ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- וילך
בס"ד תשרי התשפ"ו
מפטיר שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל (הושע יד)
פרשת וילך – שבת שובה
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת וילך 30 פסוקים = יהודה , לוי
פרשת וילך היא הפרשה הקצרה ביותר בכל התורה.
יש בה שתי מצוות עשה - להקהיל כל ישראל בחג הסוכות . לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו. (ספר החינוך)
עשרת ימי תשובה
כתב הרמב"ם - אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לָעוֹלָם. בַּעֲשָׂרָה הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר וּמִתְקַבֶּלֶת הִיא מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ו) 'דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל צִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְצוֹעֲקִין בְּלֵב שָׁלֵם הֵם נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ז) 'כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. (הל' תשובה ב ו)
בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. וּבָעֵת הַהִיא הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט אֶת כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּבְעֵת אֲשֶׁר יֵדַע כִּי יָבִיאוּ אֶת דִּינוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הֲלֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ וּבְכָל דַּרְכֵי חֲרִיצוּת יָחִישׁ מִפְלָט לוֹ. (שערי תשובה ב יד)
והתבאר בתורה כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו. (שם א א)
כתב הכף החיים - נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים ולעסוק במצוות מר"ה ועד יוה"כ יותר מכל השנה. (שו"ע או"ח תרב ד)
שלושה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה. ושלושתן בפסוק אחד (ד"ה ב ז יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ – זו תפילה, וִיבַקְשׁוּ פָנַי – זו צדקה, כמה דאת אמר (תהלים יז טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ , וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים – זו תשובה.(ירושלמי תענית ב א)
דִּרְשׁוּ יְ-הוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו (ישעיהו נ"ה, ו-ז (ידוע כי התשובה היא מכלל שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח. כי מחסדי הש"י על נבראיו שברא התשובה קודם שברא את העולם לפי שגלוי וידוע היה לפניו שעתיד אדם לחטוא ולפיכך הקדים לו רפואה למכה, כי ז' דברים אלו נקשרים זה בזה קשר אחד וכל אחד מחייב לחבירו. וצריך אתה לדעת כי ענין התשובה הוא שיתחייב אדם שיתבונן בשפלותו ובפחיתות עצמו כי הוא עפר ואפר שחייו רמה ותולעה במותו, כי בזה תתקן לו יותר פעולת התשובה ויעשה תשובה שלימה בכוונה רצויה וזכה, וכן מצינו באיוב שהיה מהביל ומפחית האדם בעיקר תולדת. ודרשו רז"ל (ר"ה י"ח) דִּרְשׁוּ יְ-הוָה בְּהִמָּצְאוֹ אלו עשרה ימים שבין ר"ה ויוה"כ כלומר שהקב"ה נמצא ליחיד בימים אלו יותר משאר ימים. יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ הוא הכופר בהקב"ה כענין שכתוב (תהלים י' ד) רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ וגו' ויאמר הכתוב כי אפילו מי שכופר בעיקר וחושב שאין א-להים ישוב מדרך הרע והקב"ה ירחמהו ויסלח לו. ומפני שהאדם חוטא במחשבה ובמעשה אמר דַּרְכּוֹ ואמר מַחְשְׁבֹתָיו . ומה שאמר וְאֶל אֱ-לֹהֵינוּ כי אין צריך לומר במדת רחמים כמו שאמר וישוב אל ה' כי אפי' במדת הדין ירבה לסלוח וזהו וְאֶל אֱ-לֹהֵינוּ כי ירבה לסלוח. וכן אמרו במדרש (הושע י"ד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְ-הוָה עד שהוא עומד במידת רחמים ואם לאו אֱ-לֹהֶיךָ עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא. (כד הקמח – תשובה)
כתוב בספרים, שיש הפרש בין עשרת ימי תשובה לשאר הימים לענין תשובה ותפילה, כהפרש האור מן החושך, ויפה שעה בתשובה ומעשים טובים בימים האלה, מימים שלמים בשאר הימים, אשר על כן ראוי לחוש על כל רגע של ימים אלו שלא לאבדו. ומי שתורתו אמנותו, בימים האלה יניח עסק פלפולו ויהיה רק עסוק בקריאת ספרי מוסר ובדרכי התשובה, ולשפוך שיחה, לדרוש סליחה ולהקדים תפילה על כל צרה שלא תבוא. אשרי מי שיוכל להתבודד לחשב עם קונהו, בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ . ולפחות בימים אלו יקים להקריב שני תמידין כהלכתם, שִׁוִּיתִי יְ-הוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהלים טז ח) וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד (שם נא ה). ואם ימצא חבר טוב, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד (שם קלג א), טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד (קהלת ד ט), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְ-הוָה (מלאכי ג טז) איזוהי דרך ישרה, ואיש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק. (פלא יועץ – תשובה)
בחודש תשרי יתאמץ בתפילותיו מפני דהתפילה במידה שביעית שהיא ואמת, ובתשרי נענה אפילו יחיד, וזהו (תהלים קמה יח) קָרוֹב י-ְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת , וכן קָרוֹב אַתָּה יְ-הוָה (שם קיט קנא) כָּל מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה (שם קיט פו), והיינו נמי עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ (שם סט יד), (חומת אנך קי"ט ה'), ולפי זה מה נעים טעם הרמב"ם דבחר הקדוש ברוך הוא לדון בתשרי שיש בו שבע מצוות, שופר, כפור, סוכה, ארבעה מינים שבלולב, דהם שבע ולכך נקרא שביעי, (עיין שולחן גבוה סימן תקפ"ד), ולפי האמור אתי שפיר דבא בכוון לקבל תפילתינו ברצון בזכות שבע בזמן הראוי לו שב"ח ב"ן בחר"י.
כל המכוין בעת התחלת אדון עולם בזה כידוע שתפילתו נשמעת ואין שטן ומקטרג בו ואויביו נופלים תחתיו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים איתו, אדון עולם גימטריא אין סוף , א דון ע ולם א שר ראשי תיבות גימטריא ע"ב וסופי תיבות מר"ן, ונרמזים בו ארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, א שר מלך אותיות מיכאל , הוא מוליך כל התפילות ומקריב קרבנות לה' יתברך ועל ידי זה מוחל עונות, (של"ה), ועל כל פנים אם לא יכול לכוין כל פעם יזהר לכוין בראש השנה וביום הכיפורים, וביותר יזהר השליח ציבור בזה. (מועד לכל חי סימן יג בשם ספר הזכירה)
שאלה
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ-הוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (לא ט) לכאורה היה לו למסור את התורה ללויים ולא לכהנים דכתיב (במדבר ז ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ . תפקיד הלויים לשאת את ארון ברית ה' ולא הכהנים.
תשובה
תיכף אחר פטירתו של משה רבינו נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן, כדאיתא (סוטה לג:) תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ כֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּכְשֶׁהֵסֵיבּוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּכְשֶׁהֶחְזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ. א"נ משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי כמו שמפורש במדבר (ד ה)
וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת . לפיכך קרי להו לכהנים נושאי אֲרוֹן בְּרִית יְ-הוָה. (החזקוני, בכור שור)
שאלה
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם . (לא יג) שנינו בפרקי אבות (ג יז) אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה. וקשה אם אכן היראה תלויה בחכמה, והחכמה אף היא תלויה ביראה, איזו מהן בכל זאת קודמת לחברתה?
תשובה
כל דבר הנעשה בעולם יש לו מטרה ותכלית, ועל פיה מתוכנן ונעשה הדבר מראשיתו ועד סופו. הוי אומר המטרה היא זו שמכוונת מה לעשות בכדי להגיע אל התכלית. מעתה, כיון שהיראה היא התכלית והמטרה, לכן היא זו שעלתה תחילה במחשבה, זהו שאמרו 'אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה'. אך בשלב המעשה – החכמה היא שבאה תחילה, מאחר שהיא שמביאה לקיום ומימוש התכלית. על כך נאמר 'אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה'. (פניני הגר"א)
שאלה
וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ . (לא יד) מה הטעם שאמר לו בלשון הֵן . ולכאורה היא מיותרת. הול"ל קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת .
תשובה
אותיות הֵן אין להם זוג. כיצד, ט"א הרי עשרה, ב"ח הרי עשרה, ג"ז הרי עשרה, ד"ו הרי עשרה, ה' אין לה זוג. נ' אין לה זוג. כיצד, י"ץ הרי מאה, כ"ף הרי ק', ל"ע מ"ס הרי ק', נ' אין לה זוג, כך אתה משה אין לך זוג, דכתיב (להלן לד י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה , ולכך קרבו ימיך למות ובחרתיך בחלקי. (הרא"ש, דעת זקנים – דב"ר ט ו).
א"נ אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך שנאמר (דברים י) הֵן לַי-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם , בהן אתה גוזר עלי מיתה? משל למה הדבר דומה למלך, שהיה לו שר גדול שהוא אוהבו ביותר וראה אותו שר חרב נאה אין כמותה, אמר ראויה זו למלך מה עשה, קנאה ונתנה למלך, אמר המלך יתיזו בה את ראשו? כך אמר משה, רבש"ע במנחה שהבאתי לך אתה מקטרגני בה? אמר לו אני אעשה לך לקורת רוח, מיד בא אליו הדיבור מאת הש"י ואמר הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ , אין לשון הִנְּךָ אלא קורת רוח. ועוד יכלול הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת הגיע שמשך לערוב ובאה ממשלת הלבנה, וזה ירמוז למדרגת משה ולמדרגת יהושע שזאת נמשלת לחמה וזאת ללבנה, וזהו שאמר לו הקב"ה (דברים לא טז) הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם , כלומר אע"פ שאתה שוכב עם אבותיך הכח שלך שמשם מעלת נבואתך הרי הוא קיים ועומד, שיאיר ללבנה, כשם שהשמש ששוקע אינו שוקע אלא להאיר ללבנה, וזהו לשון וַאֲצַוֶּנּוּ , כי המצוה היא תורה שבעל פה והוא כח הלבנה, ועל כן אמר ואצונו, אשפיע כחי בלבנה. (רבינו בחיי בשם המדרש)
שאלה
כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם . (לא כט) מאחר וכתיב כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אמאי חוזר וכותב כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הוָה , והוי כפל לשון.
תשובה
איתא בגמרא (מכות יא.) קִלְלַת חָכָם – אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי הִיא בָּאָה. והנה כאן אמר משה רבינו וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה ח"ו ואפילו דהיה רק על תנאי כמו שפתח כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן יש ח"ו מקום לחול על תנאי, על כן חזר ואמר כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הוָה לשלול חשש זה. דבתנאי כפול לא אמרינן דחל קללת חכם על תנאי, לכך חזר ואמר רק בתנאי כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע , אבל אם לא תעשו רע יחול עליכם רק ברכה. (פרדס שמאי)
שאלה
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא . (לא ב) שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם' - הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ' אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא '. (ר"ה יא .) לכאורה מ"ש מחודש לחודש הוא מיותר, דכיון דממלא מיום ליום ממילא הוא מחודש לחודש. ועוד איך אומר 'הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי' והוא עודנו חי, כי כיון דעודנו חי נמצא לא מלאו עדיין ימיו.
תשובה
אמנם לפעמים יצויר שהיום והחודש לא יהיו מכוונים בערך, וכגון אם בשעה שנולד היה זה החודש מלא ונולד ביום שלשים ובשנה שמת היה חסר ואז הוי יום השלשים הראשון לחודש הבא קמ"ל דממלא מחודש לחודש והיינו שמת ביום האחרון מאותו החודש אף שהוא יום התשעה ועשרים לחודש. (תורה תמימה) אמר 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא' לומר קצבת הימים יהיו מלאים עד סוף היום כולו דאין היום נחשב מלא אלא עד סופו ולא אמרינן בזה מקצת היום ככולו, ולכן כיון שנפטר משה רבינו ע"ה ביום שבת בשעת מנחה כי לכן אומרים צִדְקָתְךָ במנחה וכנזכר בזוהר הקדוש, נמצא לא השלים את היום ההוא כולו, והכתוב אומר 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא' שיהיה היום מלא והיינו עד סופו ממש! על כן מוכרח לומר דאותו היום שנפטר בו משה רבינו ע"ה אינו נחשב עם מספר ימים הקצובים כיון דאינו יום שלם, ולהכי מוכרח לומר הכי קאמר להו ביום השבת 'הַיּוֹם' מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי רוצה לומר כבר מלאו מאתמול, כי היום הזה יפטר באמצעו דאינו נחשב בכלל קצבת הימים שלו אלא הוא יתר על הקצוב כיון דאינו יום שלם. (בניהו – ר"ה יא.)
וַיֵּלֶךְ בגימטריא 'בו ביום' (66), כי באותו יום גם נולד וגם נפטר. (מדשן ביתך בשם קטורת סמים)
שאלה
הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. (לא כח) מה הטעם דכתיב בְאָזְנֵיהֶם . ועוד מהו אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה .
תשובה
כאן רמז להם מה שאמרו חז"ל (מגילה ט.) מַעֲשֶׂה בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ שֶׁכִּינֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים וְהִכְנִיסָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בָּתִּים וְלֹא גִּילָּה לָהֶם עַל מָה כִּינְסָן. וְנִכְנַס אֵצֶל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לִי תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּכֶם. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב כׇּל אֶחָד וְאֶחָד עֵצָה וְהִסְכִּימוּ כּוּלָּן לְדַעַת אַחַת. וְכָתְבוּ לוֹ:
'אֱ-לֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית', ושינו י"ג מילים בתורה שהיו צריכים לשנותם על כרחם כדי שלא יוציאו לעז על התורה כדאיתא שם. לזה הקהילם משה ומסר להם הדברים בְאָזְנֵיהֶם , זהו הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה , והיו הדברים מסורים ממשה עד שבאו בזמן תלמי ואמרום. (ש"ך עה"ת)
ומה שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים מאת ה' היתה זאת לסימן טוב להורות כי גובר חסדו יתברך, כי חֶסֶד [72] עולה ע"ב שגבר לעשות להם נס זה שיהיו כולם מתכוונים לדבר אחד, וגבר ישראל. (בן יהוידע – מגילה ט.)
שאלה
הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (לא יב) מה הטעם דכתיב בכפל לשון לְמַעַן וּלְמַעַן , ולא כתיב ' לְמַעַן יִשְׁמְעוּ ויִלְמְדוּ וְיָרְאוּ'. כמו שאמר בפסוק שאחרי זה יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ .
תשובה
מאחר ונשים פטורות ממצוות תלמוד תורה, דכתיב (דברים יא יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם דרשו חז"ל ולא בנותיכם, לכך חלק הכתוב שתי דרגות במצוה זו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ פירוש שישמעו מצוות התורה שחייבין הם לעשות שגם הנשים חייבות במצוות לא תעשה ובמצות עשה שהזמן גרמא. אח"כ אמר כנגד האנשים בלבד וּלְמַעַן יִלְמְדוּ שהוא תלמוד תורה. ולזה לא אמר למען ישמעו וילמדו, שאז היה נשמע ששניהם בעונש אחד. (אוה"ח)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
