ניו יורק, ארה"ב                                           New York, USA

ניסן, ה'תשנ"ז

שאלה

אני עומד בראש ועדת אתיק בבית חולים בניו יורק. אנו מתלבטים עכשיו בבעיות אתיות של שכפול גנטי ואני בטוח שלהלכה יש מה להגיד בתחום מורכב זה.

יש שתי דרכים לשכפול גנטי. האחד לקחת דגימת D.N.A. מאדם מבוגר ולהחדירה לתוך ביצית מופרית כך שהילד יתפתח כתאום זהה של המבוגר. זה כמו שני אחים תאומים זהים שנןלדו בהפרש של שנים רבות.

שו"ת "במראה הבזק" (597)

מתוך העלון חמדת ימים

add_alert

571 - הוצאת הציבור ידי חובת קידושא רבה על־ידי בת־מצוה כחלק ממסיבתה

572 - שכפול גנטי

573 - שירת "אנעים זמירות" על ידי בן נכרית שהוא ואמו נמצאים בתהליכי גיור

טען עוד

צורה שניה היא לקחת עובר במצב של שמונה תאים וליצור ממנו שני עוברים בעלי ארבעה תאים שכל אחד מהם יתפתח בנפרד וכך נקבל שני ילדים שיהיו תאומים זהים. תהליך כזה מתרחש אכן בטבע בכל מקרה של לידת תאומים זהים.

השכפול יכול לעזור לנשים שסובלות מעקרות שעד היום כדי לעבור תהליך של הפרית מבחנה היו מקבלות תרופות שמטרתן היתה ליצור מספר רב של ביציות כדי שאחת מהן תצליח להיות מופרית במבחנה מה שמכונה I.V.F. (In Vitro Fertilization). הליך זה מסוכן לאשה ועלול לגרום במקרים קיצוניים גם לסרטן השחלה וסיכונים פוטנציאלים נוספים.

כל טכניקה שתמנע את הצורך בייצור ביציות במספר רב יהיה דבר טוב מבחינה רפואית.

זוהי דוגמה לתוצאה טובה של ניצול טכניקת השכפול.

הדרכה הלכתית מאוד תעזור לנו בהתייחסותנו לבעיה זו.

תשובה

על פי השקפתנו, יש לקדם בברכה כל התפתחות וגילוי מדעי. לא רק שאין לראות בכל תופעה של פריצת-דרך מדעית בעיה אמונית, אלא אדרבא, יש לראות בה את הגשמתו של אחד מיעודי האדם בעולם- "לעובדה ולשמרה"¹.

מלשון התורה "ורפא ירפא" לומדים חז"ל² – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, וייתכן שיש גם ללמוד מכאן, כי כל פעולה שמטרתה ריפוי- ומתן האפשרות לחולים

להביא צאצאים לעולם כלולה במושג ריפוי- מותרת על פי התורה, וכי יש להתייחס אליה בחיוב, כשם שאנו מתייחסים בחיוב לכל פעולה רפואית אחרת. ואולם כאשר המטרה איננה רפואית, יש להימנע מפעילות בתחום זה, כל עוד אין ביטחון מובהק שיש בה משום "לעבדה ולשמרה", וכי ההפך ייתכן, טמון בה פוטנציאל של הרס אדיר, כפי שהתברר לגבי המצאות אחרות שהמדע גילה ופיתח. על כן יש לענ"ד להתיחס לנושא בדרך זו:

א.   בעצם יישום התהליך של השכפול הגנטי בבני אדם אין- בשתי הדרכים שהזכרת בשאלתך- שום איסור הלכתי פורמלי. אדרבא נראה שפעולה זו פחות בעייתית  מטיפולי פוריות שדורשים בדיקות- זרע תכופות, ובודאי שהיא פחות בעייתית מתרומת-זרע מגבר זר או הריון ע"י אם פונדקאית³.

ב.   ואולם, שימוש לא מבוקר בשכפול גנטי בבני אדם עלול לגרום לבעיות מוסריות- חברתיות חמורות ביותר:

1.   הפחתת החשיבות של התא המשפחתי ומתן עידוד להקמת משפחות חד-הוריות וחיים משותפים של זוגות חד-מיניים ששוב לא יאלצו לוותר על ילד משלהם.

2.   סכנה ש"מגלומנים" בעלי ממון ישכרוה נשים לשמש להם "אינקובטור" וליצור להם עשרות צאצאים בצלמם כדמותם.

3.   חשש שאנשים יגדלו לעצמם או לילדיהם כפילים שימשו "מחסן חלקי חילוף" לאיברים.

4.   סכנה לשכפול המוני של אנשים בעלי תכונות זהות שימשו לצרכיהם של דיקטטורים וכדומה.

5.   הקמת "בנק כרומוזומים" שממנו יוכלו נשים לבחור את ילדיהם לפי צו האופנה, וללא ידיעה ורישום על זהות התורם.

ג.    נותר עוד לדון באשר לקביעת האבהות והאמהות של העובר מבחינה הלכית. על פי רוב הפוסקים כיום נחשבת לאם האשה היולדת, ללא קשר לתרומתה בנתינת הביצית או הכרומוזומים⁴. ובאשר לזהות האב- באופו הראשון(של חלוקת ביציות מופרות לשתיים) נראהשהאב הוא תורם הזרע שהפרה את הביציות⁵. אבל באופן השני (שכפול ע"י לקיחת כל הכרומוזומים מתא של אדם בוגר אחד), האם התורם הוא גבר, יש להסתפק אם לראות בו את האכ או אחיו של העובר, או אולי אין לעובר זה אב כלל⁶, ואם התורם הוא אשה, כי אז יש להסתפק, אם אביה של התורמת הוא האב של הילד, או שמא אין לו אב כלל⁷.

עד שיוכרעו הספקות הנ"ל יש לחשוש לכל אחת מן האפשרויות הללו לחומרא.

ד.   בגלל בעיות אלה יש לראות יישום טכניקה זאת בבני אדם בהסתייגות רבה ולהסכים לביצועה אך ורק כאשר תובטח בקרה על התהליך על פי חוק על ידי הצגת התנאים הבאים:

1.   התהליך יאופשר לזוגות חשוכי ילדים בלבד, ורק כאשר הבעל חסר פוריות לחלוטין .

2.   השכפול יוגבל לוולד אחד, בלבד.

3.   הכרומוזומים ינטלו רק מן האב או האם, וייערך רישום ממי נלקחו.

ולבסוף, יש להתנגד להצעה להקים בנק כרומוזומים, דבר העלול להחריף את הבעיות הנ"ל.

_____________________________

¹ אמנם יש שרואים בפעילות אנושית מעין זו התערבות לא-רצויה  בבריאה ופרת האיזון הטבעי, מעין מה שכתב בעל "ספר החינוך" בטעמי המצוה לאיסור כישוף, כלאיים ושעטנז (מצוה סב, רמ, רמד, תקמח תקנא).

מאידך גיסא:

א. אין ביכולתנו לחדש איסורים מדעתנו; ב. במקרה הנדון אין יצירת זן או מין חדש; ג. כאשר הפעולה נעשית כדי לפתור בעיות פוריות, ניתן לראות בה פעולה רפואית; ד. ישנם סיפורים בגמרא ובספרות השו"ת על אמוראים וראשונים שיצרו חיות ובני- אדם, באמצעות ספר יצירה, ולא מצאנו לכך שום התנגדות עקרונית.

² בבא קמא (פה ע"א).

³ כמובן שלא שייך איסור כישוף בפעולות שאופן פעולתם ברור ותועלתם ידועה, עיין רמב"ם הל' ע"ז (פ"א ה טז) ו"מורה נבוכים" (ח"ג פ' לז) ו"חינוך" (מצוה סב).

⁴ עיין באנציקלופדיה הלכתית-רפואית לפרופ' א. שטיינברג (כרך ב עמ' 130-135) סיכום השיטות בעניין, במאמרו של הרב ז"נ גולדברג ("תחומין ה, עמ' 248-259, 268-374) ובמאמרו של מרן הגר"ש ישראלי ב"חוות בנימין" (ח"ב סי' סח, עמ' תיח-תיט).

⁵ אמנם עיין שם (חלק א, עמ' 156) שהנולד בעקבות הפריה לא טבעית נחשב לבן ללא אב. ועיין במאמרו של מרן הגר"ש ישראלי בקובץ "תושב"ע לג (עמ' מא-מו), המודפס גם בסוף התשובה הבאה.

⁶ כאשר שלא נלקח מן התורם תא-מין (זרע) אלא נלקח חומר גנטי שלם מתא רגיל, ניתן לראות בתורם של הכרומוזומים את האב, קל וחומר ממקרה רגיל של תרומת זרע שבו התורם נותן רק את מחצית הכומוזומים של העובר, אבל גם ניתן לראות  בו את אחי הוולד, שהרי בעצם דומה פעילות זו למתרחש באופן טבעי בהיווצרות תאומים זהים. ויתכן שבדרך זו, שאינו דומה לשום אופן של הולדה טבעית, אין אב כלל.

⁷ קשה לאמר שאשה שתתרום את הכרומוזומים תיחשב כאב.