נרות שבת ומצוות צדקה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות שבת
הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה

קטגוריה משנית

9339

14 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אופן הדלקת נרות שבת
כתוב "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", וביאר רש"י : "בהעלתך - על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה", עכ"ל.

מכאן למדו שגם בנרות שבת ונרות חנוכה צריך להדליק באופן שתהא השלהבת עולה מאליה ולא על ידי דבר אחר (עיין מסכת שבת דף כ"א ע"א).

וכתב הבא"ח (ש"ש נח אות טו): "ידליקו נרות שבת רוב היוצא מן הפתילה שאם לא ידליק אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה חשיב כאלו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה וכן היה בנרות המנורה של בהמ"ק וצריך להזהר בזה גם בנרות חנוכה".

שמן זית מצוה מן המובחר
כתוב בשו"ע (סי' רס"ד סעי' ו'): שמן זית מצוה מן המובחר, ואם אין לו ידליק בשאר שמנים, ואם אין לו ידליק בנרות. וכתב המש"ב (שם ס"ק כ"ג): "דבנר שלנו (שקורין סטרין) שצלול בודאי יותר מן השעוה ואינו רגיל להטות בו אפילו בחול זה עדיף מנר שעוה ואולי אף מכל השמנים דהרי בודאי לא אתי להטות".

אם האשה או הבעל אומרים שלשמן זית יש ריח רע ומפריע להם הדבר - ידליק בנרות, אבל לכתחילה טוב להדליק בשמן זית.

כיום יש "נרונים" קטנים וכל זה טוב לנסיעות, אבל בביתו ידליק בנרות גדולים, וכל זה לכבוד השבת.

הרגיל בנר שבת - זוכה לבנים תלמידי חכמים
הגמרא במסכת שבת אומרת (דף כ"ג ע"ב):

"אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (מי שרגיל בהדלקת נר שבת ונר חנוכה יהיו לו בנים ת"ח, כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה בא אור תורה - רש"י). הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא (רב הונא היה רגיל לעבור ליד פתחו של רבי אבין) חזא דהוה רגיל בשרגי טובא (ראה רב הונא שרבי אבין רגיל בהדלקת נרות רבים) אמר (רב הונא) תרי גברי רברבי נפקי מהכא (שני אנשים גדולים ייצאו מכאן) נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגי טובא. אמר גברא רבא נפק מהכא. נפק מינייהו רב שיזבי".

זמן הדלקת נרות שבת - וזמן קבלת שבת
ועוד אומרת הגמרא (שם): "דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר".

אומר רש"י: שזה היה לענין נרות שבת. אבל לדעת הרמב"ם מדובר בנר חנוכה (עיין במגיד משנה פ"ד מהל' חנוכה ה"ה).

דבר נוסף אנו למדים מגמרא זו. כתוב בהלכה שאם רואה את רבו טועה אסור לומר לו "טעית" אלא יאמר לו "לימדתנו רבנו כך וכך". וכאן אנו רואים שרב יוסף כיבד את אשתו ביותר ופנה אליה בלשון של כבוד.

כתוב בשו"ע (סי' רס"ג סעי' ד'): "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת; וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. הגה, ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת" עכ"ל.

נמצאנו למדים שני דינים חשובים:
א. צריך להזהר להדליק את הנר בזמן שמקבל עליו את השבת, ולא להקדים את הדלקתו לפני שמקבל שבת בעוד היום גדול, כיון שאז לא ניכר שמדליק את הנר לכבוד שבת.
ב. אין לקבל שבת יותר משעה ורבע לפני השקיעה, שהוא זמן פלג המנחה.
פלג המנחה: 18:30 הדלקת נרות: 19:00 (לפי אופק ירושלים).
כלומר לפני השעה 18:30 א"א להדליק נרות שבת אע"פ שהנרות ידלקו עד אמצע הלילה.
ואם האשה הדליקה נרות לפני פלג המנחה ובירכה, עליה להדליק ולברך שנית לאחר פלג המנחה.

הדלקה של אורחים בבית או בבית מלון
לעיתים מתארחים כמה זוגות אצל משפחה אחת, או הבנים הנשואים באים להוריהם או שמתארחים בבית מלון, ובדרך כלל הנהלת המלון אינה מרשה להדליק נרות בחדרים מטעמי בטיחות, ומקצים מקום בלובי המלון שבו כל הנשים מדליקות - כיצד ינהגו בהדלקת נרות שבת?

כתב בשו"ע (סי' רסג סעי' ח'): "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד - י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה, אבל אנו אין נוהגין כן".

דהיינו, לדעת האשכנזים - יכולות כל הנשים לברך באותו המקום כי זה תוספת אורה. ולדעת הספרדים - אם כולם מדליקים באותו מקום, האשה שמדלקת תחילה תברך, ושאר הנשים ידליקו בלי ברכה.

ואם מתארחים בבית מלון ולא מרשים להדליק נרות בחדרים, ובכל אופן רוצה האשה להדליק בחדרה בברכה - יכולה לברך על פנס כיס המופעל על ידי סוללות, "להדליק נר של שבת", ובתנאי שהוא ישאר דולק עד שיחזרו לחדרם מסעודת שבת, כדי שיהנו מאורו.

וז"ל הבא"ח (ש"ש נח אות יא): "שנים ושלש בעלי בתים שאוכלים בחדר אחד כל אחד על שלחנו ומדליקים שם יעמוד אחד מהם לברך ולהדליק ויעשה כונה על השאר ואז ידליקו על סמך ברכה שלו ואם כבר קדם אחר ובירך והדליק והשאר לא שמעו ברכתו לא יברכו על נרות שלהם בשם ומלכות אלא יברכו בלי שם ומלכות ויהרהרו שם ומלכות בלבבם מפני דאיכא פלוגתה בזה וסב"ל וכל זה אם אוכלים וישנים שם באותו חדר אבל אם רק אוכלים שם וישנים כל אחד בחדר בפ"ע ידליקו השאר כל אחד במקום שינה ויברך ואם ירצה להדליק במקום אכילה ג"כ ידליק בלא ברכה ורק צריך להניח שמן בנר שמדליק במקום שינה שיספיק עד זמן שביא לישון שם איש ואשתו שיש להם בן נשוי והחמות מדלקת ומברכת במקום שלחן אז תדליק כלתה במקום שינה שלה ותברך שם ורק תזהר להניח שמן שיספיק עד עת השינה ואם תרצה הכלה להדליק במקום השלחן לא תברך מאחר דחמותה הדליקה כבר ובירכה".

הדלקה באופן שנהנים לאור הנרות
חייבים ליהנות מאור הנרות בליל שבת, והטוב ביותר הוא להדליק את נרות השבת במקום הסעודה. גם בחג סוכות יש להדליק את הנרות במקום שאוכל, כגון שידליק את הנרות בתיבה מזכוכית האטומה לרוח, כדוגמת אותה תיבה שמדליקים בה נרות חנוכה, לנוהגים להדליק בחוץ. ואם בכל זאת אדם חושש להדליק נרות בסוכה מחשש לשריפה וכדו', יכולה האשה להדליק בבית, אלא שתשים די שמן כדי שידלקו הנרות זמן רב, כך שגם אחרי שגמרו לאכול תהנה מאור הנרות בביתה.

שיהיה אור קטן דולק כל הלילה בשבת
טוב להשאיר אור קטן שידלוק ברציפות כל הלילה בשבת, כדי שאם יצטרך אור באמצע הלילה כגון להאכיל את התינוק או לטפל בילד קטן וכד', שיהיה לו אור, שכן עיקר תקנת חז"ל בהדלקת נרות שבת היתה כדי ליהנות מאור הנרות ולמנוע עגמת נפש, קטטה או מריבה.

כבודם וקדושתם של נרות שבת
נרות שבת, יש בהם קדושה מיוחדת, ועל כן אין להשתמש לאורם בדבר בזוי, כגון להחליף חיתול לתינוק מול הנרות וכל כיו"ב. והנה, למרות שבימינו גם אם איש יהיה ללא חולצה ואפילו ללא מכנסיים אין דין של איסור קריאת שמע כנגדו שכן הוא מכוסה בבגדיו התחתונים, אעפ"כ לא יעמוד כך מול נרות שבת משום שיש בזה דרך בזיון. לא רק במצוות צריכים לנהוג כבוד ושלא להגיע לידי בזיון, אלא גם במאכלים יש להזהר ביותר שלא לנהוג בהם מנהג בזיון, מלבד מה שהדבר מביא לידי עניות. וידוע המעשה המובא בגמרא, ששר העניות היה מתאווה להכשיל אדם שהיה נזהר מאוד באוכל שלא להביאו לידי בזיון, ופעם נפלו לו כמה פירורים ליד הנהר, ואותו אדם חפר במקום שבו נפלו הפירורים והרים הכל כדי שלא יהיה בזיון באותם פירורים, ושמע קול זעקתו של שר העניות שצעק שיותר אינו יכול לו, ולא יגיע אותו אדם לידי עניות.

התפלל מוקדם אימתי אשתו מדלקת?
כתוב בשו"ע (סי' רסג סעי' יב): "אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת, המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם".
יש נוהגים לקבל שבת מוקדם, ואם הבעל נוהג כן, אסור לאשתו להמשיך ולעשות מלאכה בבית, כיון שהא נגררת אחר בעלה.

קיבל שבת מוקדם - אם חברו יכול לעשות לו מלאכה
אדם שקיבל עליו שבת מוקדם בעוד היום גדול, יכול לבקש משכנו שלא קיבל שבת עדיין לעשות בעבורו כל מלאכה, וכן מי שמוציא שבת מאוחר כדעת רבנו תם יכול לבקש מחברו שהוציא את השבת כרגיל לעשות עבורו כל מלאכה, ומיהו לא יכול לנסוע במכונית הנהוגה בידי ישראל שלא קיבל שבת הן בערב שבת והן במוצאי שבת. ואני רגיל להמליץ למי שרוצה להחמיר כדעת רבנו תם, שיאמר "בלי נדר" כי לפעמים נחוץ לו להוציא את השבת מוקדם יותר, ואחרי כן יחזור לחומרתו.

המקבל שבת מוקדם - יאכל כזית בלילה
כתוב בשו"ע (סי' רסז סעי' ב'): "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד".

וכתב המש"ב (שם ס"ק ה'): "ולאכול-הטעם דכיון דקבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש נחשב כשבת לענין זה דיכול לקדש ולאכול מיד ויוכל לגמור סעודתו מבע"י ויש חולקין וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה וטעמם דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' בעינן שיקיים אותם ביום שבת עצמו ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם ".

סדר הדלקת נרות שבת
כתב הבא"ח (ש"ש נח אות ח'): "האשה לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השלחן ששם תהיה הברכה שלה ואחר שתסיים כל הנרות תכיף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום ותפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא ואם המקום הוא פרוס בו סדינין על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ תעמיד אחד אצלה כדי שתיכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה ודוקא האשה תחול עליה קבלת שבת בהדלקת הנרות של שבת אבל האנשים אם הם מדליקים נרות שבת בידם אע"פ שמברכין עליהם לא תחול עליהם קבלת שבת אלא כשאומרים בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת וכאשר נבאר לקמן ולכן יכולים לעשות מלאכה אחר שמדליקין מיהו טוב שיתנו בפירוש בעת ההדלקה שאין מקבלים שבת בהדלקת הנר".

לדעת מרן בשו"ע האשה מברכת קודם ההדלקה, וכל זה לפי הפשט. אבל מרן בעל הבא"ח זיע"א כתב שתדליק ואחר כך תברך כי יש בזה עניין על פי הסוד, ועל כן אין להרהר ואין לשנות.

תוספת אורה
כתב הבא"ח (שם אות ד'): "אע"פ שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד כן העליתי בסה"ק מקבציאל ועיין אשל אברהם סי' רס"ג סע"ק כ"א יע"ש".

יש נוהגים לכבות את חלק מהתאורה שבבית לפני שהאשה מדליקה נרות שבת, ולאחר שהדליקה את הנרות הם מדליקים את האור לתוספת אורה.

אבל לפי דברי בעל הבא"ח המובאים לעיל, גם אם יש אור שמאיר, יש להדליק נרות וכל זה על פי הסוד.

מקום הדלקת הנרות
כתב הבא"ח (שם אות ב'): "עיקר הדלקת הנר במקום שאוכל ועליהם תברך האשה המדלקת את ברכת הדלקת הנר ומ"מ תקנו חז"ל שידליק נר אחד במקום שישן שם וכן בבית התבשיל ובכל מקום שיש לו כניסה בו בלילה להוציא ולהכניס בכל מקומות אלו תדליק האשה בלא ברכה ואח"כ תדליק במקום השלחן בברכה ואם ירצה האיש להדליק במקום שינה בידו תע"ב אך לא יברך יען כי אשתו מברכת בנרות של מקום השלחן ומי שאין לו מעות לקנות שמן שבת יחזור על הפתחים ויקנה אך לאדם כזה סגי נר אחד".

הדלקת נרות שבת - מצוה על האשה
מהדין החיוב להדליק נרות שווה לאיש ולאשה. אלא שהאשה מוזהרת ביותר כיון שהיא כיבתה אורו של עולם, וכן מכיון שהיא בעלת הבית ובקיאה בכל ענייני הבית.

וכתב הבא"ח (שם אות ה'): "אחד האיש ואחד האשה חייבין בנר שבת אלא שהאשה מוזהרת עליו ביותר ויש לה דין קדימה על בעלה במצוה זו ואם ירצה הבעל להדליק הוא בעצמו יכולה לעכב בידו מיהו אם ירצה הבעל במקום שינה רשאי ולא יברך וכמ"ש לעיל ונהגו באשה יולדת מדליק הבעל במקום שלחן ומברך בשבת ראשונה שאחר הלידה".

הכנת הנרות
"טוב שהבעל יעסוק בע"ש בתיקון הנרות בהנחת השמן והפתילות וכמפורש בדברי רבינו האר"י בספר הכונות וז"ל גם תזהר בתיקון הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית וכנודע עכ"ל ע"ש וכן אנחנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות שבידנו" (בא"ח שם אות ו').

אסור לגעת בנר שברכו עליו
"ידליקו נר שבת במקום הנחתם ולא ידליקום בזוית זו ויניחום בזוית אחרת אפליו אם זה המניחה ומטלטלה הוא נכרי שאין לו איסור מוקצה שאם יעשו כן אינו ניכר שהודלקו לכבוד שבת וכן לא תדליקם בעודם ביד המשרת וכ"ש שלא תדליקם בחוץ ויכניסום בפנים ואפילו אם האשה חולה צריכה להדליק נרות שבת במקום הנחתם" (בא"ח שם אות יד).

אמו של דודי הגאון הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת פורת יוסף, היתה צדקת ולמדנית גדולה, כי גדלה בבית הבא"ח ולמדה ממנו כל הנהגותיה. והיה לה נרות שבת בנברשת התלויה בתקרה עם שרשרת. בערב שבת אחד היא בקשה ממני שאשים לה שולחן ועליו כסא כדי שהיא תוכל לעלות ולהדליק את נרות השבת. אמרתי לה אני אוריד לך את המנורה הזו ואת תדליקי. אמרה לי: לא. נכנס דודי ראש הישיבה ואני אמרתי לו 'ראה מה אמך עושה' (בבדיחותא). ענה לי: אמא שלי עושה על פי מה שראתה אצל הבא"ח, ולכל דבר יש לה מקור. ועשיתי לה כבקשתה. לאחר כשבועיים היא באה והראתה לי את דברי השו"ע וכן בבא"ח שכתב "אסור ליגע בנר שבת שברכו עליו אחר שהודלק מפני שהוקצה למצוותו אע"פ שזה הנוגע לא קיבל שבת" (ש"ש נח, יג).

חשיבות האשה וההכנות לשם מצוה
אין שום בסיס במה שנתפס בעיני העולם שביהדות לא חולקים כבוד לאשה, אלא אדרבה, חשיבותה של האשה גדולה ביותר, וכשאומרים בליל שבת "שלום עליכם מלאכי השלום" מסמיכים זאת לאמירת "אשת חיל".

מעלתה וחשיבותה של האשה מתבטא בכך שקדושתו וטהרתו של הבית קיים אך ורק בזכותה. ועל כן, כל אשה תתרגל לומר לפני כל הכנה לשבת או לכל דבר מצוה שזה לשם קדושת השבת או המצוה, וכשעורכת את שולחן השבת תאמר "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'". ואם אינה יודעת לומר זאת בעל פה, יכתוב לה בעלה את הפסוק בצורה יפה באופן שתבין ותקרא כמו שרגילה. וכן כשמניחה את מאכלי השבת על הפלטה או על הגז, תאמר "הרי זה לכבוד שבת קודש", גם כשמסבים לאכול את סעודת השבת יאמרו "הודו לה' כי טוב" וכל מה שאוכלים הרי זה לכבוד שבת קודש, ואם מתרגלים לומר כן, מרוויחים שכר רב על האכילה מלבד הקדושה שמשרים באווירת השבת.

גודל זכותן של מצוות האשה
יתרה זכותה של האשה משל הבעל, שהרי הדלקת הנר נקבעה לאשה, וגם הפרשת חלה. ויתר על כן, שהדלקת הנר והפרשת חלה הן מצוות שמתאפשרות לבעל, כגון כשהאישה לא בבית או שמפריש חלה במאפיה כגון בערב פסח וכד', אבל טבילת האשה לטהרתה בברכה, היא מצוה שלא מתאפשרת לבעל כלל ועיקר, שבימינו אפילו אם יטבול ש"י טבילות לא יברך אפילו על אחת מהן. ובעזה"י לכשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, ותחזור הטהרה לעם ישראל, גם האנשים יברכו על טבילתם לטהרתם. ואם לא די בכך, הרי שטבילת הנשים חשובה בעיני המקום מאוד, ועוקבים בשמים אחרי כל אשה שהולכת לטבול בדאגה ובחיבה מיוחדת על המצוה העצומה שנפלה בחלקה. הגמ' מספרת על אמו של רבי ישמעאל כהן גדול, שמסרה נפשה בטבילתה, שכשיצאה מהמקוה ראתה גוי וחזרה לטבול, וכשיצאה ראתה חתול וחזרה לטבול, וכשיצאה ראתה חמור וחזרה לטבול, עד שנעשה רעש גדול בשמים ואמרו עד אימתי תסבול אשה כשרה זאת! ושלח הקב"ה את אליהו הנביא שישב ודמותו כדמות מלאך ה' צב-קות, וכשראתה אותו שמחה והלכה לביתה בקדושה ובטהרה, ונולד לה רבי ישמעאל כהן גדול. מכאן למדים כמה גדולה וחשובה מצות טבילת האשה. ומוסיף על זה בספר "טהרת ישראל" שעל כל ברכה וברכה שמברכים עונים הציבור "אמן" אבל על ברכת הטבילה של האשה המלאכים בעצמם באים ועונים "אמן". אשריהן ואשרי חלקן שבזכותן נגאלנו ובזכותן עתידין להגאל.

מעלת האשה במצות צדקה
מעלתה של האשה מתבטאת גם במצוות הצדקה, שכן היא נותנת מאכלים לעניים. הגמרא מספרת על רב חסדא שהיה מלמד את בנותיו דרך ארץ, ואמר להן שכשיבואו עניים אליהם, לא יגרמו להם להמתין בחינם, אלא יאמרו להם "הנה אני מביאה את האוכל" וכד'. ואמר להן שאם ינהגו כן אז גם אם יגיעו למצב שתצטרכנה לאחרים לא ימתינו בחינם. נבהלה אשתו ואמרה לו מדוע אתה מקלל את בנותיי? אמר לה: ח"ו איני מקלל אותן אלא שאין אדם יודע גזרות שמים וגלגל הוא שחוזר בעולם, ולכן על כל אדם להתכונן לכל מצב בדרך ארץ ובאמונה תמימה בכל דרכיו של הבורא יתברך שמו ויתעלה.

ויהיו עניים בני ביתך
על המשנה "ויהיו עניים בני ביתך" מבאר מרן גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" זיע"א, שאדם ירגיל את בני ביתו לאכול בפשטות ולא בהידור רב או במאכלים יקרים ומשובחים מדי. (והני מילי בימות החול, אבל בשבתות וימים טובים כל המוסיף מוסיפים לו מן השמים וכו'). והגמרא במסכת כתובות (דף ס"ז ע"ב) מספרת על שני עניים שבאו האחד אצל רבי נחמיה והשני אצל רבא. רבי נחמיה שאל את העני שבא אליו: מה אתה רגיל לאכול? אמר לו העני: בשר שמן ויין ישן. אבל רבי נחמיה הציע לו לאכול עדשים, והלה אכל עדשים ומת.

העני השני בא לפני רבא. אמר לו רבא: מה אתה רגיל לאכול? אמר לו העני: תרנגולת פטומה ויין ישן. אמר לו רבא: ואינך חושש לדוחקא דציבורא. א"ל העני: וכי מכספי הציבור אני אוכל?! אני אוכל מהקב"ה שנאמר 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעיתו' - בעתם לא נאמר אלא 'בעתו', מלמד שלכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו. אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן. אמר מאי דקמא א"ל נענתי לך קום אכול, ואכל העני לשובע נפשו.
וההבדל ביניהם הוא, שהעני שבא לפני רבי נחמיה התרגל מינקותו לאכול רק מאכלים משובחים, ולא סבל את העדשים עד שמת. אבל העני שבא לפני רבא לא התרגל לכך מינקות, אלא בטח בבורא עולם שימציא לו מאכלים משובחים ויקרים בכל עת, וכך היה.

ועוד מסופר מעשה בבן מלך שנלקח לשבי, והוא היה רגיל ומפונק במאכלים עשירים ועדינים. והוא לא היה מסוגל לאכול מהמאכלים שהביאו לו שוביו, עד שמרוב רעב אכל כל מה שנתנו לו. אביו יצא לחפשו בכל מקום, ולימים כשמצאו ראהו יושב ואוכל כאחד העניים, בכה המלך ואמר: אותה עדינות מיוחדת שאליה התרגלת בארמון הלכה לה ומעתה נעשו הרגליך גסים ופשוטים.

גבאי הצדקה והנדיב ה"קמצן"
פעם הגיעו גבאי צדקה אצל אדם עשיר ידוע, ולא מצאו אותו בביתו, ואמרה להם אשתו שהוא הלך לעשות קניות בשוק. התפלאו הגבאים על עצם העניין, ובכל זאת הלכו לחפש אחריו בשוק, וכשמצאו אותו התפלאו שבעתיים שכן הם שמעו שהוא מבקש מהמוכר את הירקות הזולים שנשארו לו מלפני יום או יומיים. הגבאים ששמעו זאת, לא נגשו לעשיר, כי אמרו שהוא כנראה קמצן יותר גדול מעושרו המופלג. והנה פגשה אותו אשתו וסיפרה לו שגבאי צדקה חיפשו אותו. מייד רץ אותו עשיר בכל מקום עד שמצא אותם והזמינם לסור לביתו בכבוד גדול, וגם כיבד אותם כראוי ונתן להם מתת יד הגונה ביותר. התפלאו הגבאים מאוד, ושאלו אותו לפשר התנהגותו, והוא הסביר להם שהוא משתדל שלא להרגיל את בני ביתו לעושר מופלג, כי אין אדם יודע מה ילד יום, אבל למצות צדקה אינו חוסך כלל ועיקר.

שבועת השקר של האורחים
הגמרא מספרת על אדם שהיה מכניס אורחים מפורסם, אלא שבאופן מוזר ביותר היה מלקה את אורחיו בבוקר לפני צאתם לדרך. סיפרו זאת לרבא, ושלח שנים מתלמידיו להתחקות אחר מעשיו. והנה בבוקר קודם לכתם ואחרי שהתפללו, קיבלו ארוחה חמה ומזינה, ונפרד מהם בעל הבית בכבוד ובספר פנים יפות. שאלו אותו התלמידים לפשר התנהגותו המוזרה, והסביר להם שכל אורח שבא אליו "מתחסד" אתו, וכשהוא מציע לו לסעוד על שולחנו הוא נשבע בפניו שאינו רעב, אבל כשמגישים את האוכל לפניו הוא "מתנפל" על האוכל וגומר גם את הצלחת...ולכן, כשאורחים כאלה יוצאים לדרכם הוא מלקה אותם בגלל שבועת השקר שיצאה מפיהם. שמחו התלמידים ובקשו ממנו שמעתה ילקה את האורחים הללו פעמיים, גם בשמם...

המתנת המלאכים לאורח הרעב
מסופר על ה"חפץ חיים" (רבי ישראל הכהן בעל המשנה ברורה" וספרי שמירת הלשון) שהגיע אליו אורח בליל שבת והרגיש בו שהוא רעב ביותר, ומייד בבואו לביתו ניגש לעשות קידוש ופתח בסעודה, ורק אחרי שאכלו מיני לפתן ודגים עמד לומר "שלום עליכם". אותו אורח התפלא על התנהגותו של גדול הדור, ואמר לעצמו שהוא ככל הנראה "עם הארץ". לימים נזדמן אותו אורח לביתו של הרוגצ'ובר (רבי ישראל רוז'ין זצ"ל בעל ה"צפנת פענח") בליל שבת, והרב פתח באמירת "שלום עליכם" כנהוג. אמר לו אותו אורח שהוא טועה, וכי צריך קודם לאכול ואחרי הדגים לקום ולומר "שלום עליכם". גער בו הרוגצ'ובר, שהיה ידוע כתקיף ביותר. אמר לו האורח שילך וישאל את ה"חפץ חיים". לימים כשנזדמנו שני הרבנים יחדיו, שאל ר' ישראל רוז'ין את ה"חפץ חיים" אם כך היה המעשה. אמר לו ה"חפץ חיים" בפשטות שכן, כי ראה שהאורח רעב ביותר, ולכן אמר שהמלאכים יכולים לחכות, אבל אותו אורח לא יכול לחכות כלל.

שלא לזלזל בכבוד אורח על חשבון אורח אחר
יש לכל אדם לכבד את אורחיו שלא יתביישו ממנו כלל. לדוגמא, אם מזמין שתי משפחות שיסעדו על שולחנו, ומשפחה אחת מגיעה בזמן אבל השניה מתעכבת, אין לבעל הבית להתחיל בסעודה בשביל שלא ימתינו האורחים שכבר הגיעו, שכן בכך הוא פוגע עמוקות באורחים השניים שמתעכבים, ועל כן ידבר עם אורחיו בדברי תורה וכד' עד שיגיעו האורחים השניים או שיגיש להם מזונות.

שלום בית בזכות החמין
חסד גדול ועצום עשה הקב"ה עם עמו ישראל שנתן להם מתנה כל כך נפלאה וקדושה ושמה "שבת". ואומרים חז"ל "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה". אשר על כן, ישתדל אדם שלא לבזבז את שעות השבת, ויזדרז לקום ולהתפלל עם הנץ החמה כך שיוכל להקדיש כמה שעות יותר ללימוד תורה ולהשתתף בשיעורי תורה קבועים. ובכל אופן, נהגתי פעם באופן חד-פעמי והמלצתי לאדם אחד להתפלל מאוחר, וכך היה המעשה. אותו אדם היה מתקוטט עם אשתו תדיר, ולא היה שרוי בביתם שלום בית בלשון המעטה. שאלתי את האשה אם היא מכינה חמין לשבת, ואמרה לי שלא, אלא היא ובעלה אוכלים בנפרד גבינות שונות ונקניקים. אמרתי לה שתכין חמין טוב ומשובח, ושתעיר את בעלה למניין מאוחר דווקא. התפלאה האשה, איך אני חורג ממנהגי, שכן אני רגיל להמליץ להתפלל מוקדם עם הנץ החמה, ובכל זאת שמחה על העצה. והנה בבוקר אחרי שבעלה ישן שינה ארוכה ונעימה, העירה אותו להתפלל במניין השלישי, וכשחזר מאוחר לביתו אחרי התפילה, ישב לאכול חמין טוב ושמן, עד שנתרכך ליבו וחזרה ביניהם אהבה ואחוה שלום וריעות.

בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך
כתוב (משלי ג, ו) "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" - בכל דבר ודבר שאדם עושה יכוון את מעשיו לשם שמים. וגם כשהולך לישון בלילה יאמר: הריני הולך לישון כדי שיהיה לו כח לקום למחרת ולהתפלל וללמוד דף יומי וכו'.

ואז יזכה האדם ל - "והוא יישר אורחותיך", שתהיה לו סייעתא דשמיא שבאותם שעות שהוא מתפלל או לומד לא יגרם לו שום נזק בפרנסתו. ויהי רצון שנזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל במהרה בימינו אמן.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

1:05
הלכות שבועות
הלכות חג השבועות
58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
תשס"ב
במדבר
במדבר שבועות התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל
סיוון תשע"ז

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
נרות שבת והמנורה
מתוך קול צופייך 359
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ו
הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
הבדלה ומוצאי שבת
הרב אליעזר מלמד | שבט תשע"א
6 דק'
הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
קבלת שבת מוקדמת והלכותיה
הרב יצחק בן יוסף | ניסן תשפ"ד
יתרו
קידוש השבת וקבלת שבת מוקדמת
הרב שמעון כהן | שבט תשפ"ו

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
אור חדש
ביאור הפיוט לכה דודי
גליון מס' 15
הרב חגי לונדין | ניסן תשע"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב אליקים לבנון
הרב ינון גרוסברג
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב יוסף צבי רימון
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב משה ברלינר
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו