ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם קַוֵּי הַיְּסוֹד שֶׁל כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְהֵם מוֹסְרִים לְיִשְׂרָאֵל אֶת יִעוּד חוֹבַת הַחַיִּים (רש"ר הירש דברים ה). עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כּוֹלְלוֹת בְּתוֹכָן אֶת כָּל תרי"ג מִצְווֹת הַתּוֹרָה. רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ עַל הַפָּסוּק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כד, יב): כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ.
מִצְוָה וּשְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ
בְּהִתְבּוֹנְנוּת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נְגַלֶּה שֶׁמִּצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם הִיא הַיְּחִידָה שֶׁנִּכְתְּבָה וּשְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", וְהַשְּׁאֵלָה הִיא מַדּוּעַ? הָרַעֲיוֹן שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הוּא לִכְתֹּב אֶת קַוֵּי הַיְּסוֹד בִּקְצָרָה כְּפִי שֶׁנִּכְתְּבוּ הַדִּבְּרוֹת הָאֲחֵרוֹת, אִם כֵּן מַדּוּעַ מְפָרֶטֶת כָּאן הַתּוֹרָה אֶת שְׂכַר הַמִּצְוָה? וְאִם יֵשׁ סִבָּה לְפָרֵט אֶת שְׂכַר הַמִּצְווֹת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מַדּוּעַ פֵּרְטָה הַתּוֹרָה אֶת הַשָּׂכָר שֶׁל כִּבּוּד אָב וָאֵם בִּלְבַד וְלֹא אֶת הַשָּׂכָר שֶׁל הַמִּצְווֹת הָאֲחֵרוֹת?
מַדּוּעַ נִקְבְּעָה אֲרִיכוּת יָמִים כְּשָׂכָר לְמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם?
רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי כּוֹתֵב, מָה שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב שְׂכַר הַכָּבוֹד אֲרִיכוּת יָמִים, הַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה ז"ל נָתַן טַעַם בָּזֶה כִּי מִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים עֲתִידִים שֶׁיִּחְיוּ הָאָבוֹת עִם הַבָּנִים זְמַן אָרוֹךְ וְהָאָבוֹת הֵם לְמַשָּׂא כָּבֵד עַל הַבָּנִים וְהַכָּבוֹד יִכְבַּד עֲלֵיהֶם, לְכָךְ קָבַע עֲלֵיהֶם שְׂכַר הַמִּצְוָה הַזֹּאת לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ כְּלוֹמַר עָלֶיךָ לְכַבְּדָם וְתִחְיֶה עִמָּהֶם וְאִם אוּלַי תִּצְטַעֵר עַל חַיֵּיהֶם דַּע שֶׁעַל חַיֶּיךָ אַתָּה מִצְטַעֵר.
טַעְמוֹ שֶׁל רַב סְעַדְיָה מַסְבִּיר מַדּוּעַ נִקְבְּעָה דַּוְקָא אֲרִיכוּת יָמִים כְּשָׂכָר לְמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם וְלֹא שָׂכָר מִסּוּג אַחֵר, אֲבָל זֶה לֹא עוֹנֶה עַל הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ בִּכְלָל מֻזְכָּר הַשָּׂכָר עַל מִצְוָה זוֹ בְּתוֹךְ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
הֲבָאַת בִּכּוּרִים בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת
בְּמִצְוַת בִּכּוּרִים שֶׁבְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא כָּתוּב, "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים כו, ג), רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא.
בַּמַּאֲמָר "הֲבָאַת בִּכּוּרִים בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת" לְפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא, הֵבֵאתִי אֶת דִּבְרֵי הַמְּפָרְשִׁים הַמַּסְבִּירִים מָה הִיא הַסִּבָּה הָעֲשׂוּיָה לִגְרֹם לָאָדָם לְהִמָּנַע מִלָּתֵת אֶת הַבִּכּוּרִים לַכֹּהֵן שֶׁבְּיָמָיו, שֶׁבִּגְלָלָהּ צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִכָּךְ. וְהוֹסַפְתִּי שֶׁלִּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים נִרְאֶה, שֶׁמְּפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה נֶחְלְקוּ רַק בַּדָּבָר בּוֹ יִתְלֶה הָאָדָם עַל מְנַת לְהִמָּנַע מִלָּתֵת אֶת הַבִּכּוּרִים לַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, אִם זֶה מִשּׁוּם שֶׁלְּדַעְתּוֹ הַכֹּהֵן אֵינוֹ גָּדוֹל אוֹ חָכָם אוֹ צַדִּיק אוֹ חָסִיד כְּמוֹ הַכֹּהֲנִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו מִן הָעוֹלָם, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא חָפֵץ לָתֵת אֶת הַבִּכּוּרִים לְכֹהֵן שֶׁהוּא שְׁכֵנוֹ אוֹ קְרוֹבוֹ וְלֹא לַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, אֲבָל בִּיסוֹד הַדָּבָר מַסְכִּימִים כּוּלָם שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, וְהוּא שֶׁאָדָם מוּכָן לָתֵת מֵהוֹנוֹ וּלְהַקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בְּלִי כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹת כָּל זְמַן שֶׁזֶּה לֹא הוֹלֵךְ לְאָדָם אַחֵר, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַנְּתִינָה הִיא לְאָדָם אַחֵר אוֹ אָז מַתְחִילִים כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, מַדּוּעַ אֵינוֹ רָאוּי לָזֶה... אִם מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֲנִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו הָיוּ גְּדוֹלִים, חֲכָמִים, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים מִמֶּנּוּ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאוּלַי יוּכַל לָתֵת לִשְׁכֵנוֹ אוֹ קְרוֹבוֹ וִיקַבֵּל מִזֶּה טוֹבַת הֲנָאָה, עַל כֵּן בָּאָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ", תִּתֵּן אֶת הַבִּכּוּרִים לַ"כֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת וּבְלִי נְגִיעוֹת, כְּאִלּוּ אַתָּה מַקְדִּישׁ "לַה' אֱלֹקֶיךָ" וְלֹא לְאָדָם אַחֵר.
הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל שֶׁל אָדָם הַמַּפְסִיד בְּדִין תּוֹרָה
רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ מַמְחִישׁ וּמַסְבִּיר עִנְיָן זֶה בְּסִפְרוֹ "יַעֲרוֹת דְּבַשׁ" (חלק ראשון דרוש ה), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם יָבוֹא אָדָם לִשְׁאֹל לְחָכָם מַאן דְּהוּא שֶׁקָּרָה לוֹ טְרֵפוֹת בְּבֵיתוֹ אוֹ חִמּוּץ בְּפֶסַח, וְהוּא יוֹרֶה לוֹ לְהַשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר, אַף שֶׁהוּא הֶפְסֵד מְרוּבֶּה לֹא יְצַפְצֵף פֶּה לְנֶגְדּוֹ כְּלָל, וְאִלּוּ יָדִין בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְיָדִין לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ יוּ"ד זְהוּבִים, הֲלֹא יֵלֵךְ בִּפְלִילִים וְיַתְרִיס נֶגֶד הַדַּיָּן וְיִשְׁמֹר לוֹ אֵיבָה, וְהַטַּעַם הוּא כִּי זֶהוּ שֶׁהוֹלֵךְ לְאִבּוּד וְטִמְיוֹן אֵינוֹ מַקְפִּיד כְּלַל וּמְבָרֵךְ לְמִי שֶׁנָּתַן תּוֹרָה, אֲבָל בָּזֶה שֶׁמַּגִּיעַ הַדָּבָר לַחֲבֵרוֹ בְּזוּ קִנְאָתוֹ גְּדוֹלָה עַד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַדַּיָּן.
הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל בְּקִיּוּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם כָּרָאוּי
הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל בַּחוֹבָה לָתֵת לְאָדָם אַחֵר קַיָּם בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם. חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לא:) מְתָאֲרִים אֶת גּוֹדֶל מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֶת הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל בְּקִיּוּמָהּ כָּרָאוּי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָבִיו מֵת כְּשֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאִמּוֹ מֵתָה בְּלֵדָתוֹ, הִתְבַּטֵּא וְאָמַר עַל אָב וָאֵם, "אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן", פֵּרוּשׁ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ - שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם כְּבוֹדָם כְּכָל הַצֹּרֶךְ וְהוּא נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶם (רש"י).
הֶעָרוּךְ הַשׁוּלְחָן (רמ, ב) כּוֹתֵב, כִּבּוּד אָב וָאֵם הִיא מֵהַמִּצְוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת, וְנִתְפַּשְּׁטָה בְּכָל אוֹם וְלָשׁוֹן. וְגַם הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה נִזְהָרִים בָּהּ מִפְּנֵי הַשֵּׂכֶל וְהַטֶּבַע. וַאֲנַחְנוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוֵּינוּ עַל כָּל מִצְוָה שִׂכְלִית לִבְלִי לַעֲשׂוֹתָהּ מִפְּנֵי הַשֵּׂכֶל, אֶלָּא מִפְּנֵי צִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה... וְזֶהוּ עִקָּר גָּדוֹל בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וְנִרְאֶה שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתָהּ מִצְוָה שִׂכְלִית שֶׁכָּל בַּר דַּעַת מֵבִין אֶת הַחוֹבָה לְקַיְּמָהּ, יֵשׁ בָּהּ קְשָׁיִים גְּדוֹלִים מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הָעַצְמִי וְהַנְּתִינָה הָאֵין סוֹפִית לָאַחֵר שֶׁהִיא דּוֹרֶשֶׁת, וּמִשֶּׁכָּךְ, נְטִיָּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם הִיא לִמְצוֹא אֶת כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהַצְדִּיק הִתְחַמְּקוּת מִקִּיּוּם מִצְוָה זֹאת כָּרָאוּי.
יוֹתֵר מִשֶּׁהָאָדָם נוֹתֵן לְהוֹרָיו הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לְעַצְמוֹ
מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם הִיא הַמִּצְוָה הַיְּחִידָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בָּהּ מְצֻוֶּה הָאָדָם לָתֵת לָאַחֵר, וְלֹא נְתִינָה חַד פַּעֲמִית אֶלָּא נְתִינָה לָאַחֵר בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, "מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ" (קידושין לא:), הָאָדָם מְחֻיָּב בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ לֹא רַק בִּימֵי חַיֵּיהֶם אֶלָּא אַף לְאַחַר מוֹתָם. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם וְהֵבִינָה אֶת הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל בְּקִיּוּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא הָיְתָה מְצַוָּה עַל אָדָם לְקַיֵּם מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ, וְלָכֵן כָּתְבָה בְּתוֹךְ הַצִּוּוּי עַצְמוֹ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", בִּכְדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהָאָדָם נוֹתֵן לְהוֹרָיו הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לְעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַב סְעַדְיָה ז"ל "וְאִם אוּלַי תִּצְטַעֵר עַל חַיֵּיהֶם דַּע שֶׁעַל חַיֶּיךָ אַתָּה מִצְטַעֵר", וּבָרֶגַע שֶׁמִּצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם הִיא נְתִינָה לְעַצְמוֹ, סָר כָּל הַקֹּשִׁי הָאֱנוֹשִׁי הַנַּפְשִׁי שֶׁל נְתִינָה לָאַחֵר, וְיֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם כָּרָאוּי. זוֹ הִיא אִם כֵּן, הַסִּבָּה שֶׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה אֶת שְׂכַר מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם בְּתוֹךְ הַצִּוּוּי עַצְמוֹ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כִּי זֶה לֹא רַק תַּגְמוּל עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה אֶלָּא חֵלֶק מַהוּתִי מֵעֶצֶם הָאֶפְשָׁרוּת לְחַיֵּב אֶת הָאָדָם בְּמִצְוָה זוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְקַיְּמָהּ כָּרָאוּי. אֵין זוֹ מִצְוָה וּשְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ אֶלָּא מִצְוָה וּשְׂכָרָהּ בְּתוֹכָהּ, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁ"לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" הוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מ"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ".
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות שטיפת כלים בשבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
