^ 1 שמואל ב' ו, יד
^ 2 ניתן לעיין במאמרים שמוזכרים כאן באמצעות לחיצה על הקישורים שמסומנים בצבע כחול.
^ 3 הריטב"א והתוס' רי"ד (שם) אמרו שהסוגיות חולקות על המשנה, אולם גם לשיטתם קשה, מדוע הסוגיות לא התייחסו לסתירות הפשוטות האלו ולא אמרו זאת במפורש.
^ 4 ויש בו כדי ליישב גם את תמיהת התוספות במסכת מגילה דף יד, ב
^ 5 הסוגיה מזכירה שם גם את "ההוא סבא", ובמאמר "המחילות הגנוזות" התבאר ש"ההוא סבא" הוא אליהו הנביא שידוע גם בכינוי "נַקַּאי". אליהו מנקה (נַקַּאי) את מעשיהם של ישראל, ומראה שאינם אלא זכויות. ואכן במדרש איכה רבה (בובר, ג, ט) מסופר עליו המעשה הבא (בתרגום חופשי):
"נַקַּאי הסופר של העיירה מגדל היה מכין את הפתילות לנרות בכל ערב שבת, והיה עולה לירושלים ומלמד את שלשת סדריו ויורד בחזרה לעיירתו, ומדליק את נרות השבת."
המדרש ממשיך ואומר שהדבר נראה קשה מפני שהמרחק בין מגדל לבין ירושלים הוא גדול ועצום; אולם הסיפור אינו מופרך מפני שהיתה מחילה שקיצרה את הדרך בין המקום שלו לבין ירושלים, והיא נגנזה מאיתנו. במאמר "המחילות הגנוזות" התבאר שמחילה גשמית לא תקצר את הדרך במידה משמעותית. וכוונת המדרש לומר שבזמן שישראל עוסקים במלאכות ובדברים הארציים הם למעשה עולים מבחינה רוחנית לירושלים. ו"נַקַּאי" (שהוא אליהו הנביא) מלמדנו שבזמן שישראל עוסקים ב"שלש פרסאות" הם למעשה "לומדים" את התורה שגנוזה בתוך הדברים הגשמיים; ואין כאן "תינוק הבורח מבית הספר" אלא אדם צדיק ש"עולה" ל"ירושלים" ללמוד בה "שלשה" סדרים של תורה.
^ 6 גם "תחום שבת" הוא סמל של סנגוריה על אלו שיצאו מבית המדרש, והוא רואה בהם קירבה לתורה. המרחק של "תחום שבת" מובא בספר יהושע (ג, ד) כמרחק שצריך להיות בין ארון הברית לבין עם ישראל לכניסה מוצלחת לארץ ישראל. המלבי"ם כותב (שם) שמרומז בפסוק שהמרחק הזה הוא המרחק החילופי למרחק של "דרך שלושת ימים". ולפי מה שהתבאר במאמר הזה, המרחק הראשון שהיה בין ארון הברית לבין עם ישראל -"דרך שלושת ימים - סימל "תינוק הבורח מבית הספר". ואילו המרחק של "תחום שבת" מסמל השתוקקות לדבר ה' (מְבַקֵּשׁ ה'), וראה ברש"י לשמות (לג, ז).
^ 7 ההיתר לעסוק ברפואה אינו פשוט. במאמר הקודם "הצליעה של לוי" הובאה דעת הרמב"ן בפרושו לתורה (ויקרא כו, יא), שם הוא כותב שהמאמין האמיתי אינו משתדל להתרפא מרופא. והתבאר שלפי אותו קו מחשבה, מי שיצא מבית המדרש לעולם המעשה וסבור שהוא מביא "מרפא" למחסור שקיים בעולם, מביע חוסר ביטחון בבורא העולם, והוא נחשב כ"מטיח דברים כלפי מעלה"!!
אמנם הרמב"ם חולק על הגישה שרואה במי שמתעסק ברפואות אדם שאינו מאמין (וראה בדבריו בפירוש המשנה לפסחים ד, י). ולמעשה גם הרמב"ן עצמו מציג השקפה אחרת בספרו ההלכתי "תורת האדם", וזו לשונו (שם, שער המיחוש - ענין הסכנה): "האי רשות - רשות דמצוה הוא, דמצוה לרפאות - ובכלל פקוח נפש הוא!" והדברים הללו של הרמב"ן נקבעו להלכה בשולחן ערוך (יו"ד סי' שלו).
הט"ז חש במורכבות שבדברי הרמב"ן האלו והוא מסביר (שם): "גם התורה הסכימה על זה שיהא רפואה על פי הטבע, כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואתו על ידי נס משמים... וע"כ הוה האידנא (בתקופתנו) חיוב בדבר - ומצוה היא, כי לפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך".
^ 8 כך היא גרסת הגאונים (תשובות הגאונים - הרכבי סימן ג) וגרסת העין יעקב וספרים נוספים, וראה גם ברש"ש שם.
^ 9 וראה במסכת שבת דף קיט, א
^ 10 המספר "שנים עשר" מרמז להסתכנות ב"מיתה" שכרוכה ביציאה לעולם המעשה. בספר מלכים (א ז, כא) נאמר: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז". ונאמר עליהם (שם, טו): "וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב אֶת הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי".
העמודים היו זהים, אך לעמוד הימני מיוחס הקו הישר והניצב ("קומה") והמספר "שמונה עשרה". ואלו לעמוד השמאלי מיוחס הקו העגול ("יסוב") והמספר "שתים עשרה".
במאמר "המעגל של חוני" התבאר שהקו הישר מסמל את התורה והמצוות, ולעומת זאת הקו העגול מסמל את העיסוק בעולם הגשמי. "אומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים, בחינת הטבע" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד; וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג).
האמורא שמואל "שימח" את מלך פרס ושיקם את הכלכלה ב"מזיגת היין לקיסר", אולם הוא החזיק גם ב"עמוד הימני" ועמל בתורה ובתפילה ונחשב בין ראשי האמוראים שבבבל. אולם היו יהודים ש"שימחו" את מלך פרס וזנחו לגמרי את העמל בתורה או בתפילה (את העמוד הימני). והסוגיה מרמזת שלדעת שמואל, היהודים האלו שהחזיקו רק בעמוד השמאלי, העמוד של ה"שתים עשרה", הם האשמים ב"מותם". המספרים האלו מופיעים במשמעויות דומות באגדות נוספות, ואכמ"ל.
^ 11 הירושלמי מרמז שהתנא רבי מאיר היה סבור שהיציאה להביא "רפואה" לעולם היא מסוכנת והיא עלולה להביא ל"מיתה", והוא מספר "ר' מאיר היה 'נפטר' ב'אסיא' (רפואה)", אולם הירושלמי מרמז שם שר' מאיר חזר בו מייד אחר כך. ועיין במאמר "המכוער וספר הגאולה"