ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ישיבת בית אל
- כינוסי אברכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לאחר הרוממות וההתעלות אליה אנו מגיעים ביוה"כ, אנו יוצאים לבין הזמנים, והימים בין יוה"כ לסוכות 'מועדים לפורענות'. מהי הדרכת הרב לימים אלו? ואיך אפשר לשמר כמה שיותר על הקדושה אליה אנו מגיעים בימים הנוראים, ולא לחזור למצב בו היינו קודם?
החגים זה כמו יהלום לכתר, צריך כמה יהלומים, אך לא כל הכתר הוא יהלומים. הימים האלו גורמים שכל השנה תהיה עם מעלה גדולה, שיש בה ימים כאלו. יוה"כ מעלה אותנו לגבהים מרוממים ונעלים. זה עושה את כל השנה – שנה מעולה מאוד. אנחנו לא חוזרים למצב הקודם בשום פנים ואופן.
במוצאי תענית אני רגיל לזרז את התפילה, כי לאנשים קשה מאוד הצום. אני צריך להתאמץ לסיים מהר, כי אחרי תפילות יוה"כ, קשה לא לאכול עוד הרבה זמן. זה לא בגלל שאני רעב ולא מצליח כבר לעמוד, זה כי אני חושב על האחרים, זה הנהגה יפה שחשוב להקפיד עליה. אם הייתי לבד, הייתי מתפלל יותר ארוך, קשה אחרי יום כזה מרומם להתפלל כ"כ מהר... יש אנשים שסיום הצום הוא מאוד קשה להם, צריך להתחשב.
א"כ, הימים האלו הם ימים מיוחדים, ימים של מצוות, ארבעת המינים, התכוננות לחד. בשום פנים אני לא חושב שאלו ימים המועדים לפורענות.
החת"ס לפעמים היה כותב שירים, את רוב השירים הוא כתב ביו יוה"כ לסוכות, כך מסופר. זה מעניין שהוא חיבר שירים, כי הוא איש הלכה גדול. אך כך מספרים עליו. זו ההרגשה שצריכה להיות בימים האלו.
נדבר על סוכות קצת, השנה חול המועד לא כ"כ ארוך, אז לא עושים טיולים ארוכים. החג לא מיועד לטיולים בחוץ. הטיול שאפשר זה טיול לכותל. לשמוע שיעורים, דרשות, מפגשים משפחתיים, אך לא טיולים של ספורט, זה פחות שייך לחג... כמה שיותר להיות בסוכה – 'צילא דמהמנותא'. זה עניינו של החג, גם סוכות וגם פסח. סוכות זה חג בו צריך להתעלות ולהתרומם.
ביום ראשון של סוכות נתפלל יחד בכותל בשעה 7:30, זה מאוד מרומם להתפלל יחד בשריד בית מקדשנו. אח"כ נפגש בשמחת תורה, מי שיבוא אז בליל הושענא רבא.
הרב זצ"ל אומר שאלו ימים מיוחדים מאוד, ואנחנו נחווה את זה. הפעם יש באמצע שבת, אז ממש א"א לצאת מהגבהים, אנחנו נשארים בגובה.
כל אחד מתוודה ע"פ מדרגתו
על מה תלמידי חכמים גדולים מתוודים ביום כיפור ובשאר הימים? (מניח שלא חטאו בכל הדברים שמציינים בווידוי..)
הייתה לי שאלה כזו על ריב"ז, ריב"ז, כשחלה באו תלמידים לבקרו, והוא החל בוכה. הוא אמר שהוא לא יודע באיזה דרך מובילים אותו. ריב"ז! הפטיש החזק! עמוד הימיני! איך יש לו ספק לאן מוליכים אותו? ברור שלגן עדן! מה הספק שלו?
התלמידים באמת שואלים, על מה אתה בוכה? כך גם אתם שואלים, על מה תלמידים חכמים מבקשים סליחה. כך אדם לפי המדרגה שלו צריך
מקטע ביניים – כלב נובח
(כלב נובח מבחוץ) אווה יש פה כלב.. אולי הוא בא לשמוע.. אספר לכם סיפור, רב אחד שהיה מרבני הישיבה ועושה חתונות לחילונים. זוג אחד ביקש שהוא יעשה להם את החופה, אך הם כבר חיים יחד כמה שנים, ויש להם כלב שהם קשורים איתו מאוד, והם רוצים שהוא ייטול חלק בחופה. מה הוא יעשה? יביא את הטבעת. כך הם בקשו מהרב. הרב שאל אותי מה לעשות, האם להסכים או לא. אמרתי לו שיגיד להם שיתנו לו ברכה בברכת המזון... עד הוא לא יכול להיות כי הוא קרוב... מארתי לו שלא יסכים, שיסביר להם שמסורת החופה היא מדורי דורות, לא עושים שינויים. בסוף כשהכל ייגמר, שיתנו לו לעשות משהו. הרב אמר שכנראה שהם לא יסכימו, אלא יעשו חתונה רפורמית.
נחזור לענייננו. על מה בוכה ריב"ז? בצדיקים מדקדקים כחוט השערה. על ריב"ז יש אחריות גדול, אחריות על כל הדור! הוא לא יודע אם הוא יצא יד"ח בהנהגת הדור, לא מצד עצמו. בתור מנהיג, כל טעות קטנה, היא משמעותית מאוד! רבי יוחנן היה פשרן, הוא הסכים ללכת לבקש את יבנה וחכמיה במקום שלא יחריבו את ירושלים. אולי זה היה טעות? הוא חושש מאוד.
כך אדם על פי מקומו, מרגיש שהוא צריך להיות אפילו יותר טוב, ויש לו את חשבון הנפש שלו. באחד השיעורים הזכרתי את מה שהרב אומר, איך אנו אומרים בוידוי "חטאנו עווינו פשענו" פשענו זה מרד, עווינו זה מזיד, חטאנו זה בשוגג. וכי מישהו פשע? עשה ממש נגד? ואם הוא לא עשה נגד, אך לכאו' בווידוי הוא משקר! כל שואל מרן הרב. משיב הרב, דנים את האדם על לימוד התורה, על ביטול תורה. וזה חסד אלוקי גדול, זה כמו דיני נזיקים שבנזיקים אם אחד פגע בחברו, פצע אותו, הוציא את ידו מכלל שימוש, איך משלמים?
קודם כל, נזק, כמה היה שווה עם יד, וכמה שווה עכשיו. אח"כ, שבת – עכשיו חודשיים הוא לא יכול לעבוד אפילו עם היד האחת! זה שבת קטנה, על הזמן של ההחלמה.
זה חסד אלוקי, אדם בן 25 שהיו לו שני ידיים, וכרתו לו אחת, צריך לחשב את הפעם כולו, זה פער עצום, עד גיל הפנסיה! יש כאן חסד שלא שמים את זה כך.
אותו דבר בלימוד התורה. כשדנים את האדם, לא דנים אותו אם היית יכול להיות ת"ח גדול, ואת כל זה מנעת מעצמך, ולכן תקבל עונש גדול. לא כך דנים את האדם.
שואלים על לימוד תורה, על ביטול תורה, ואז לפי מצבו הנוכחי. לא דורשים ממנו כמו שדורשים מאדם שלמד המון שנים.
אחרי שהרב מסביר את זה, אומר הרב, אדם שחוזר בתשובה צריך לחזור בתשובה שלמה! האדם מצד עצמו צריך להגיד לעצמו שהוא היה צריך להיות ת"ח גדול! ובתור ת"ח גדול, כל דבר קטן, הוא ממש פשע! ולכן אנחנו יכולים להגיד 'פשענו'. הייתי צריך להיות במצב כ"כ גבוה, שכל דבר שנראה לי כשוגג, במדרגה הראויה לי, זה היה נחשב פשע.
נחזור לדברנו, כל אדם לפי מצבו, צריך לעשות חשבון נפש. לאנשים קטנים, יש את הנפילות שלהם, ולת"ח יש נפילות אחרות.
אני נוהג לבקש מהתלמידים סליחה. לפני כמה שנים ביקשתי סליחה מהציבור באברהם אוהבי, אמרתי להם שאולי היה למישהו אירוע שהייתי צריך להשתתף אך לא הגעתי, או כי לא ידעתי, או כי לא יכולתי. בא אלי אדם ואמר שאני באמת כעסתי על הרב, כי ישבתי שבעה, והרב לא הגיע. אני באמת לא ידעתי שהוא ישב שבעה. הוא כמה שנים לא הגיע לדרשות, במקרה לדרשה הזו הוא כן הגיע, ואז הוא שמע אותי, ובא אלי. עוד פעם בא אלי בחור ואמר שהוא מאוד נפגע מזה שלא התייחסתי אליו מספיק.
א"כ, תלמידי חכמים צריכים לעשות תשובה. יש תמיד על מה לחזור בתשובה, וגם לת"ח. אני לא ת"ח, אך לתלמידי חכמים גדולים, יש הרבה בעיות...
הרב זצ"ל מעיד עדות ראיה ולא נסיבתית
מדוע לא לומדים את הרב זצ"ל באופן יותר ביקורתי ומאומת עם המקורות? האם יש מקום לומר שהרב צבי יהודה או מרן הרב שגו בהסתכלות מסוימת?
מה אתם אומרים? אני חושב שאולי השאלה היא למה אין מקורות בדברי הרב. הרצי"ה מביא הרבה פעמים מקורות לדבריו. הרב לא. למה? למה הוא לא מוכיח את דבריו? הוא כותב עובדות, ולא מבסס כלום. הרב לא אומר סברות.
לא נגיד שהרב הוא נביא, אולי היו ניצוצי נביאה, אך הרב כותב את מה שהוא רואה. אדם שרואה משהו, הוא לא צריך להוכיח שהדבר נמצא. עדות ראיה, אדם שרואה, זה הדבר הכי חזק! יש עדות ראיה, ויש עדות נסיבתית. עדות ראיה, זה חד משמעי! אם אני ראיתי משהו שנראה לי מאוד שאחד רצח את השני, אך לא ראיתי את רגע הרציחה עצמו, זה לא מספיק בשביל להעיד בבית דין! מה שראית, זה מה שאנו סומכים עליו. מה שאתה סבור, גם אם יש אלף הוכחות, זה לא מספיק.
הרב רואה, הוא לא צריך להוכיח שום דבר! הוא לא צריך להוכיח את מה שהוא רואה. לרב יש כושר דמיון אדיר, והוא רואה תהליכים רוחניים, תהליכית תשובה, תהליכי גאולה. כך הרב רואה! יש אחרים שלא רואים, חושבים שהיום אין גאולה, שאנחנו במצב הכי גרוע אי פעם. אנחנו נמצאים בשיא החושך, והמשיח יבוא בבת אחת.
אנחנו לא רואים כך את המציאות. קשה להתווכח על מבט, ובאמת יש חילוקי דעות קשים. כל כתיבת הרב היא כתיבה של חזון, של ראיה. ולכן אין הוכחות. הרב לא רואה צורך להוכיח את דבריו, כי הוא פשוט רואה. יש אחרים שלא רואים, אבל מביאים הרבה הוכחות לכך שאנו במהלך של גאולה. זה תלוי מאוד ברוחב הראיה. מי שמסתכל במבט מצומצם, רואה תמונה מסוימת, במבט גדול יותר, רואים תמונה אחרת לגמרי.
'קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'. הצופים למעלה רואים את הגאולה מתקרבת! מי שלמטה, לא רואה. הם אומרים להוא שלמעלה שהוא לא מציאותי. אנחנו רואים מה קורה פה, איזה סכסוכים, איזה קלקולים, על מה אתה מדבר? אתה מנותק! אך האמת היא שהוא זה שרואה יותר טוב! מזה נובעות המחלוקות בין המגזרים. עכ"פ, אלו הם כתבי הרב.
כשאנחנו לומדים את כתבי הרב, לא לומדים את זה כמו דברים אחרים, רק להתבסם ממה שהרב רואה. אתה יכול להסכים ויכול לא. אמנם, אנחנו מכירים את הרב, הרב היה מענקי הדור, היה הגדול ביותר בדור, הוא הקיף את כל התחומים, לא היה אף אחד כזה. היו למדנים, היו פוסקים, היו גדולים בקבלה, אך מישהו שעסק ממש בכל התחומים, בכל הגודל, זה רק הרב זצ"ל. מבחינה זו הוא היה חד בדרא. ולכן אנחנו יודעים שאפשר להישען עליו, וגם אם אנחנו לא מגיעים להתבוננות הזו. הרב עצמו אמר שלכל מה שהוא אומר יש מקורות פנימיים. לא כל אחד הוא בר הכי בשביל להביא מקור לדברי הרב.
לגבי ספרי ההלכה של הרב, גם כן, הרב אלישיב היה מבטל דעתו בפני פסקי מרן הרב. כך גם ר' שלמה זלמן. כולם העריצו את הרב.
הרב רענן בא לביתו של הרב הרצוג כשהוא היה הרב הראשי. הוא ראה שהמזוזה בכניסה מהמרפסת לבית, הייתה בכיוון הכניסה למרפסת. זה מחלוקת בין הש"ך לט"ז. הרב רענן אמר לרב הרצוג שבבית של הרב זה היה הפוך. אמר הרב הרצוג, אין משיבים על הארי, הוציא את המזוזה ושם בצד השני. הרב הרצון היה בעצמו גאון גדול, אך הוא התבטל לרב.
התוועדויות בישיבה
למה הישיבה עושה התוועדויות לפני חגים ומועדים? מה החשיבות של זה? למה הרב או שאר הר"מים לא מגיעים להתוועדויות?
במרכז הרב לא היו התוועדויות כשאני למדתי שם, עכשיו אני לא יודע מה קורה, אולי עוד יהיה. לי היה קצת קושי עם ההתוועדויות, למשל בערב ראש השנה, יש כלי נגינה, ובראש השנה לא משתמשים בכלי גינה. יוצא שההתוועדות יותר יפה מראש השנה עצמו. זה קצת מפריע לי. אמנם, באו אנשים וטענו שזה מוסיף להם ומכין אותם לראש השנה, ואז ראש השנה הוא עוד יותר טוב. כיוון שיש שחשבו שזה מוסיף, אז הסכמנו שיהיה. כנראה שהר"מים חושבים שהם לא צריכים את זה. יכול להיות מתחילים להיות פערים בין הדורות, יש ביננו כמה שנים...
בפורים שיש כלי נגינה בחג, כן טוב לעשות התוועדות? יש כאלו שרוצים כל שבוע התוועדות, שזה מוסיך להם. הדורות משתנים, יכול להיות שבסוף יהיה יותר, אנחנו מתקדמים בקצב יותר איטי...
יש ישיבות שיש התוועדויות רבות מאוד, ויש ישיבות שאין כלל. אנחנו מנסים ללכת על האמצע. בכל המובנים. במרכז הרב הרב דיבר על לימוד האמונה ולא רק מוסר וגמ'. להרחיב את הדעת להסתכלות אמונית, לקבל קודם עול מלכות שמים ואז עול מצוות. המציאות מאוד נשתנה, וממילא אופי החגים מקבל צורה אחרת, ראש השנה בזמן שהייתי במרכז הרב, לא היה כלל שירה, ריקוד וודאי שלא. הס מלהזכיר! לא יעלה על הדעת לרקוד באמצע התפילה. לאט לאט נכנסו שירים.
המציאות משתנה. אנחנו חיים בצורה אחרת לגמרי מלפני חמישים שנה, וק"ו לפני מאה שנים. תנאי החיים השתנו לגמרי, אנשים חיים חיים נפלאים. הקימו ישיבות תיכוניות כי כל משפחה הייתה גרה בחדר וחצי עם חמישה ילדים, אז עשו פנימיות במוסדות הלימוד. תנאי החיים היו מאוד מצומצמים. היום הכל בשפע גדול, וכל דור צריך לעבוד את ה' על פי מה שהקב"ה נותן לאותו הדור. בדור עם חיים קשים, אז התפילה היא מתוך צער. היום התפילה היא יותר של הודאה. מישהו פעם בא אלי ואמר שהוא היה במצב רוח טוב, אז 'הרצתי את התפילה עד מודים'. אין לנו סנהדרין בשביל להתאים את התפילה לדורנו, היינו רוצים.
שואלים איך אומרים בסליחות דברים קשים שכאילו אנחנו בגלות, זה לא מתאים! זה נראה שקר! אנחנו לא רוצים להיות המשנים, זה לאט לאט יישתנה. אם מישהו ייקח יוזמה, יגידו לו שהוא רפורמי. צריך להיזהר בגבולות של מה שמשנים. כשתהיה אחדות בין רבנים, יהיה אפשר לעשות תיקונים גדולים להתאים הכל לדור שלנו, לא רק לבטל ולשנות, להוסיף גם דברים חדשים.
ר"מים בסעודות שבת
למה רמי"ם לא מגיעים לסעודות שבת בישיבה? אני חושב שזה יכול להשרות אווירה יותר ישיבתית בסעודות. (במרכז הרב עשו רפורמה שבסעודה בבוקר מגיע כל שבת ר"מ אחר...)
אם יש לזה ביקוש, יש לזה מקום. אם זה יוסיף לתלמידים, אפשר בשמחה.
היחס לעובדים ערבים
א. האם צריך או ראוי לומר תודה לנהג ערבי כשיורדים מהאוטובוס? ב. האם מותר לתת טיפ לעובד ערבי שניקה לי את הרכב? יש בזה בעיה של 'לא תחונם'?
אנחנו צריכים להתנהג עם ערבים שעובדים אצלנו בצורה נכונה. לא להגזים ולהיות מאירי פנים כידידי נפש, אך גם לא להיות רעים אליהם. להיות מנומסים בנימוס הנכון. לגבי להגיד תודה, אם מקובל שכולם אומרים, אז יש מקום. אם לא, אז אין צורך להגיד. האם לתת טיפ? אם בפעם השניה הוא ינקה יותר טוב, או שזה ישפיע שהוא יתנהג יותר טוב, אז יש לזה מקום, זה לא הגדר של 'לא תחונם', אתה נותן כי יש בזה תועלת. אך סתם בשביל להיות לארג', לא לעשות מעבר. אם כולם נותנים, אז אפשר לתת.
אנחנו לא יכולים לריב איתם ולהשתמש בהם, זה לא עובד יחד, הם לא יעבדו טוב! היה עכשיו פרסום מה ערבים עושים במפעלי המזון, שהם יורקים לתוך האוכל. מי שפרסם את זה עצרו אותו... מאוד מפריע לי שהם עובדים בכל מיני מקומות כאלו, במסעדות וכו'. מי יודע מה הם עושים בפנים.
מצד אחד, אנחנו צריכים אותם, מצד שני הם שונאים אותנו, והם יכולים מחר לבוא עם נשק ולירות. המציאות היא מורכבת. במורכבות, צריך לחיות בצורה מאוזנת. לא להיות רעים, כי זה יזיק. ולא להיות יותר טובים ממה שצריך. להיות בצורה ממוצעת.
מעלת הניגונים
על מה מכוונים בניגון בלי מילים? יש בזה ערך בכלל?
מה אתם אומרים? מרגישים התרוממות כששרים בלי מילים? איך מתרוממים כשאין מילים? המנגינה נותנת למילים את כל המשמעות. מילים בלי מנגינה, זה כגוף לבי נשמה. המנגינה היא הנשמה. הגאון שהוא לא היה מחסידי השירים, הוא ידע הכל. ידע את כל התורה, וידע גם בכל שאר התחומים. הוא ידע גם במוזיקה. הוא אומר שמקור המנגינות זה מהר סיני, יש כל מיני מנגינות מהר סיני, וע"י המנגינה אפשר להגיע לרוח הקודש, כך היה דוד המלך. הוא ניגן בלי מילים על הכינור, והגיע עי"ז לרוח הקודש. במקום שכתוב מזמור לדוד, קודם ניגן ואז שרתה עליו רוח הקודש, אם כתוב לדוד מזמור, אז הייתה רוח הקודש ואז הוא ניגן. א"כ רואים שלניגון יש מעלה גדולה מאוד. כל אחד מרגיש את זה. בניגון דלי מילים, זה לא שכל, זה משהו אחר, פנימי. יש עוד תחומים חוץ משכל.
אהבת הטוב ושנאת הרע
כיצד לאהוב באמת אנשים אע"פ שההתנהגות שלהם לא טובה, או שיש בנינו מחלוקות גדולות?
את הטוב צריך לאהוב ואת הרע צריך לשנוא, גם מי שמקולקל, הוא לא מקולקל לחלוטין, הוא לא רשע גמור. יש מי שיותר חזק בבין אדם למקום, יש מי שיותר טוב בבית אדם לחברו. בכל אחד יש צד טוב. לפני כשנתיים נפגשנו על אחים לנשק, אנשים עשירים גדולים, אחד כ"כ עשיר שהוא אמר שבחלק מהעסקים שהוא מעורב, נותנים למדינה רק במיסים מליארד דולר בשנה. שזה כל התקציב של כל הישיבות... הוא איש שעושה חסדים, הוא עושה קורסים, כולל חרדים וערבים, לכולם, ללמד מקצוע. קורסים חינמיים שעוזרים לאנשים להשתקם ולהיכנס למסגרות עבודה, הוא משקיע בזה הרבה כסף.
אני מכיר עשיר אחר, מליארדר גם כן, הוא קצת יותר ימני, אך לא שומר תו"מ. אם אתה מבקש ממנו טובה אישית, הוא מוכן לתת בלי גבול, כי באמת יש לו בלי גבול. אם נתקעת בלי טיסה, הוא יארגן לך טיסה פרטית. וכד'. עושה חסדים בלי גבולות. והוא לא שומר תו"מ.
רציתי להראות לכם דוגמ' לאנשים שיש בהם דברים טובים, ויש דברים לא טובים. את הטוב צריך לאהוב ואת הרע צריך לשנוא. לכל יהודי יש נשמה פנימית טהורה. צריך לאהוב את הנשמה הפנימית. יש הרבה דברים משותפים אפילו עם האנשים הקיצוניים ביותר. בתחילה כשמדברים איתם, נראה שהפער הוא בלתי ניתן לגישור. אבל זה קליפות. כשמקלפים, הכל נראה אחרת. יש כאלו שהקליפה התקלפה כשהם היו בשבי. הם היו במקום שהם לא ידעו שום דבר. כאילו מן שמיא גילו להם שיש קריאת שמע. פתאום הם שומרים שם במנהרות פסח. מה להם ולפסח? לפני המלחמה, הם הרגישו קרבה לערבים בעזה יותר מאשר ליהודים. כך הם אמרו! לפני ולפני בכל יהודי יש דברים טובים, אם יש חילוקים דעות גדולים מאוד, זה לא חילוקי דעות בכל התחומים שבעולם. סה"כ יש גם דברים משותפים רבים. לאהוב את הטוב שבהם, ואת הרע לשנוא. אם אתה שונא אדם שיש בו דבר טוב, אז אתה לא בסדר, כי אתה שונא טוב. אם אתה אוהב אותו, אז זה לא בסדר, כי אתה אוהב רע. צריך להיות בעמדה של אהבה ושנא כאחד, זה קשה, אך אין ברירה, יש בו טוב! יש בו לא טוב! אין ברירה.
בשביל מה יש דברים רעים
הרב מלמדנו שרבש"ע הוא טוב, וממילא הכל בעולם הוא טוב. מה עם סמים, ופריצות? להכל צריך לתת מקום?
אוי ואבוי, כך אתם מבינים אותי? אין מחלוקת שרבש"ע הוא טוב. כל הזמן אנחנו משבחים את הקב"ה, אין בזה מחלוקת. כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. אך זה לא אומר שהכל הוא טוב גלוי, יש טוב גלוי ויש טוב נסתר. ייסורים, אומר בעל התניא, זה טוב, אך טוב נסתר. וטוב נסתר, הוא יותר טוב מטוב גלוי. טוב נסתר, הוא לא מצומצם. אדם שמקבל איסורים, זה לטובתו, אך זה כואב. וזה המטרה, להכאיב. זה שזה מכאיב, זה מרפא, זה עושה טוב. כמו ניתוח, זה כואב אך יחד עם זאת, זה מרפא. כל קושי שיש בעולם, הוא כמו ניתוח, הוא מרפא. כל מכה שהאדם מקבל, זה טיפול. זה כואב, אך זה מרפא.
יש רוע בעולם. הקב"ה הוא טוב, אך יש בעולם גם רוע. יש גרף, מהטוב השלם עד הרע השלם, וכל דבר בעולם נמצא על הגרף הזה. יש משהו שהוא הרע הגמור, אז כל מה שלפניו, זה אומר שיש בו קצת טוב. אדם רוצח, כמה הוא רוצח? רק אחד! הוא יכל לרצוח שניים! בזה הוא טוב. אותו דבר בצדיקות. בחברה מסוימת פלוני ייחשב לרשע גמור, ובחברה אחרת הוא ייחשב בינוני, אולי אפילו צדיק.
יש רע בעולם שצריך להילחם ולסל אותו. בחוכמה, בתבונה. את הרע צריך לסלק ולבטל. זה שהקב"ה הוא טוב, גרם לכך שהוא עשה שתהיה בחירה חופשית בית הטוב לרע, אז ברע צריך להילחם. יש דברים שליליים, הקב"ה ברא יצה"ר כדי שהאדם ינצח אותו.
ביטחון והשתדלות
יש גבול להשתדלות שצריך לעשות? הרי תמיד ניתן להתאמץ ולהשתפר עוד שיהיה טוב יותר!
מה הגבול של המאמץ שהאדם צריך להשתדל? צריך לדעת לא להגזים עם המאמץ. מרן הרב היה נמצא בבעיה הזו. הוא תמיד רוצה יותר, צריך לעצור. 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל'. יעקב – אהל. משכנות – ישראל. ישראל זה הצד של הצדיקות. אהל זה כדי ללכת, זה משהו נייד, עראי. משכן, זה כבר יותר קבוע. במדרגת ישראל, צריך לעצור אותם כדי שלא יעברו יותר מידי את הגבול. מיש הם יעקב, הרחוקים, צריך לזרז אותם להתקדם קדימה. הם צריכים אהל.
צריך גבולות, תמיד אפשר להגיד שאני יכול עוד חצי שעה של לימוד, אז למה לעצור? אז צריך לדעת איפה לעצור. תחשוב מה היית ממליץ לחבר. אם אתה לא מצליח, כדאי להתייעץ עם חבר. אם כן, צריך לדעת מתי לעצור, לא להגזים. היה תלמיד בישיבת מרכז הרב שאני התרשמתי שהוא סוחט את כוחותיו בצורה קשה מידי, דיברתי איתו על זה, אמרתי לו – תעצור! צריך לדעת לשמור על הגבולות. אח"כ הוא ב"ה גדל להיות ת"ח גדול. אדם ששואל עצמו מתי לעצור, צריך בשכל ישר, מתוך יראת שמים לשקול בעצמו את הדברים. להשתדל לא לרמות את עצמנו, לא לעשות הנחות, אך לא להגזים.
שינויים בנוסח הסליחות
הרבה פעמים אנחנו מזכירים בסליחות את זה שאנחנו בגלות, הגויים רומסים אותנו, וכל הזמן יש לנו צרות נוראיות שאנחנו לא ניצלים מהם. ואני שואל, והרי המצב כיום השתנה, יש הרבה פחות צרות ואנחנו עצמאיים ומחליטים על עצמינו, זה לא כפיות טובה לומר שהמצב לא השתנה מזמן כתיבת הסליחות? זה לא שקר לומר שזה המצב. אולי נכון לשנות ולהתאים את נוסח הסליחות?
ענינו על זה כבר. קשה מאוד להגיד את הדברים האלו, מותר לדלג על השורות הללו, זה לא מתאים. אנחנו לא מבטלים, כי זה צריך הסכמה רחבה. אדם שמרגיש שקשה לו להגיד דברים, אפדר לכוון על הדברים שחסרים לנו כיום. לכוון על הצרות של הדור שלנו.
תפילה או תורנות
תורן חדר אוכל בסעודה שלישית ששכח להתפלל מנחה מוקדם, האם עדיף שיתפלל מנחה ביחיד, או שיתפלל על חשבון התורנות? ואם לא יספיק להתפלל כלל?
אני חושב שמי שהיה צריך להיות בתורנות, עדיף שיתפלל ביחידות ולא יפגע בתורנות, לא ממש לבטל מנחה, אך כל להתפלל ביחידות. זה אחריות! אם ימצא מחליף, מה טוב, אך שלא יתפלל במניין על חשבון אחרים.
מהיו גדול דור?
מהם המאפיינים להגדיר את גדולי הדור בדורנו? האם מי שיודע יותר ש"ס ופוסקים, או יותר מי ש'מביט באור הישועה הזרוחה'?
עוד לא הקימו מוסד שיעשה מבחנים למי זה גדול הדור... ת"ח גדול, ככל שההיקף שלו בכל חלקי התורה הם יותר רחבים, הוא יותר גדול. יש אנשים שיודעים את כל הש"ס, למדנים גדולים, אך בענייני דעלמא, הם לא יודעים כלום וא"א לסמוך עליהם. כמו שת"ח לא יכול להורות בענייני רפואה, או בעניינים פיננסיים, כך בתחומי התורה שהוא לא עסק בהם.
אדם שלא עסק בכל התחומים, לא יכול להורות, הוא יכול להיות למדן גדול. בתחום הקודם, יש הרבה חלקים. ת"ח שלא למד אמונה, הוא תלמיד חכם מוגבל. ככל שאדם מרחיב את גודל ידיעת התורה בכל המובנים, לא רק בעיון, לא רק בהלכה, לא רק בקבלה, וכו'. בכל התחומים. ת"ח שבקיא בהלכות שבת, אפשר להתייעץ איתו בהלכות שבת. אם הלכות התלויות בארץ, אז בתחום הזה. כל אחד על פי תחומו. בשביל להיות בקי בכל התחומים, הוא צריך להיות ת"ח שמקיף את כל תחומי התורה, ולהבין באמת את הדור, את הציבור, אך המציאות ולשפוט על פי זה.
במובן מסוים, אומרים בשם הגר"א שמי שלא בקי בחוכמת העולם, חסר לו 10 ידות או 100 ידות בחוכמת התורה. רואים את זה מוחשי בהלכות שבת בענייני חשמל וכד', או בהלכות טרפות. ללמוד את השו"ע זה לא מספיק, צריך להכיר את המציאות לגביה אנו דנים. ככל שהיקף הידיעות גדול יותר, כך יותר נגדיר אותו כגדול דור. היו הרבה מנהיגים תורניים שיותר הבינו את רוחה של תורה, למרות שלא היו בקיאים בכל התחומים.
האם הרב יכול להגיד על מישהו שהוא גדול הדור? זה קשה, בטח יש ת"ח גדולים. בציבור שלנו יש ת"ח וגדולים מאוד. אך הדור שלנו הוא דור של ענווים. לכל דור יש את ת"ח שלו. אך אם יבואו לגדולי הדור ויגידו להם שרוצים להקים סנהדרין, אם מיד יסתיידו. זה לא נכון, כי כל דור לפי הת"ח שלו. זה חלק מהבריאות שצריך לפתח, לא ענווה כזו, יורת ת"ח שלוקחים אחריות של הנהגה.
אנחנו מגיעים כמעט לסיום.
מדרגות בשמחת המועדים
האם צריך לבטא הבדל בין שמחת יו"ט לשמחת חול המועד באכילה או בלבוש?
כן, יש מדרגות. יו"ט, שבת, יו"כ, חוה"מ, ר"ח. יש מקום בחוה"מ להתנהג אחרת מאשר יום חול, אפילו יותר מר"ח, אך לא כמו ביו"ט. מצוות השמחה היא בכל שבעת ימי החג, וכן בעצרת. יש מצות שמחה בכל יום ויום. איך? צריך בפועל, לא רק לשמוח, אלא לעשות משהו משמח. חז"ל אומרים – יין. לנשים – בגדים, מיץ ענוים, מיץ תפוחים. דברים שמשמחים. התגמשו, ואמרו שנשים לא צריכות דווקא יין, אז אפשר להתגמש, אך כם צריך לעשות דברים המשמחים, בעיקר בשר ויין.
השמחה העיקרית, שהיא דאו', זה בזמן שבית המקדש קיים, לאכול מהקרבנות. זו השמחה החיובית מדאו'. לאכול בשר הקרבנות. לאכול בשר בימינו, זה דרגה פחות, אך זה משמח. מי שאוהב דווקא חלבי, אפשר גם. העיקר להיות בשמחה. בחג עצמו צריך להיות בשמחה כפולה.
חתונה עם בת ת"ח
15. האם יש עניין להתחתן עם בת תלמיד חכם? לכאורה, מה היא אשמה אם היא לא נולדה לת"ח? לכאורה, אם היא צדיקה ומתאימה, אז למה לא? מה הערך המוסף בבת תלמיד חכם?
השאלה היא במקומה. חז"ל כשדברו על בת ת"ח, זה כי היא בת מלומדת, ובת עם הארץ היא לא מלומדת. לא היו בתי ספר שכולם לומדים. לא היו מוסדות, כל בת למדה מה שהיא רואה בבית, אז ברור שבאותם הדורות, בת ת"ח זה משהו אחר לגמרי מבת עם הארץ. כיום, הבנות לומדות במוסדות טובים ותורניים, אז הדגש הוא כבר לא כמו שהיה פעם. נכון, הבית הוא משפיע מאוד, השפעת האדם היא לא רק ממקום הלימודים, אלא גם מהסביבה המשפחתית, ולכן בת ת"ח היא בסדר הטבעי עם מידות יותר טובות, השקפת עולם בריאה יותר. אך צריך בת ת"ח לא מי שלמד הרבה, אלא במובן האמיתי.
בא לר' שלמה זלמן ת"ח מהשכונה ואמר לו שהוא כל הזמן לומד תורה, אך הילדים לא ממשיכים אותי. אך השכן, עובד במקצוע, ולא כל הזמן עוסק בתורה, הילדים שלו עוסקים בתורה. אמר לו ר' שלמה זלמן, אתה לומד תורה, אך הוא אוהב תורה. ת"ח אמיתי, זה בעל מידות ירא שמים. שההתנהגות שלו היא התנהגות של ת"ח. יש ת"ח ויש ת"ח. בת ת"ח, זה בת ת"ח שהיה מה ללמוד מההורים, את המידות הטובות, את השקפת העולם הנכונה. יש בזה ייתרון, אך לא כמו שהיה פעם.
יכולה להיות בחורה שלא גדלה בבית תורני מאוד, לא כ"כ בני תורה, אך היא צדיקה, עם מידות והשקפת עולם טובה, זה בהחלט בסדר. באופן כללי, זה פלוס.
סיכום זמן אלול
אני רוצה לסכם את ארבעים הימים האלו, אלו היו ימים מאוד מרוממים, תקופה נפלאה, יוצאת מן הכלל, גם מי שלא היה בשיא השקידה, כולם התעלות למעלות אחרות. צריכים אנו לדעת להעריך את מה שאנו עושים. מי שעוסק בתורה הוא מתעלה ומתקדש. ככה זה באופן טבעי, צריך להאמין בזה ולהרגיש את זה. אדם שיודע להעריך את מה שהוא משיג, אז זה נשמר אצלו יותר. צריך לשמוח בהשגים, לא לעסוק לכל הזמן במה שחסר, אלא לשים דגש על ההצלחו. מפעם לפעם לעשות חשבון נפש איך להשיג יותר.
הקב"ה נתן לנו תורה קדושה, אם אנחנו לא מרגישים שהתרוממנו, אז זה אומר שאנחנו לא מכירים במה שהקב"ה נתן לנו. צריך להגיד תורה על ההישגים, להודות על כך לרבש"ע, אל כל הטוב. היום התפללנו 'ובכן תן כבוד לעמך.. תקווה טובה לדורשך'. רבש"ע נתן לעמ"י כ"כ הרבה כבוד שאנחנו בא"י, תורה רבה, אבל אנחנו מבקשים אפילו יות'. צריך להודות על מה שיש, ולרצות עוד. אנחנו במצב מאוד מתקדם, אך אנחנו תמיד רוצים עוד.
זהירות בדרכים
נחזור לשנן את הדברים, צריך ליסוע בזהירות, להיות לארג' בנסיעה. נדיבים. מישהו עצבני רוצה לעקוף, תן לו. הוא לא צודק, תן לו. לא לריב, להיות לארג'. אתה מגיע למעבר חציה, לעצור, להיות נדיב. יותר טוב לא להיכנס לשום סיכון. נהג מונית אחד אחר לי שצריך להסתכל על פס לבן כמו קיר. נהגים חדשים לא נוהגים בזהירות, יש להם חוסר ביטחון, צריך להיות עירניים. אד שאתה לא בקי מאוד, צריך משנה זהירות. שלא ח"ו נשמע שמישהו נסע בחוסר זהירות, זה חילול ה'. חוץ מהסכנות והנזקים, זה מצות ונשמרתם! צריך לקיים בהידור. אני מתיישב ליד ההגה, אני מקיים מצוות ונשמרתם. אני נזהר, ולא גורם שום דבר.
גם לא לחנות במקום שאסור. במקומות שמפריעים. פעם היה פח זבל שצריך היה לפנות אותו, אך מכונית חוסמת, מישהו הלך להתפלל... אז לא פינו את הזבל, או שמשאית מחכה. צריך לשים לב, לחשוב על מה שאנו עושים, אם אנחנו מפריעים, זה בין אדם לחברו! צריך להיות עירניים. אתם מייצגים את התורה, צריך משנה זהירות.
להתראות בשמחת תורה לכל המאוחר. חודש טוב ומבורך.
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר לפנות למקובלים?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה באנו לעולם הזה?
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
מסכת נדרים מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
