ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כאשר חלוצים אלו נאחזים באדמות המדינה והם מותקפים, אין ספק כי שמורה להם הזכות להגן על חייהם ועל רכושם. השאלה מתעוררת בנוגע לפעולות יזומות שאין בהן הגנה עצמית ישירה: פעולות בתגובה לפיגועים, פעולות להרחקה של ערבים שחיים באזור מסוים או פעולות שבאות 'סתם' למרר את חייהם. אין מידע אמין ומדויק על היקפן של פעולות מסוג זה. הידיעות המתפרסמות באמצעי התקשורת לוקות באי אמירת אמת. לפעמים זהו שקר גמור, לפעמים דמיונות, ולפעמים חלקי אמת המוצאים מהקשרם. עם זאת, ישנם אירועים שקורים באמת, ובעיקר ישנה תמיכה רחבה בפעולות יזומות מסוג זה. מטרת הדברים אינה לדון במה שנעשה או לא נעשה, אלא בגישה העקרונית למעשים כאלה על פי ההלכה.
"קנאים פוגעים בו" – האומנם?!
אחת הסוגיות שנמצאות ברקע הדיון היא קנאותו של פנחס. על מעשהו של זמרי אין עונש מן התורה, והנהגת העם עמדה חסרת אונים מנגד. על מקרה זה נאמר "קנאים פוגעין בו". אבל אילו היה פנחס שואל אם לנהוג כך, היה מקבל תשובה שלילית, שכן דין זה מוגדר כ"הלכה ואין מורין כן". האם יש מקום למעשי קנאות גם במקרים אחרים שבהם אדם בטוח שהמעשה נדרש למען התורה, העם והארץ? האם ניתן לקחת מכאן השראה לפעולות יזומות נגד ערבים, במטרה להציל את ארץ ישראל, אך בניגוד לעמדתה של הנהגת המדינה?
בהלכה (סנהדרין פב, א; רמב"ם איסורי ביאה יב, ד-ה) מצאנו את דין "קנאים פוגעים בו" רק בהקשר אחד, והוא "הבועל ארמית". הרמב"ם מציב לכך תנאים מספר: (א) שהעבירה תיעשה בפרהסיה. (ב) בשעת מעשה. (ג) שהקנאי מתעורר לכך מעצמו. הראב"ד (לרמב"ם שם) והרמ"א (חושן משפט תכה, ד) מוסיפים עוד תנאי: (ד) שתהיה התראה לפני כן. ריבוי התנאים ההלכתיים הנדרשים במקרה זה לא משאיר מקום לדמות מילתא למילתא ולטעון שהעיקרון הזה נכון בהקשרים אחרים, ועל דין 'מורידין ולא מעלין' (רמב"ם רוצח ד, י; שולחן ערוך יורה דעה קנח, ב) כבר כתב החזון איש (יורה דעה ב, טז) שאין לו שום מקום בדורות אלה.
התייחסות מפורשת לשאלה זו ניתנה על ידי מורי ורבי הגר"א שפירא ('תחומין' ה עמ' 434): "קנאות פנחס היא הלכה מיוחדת במקרה מסוים... יש עבירה מיוחדת במי שבא על גויה... אך אין להסיק מהלכה זו מעשי קנאות אחרים, שכרוכים באיסורים. אומנם קיים מושג של 'גדולה עבירה לשמה', ויש שעבירה נדחית מפני מצווה אחרת, אך אלו מקרים נדירים שמסורים לשיקול דעתם של גדולי האומה. אין לו לאדם לפסוק לעצמו בעניינים מורכבים אלו, ובפרט הנוגעים לכלל ישראל, אלא חייב לשאול דעת רבנים גדולים שמקובלים באומה".
"המחתרת היהודית"
באביב של שנת תשמ"ד עצר השב"כ פעילים בהתיישבות שהואשמו בסדרה של פעולות נגד ערבים: קיצוץ רגליהם של ראשי ערים שהסיתו לטרור, הריגת סטודנטים במכללה האסלאמית בחברון וניסיון לפוצץ אוטובוסים. הגר"א שפירא כינס את תלמידי ישיבת מרכז הרב לשיחה, ואביא כאן כמה נקודות עיקריות ממה שנאמר בה (הסיכום המלא, עם מקורות והערות, פורסם לאחרונה בכתב העת 'המעין', גיליון 254 עמ' 22-17).
המדובר היה בפגיעה בערבים שנעשתה בזמן של מצוקה ביטחונית. על כך אמר הרב שאומנם בנושאים הלכתיים רבים "סומכים על 'אומדנות'; אבל בדיני נפשות יש דין 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. אם יש לך איזה פקפוק – אל תהרוג, למרות שבדינים אחרים אפשר היה להתעלם מזה". כוונתו לומר שבהלכות שבת או כשרות, די בכך ששאלת רב מוסמך וקיבלת תשובה כדי שתוכל להקל. לעומת זאת בדיני נפשות, אפילו כשמדובר בחייהם של ערבים, אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. בהמשך דבריו הוא הדגיש שתלמידי חכמים צריכים לשבת ולדון ביחד לפני שפוסקים בשאלות חמורות כאלה.
בראשית דבריו הדגיש הגר"א שפירא את חשיבותו של ציות למדינה, ואמר: "יש למדינת ישראל כוח של מלוכה. מה שכלל ישראל מחליט זה מחייב... ולא ייתכן שכל אחד יעשה שבת לעצמו". הוא לא הסתפק בכך, וראה לנכון לחזור עוד פעם על כך ש"על פי ההלכה יש כאן דין מלכות ישראל! ומי שמנהל את המדינה הזאת על פי רצון הציבור – זה מחייב!".
עם זאת אין למדינה סמכויות בלתי מוגבלות. כאשר המדינה אוסרת התיישבות במקום מסוים ללא הצדקה, אין לזה תוקף. על כך אמר הגר"א שפירא בחריפות: "כל מה שצריך למחות – צריך למחות. מן הדין חייבים להתנחל בכל ארץ ישראל, וכל חוק אחר הוא בלתי חוקי!". בתקופה מאוחרת יותר, במאבקים נגד הסכמי אוסלו ונגד הגירוש מגוש קטיף, הוא אף קבע בתוקף שיש לסרב לפקודה הנוגעת לגירוש מתיישבים מבתיהם. אבל עם זאת, גם בזמנים קשים, לא התיר לאיש לנקוט מדיניות ביטחונית עצמאית ולפגוע בערבים בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון.
באותה תקופה ניגשתי גם אל מורי ורבי הגר"ש ישראלי, שזכה להניח את היסודות לפסיקה בהלכות מדינה בדורנו – בכרכי 'התורה והמדינה' שבעריכתו ובספריו הרבים. בתשובה לשאלתי הוא אמר שאכן חלק מן הפעולות של אנשי ה"מחתרת" היה מכוון כלפי אנשים המוחזקים כ'רודפים', אבל גם במצב כזה בפעולות אלה יש משום "מרידה במלכות". בעבר הוא כתב מאמר מכונן (עמוד הימיני סי' טז) שעסק בפעולת התגמול בכפר קיביה שבה נהרגו אזרחים רבים, והכריע שבנסיבות העניין היה הדבר מותר. שם הוא הציג את השאלה על פי הגרסה הרשמית של ממשלת ישראל, שהדבר נעשה על ידי אזרחים שפעלו על דעת עצמם. אולם מתשובתו בעל פה ברור שלא עלה על דעתו להצדיק עשיית מעשים כאלה בניגוד לעמדת הממשלה.
את קביעתם, שבנוגע למדיניות ביטחונית אסור לפעול בניגוד לעמדה של ממשלת ישראל, ניתן לבסס על הדברים הנוקבים של הנצי"ב (העמק שאלה, שאילתא קמב). הוא מסביר את מה שנאמר ליהושע (א, יח) "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת", וכותב: "כל זה היה שייך לדבר המלחמה, באשר הוא היה המצביא... ואילו היה מי ממרה את פיו באשר ישלחנו, יירף לבב יהושע. ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה; ונמצא הוא 'רודף' וחייב מיתה".
קריאת כיוון
אומנם אפשר לפלפל בסוגיה זו ולהעלות סברות ומקורות לכאן ולכאן, אולם בשביל לחלוק על גדולי רבותינו אלה, הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי, נדרשות כתפיים רחבות ביותר. בדיני נפשות לא ניתן להסתמך על דעתם של יחידים, ובמיוחד לא על שמועות בעל פה שלא נכתבו כתשובה הלכתית מסודרת ומנומקת.
המציאות המורכבת שמתמודדים עימה אנשי החוות והגבעות מעלה שאלות רבות נוספות שלא כולן נדונו על ידי גדולי רבותינו בדור הקודם. יש לכנס צוות מגוון של רבנים, המקובל על רוב ציבור המתנחלים ביהודה ובשומרון, שידון ויכריע בשאלות אלה מתוך אחריות ציבורית והנהגה תורנית ראויה. כך, מצד אחד לא כל אחד יעשה דין לעצמו, ומצד שני כך אפשר יהיה להעניק גיבוי ציבורי רחב לאחינו החלוצים.
לחלוצי החוות והגבעות נאמר: אנו מעריצים את מסירות הנפש שלכם ושמחים בגאולת הארץ. עם זאת, אנו עומדים על כך שהמאבק הצודק והמוסרי של עם ישראל על ארצו יתנהל בכלים צודקים ובתוך הגבולות ההלכתיים הנדרשים. בנוגע לחשש שאם נשמור על גבולות הלכתיים במאבק הוא לא יהיה אפקטיבי, אחתום בדברי הרב שפירא: "והפסוק מסיים, 'כי לא אצדיק רשע' - תסמוך על ריבונו של עולם שיעניש את הרשע. אל תעשה חישובים שלו. מזה יש לימוד. כשיש שאלה של דיני נפשות - תסמוך על ריבונו של עולם". שמירת ההלכה היא זו שתזכה אותנו בסייעתא דשמיא לשוב ולנחול את נחלת אבותינו לדורות עולם.
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
איך ללמוד אמונה?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
