בפרשתנו מתוארת ברכת יעקב לבני יוסף אפרים ומנשה, וברכה זו – "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", נקבעה כברכה בה אנו משתמשים לדורות. ומדוע, מדוע דווקא ברכה זו?! והרי, לכאורה היינו מצפים שהברכה לדורות תהיה על שם אחרים, לדוגמא: "ישימך אלקים כאברהם יצחק ויעקב". בנוסף, ברכת הבנות היא "ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה", ואם כן, השאלה מתעצמת, מדוע את הבנים דווקא מברכים "כאפרים וכמנשה" ולא כאברהם, יצחק ויעקב.

ניתן להסביר עניין זה בצורה נפלאה: הייחודיות של אפרים ומנשה היא חוסר הקנאה ביניהם, (על אף שמקדימים את אפרים לפני מנשה, הוא אינו מתגאה, ומהצד השני מנשה אינו מתקנא. בניגוד לרוב האחים האחרים בספר בראשית, הם אינם רבים) וכנראה זו הסיבה לכך שנקבעה ברכה זו. רעיון זה מופיע מספר פעמים בספר "בני יששכר[1] ":

אגרא דכלה, פרשת ויחי - ד"ה בפסוק בך יברך ישראל לאמר:
"והנה יעקב אבינו כאשר שם את אפרים לפני מנשה, ראה באפרים שלא נתגאה בטובה, רק אדרבה... וראה במנשה שלא נתקנא באפרים, על כן בירכם 'בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים' מבלי גאות, 'וכמנשה' מבלי קנאה על טובת חבירו".

נרחיב את דברינו. כאמור, בספר בראשית אנו מוצאים מספר ריבים בין אחים:
א. קין והבל – ריב המסתיים ברצח!
ב. יצחק וישמעאל.
ג. יעקב ועשיו.
ד. האחים ויוסף.

אם כן, אפרים ומנשה הם למעשה שני האחים היחידים שאינם רבים. כלומר, מתוך פרשתנו אנו למדים כי רק מתוך אחדות מתקיימת ברכה. רק מתוך אחדות יש סייעתא דשמיא.

לכן, לדורות, כאשר מברכים את הבנים בערב שבת, משתמשים בברכת יעקב לבני יוסף - "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" כדי ללמדם: אם תדעו להיות מאוחדים, אם תדעו לחיות באווירה טובה ומחברת, או אז תהיה ברכת ה' עליכם - "יברך ה' וישמרך".

[את הבנות מברכים בברכות האימהות, כיוון שאצלן לא מצאנו ריב. רחל ולאה אמנם לכאורה היו בעימות מסוים, אך מצד שני, חז"ל מספרים לנו שרחל מסרה את הסימנים ללאה].

[1] וכן כתב בספר דרך פקודיך, מצוות עשה נ"ה, חלק המחשבה אות ג'.