ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
אף שמסר זה ודאי נכון ומעורר השראה, אך חנוכה נושא עמו מסר נוסף, שאסור להתעלם ממנו: בימי החנוכה היהודים לא ישבו בחיבוק ידיים מול האיום; הם פעלו ועשו ככל שביכולתם להגן על עצמם — ורק לאחר מכן סייע להם הקב״ה לנצח את החושך. בתפילת העמידה של חנוכה אנו מספרים את מאורעות ימי החשמונאים ומזכירים בפירוש את נס המלחמה: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". כלומר, הקב״ה סייע למעטים לגבור על הרבים. ברור היה שהיהודים קמו תחילה להגן על עצמם, ורק לאחר מכן זכו לניצחון. כך גם בברכת המזון בחנוכה אנו מודים לה׳ על המלחמות שבהן הושיע אותנו.
לפני שנרחיב עוד, יש להבהיר מושג יסודי לגבי חג החנוכה: מהו הטעם שאנו חוגגים את החג, האם זה מחמת נס פך השמן?
הרמח״ל (נר מצוה, עמודים 80–82) מסביר כי לא מצאנו לעולם שאנו מציינים נס שאיפשר קיום מצווה מסוימת. אלא אנו חוגגים תמיד בהלל ובהודאה רק את הצלת העם עצמו. בפסח אנו חוגגים את גאולתנו מעבדות מצרים. בסוכות אנו מציינים את שמירתו של ה׳ עלינו במדבר באמצעות ענני הכבוד. בפורים אנו חוגגים את הצלתנו מתוכנית החיסול של המן. חנוכה אינה שונה: היא מציינת את הצלתנו מיד היוונים.
וכך הקשה: "ואם תאמר וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעים חנוכה. כי מה שחייב להודות ולהלל זהו כאשר נעשה לו נס בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות מצוה, כי אין המצוה הנאה אל האדם".
ותירץ: "יש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היוונים"
הרמח״ל הוסיף לבאר כי אף שחנוכה נחגגת בעיקר משום הניצחון במלחמה, אנו מבטאים זאת במעשה הדלקת הנרות. הסיבה לכך היא שנס המלחמה היה, במובנים מסוימים, נס סמוי — שכן ניתן היה לנצח במלחמות באמצעים טבעיים, ואינו מצביע באופן ברור על נס גלוי. לכן, הדגישו חז״ל את נס פך השמן, שהיה נס ברור ומוחלט, שמעל לטבע באופן מובהק.
הנה במקומות רבים מבואר כי מוטלת עלינו חובה להגן על עצמנו מפני אויב ולא להניח להם לשלוח בנו יד. כבר בתורה הדבר מבואר במעשה יעקב אבינו, שהכין את עצמו למלחמה מפני אחיו עשו, וכפי שמבאר הרמב״ן — שלא הניח לו לבוא ולהוציא את זממו בו ובמשפחתו.
בגמרא בבא מציעא (צג, ב) מבואר שהיו בני העיר מעמידין חזן מתא שהיה תפקידו לשמור את בני העיר וממונם בלילה (רש״י).
עוד איתא בגמרא (בבא בתרא ח, א) שעיר צריכה שמירה: "לשורא ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי". ופרש״י: לשורא- "לתיקון החומה". לפרשא- "פרש שהולך סביבות העיר לשומרה ולידע מה היא צריכה". לטרזינא- "שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער".
בעירובין (מה, א) נאמר: "נכרים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת...במה דברים אמורים, כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".
ובבית יוסף (סימן שכט) הביא בשם תשובת תרומת הדשן (סימן קנו) שבזמן הזה אפילו על עסקי ממון מחללים את השבת, שידוע שאם לא יניחום הישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות. וכן פסק בשולחן ערוך (ס״ק ו-ז), והוסיף הרמ״א שאפילו עוד לא באו עדיין אלא שרוצים לבוא מחללין עליהן את השבת.
ומקור דברי הרמ״א מהאור זרוע (ח״ב הל’ שבת סימן פד) ושם מובא שאפילו רק יש חשש וקול בעלמא שכוונת הנכרים לבוא לשלול: "אחינו שבביה"ם לא טוב עושים שמוליכים חרבותיהם ותריסיהם בערב שבת. מיהו כשפעמים יריאים ושומרים את העיר שמא אז מותר, כההיא דפרק מי שהוציאוהו בעירובין, דאמר רב יהודה אמר רב: עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינם ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים שבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר [אפי'] לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. וטעמא דמילתא שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה ליכבש כל הארץ לפניהם, כל שכן עתה שאנו דרים ביניהם שאפילו אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין, שכששוללים אז כמו כן הורגים. ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול, אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אף על פי שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפקוח נפש וכדאמרינן גבי קמיע שמותר לצאת בו, לא שנכפה אלא שלא יכפה, וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים".
וכן כתב גם הרוקח (סימן קצו) במעשה שהיה וצרו חיילות בשבת על עיר ווירמש, והתיר לכל היהודים ליקח כלי זיין וכן לשום עמם, שאם לא יעזרו היהודים את העירונים היו הורגים אותם.
וכן כתב בשו״ת לבושי מרדכי (ליקוטי תשובות סימן קנו) במעשה שהיה במדינת גאליציען שהאויבים באו לשלול, לגזול ולרצוח, שמצוה וחובה לבוא לסייען בכלי זיין בשבת.
ויש לציין עוד שבטבח שהיה בסידני היו שוטרים חמושים, אך הם בחרו להסתתר מפני המחבלים ולא לעשות דבר, ללמדנו שאין לנו לסמוך על אומות העולם אלא ללמוד להגן על עצמינו בכוחות עצמינו, ובכך הקב״ה יסייע לנו ויתגדל ויתקדש שמו בעולם.
הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מתי נכון לומר סליחות ?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו בצד של החזקים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
