ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הגמרא מציינת שהאיסור להניח תפילין הוא רק ביום הראשון, משום שנאמר עליו "ואחריתה כיום מר" ולא בשאר הימים, שבהם האבל מניח תפילין.
לעומת זאת הגמרא במועד קטן (דף כא) מביאה מחלוקת בעניין בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע, לדעת רבי אליעזר בשני הימים הראשונים האבל אינו מניח תפילין, אך מהיום השלישי והלאה הוא מניח, אבל אם באו "פנים חדשות" - כלומר אנשים חדשים, הוא לא מניח תפילין, ודעת רבי יהושע שביום הראשון אינו מניח, ומהיום השני והלאה הוא מניח, אלא אם כן הגיעו פנים חדשות שאז הוא לא מניח גם ביום השני.
איזה יום ראשון מדובר?
באופן פשוט מדובר על יום שבו מת המת וגם נקבר בו, אז לכולי עלמא יש אבילות יום ראשון מהתורה, ולכן אין להניח בין אם המת נקבר בלילה, ובין אם המת נקבר ביום, ולא הספיק להניח תפילין ביום זה לפני פטירת המת. דין דומה יהיה גם ביום ראשון מהשבעה, לאחר שאדם שמע שמועה קרובה (בתוך שלושים יום, במקרה שלא שמע שמת המת בתוך זמן השבעה) שהדין הוא שהוא יושב שבעה, ביום הראשון מהשבעה הוא אינו מניח תפילין (ט"ז שפח, א בשם הרמב"ן).
לעומת זאת במקרה שמת ביום ונקבר בלילה שאחריו, כתב המהריט"ץ שביום שלאחריו למרות שהוא היום הראשון לשבעה מניחים תפילין. אולם הנודע ביהודה (דגול מרבבה שם) חולק עליו, וסבור שאין מניחים תפילין ביום ראשון לאבילות, גם אם הוא לא יום הפטירה, אלא רק יום הקבורה. הוא כתב שיש ללמוד זאת מק"ו מדברי הרמב"ן והט"ז שהובאו לעיל לגבי שמועה קרובה שביום הראשון לא מניחים תפילין, (אמנם האמרי ברוך דחה את דבריו, וכתב שיש עצבות מיוחדת ביום הראשון ששומעים את השמועה על הפטירה, מה שלא קיים ביום שלאחר יום הפטירה, למרות שהוא יום הקבורה) וכדבריו כתבו גם כן הברכי יוסף, והמהרש"ם (דעת תורה לאו"ח סי' לח) וכך פסק המשנה ברורה (שם ס"ק טז). בפועל יש שכתבו להניח ביום הראשון שאינו יום הפטירה בצינעה ובלי ברכה (עי' פסקי תשובות הערה 34 שמביא כמה דעות).
האם יש איסור בחלק מהיום השני?
הרמב"ן (תורת האדם שער האבלות עניין האבל סז) כתב שלכאורה היה צריך לאסור גם את היום השני בהנחת תפילין, וזאת על בסיס הגמרא במועד קטן, ואף שבגמרא בסוכה האיסור לא הוזכר כלל. ולכן הוא תמה על דברי הרי"ף (מועד קטן יג עמוד א מדפי הרי"ף) שכתב: "ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות" כלומר, שלדעתו האיסור להניח אינו אלא ביום הראשון בלבד, ולא בשאר הימים, וכתב שלפי דעתם מה שכתבו בגמרא במועד קטן לגבי היום השני, שגם בו אסור להניח תפילין הכוונה רק בלילה שהוא בלאו הכי אינו זמן תפילין, ואין זה מדיני אבילות אלא מדיני התפילין שאין נוהגים בלילה, אבל למרות זאת נאמר מקצת היום ככולו גם לעניין זה, ולכן יהיה מותר להניח תפילין גם לפני הנץ החמה.
הרא"ש (מו"ק ג, לז) כתב שיש להסתפק האם מותר לאבל להניח לפני הנץ החמה, או שאולי יש לחכות עד שיסיימו את תפילת שחרית, ורק אחריה יהיה מותר לאבל להניח תפילין. מסקנתו היא שלאחר הנץ החמה מותר להניח תפילין (משום שאומרים -מקצת היום ככולו, אבל לא הלילה), וכך גם נפסק בשו"ע (ביור"ד שפח), הב"ח (שפח, א) כתב שמדברי הרי"ף גם ניתן לדייק שהבין כדברי הרא"ש משום שכבר בימיו עיקר מצוות התפילין היתה להניחם בתפילת שחרית, ואם מותר להניח תפילין ביום השני רק לאחר שהמנחמים עזבו את הבית לאחר תפילת שחרית, לא היה הרי"ף כותב שמותר להניחם ביום השני. אלא שכתב להלכה שמותר לדעתו ביום השני להניח גם לפני הנץ החמה, ולא רק אחרי הנץ החמה, וכמו שפסק הרמב"ם (אבל ד, ט) שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון, ולא הזכיר כלל דינים לגבי היום השני. לכן מסקנת הב"ח היא שמותר לאבל להניח תפילין עוד לפני הנץ החמה, ביום השני לאבלותו. בשו"ע באורח חיים (לח, ה) הזכיר שלאבל אסור להניח ביום הראשון, ולא כתב כלל שביום השני מותר רק לאחר הנץ החמה. ובמחצית השקל ובעולת תמיד הקשו עליו, שהפסיקות שלו אינן מתאימות אחת לשנייה? שו"ע הרב (לח, ד) כתב שביום השני יש להניח רק לאחר הנץ החמה, וכך פסק גם המשנה ברורה (שם ס"ק יט) ולכן אם האבל מתפלל בתפילת "ותיקין" אין לו להניח תפילין ביום השני לאבלותו גם כן.
סיכום: בסוגייתנו נאמר כי אסור לאבל להניח תפילין ביום הראשון, לעומת זאת בסוגיה במועד קטן מוזכר גם איסור לגבי היום השני, לגבי היום הראשון יש מחלוקת באחרונים האם מדובר גם ביום שאחר הקבורה, למרות שאינו יום המיתה, אך להלכה נראה שרוב הפוסקים פסקו להלכה שבכל מקרה אין להניח ביום הראשון לשבעה, הדברים אמורים גם לגבי שמועה רחוקה, אמנם יש שמנהגם הוא להניח בצינעה ביום שלאחר הקבורה שאינו יום הפטירה. לגבי היום השני ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר גם לפנות בוקר להניח תפילין או רק לאחר הנץ החמה, למעשה היו הרבה שפסקו כי יש להניח רק לאחר הנץ החמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
