"ויבֹא עד חברון"

חברון, עיר שבה חיו האבות והאמהות, ומערת המכפלה אשר בעיר - מקום קבורתם. רק רחל אימנו לא נקברה שם, אלא נקברה בדרך אפרת היא בית-לחם.

כשישראל נכנסו לארץ בזמן יהושע, מקבל כלב בן יפונה את חברון לנחלה, אחת מערי המקלט אשר בארץ-ישראל, על אשר מילא את דבר ה' ולא הלך בעצת מרגלים. ראשית מלכותו של דוד המלך בחברון: "שבע שנים מלך בחברון".

חברון היא אחד מהמקומות בארץ-ישראל, שבה גרו קהילות יהודיות דורות רבים ללא הפסק. אף בדורות האחרונים, עד לפני כשמונים שנה, ימי המאורעות והפרעות בחודש אב ה'תרפ"ט, ישבו בחברון יהודים. באותם הימים התקבצו בחברון אלפי פורעים ערבים מכל כפרי הסביבה, מזויינים באלות, בחרבות ובפגיונות, והתנפלו על בתי היהודים בעיר, רצחו, אנסו ובזזו והחריבו את הקהילה היהודית בחברון. שישים ושלושה הרוגים נטבחו בפרעות אלו. בין הפורעים היו ידידים ושכנים טובים של היהודים, שחיו עד אותו יום ביחסים טובים וקרובים, ולפתע נהפכו לשונאים אכזרים, לחיות טרף. אחרי הטבח הנורא הזה, עזבה הקהילה היהודית את חברון ולא שבה אליה עוד.

במלחמת ששת-הימים, כאשר הגיעו חיילי צה"ל לחברון, היה ברור לערבים אשר בחברון שהגיעה שעתם לשלם את המחיר על הטבח הנורא שעשו בקהילה היהודית. אך משיקולים שונים לא נדרש דמם השפוך, ובבתי היהודים של אז גרים ערבים ובתוכם קרובים של הרוצחים הערבים.

אמנם זה מאד מסובך ליישב יהודים בתוך עיר ערבית גדולה, אך מאידך גיסא: היוכלו יהודים לוותר על הישיבה בעיר האבות, ליד קברי האבות? היוכלו יהודים לוותר על חידוש היישוב היהודי בעיר חברון? על-כן, כאשר התנחלה קבוצת מתנחלים יהודים בחברון לאחר מלחמת ששת-הימים, היא זכתה לאהדת הציבור הרחב, ובתוכם שרים של ממשלת המערך של אז. קבוצה זו היתה הגרעין שממנו התפתחה קריית-ארבע והיישוב היהודי בעיר חברון עצמה, סמוך למערת המכפלה.

ומאז, ממשלות ישראל מחפשות את הדרך כיצד מצד אחד להימנע מיצירת מוקדי חיכוך בין יהודים לערבים, ומצד שני לאפשר ליהודים לחיות ולגור בעיר האבות. זו זכות טבעית שאי-אפשר לוותר עליה. אין ספק שיבוא היום שחברון תשוב להיות לעיר ואם בישראל. אנו נאבקים שזה יהיה במהרה, אבל אין ספק שכך יהיה בעז"ה.

אי-אפשר שלא לברך את המשפחות היושבות בחברון תוך מסירות והקרבה יום יום. הן מבטאות את רחשי הלב של העם כולו, הקשור בכל נימי נפשו לעיר חברון תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן!