בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • ראה
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
מעשה באחד מראשי מערכת הכשרות בארץ, שניגש לחנות פלאפל לבדוק אם יש באפשרותו לרכוש שם לעצמו מנת פלאפל בכשרות מתאימה. החנות הייתה מעוטרת בתמונות רבות של צדיקים ממגוון זרמים ועדות, כשתמונתו של הבבא סאלי זיע"א תופסת את המקום המרכזי.
הרב בחן בעיניו את הקירות שמא יש גם תעודת כשרות בין שלל התמונות, אך כשלא הבחין בה, פנה למוכר בשאלה – יש לך תעודת כשרות?
המוכר השיב על אתר: 'תסתכל על כל הצדיקים שתלויים בו, זה לא מספיק כשר בשבילך'?
ענה לו הרב: 'אם הבבא סאלי היה המוכר כאן בחנות, והתמונה של הייתה תלויה כאן על הקיר, הייתי קונה כאן בשמחה. אבל כרגע שאתה המוכר, ותמונתו תלויה על הקיר, זה לא בשבילי'!
ובכן, מאחורי הבדיחה המפורסמת הזו, מסתתרת גם הדרכה הלכתית חשובה, שחלקה פחות מוכרת, והשבוע של פרשת ראה הוא זמן מצויין להתחזק בכך, מפני שבפרשה מוזכרים הרבה ממצוות הכשרות, כמו רשימת החיות והעופות הכשרים, חיובי המעשרות ועוד.
ההדרכה ההלכתית היותר מוכרת היא הצורך בתעודת כשרות, אך יש מצבים מסויימים שמפספסים גם לכאלה שמכירים הדרכה זו.
אמנם הכלל ההלכתי קובע ש"עד אחד נאמן באיסורין", ולפי זה היה מקום לסמוך על המוכר שמעיד על הכשרות בעסק שלו, אך מאידך מצאנו גם בנוגע לענייני כשרות (ירושלמי סוף דמאי פ"ד) ש"החשוד על הדבר.. לא מעידו', ולכן וודאי שאין לסמוך על עדותם של אנשים שאיננו יודעים בוודאות שהם מקפידים בעצמם על כשרות.
בהמשך הרחיבו גדולי ישראל את הצורך בפיקוח כשרותי, ולעיתים יש צורך בפיקוח כשרותי על עסק מסחרי גם אם הבעלים מקפיד בעצמו על כשרות, אם מפני שהיום יש הרבה רכיבים במזון, כך שמי שאינו בקיא בדבר יכול להיכשל בשוגג או מפני טעמים הלכתיים נוספים.
וכאן יש מקום להעיר על שני עניינים, הראשון מוכר יותר והשני כמעט ואינו מוכר –
א. לעיתים, המוכרים בחנויות עושים תרגילים שונים, שנועדו לתת תחושה חזקה שיש כשרות לעסק, כשבאמת אין לו תעודת כשרות. הם תולים תמונות צדיקים, שלט של 'העסק הנבחר' שדומה לתעודת כשרות, תעודה שאינה בתוקף או תעודה שמעידה רק על חלק מרכיבי החנות, כגון תעודה על מכירת חמץ, כשבחנות מוכרים דברים רבים ומגוונים.
חשוב מאוד לוודא תעודה מתאימה, ולא להתבייש לשאול אם יש תעודה כזו, וכמובן לא לסמוך על כל מיני הבטחות של מוכרים, שאינם מגובות בהוכחות.
ב. ברשתות השיווק ובחנויות כשרות רבות מצויות פינות שבהם מוכרים באופן טרי וללא אריזות – בשר, גבינות, מאפים, פיצוחים ועוד. על אותם פינות יש הכשר כללי ברמה בסיסית, אך המוכרים מציגים שם רמות כשרות שונות, והם אומרים לקונים – זה 'חלק' בהכשר כזה, זה כשרות כזו וכו'. לעיתים המוכרים הם ערבים, ובוודאי שאינם מקפידים בעצמם על כשרות.
יש לדעת, שמבחינה הלכתית, אם המוצרים פתוחים ואינם באריזה עם חותמת הכשרות המתאימה, הרי שאין לסמוך על דברי המוכרים, ויש להחשיב את כל המוצרים בהתאם לרמת הכשרות הבסיסית, כך שמי שמקפיד על 'חלק' או רמת מהדרין מסויימת לא יכול לקנות שם.
וודאי, שאם אין כשרות כללית על המקום, הרי שכל מוצר פתוח אי אפשר לקנות שם, גם אם המוכרים מראים שיש להם ארגזים ואריזות שנפתחו קודם, שיש עליהם הכשר, שהרי אין וודאות שהמוצר יצא דווקא מהאריזה הזו, ויתכן ויצא ממקור אחר.
ההקפדה על כשרות המזון היא חלק מקדושתם המיוחדת של ישראל, ויהי רצון שבזכות שאנו מתקדשים תתקיים בנו הבטחת התורה לנחול את הארץ הקדושה!



סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il