישראלית, האומרים כההיא חמתא, זילי איקשיט נפשיך, ואח"כ איתלי נורא, אבל מה נוראה היא האחרית, אשרי שומר נפשו ונוצר דרכו.




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il