ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
בס"ד תשרי התשפ"ו
מפטיר וַיְדַבֵּר דָּוִד (שמואל ב' כב)
פרשת האזינו
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת האזינו 52 פסוקים = בְּהֵמָה , אליהו.
הפטרת האזינו היא גם ההפטרה של שביעי של פסח.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט ט): 'עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עוֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ', 'בְּהֵמָה' בְּגִימַטְרִיָּא חַמְשִׁין וּשְׁתַּיִם הָווּ! (יומא נד א) שאפילו קול צפצוף עופות לא נשמע שם וזהו (ירמיה ט, ט) 'וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה' ואפילו 'מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם' גם כן לא נשמע קול. (בן יהוידע שם) לפי שעברו ישראל עליו לכך נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה. כמנין בְּהֵמָה (הרוקח)
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי . (לב א) סימן הזי"ו ל"ך .
כתב הרמב"ם - כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב, אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם והשני מתחיל מזְכֹר יְמוֹת עוֹלָם עד יַרְכִּבֵהוּ עַל והשלישי מ יַרְכִּבֵהוּ עד וַיַּרְא יְ-הוָה וַיִּנְאָץ והרביעי מן וַיַּרְא יְ-הוָה וַיִּנְאָץ עד לוּ חָכְמוּ והחמישי מן לוּ חָכְמוּ עד כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי והשישי מכִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי עד סוף השירה. ולמה פוסקין בה בענינות [בעניינים] אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה.
(הל' תפילה פרק י"ג ה"ה). כתב השו"ע פרשת האזינו מחלקים פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. וסימן הַזִּי"ו לְ"ךָ : הַ אֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, זְ כֹר יְמוֹת, יַ רְכִּבֵהוּ עַל, וַ יַּרְא יְ-הוָה, ל וּ חָכְמוּ, כִּ י אֶשָּׂא. (שו"ע או"ח תכח ה) וכתב הרמ"א - ודווקא בשבת מחלקין הפרשיות אבל במנחה בשבת וב' וה' אין לחוש. וכתב ה'מגן אברהם' (סימן תכ"ח - סק"ז) ומצאתי כתוב שאפילו יש חיובים לא יחלקו הפרשה יותר. לפי שחלוקה זו היא מדברי חז"ל על כן אין מוסיפין בתוך השירה הוספות.
סימן פרשיות הללו הַזִּי"ו לְ"ךָ , והוא שם אחד משמותיו של הקב"ה. ואמרו במדרש (סנהדרין לח ב) שמשה אמר לשירה זו ע"פ ע"ח זקנים כמנין הַזִּי"ו לְ"ךָ . ואמרו חז"ל על 'מְטַטְרוֹן' ששמו כשם רבו, [כְּתִיב: 'וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳'. 'עֲלֵה אֵלַי' מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב 'כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ'.] דזולת מה שמספר 'מטטרון' עולה בגימטרא 'ש-די' (314) הלא ידוע כי חנוך זה מטטרון. ו' חֲנֹךְ ' בגימטריא הַזִּי"ו לְ"ךָ (78) הרי גם בשם זה הוי שמו כשם רבו. (פענח רזא)
הַזִּי"ו לְ"ךָ בגימטריא ע"ח – כנגד ע"ח פסוקים ב' וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ ' שבו עשרת הדברות, וכן ע"ח פסוקים בפרשת בְּחֻקֹּתַי . (הרוקח)
הַזִּי"ו לְ"ךָ – ה' אנשים קוראים בתורה בר"ה שחל להיות בחול, ז' כנגד ז' שקוראים בר"ה וביו"כ שחל להיות בשבת, י' כנגד י' ימים מראש השנה עד יוה"כ, ו' כנגד ו' שקוראים ביוה"כ שחל להיות בחול, ל' כנגד ל' תקיעות חובה (ט' + ט'+ י"ב), כ' כנגד כ' ימים שמתענים בהם היחידים י' ימים לפני ר"ה וי' לאחר ראש השנה. (הרוקח בשם רבינו סעדיה, מחזור ויטרי)
עֶשֶׂר שִׁירוֹת הֵן: הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה ל,כט) הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, לָבוֹא בְהַר יי אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת טו,א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה . השְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּמִדְבַּר כא,יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל . הָרְבִיעִית שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (על פי דְּבָרִים לא,כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת. (בפסוק כתוב: אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת) הַחֲמִישִׁית שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְהוֹשֻׁעַ י,יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיי, בְּיוֹם תֵּת יי אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. הַשִּׁשִּׁית, שֶׁאָמְרָה דְּבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שׁוֹפְטִים ה,א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם. הַשְּׁבִיעִית שֶׁאָמַר דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוּאֵל ב כב,א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיי אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת. הַשְּׁמִינִית שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים ל,א) מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד . וְכִי דָּוִד בְּנָאוֹ? וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה בְּנָאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד ? אֶלָּא, לְפִי שֶׁנָּתַן דָּוִד נַפְשׁוֹ עָלָיו לִבְנוֹתוֹ, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תְּהִלִּים קלב,א-ו) זְכוֹר יי לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיי, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיי, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מְלָכִים א יב,טז) רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד. הָא, לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלָיו, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עָלָיו נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. הַתְּשִׁיעִית, שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב כ,כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם, וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַיי, וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶש בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים: הוֹדוּ לַיי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ! וּמָה נִשְׁתַּנֵּיתָ הוֹדָיָה זוֹ מִכָּל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁבְּכָל הוֹדָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר: הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ! וּבָזוֹ לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב. אֶלָּא כִּבְיָכֹל לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו בַּמָּרוֹם, עַל אָבְדָן שֶׁלָּרְשָׁעִים. אִם עַל מִיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה לְפָנָיו בַּמָּרוֹם, קַל וָחֹמֶר עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאֶחָד שָׁקוּל כְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ ! שֶׁנֶּאֱמַר: (מִשְׁלֵי י,כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה מב,י) שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ ,וְאוֹמֵר: (תְּהִלִּים קמט,א) שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים. (מְכִילְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשַׁלַּח - מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה פָּרָשָׁה א)
כתב הרמב"ן - והנה השירה הזאת אשר היא לנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו, הזכירה בתחילה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגויים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד הכוכבים ומזלות, והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד אשר שילח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב. ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם, והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה, כי לא שנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם, רק שלא יעשו מעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצוותיו, ולא יתחתנו בהם, ולא יאכלו זבחיהם ויבוזו עבודת כוכבים שלהם ויבערו אותם ממקומותיהם, וכעניין שאמר (תהילים מ"ד): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו לנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להינקם מהם. וזה דבר ברור, כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בעניין בית שני לא הרנינו גויים עמו, רק לעגו עליהם 'מה היהודים האומללים עושים', והיו גדוליהם עומדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כיפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם וייפרע מן האויבים בחרבו הגדולה והחזקה ויכפר על חטאתנו למען שמו . אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכך הזכירו בספרי: ' גדולה שירה זו , שיש בה עכשיו , ויש בה לשעבר , ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה , ויש בה לעולם הבא ' ולזה רמז הכתוב שאמר (לב מד): וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הזכיר כָּל להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדיבור, כי ביאר להם עניינים רבים. ואילו הייתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית, כן היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום. (רמב"ן - דברים לב מ)
כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ . (לב ג) בפסוק זה שבע תיבות, רמז לשבעה ימים שקוראים בתורה. שני, חמישי, שבת, ר"ח, חולו של מועד, יו"ט ויום כיפור. ובפסוק זה יש עשרים וחמש אותיות, רמז למספר העולים לתורה, שלושה בימי חול ובשבת במנחה, ארבעה בר"ח ובחול המועד, חמשה ביו"ט, ששה ביום כיפור ושבעה בשבת, שהם ביחד עשרים וחמש. וזה פירוש הפסוק כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא רמז לקריאת התורה. (תורת החיד"א)
שאלה
מה הטעם דבשירת הַאֲזִינוּ לא נזכר שמו של משה רבינו. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בשירה זו.
תשובה
שירת האזינו היא עדות על כל צרה העתידה ועל התשועה לכן הסתיר שמו מענוותנותו כאילו לא היה הוא היודע וְעֵד הַמְּדַבֵּר בדבר הזה, ועוד מאחר והיה זה סמוך למותו כאילו כבר לא היה עוד נמצא בעוה"ז. ועוד מכיון ששמו של הקב"ה לא מוזכר בפירוש רק בר"ת אין זו דרך ארץ שיזכיר שמו של משה בפירוש. (פענח רזא)
שמו של הקב"ה מוזכר בר"ת : הַ אֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה ו ְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי . הרי ה' בתחילת עמוד וה' בסוף עמוד, ו' בתחילת עמוד י' בסוף עמוד. או תאמר כך, י' של פִי וה' הַ אֲזִינו, ו' שבסוף השירה עַמּוֹ ה' של הַ רְנִינוּ , הרי חתם שם ה' בשירה. (הרוקח)
שמו של משה רבינו רמוז בגימטריא של כל אחת מהאות הראשונה בעליית ראשון –הַ אֲזִינוּ, יַ עֲרֹף, כִּ י, הַ צּוּר, שִׁ חֵת, הֲ לַיְהוָה. בגימטריא משה (365). (פענח רזא) ולמה חלק את שמו בחשבון מ' של משה בד' פסוקים, לפי שהיה ד' ימים לומד דיבור אחד, שהרי י' הדברות במ' יום. (הרוקח)
שאלה
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב . (לב ב) פרש"י - זוֹ הִיא הָעֵדוּת שֶׁתָּעִידוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בִּפְנֵיכֶם תּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא חַיִּים לָעוֹלָם כַּמָּטָר הַזֶּה, שֶׁהוּא חַיִּים לָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר יַעַרְפוּ הַשָּׁמַיִם טַל וּמָטָר. מה הטעם שהתורה נמשלה לטל ומטר, הרי ידוע שהטל אינו פוסק לעולם מה שאין כן המטר, אם כן היה צריך להמשיל את התורה רק לטל ולא למטר.
תשובה
כאשר האדם הולך לבית עולמו הוא נעשה חופשי מן התורה והמצוות, כדכתיב (תהלים פח ו) בַּמֵּתִים חָפְשִׁי , לכך הומשלה התורה למטר, שיש זמן שהוא פוסק ואינו יורד, כך התורה כאשר האדם חי הוא חייב בה, ובמותו נעשה חופשי ממנה, ואם טרח בערב שבת יאכל בשבת. אילו נמשלה התורה לטל שאינו פוסק לעולם היה האדם אומר אף אם לא אקיימנה כאן אקיימנה לעתיד לבוא. (מנחת אליהו) א"נ כמו שהמטר יצטערו ממנו אנשים לשעתו, ועם כל זה לבם שמח, כי הוא חייהם, כך הוא לקח התורה, לפי שהוא מר בתחילתו ומתוק בסופו. ואמרינן (אבות ד ט) כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. (ושלל לא יחסר בשם היעב"ץ) א"נ אמרו חז"ל (יומא עב ב) זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. ענין התורה לנפש הוא כמו ענין המטר על הארץ. כשם שהמטר יורד על עשבים טובים וגם על עשבים רעילים ומגדל את כולם כך התורה נותנת חכמה לאדם ומגדלת אותו. מעתה אם הוא לומד ע"מ לקיים אזי התורה מחכימה ומחזקת אותו גם ביראת שמים, אולם אם לומד שלא ע"מ לקיים נעשה חכם להרע וזהו שאמרו לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. וזהו שאמרו חז"ל (ילקוט רמז תתקמ"ב) אם ת"ח הגון הוא תִּזַּל כַּטַּל ואם לאו ' ערפהו כמטר '. (פניני הגר"א)
שאלה
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא . (לב ד) פרש"י - הַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ, וְכֵן רָאוּי וְיָשָׁר לָהֶם; צַדִּיק מִפִּי הַבְּרִיּוֹת, וְיָשָׁר הוּא וְרָאוּי לְהַצְדִּיקוֹ. (ע"כ) וכן הוא אומר (תהלים נא ו) לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ . (ספרי)
לכאורה אנחנו רואים כשהקב"ה מעניש את האדם, לא כולם מצדיקים דין שמים עליהם?
תשובה
אמרו חז"ל (תענית יא א) 'צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא' - בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ כׇּל מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין לְפָנָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִ י, וְהוּא אוֹמֵר: הֵן, וְאוֹמְרִים לוֹ: חֲתוֹם! וְחוֹתֵם. שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּיַד כׇּל אָדָם יַחְתּוֹם'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאוֹמֵר לָהֶם: יָפֶה דַּנְתּוּנִי, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר 'לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ'. הכוונה שבשעת פטירתו של האדם אזי מצדיק עליו את הדין. (פרדס שמאי) שהרי שני מלאכים שנבראו לו על עבירות הלאוין שעושה במעשה הוא מודה בדבר. (חידושי אגדות שם) הם המקטרגים שנבראו ע"י העבירות שעשה ובעת פטירתו גם הם מתים ומענישין לאדם עליהם לעוה"ב. (פתח עינים שם בשם המהרח"ו)
'כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי' - הטעם דמפרשים לו על המקום ועל היום מפני כי איכות העבירה תגדל מחמת המקום ומחמת היום כי ודאי פוגם בה אם תהיה במקום מקודש וביום מקודש בשבת וכיוצא יותר ממקום חול ויום חול וכן הענין בתורה ומצוות יגדל וירבה איכותן מצד המקום ומצד היום דאינו דומה לומד תורה בבית הכנסת ובית המדרש ללומד תורה בביתו וכן אינו דומה לומד תורה ביום שבת קודש ללומד בחול. (בניהו שם)
שאלה
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר . (לב כד)
היכן רמוזים בפסוק ארבע מיתות בית דין. דאמרו חז"ל שמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ.
תשובה
מְזֵי רָעָב כגד מיתת חנק שהיא אסכרה הבאה מחמת רעבון, וזהו שתירגם אונקלוס 'נְפִיחֵי כְפַן'. לְחֻמֵי רֶשֶׁף הוא הריגה כמו שאמרו מי שנתחייב סייף לסטים באים עליו, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ. וזהו וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם . מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ, וזהו שנאמר עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר . שאע"פ שמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִי, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. (סנהדרין לז ב) (פנים יפות)
דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ - אבל קשה דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מטותם? ויש לומר דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו. (תוס' כתובות ל ב)
שאלה
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט)
מה הטעם דנזכרו בפסוק אֲנִי אֲנִי אֲנִי וַאֲנִי .
תשובה
כנגד ד' הגלויות: גלות בבל, גלות פרס, גלות יון, וגלות אדום. כלומר אני אהיה עמכם בכל גלות וגלות. וַאֲנִי כנגד גלות רביעית דכתיב (יחזקאל א א) וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה. (בעה"ט) א"נ כנגד ד' כתות המכחישים, כנגד הכופרים בעיקר ואומרים לא הוא, אמר כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא . כנגד כת המכחישים ביחודו של מקום ומשתפים אחרים עמו אומר וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי . וכנגד הכת השלישית המכזבים בזמן הגאולה ותחיית המתים אומר אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה . וכנגד הכת הרביעית המכחישים בשכר ועונש נאמר וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל . (מעם לועז)
שאלה
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן . (לב מד)
מה הטעם דכל יְהוֹשֻׁעַ שבמקרא חסר ו' חוץ מפסוק וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת וגו' (דברים לב מד). ומה הטעם שכאן קורא לו הוֹשֵׁעַ .
תשובה
מפני שאז נתעטר ו' עטרות : נוי, כח, עושר, חכמה, נביאות, נשיאות לכך הוסיף לו ו' לשמו. מה שכתב כאן הוֹשֵׁעַ משום שכבר הוחלט (דברים לב ז) אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם , אין עוד מיחוש שימאס בארץ חמדה כמרגלים, מה שקרא משה אז שמו יְהוֹשֻׁעַ לפי שהִתְפַּלֵּל עָלָיו יָ-הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים . כדי שיוכל לעמוד נגד העשר מרגלים. וכן נכתב וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בכתיב מלא להורות שמסר לו משה רבינו כל הקבלה בשלימות ובמילואה כל מה שקיבל מסיני ועד סמוך למיתתו ואין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה לפיכך בכל המקרא חסר ושם הוא מלא. (פענח רזא) הזכירו הכתוב עתה בשם שהיה לו מתחלה שנאמר (במדבר יג טז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ ללמדך שאעפ"כ שנתמנה במקום משה לא הגיס דעתו כלל אבל היה משפיל עצמו כבתחלה, ולכן יקראנו הכתוב עתה באותו שם עצמו שהיה נקרא בו בתחלה כדי להורות על מעלתו. (רבינו בחיי) א"נ כל זמן שאחד מן אותו דור היה קיים היה נקרא בשם יְהוֹשֻׁעַ , וכאשר תם כל הדור ההוא לא היה מקום לתפלה זו וחזר וקראו הוֹשֵׁעַ . (כלי יקר) א"נ עפ"י דאיתא ברש"י (דברי הימים ב לו ד) כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים, כגון (בראשית מא מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ , (דניאל א ז) וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִישָׁאֵל מֵישַׁךְ . וכן (מ"ב כד יז) וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ . כאן מסר ההנהגה ליהושע כתיב שמו הקודם הוֹשֵׁעַ להראות כי אין משה רבינו כבר מושל בו דיהושע יהיה המנהיג, ומ"מ מאחר ונתוסף לו שם י-ה נשאר השם ית' בשמו. (פרדס שמאי)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
