בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • ציבור וחברה
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
חז"ל ראו בחומרה רבה את הנוהגים לאצור פירות ולהפקיע שערים: "אוצרי פירות... ומפקיעי שערים – עליהן הכתוב אומר: 'לאמור מתי יעבור החדש ונשבירה שבר, והשבת ונפתחה בר' וכתיב: 'נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם' (עמוס ח, ה-ז)" (בבא בתרא צ, ב). בתוך כך נקבעו הלכות אחדות שנועדו להבטיח מחיר הוגן ולמנוע הפקעת מחירים של מוצרי מזון חיוניים ("חיי נפש"). ובהם: א. הגבלת הרווחים לשישית (מלבר) מסכום הקרן, ואף הטלת חובה על בית הדין להעמיד ממונים שייפקחו על כך. ב. הגבלת ריבוי מתווכים מיותר בין היצרן לצרכן. ג. איסור על אגירת המוצרים. ד. איסור הוצאת פירות מארץ ישראל. במידה מסוימת גם איסור אונאה נועד למנוע מחיר מופרז (רמב"ם הלכות מכירה יד, א-ח; שולחן ערוך חושן משפט רלא, כ-כו). במספר מקומות בתלמוד הבבלי מתואר שחכמי ישראל נקטו באי אלו צעדים על מנת להוריד את יוקר המחייה (פסחים ל, א; כתובות ח, ב; בבא בתרא קסו, א).
זאת ועוד, בני העיר רשאים – מרצונם – להטיל פיקוח גם על מוצרים שאינם חיוניים: "רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ואפילו לבשר וללחם, ולהתנות ביניהם כל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך" (רמב"ם שם, הלכה ט). ואכן במשך הדורות קהילות רבות פעלו מכוח סמכות זו והטילו פיקוח על שירותים ומוצרים שונים (ראו למשל: משטר ומדינה בישראל על פי התורה (תשע"ג) ג, פרק נא, סעיף רנט), וכן ננקטו צעדים למניעת היווצרות מונופולים וקרטלים (משטר ומדינה שם סעיף רנח).
שולחן מלכים
הדעת נותנת שהצעדים למניעת יוקר המחייה מוטלים לא רק על בית הדין והקהילה אלא גם על השלטון. כך ניתן ללמוד מפירושו של רבי סעדיה גאון למשמעות שולחן לחם הפנים שמוזכר בפרשתנו (פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, רצהבי, עמ' קלו-קמ). לדידו, חמשת הכלים העיקריים שבמשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים, מנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה - הם משל לחמש קבוצות בעם ישראל: עובדי ה' הצדיקים, מלכי ישראל, חכמי ישראל, כוהנים ושאר העם (בהתאמה). לענייננו, השולחן נמשל למלכי ישראל. שטח גגו הוא שתי אמות (2×1) כנגד שני תפקידים עיקריים למלך: משפט ומלחמה (ראה שמואל א' ח, כ ורמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ד, י). שטח הדפנות הוא תשע אמות (2×1.5×2 + 1×1.5×2), כנגד תשע המצוות והאיסורים שהמלך מצווה לקיים (דברים יז, טז-כ). לשולחן הייתה מסגרת מקיפה וזר, משום שהמלך צריך לשמוע לדברי הכוהנים והנביאים שמקיפים אותו, וכן משום שהמלוכה עוברת בירושה.
השולחן נמשל למלוכה לא רק מצד מידתו וצורתו אלא גם מצד ייעודו. השולחן הוא בסיס לאכילת המזון, וכך גם המלך - "כי המלך הוא ראש הטובה בעולם הזה ועל כלכלתו המכונה שולחן נשענים רבים מבני אדם". דברים מעין אלו מופיעים גם בפירושו של רבי עובדיה ספורנו (שמות כה, כג). שני הכתרים של השולחן – המסגרת והזר - מבטאים את הכפילות שבתפקידי המלך: כלפי חוץ וכלפי פנים. מסגרת השולחן מבטאת את תפקידו כלפי חוץ - "המלך סוגר בעדה (המדינה) מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם", והזר, הכתר העצמי של השולחן, מבטא את תפקידו כלפי פנים - "פרנסת המדינה וסידור ענייניה" (בהם גם המשפט).
נראה שברוח דברים אלו יש לדייק את ביאורו על מזמור ע"ב בספר תהילים. מזמור זה מתאר את דמותו של המלך האידיאלי, ובין היתר, מופיע שהמלך "יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע" (שם, יג). רבי עובדיה ספורנו מבאר שהעוני נגרם בגלל "עשירי העם המשימים יוקר בתבואות", ומדבריו משתמע שהמלך יפעל לטובת האביונים (ועיינו גם בפירושו על במדבר כז, יד וישעיהו לב, א). ייתכן שחובתו של המלך לדאוג לפרנסת העם היא העומדת ברקע דברי חכמי ישראל לדוד המלך: "אדוננו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה" (ברכות ג, ב) (ראו בפירושו של הרב יעקב בן חביב - פירוש הכותב על עין יעקב שם. לדיון דומה ראו: 'חסד שבמלכות', בהוצאת מרכז תורה ומדינה, עמ' 196-190).
אך אין כאן רק הטלת חובה כללית על המלך לדאוג לפרנסת עמו, אלא גם צעדים קונקרטיים. הפסוק הפותח של מגילת רות הוא: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו". בפירושו אגרת שמואל (רות שם ד"ה "ואפשר עוד", ה ע"א), מסביר הרב שמואל די אוזידה, תלמידו של האר"י ז"ל, שהמילים "שפוט השופטים" לא נועדו רק להציג את זמן התרחשות המגילה, אלא גם לענות על השאלה מדוע הרעב היה כה גדול! לשיטתו אם הרעב היה קורה בתקופה שהשלטון היה מלוכני, אזי המלך היה נוקט צעדים ממתנים של קושי הרעב. הוא היה "מכריח לבעלי האוצרות האוצרים חמשת מיני דגן וכל אוכל בשנים הטובות, שיפתחו את אוצרותיהם וישגרו לכל עם הארץ. והמלך היה משים וקוצב להם את השער ושלא יהיו רשאים להפקיע שערים". לדבריו, המלך אף היה מונע מאלימלך לצאת מהארץ והיה מטיל עליו לפרנס את בני עירו.
אחריותה של מדינת ישראל
הרב אלימלך בר שאול הוסיף נופך לעיקרי הדברים (מצפה, עמ' קסו-קסט). לדעתו, ההלכות שנועדו להבטיח מחיר הוגן לא נקבעו רק לטובתם של ישראל אלא משום יישוב ארץ ישראל (ראו בספר מאירת עיניים, שולחן ערוך שם ס"ק מב וס"ק מד - חלק ניכר מהלכות אלו נוהגות רק בארץ ישראל). מצוות יישוב הארץ אינה מתקיימת רק על ידי כיבוש, נטיעה, בניין ומגורים בה, אלא שגם "כל דבר המבסס ומייצב ומרבה ישיבתם של ישראל בארץ, יש בו שפיר משום יישוב הארץ". מן האמור עולה כי "סידור קבוע שדברים שיש בהם חיי נפש יהיו מצויים בזול ליושבי הארץ, יש בו לא פחות מאשר בבניין ונטיעה משום יישוב ארץ ישראל". לדידו זהו עומק כוונת הרמב"ן באומרו: "שציוונו לרשת הארץ, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספות לספר המצוות לרמב"ם, עשה ד). בהתאם לכך הוא מיישב את התמיהה המתבקשת, שהרמב"ם השמיט – לכאורה – את מצוות יישוב הארץ. לדעתו, מצווה זו כלולה במצוות מינוי מלך, שכן תפקידו של המלך הוא "לעשות משפט ומלחמות" (הלכות מלכים שם), וגם "משפט" שייך ליישוב הארץ, שמובנו הרחב הוא "התקנת סדרי מדינה ומלכות בתור רשות מבצעת".
כאשר נחיל על השלטון הנהוג כיום במדינת ישראל את דיני מלכות ישראל, לכל הפחות בהנהגת הכלל (ראו שולחן מלכים, מרכז תורה ומדינה פרק א, הלכה ג, אות ח), עולה שבסמכותם - ואף מחובתם - של ראשי השלטון לפעול להורדת מחירים ולצמצום יוקר המחייה. אף שכיום לא שייך להחיל את מכלול הצעדים המוזכרים במקורות - לא מבחינה הלכתית, לא מבחינה מעשית, ואף אין זה בהכרח נכון מבחינת מדיניות כלכלית־חברתית - הקו המנחה ברור: מוטלת על הציבור והשלטון החובה להבטיח תנאי מחייה בסיסיים בעלות סבירה.
הכותב הוא חוקר במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il