ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מרגלים - כפויי טובה
פרשת המרגלים היא פרשה של כפיות טובה. ה' מוציא אותם מעבדות לחרות, נותן להם את התורה, מאכיל אותם בשלו ובמן, משרה את שכינתו עליהם והם שוכחים את כל הטוב הזה. "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה". ולא עוד אלא שאומרים כי ה' שונא אותם. "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים א) רוצה להרוג אתכם "לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ".
תיקון לכפיות טובה – בהודאה על הניסים
צריכים לתקן את כפיות הטובה שהביאה בכיה לדורות. לכן אנחנו נודה לה' על הניסים הגדולים שהיו בימינו. בשלוש השנים האחרונות ניצל עם ישראל שלוש פעמים מהשמדה. בשמחת תורה אויבינו זממו לכלותנו במתקפה משולבת של נוח'בות החמאס מדרום, ראדואן של החיזבאללה מצפון, מחבלים מירדן ומסוריה, ערביי יו"ש וישראל מבפנים, טילים בליסטיים מתימן ואיראן, בניסי ניסים הפר ה' את עצתם לאחד את הזירות, ועם ישראל ניצל מהשמדה כוללת.
האיום השני היה של החיזבאללה שאגר למעלה מ-150,000 טילים מדוייקים שכוונו אל אתרים אסטרטגיים במדינת ישראל. במבצע הביפרים, שהדהים את העולם, חיסלה ישראל במכת פתע את שרשרת הפיקוד של הארגון. ואז ניצלה ישראל את האימה שנפלה עליהם, התקיפה את אתרי הטילים שלהם והשמידה את רובם.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
735 - פרשת בהעלותך תשפ"ו – העולם מנוהל מלמעלה
736 - פרשת שלח תשפ"ו - הודאה על ניסי "עם כלביא"
737 - פרשת קרח תשפ"ו - אתפשטותא דמשה שבכל דור ודור
טען עוד
הניסים שהיו בעם כלביא
במלחמה מול איראן היו הישגים רבים מאוד. הראשון הוא שנפגע פרויקט הגרעין האיראני פגיעה אנושה ומערך הטילים הבליסטי נפגע גם כן. השני שחיל האויר הישראלי שלט מיד בשמי איראן. שום מטוס איראני לא הצליח להמריא ולתקוף את מטוסי ישראל וכל המטוסים חזרו בשלום לבסיסם. השלישי שמפקדי הצבא האיראני וחיל האויר האירני התכנסו למפקדה אחת, ומטוסי חיל האויר השמידו את הפיקוד הבכיר בבת אחת. הרביעי שאומות העולם באו אחרינו. הביקורת שלהם הייתה מס שפתיים, הם שמרו על הקשרים הדיפלומטים כי היו חייבים את עזרתנו. החמישי שארצות הברית שחששה ממלחמה עם איראן, הצטרפה ביום האחרון. גם אירופה שביקרה את ישראל הטילה סנקציות על איראן. והם גרמו למחסור ענק באירן ולהפגנות המונים ענקיות.
נס לעיני העמים
עמי העולם הצטרפו כל אחד בדרגה שלו כי הם חששו מפצצת האטום האיראנית. הם חשו על בשרם את הטרור האיראני שהטביע ספינות שהתקרבו לים סוף אפילו בלי שיש לו נשק גרעיני, רק בגלל שהוא יכול. מה הוא יעשה אם יהיה לו נשק גרעיני לאיים על העולם? על כן הם הודו לה' שישראל עשתה בשבילם את העבודה השחורה וחיסלה את איום הגרעין האיראני. על זה נאמר בתהילים (צח, א): "מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה... הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גילה צדקתו. זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו".
על הצלת חיים אומרים הלל
פנה אלי הרה"ג ישראל אריאל שליט"א ואמר לי כי חכמינו אמרו שיש חובה להודות על הצלת החיים. ויש על זה קל וחומר "ומה מעבדות לחירות, אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן". אם אמרו שירה ביציאת מצרים חייבים לומר שירה אחרי נס פורים שניצלו ממות. אעפ"כ אומרת הגמרא שבפורים קוראים מגילה ולא אומרים הלל כי "אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ", וגם כי בהלל צריך לומר "הללו עבדי ה'" ואנחנו עדיין משועבדים לאחשורוש - "ואכתי עבדי אחשורוש אנן". מסיבה זו קבעו חכמים לקרוא מגילה במקום הלל. (ורוב גדול של הדברים שכתובים בשיעור הזה הם מתוך דברי התורה של הרב ישראל אריאל שליט"א).
נס בידי אדם – נס גמור
ואע"פ שהכל נעשה על ידינו ולא באופן של נס משמים - צריכים לומר שירה. כך אומר יהושע לעם ישראל על מלחמתם בכנענים "וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (יהושע כג י). וכן אומר הכתוב (דברים לב, כט): "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם. איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה, אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם". החכמה הגדולה היא להתפעל מנצחון מעטים על רבים ולהבין שה' פעל כל זאת.
כך כותב הרמב"ן שחובה לראות את יד ה' גם בניסים שנראים טבעיים: "מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד" (שמות יג, טז).
חובת אמירת הלל על הנס – הדעות בראשונים
לדעת רש"י – הודאה לה' חובה מהתורה
חכמינו אמרו שאת ההלל תקנו נביאים "נביאים שביניהם תקנוהו, שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן'" (פסחים קיז א). על זה כתב הרמב"ן שהנביאים הם משה אהרן ומרים, והתקנה לומר הלל כשניצלים מצרה היא חובה מן התורה (בהשגותיו לספר המצוות שורש א).
הגמרא בתענית (כח:) מונה את הימים שבהם אומרים הלל וביניהם היא מונה את חנוכה. היא לא מונה את ראש חודש שהוא מנהג. ומסביר רש"י "דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי" (כן פירשו הרי"ד והמאירי).
לדעת הרמב"ם - מדברי סופרים
הרמב"ם (חנוכה ג, ג) כותב שחנוכה ופורים מדברי סופרים. "והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה". נמצא, לכאורה, שדין אמירת הלל על נס שנעשה לכלל ישראל, אינו דין תורה כפי שכתבו רש"י והרמב"ן? ובאמת דבריו אינם סותרים את דברי רש"י והרמב"ן כי בוודאי את החגים הללו תקנו חכמים. אבל השמחה בהם היא מהתורה. "נצטווינו... על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר (דברים כ"ח): 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב'. הא למדת שהעבודה – בשמחה" (הלכות יום טוב ו). עוד מקיים האדם בהודאה זו מצוות עשה של אהבת ה', "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר דברים כח: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב'" (הלכות סוכה ולולב ח, טו).
לכן הגמרא מסבירה כי מברכים על חנוכה ופורים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" ששורש מצוות חנוכה והדלקת נרות ופורים וכד' הוא מצוות עשה מדרבנן ששורשה בתורה ולכן מברכים עליהם בלשון "ציוונו" ולא "ציוונו חכמים".
הודאה – לא רק בהלל
ההודאה היא לא רק בהלל, היא יכולה להיות בהדלקת נרות, בעל הניסים או בתקיעת חצוצרה. כך מפרש האבן עזרא את הפסוק "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר י י) מסביר האבן עזרא "ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים וכו'". תתקעו בחצוצרות על קרבן תודה.
הודאה ושירה - מתוך התבוננות
שמחה ואהבת ה' – עבודה של התבוננות
הרמב"ם בהלכות תשובה (י, ו) מלמד שאהבת ה' באה מתוך התבוננות. כך הוא כותב בספר המצוות (עשה ג): 'שציונו לאהבו יתעלה. וזה: שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזאת היא תכלית האהבה שנצטווינו בה" (ע"ע יסודי התורה ב ב).
כן כתב הרמב"ם על השמחה שאינה באה באופן טבעי תמיד, וצריך בשבילה עבודה: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו - ראוי להפרע ממנו שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב – ועבדת את אויבך'" (סוכה ולולב ח, טו). מקור דבריו בגמרא ערכין יא, א; שלמדו חכמים את השירה מעבודת השם: "מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב', איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה".
כן כתב בספר החינוך בעניין מצות "ואהבת את ה' אלהיך" (מצוה תיח) שעניינה התבוננות במעשיו ומתוך כך להודות לשמו. 'שנצטוינו לאהוב את המקום ברוך הוא... וענין המצוה, שנחשוב ונתבונן בפיקודיו ופעולותיו עד שנשיגהו כפי יכלתנו."
ספר חרדים - אוהב ה' שר מזמר ומשוחח 'בכל נפלאותיו'
כן כתב ספר חרדים (פרק ראשון) "האוהב את ה' בלב שלם - ישיר לפניו יתברך כאשר שרו משה ובני ישראל, ומרים ודבורה... ודוד ושלמה... ככתוב: 'שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו'". עוד כתב (מצוות עשה פרק א, כג) "מעלת זכרון חסדיו יתברך והתבונן בהם – מצוה.... שנאמר: 'וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר'... ומינה נלמוד מקל וחומר: אם נצטווינו לזכור לדורות החסדים שעשה עם אבותינו - כל שכן שכל אחד מישראל חייב לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד לכלל ישראל. שמציל אותנו משיני אריות, רשעים העומדים תמיד עלינו לכלותינו. ולזה אנו אומרים בכל יום: 'מזמור... לולי ה' שהיה לנו'. וכן חייב כל אחד מישראל לזכור החסדים שגמלו ה' יתברך מעת שיצרו בבטן אמו. ואז ייכנע לפניו ויבוש וישוב בתשובה שלמה".
שערי תשובה - מצות ההתבוננות בגדולות הבורא ובמעשיו
כן מובא ב'שערי תשובה' לרבינו יונה (שער ג, יז) שיש מצוה להתבונן במעשי ה' ולהודות על חסדיו, זו לשונו: "ודע. כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה, כמו המעלה... להתבונן בגדלות ה', שנאמר (שם ד, לט): 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים'... ומעלות זיכרון חסדיו והתבונן בהם, שנאמר (דברים ח, ב): 'וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' במדבר... ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך'... ודוד אמר (תהלים קז, מג): 'מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'", כלומר, מי שמתבונן בחסדי ה', כגון, חולה שנתרפא או מי שיצא מבית האסורים, ומודה ומשבח לה' - אדם זה נקרא 'חכם' היודע להודות לה' על חסדיו ואינו כפוי טובה. בוודאי כאשר עושה ה' נפלאות לדור ולעם שלם, וזאת לאחר אלפיים שנות גלות וצער, חובה כפולה ומכופלת היא להודות לה' על נפלאותיו.
המודה – מביא ברכה
המביא ביכורים ומודה – יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה
אדם היודע להודות לה' על חסדיו, לשורר ולהלל לפניו - שכרו הרבה מאד. כך מבואר בתנחומא (כי תבוא סימן א): "בוא וראה, כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצוות. אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו (ובא) אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק לא עושה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא, יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים".
"ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל...' ולא עוד אלא שהיה אומר: 'איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה.' שכתוב אחריו: 'היום הזה ה' אלהיך מצווך לעשות.'... יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה ותביא (ביכורים) כהיום הזה. כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו (לאכול). ואומר לו (חברו לאחר שאכל את הפרי): יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת." ויש במדרש זה מוסר השכל עצום: כשאדם יודע להודות ולהלל לקב"ה על חסדיו, "אינו זז משם" עד שמשלמים לו את שכרו מיד. אדם זה זוכה להבטחה לברכת ה' ושפע ברכה בשדהו, ויחזור בשנה הבאה למקדש בריא ושלם כשהוא נושא סל עם פירות משובחים כפליים.
ציבור שנגזרה עליו רעה, ומהלל לה' על חסדיו
כך לעניין האומר הלל על ניסי ה'. כאשר שירת ההלל נשמעת בשמים, מלאכי מרום מביאים את ההלל לפני כסא הכבוד, והכל אומרים: ראוי הוא אדם זה לעשות עימו נס נוסף להבא. אך אם אדם כפוי טובה ואינו מודה לה' על הנס שעשה עמו, ובמקום שירת הלל באה דממה, הקטיגורים בשמים אומרים לפני ה', ראה: עשית עם אדם זה נס כזה, ואינו מוצא לנכון להודות, למה לעשות עמו נס בעתיד.
'בן איש חי': זכות אמירת ההלל בעת צרה - דוחה את הצרה שנגזרה על הציבור
כותב ה'בן איש חי' (בן יהוידע על פסחים דף קיז/א) "ואף על גב דההלל אומרים אותו אחר גאולתם מן הצרה, הנה הם יודעים שעתידין לבא לידי צרה אחרת אחרי זה. ולכן אומרים לא לנו וכו' דמבקשים על צרה האחרת ולומר כמו שעשית בזאת הצרה כן תעשה בצרה אחרת". כך הוא מפרש 'ועל כל צרה שלא תבוא עליהן'... וייוושעו ממנה".
על מה חגגו במגילת תענית
שלושים ושש חגים על טובות שנעשו לישראל בימי בית שני
על החובה להודות ולהלל אפילו על דברים שאינם הצלת כלל ישראל אנחנו לומדים ממגילת תענית, שנכתבה בימי הבית השני. שם קבעו ימי שמחה לדורות על כל טובה שבאה להם. יש שלושים וששה תאריכי חגים על דברים שהיו בימי הבית השני. בכך עשו חכמי בית שני 'מעשה רב', ולימדונו, כי תקנת הנביאים להודות לה' על נס מיד עם התרחשותו, ולחזור ולהודות על אותו הנס בכל שנה ושנה. חכמים חיזקו את הימים הללו וקבעו "הימים האלה הכתובין במגילת תענית אסורין בין לפניהם בין לאחריהן" והכוונה אסורים בתענית כדי לחזק את החשיבות של הימים הללו (ראש השנה דף יט/א).
יום טוב על בנין חומות ירושלים
על מה קבעו חגים? על בניין חומת ירושלים בימי עזרא ונחמיה. יום חג זה נשמר מאות שנים עד חורבן בית שני. ככתוב "ותשלם כל מלאכת החומה בעשרים וחמשה באלול" ואף על פי שנבנתה החומה עדין השערים לא עמדו וכו' וכשגמרו לבנותם - אותו היום עשאוהו יום טוב. עוד יום טוב עשו על בנין חומה אחר. שכשבאו מלכי יון ונלחמו על ירושלים ולא יכלו לה. סתרו מחומתה. יום שהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב לדורות.
יום טוב על חומות השומרון
יש גם יום שמחה בעשרים וחמשה בחשוון על בנית חומות השומרון. שכשעלו בימי בית שני לא נתנו להם הכותים מקום להתיישב. "מפני שכשעלתה גלות בראשונה הלכו להם למטלית של כותיים ולא הניחום. באו לסיבסטי (שומרון) וישבוה והקיפוה ערי חומה. ונסמכו להם עיירות הרבה והיו קורין להן ערי נברכתא". וכיון שהצליחו לבנות חומה ולבנות שם ישובים יהודים – קבעו אותו ליום טוב.
ימים טובים על גירוש נכרים מהארץ
יש כמה חגים שבהם חגגו את גירוש הנכרים מארץ ישראל. ולמשל בחמשה עשר בסיון ובששה עשר בו הגלו את אנשי בית שאן ואנשי בקעתא הנכרים. שהם היו כמו יתד תקועה לעם ישראל, ותקפה יד בני חשמונאי עליהם והגלו אותם. יום שהגלו אותם עשאוהו יום טוב ששמחה היא לפני המקום שמלכותם מסתלקת מן העולם שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". וכן נאמר "ה' מלך עולם ועד" אימתי כשי"אבדו גוים מארצו" ואומר "יתמו חטאים מן הארץ וגו'.
בארבעה עשר לסיון כבשו החשמונאים את קסרי בת אדום היושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יון מפני שלא היו יכולים לכבשה מה שהיו בה גבורים. וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוה והוציאום משם והושיבוה ישראל - יום שכבשוה עשאוהו יום טוב.
יום שסילקו את היוונים והמתייונים שישבו בחקרא שהייתה ליד בית המקדש בהר הבית והציקו לישראל. וכאשר גירשו אותם עשו יום טוב. "בעשרין ותלתא באייר נפקו בני חקרא מירושלם. הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד. מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב".
בעשרין ושבעה באייר אתנטילו כלילאי מן ירושלם דילא למספד. שבימי מלכות יון היו עושין עטרות של ורד ותולין אותן בירושלים על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החניות ועל פתחי החצרות ושרין בשיר לעבודה זרה וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים אין לבעליו חלק בעליון וכו' וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום - ויום שבטלום עשאוהו יום טוב.
ימים שנצחו בויכוח את שונאי ישראל
מראש חודש ניסן עד שמיני בו – שמונה ימי חג שבהם נצחו את הבייתוסים בויכוח האם קרבן תמיד בא מתרומת היחיד או תרומת הציבור. "וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהו שוקלים שקליהם ומניחים אותם בלשכה והיו תמידים קרבים משל צבור וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים". בימים אלו לא מספידים.
משמיני בניסן ועד סוף פסח לא להספיד ולא להתענות – בכל הימים הללו היה ויכוח איתם האם סופרים עומר ממחרת השבת או ממחרת הפסח. וכשנצחום עשו את כל הימים הללו ימים שלא מתענים ולא מספידים בהם.
בעשרים ואחד בכסלו יום ששאלו הכותיים מאלסכנדרוס מוקדון להחריב את בית המקדש בירושלים... והודיעו את שמעון הצדיק. לבש בגדי כהנה ונתעטף בגדי כהנה ויקירי ירושלם עמו... כיון שראה אלסכנדרוס מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו... יום שעשו כן והחריבו את מקדש הכותים בהר גריזים עשאוהו יום טוב.
יש גם ימים טובים על הנצחון של גביהה בן פסיסא על המצרים ועל כל המקטרגים שבאו לומר שארץ ישראל שייכת להם. ותבעו את עם ישראל אצל אלכסנדר מוקדון שהיה מלך העולם בימים ההם. ובא לפניו גביהה בן פסיסא והצליח להשיב על כל הטענות של המקטרגים, ועל כל הימים הללו עשו ימים טובים לישראל.
יום שמחה על מיתת רשעים
בשבעה בכסלו "יום שמת הורדוס מפני שהיה הורדוס שונא את ישראל את החכמים. ששמחה היא לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם. שנאמר "וגם יד ה' היתה בם להומם וגו', וכתיב "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וכו' ואותו היום שמת הרודוס עשאוהו יום טוב.
בתרין בשבט יום טב ודילא למספד שבו מת ינאי המלך. אמרו כשחלה ינאי המלך שלח ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל נטלן וחבשן בבית האסורין וצוה לשר בית האסורין אם מתי - הרוג את הזקנים ההם עד שישראל שמחין להם ידוו על רבותיהם. אמרו אשה טובה היתה לו ושלומציון שמה, וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לשר בית האסורין אמרה לו רבך בחלום התיר אותם הזקנים. התירם והלכו להם לבתיהם. ואחר כך אמרה מת ינאי המלך. יום שמת בו ינאי המלך עשאוהו יום טוב. ויש עוד ימים אחרים רבים.
בטלה מגילת תענית
בגמרא (ראש השנה דף יח/ב) יש מחלוקת אם חוגגים היום את כל החגים שהיו בימי הבית השני. ההלכה היא שהיום לא חוגגים את רובם הגדול מלבד חג חנוכה וכד'. הסיבה היא חורבן בית המקדש וגלות ישראל ביטלו את כל ההשגים שהשגנו בחגים ההם. יש חכמים שאומרים כי גם אם גלינו מארצנו, הנסים שהיו - היו, וצריך להודות עליהם בגלות כמו שמודים על חנוכה אע"פ שחרב בית המקדש.
להלכה רובם בטלים, אבל העקרון שלמדנו מהם כי צריך להודות ולשיר לפני ה' יתברך על כל הניסים שהוא עושה לנו, אפילו אם מדובר בניסים שנראים קטנים בהרבה ממה שהיה לנו במלחמת עם כלביא או אחרים. ובוודאי בימים טובים אחרים.
האם לדחות את אמירת ההלל לשעת הניצחון המלא
מפסח אנו לומדים שנקבעו ימי ההלל בתאריכים בהם התחילה הישועה. כגון ההלל ביציאת מצרים נאמר כבר בחמישה עשר בניסן, למרות שהישועה הגדולה בקריעת ים סוף הייתה שבעה ימים לאחר מכן. וגם אחרי קריעת ים סוף היה לעם ישראל מדבר שלם לעבור עד שיגיעו לארץ ישראל. כך נקבע חנוכה בכ"ה בכסליו שבו חידשו את העבודה במקדש, למרות שהמלחמות עם היוונים נמשכו כשלושים שנה אחר כך. גם היום אנחנו מודים תוך כדי המלחמה, כי אי אפשר שלא להודות לה'.
סיפור
על אמונה ומזל
בחודש החמישי להריוני גיליתי שיש בעיה עם העובר. הרופאים בניו-יורק, שם גרתי אז, בדקו אותי ונתנו לי מכתב הפניה לבית החולים להפיל, לא עלינו, את העובר. מייד התקשרתי לרב זצ''ל וסיפרתי לו את גזירת הרופאים. הרב ביקש שלושה ימים עד שיחזיר לי תשובה. כעבור שלושה ימים מבשר לי הרב שהעובר בריא ושלם, ועלי להמשיך את ההריון והילד הזה יביא לנו הרבה מזל טוב.
בשעה טובה ומוצלחת נולדה לנו בת בריאה ושלמה. מבית החולים במנהטן צלצלתי לבשר לרב על ברכתו שהתקיימה. שאלתי את הרב האם אפשר לקרוא לילדה תהילה, כשבח והלל לבורא עולם, אך הרב ענה לי: "מה פתאום? לילדה הזאת יש שם ותפקיד. תקראי לה אמונה ותוסיפי לה את השם מזל, והיא תביא לכם הרבה ברכה ומזל טוב". וכך עשינו.
היום אמונה-מזל היא בת 14. היא צדיקה, ענווה, טובת לב ומודעת היטב היטב לתפקידה בעולם. כשנפטר הרב, לדאבון לבנו, אמרה לי אמונה-מזל: ''אמא, אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות''.
"נכון", אמרתי לה, ''הרב כבר אמר לך ביום שנולדת שזהו תפקידך בעולם''.
(רונית)
הרב מבין לנפשו של חומייני
הרב פעם סיפר כי בתקופת המהפכה החומייניסטית הגיעה לארץ עגונה צעירה שנמלטה מאיראן בתקופת המהפכה, לאחר שבעלה התאסלם וסירב לתת לה גט. המצב נראה חסר סיכוי, וכל בית-דין שדן בעניינה לא מצא לה פתרון. מה גם שהבעל לא רוצה לתת גט. הוא לא מאמין בגט. ומי יכפה אותו לתת גט באיראן של חומייני?
והנה עומדת לפנינו אישה צעירה שכל החיים לפניה. האם היא צריכה להיות כל החיים עגונה? האם אין פתרון?
הרב אליהו, שהיה בתקופה ההיא הרב הראשי לישראל, קיבל את התיק של הבחורה הזאת אחרי שהוא עבר את כל הערכאות השיפוטיות שלא מצאו לו פתרון. הוא לא התמהמה. על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל הוא שלח מכתב לרב שופט, שהיה רב באיראן (כך שמו) באותה תקופה.
כשהגיע המכתב לרשויות באיראן, הם ראו על המכתב את סמל מדינת ישראל ומייד העבירו אותו לידי הצנזורה של איראן. מתרגם שהוזמן למקום גילה כי המכתב מדבר גם על הנשיא האיראני אייטולה חומייני בכבודו ובעצמו. תוך זמן קצר הועבר המכתב לידי חומייני, שקרא את מה שכתב הרב אליהו במכתבו. הרב כתב שם לרב שופט את פרטי המקרה של העגונה, וביקש ממנו לפנות לעזרתו של חומייני, כיוון שגם הוא אדם מאמין ובוודאי כל מי שמאמין באלוקים לא ירשה שעוול כזה יתרחש תחת ידו. הרב כתב כי הוא בטוח שחומייני יסייע במתן גט לאותה אישה מסכנה.
אייטולה חומייני קרא את המכתב, עם כל השבחים שהרב כתב עליו, ושלח לקרוא לרב שופט מביתו. כשמגיעים חיילי המהפכה לביתו של הרב שופט ומזמינים אותו להתייצב לפני אייטולה חומייני, הוא סבור לתומו שזה הסוף שלו. הוא מבקש חמש דקות של התארגנות, לובש תכריכים מתחת לבגדים, נותן ביד בניו את הצוואה שלו והולך עם משמרות המהפכה של האייטולה חומייני.
כשהרב שופט מגיע לפני אייטולה חומייני, הוא נשאל על ידו: האם אתה מכיר את הרב מרדכי אליהו? כן, משיב הרב שופט בהיסוס. האם הוא רב גדול? כן, עונה הרב שופט, ולא מבין לאן השיחה חותרת. האם זה טוב להגיד שהוא מכיר את הרב אליהו? האם זה מסוכן? סוף-סוף הוא רב ראשי בישראל. הוא לא יכול לומר שהוא לא מכיר אותו. בינתיים ממשיך חומייני לשאול את הרב שופט: האם אתם שומעים לו? הרב שופט אכן מאשר שהרבנים בעולם שומעים לו.
"תראה מה הרב כותב עלי", מנפנף האייטולה במכתב השבחים שנכתבו עליו. מתוך קורת הרוח שהיתה לו, הוא שאל מייד את הרב שופט מה צריך לעשות כדי להתיר את העגונה. הרב שופט הסביר לו שצריך לקרוא לבעל ושיסכים לתת גט. חומייני קרא מייד לבעל ואמר לו: תן לאישה גט מהר! לחייליו הוא אומר: אם הוא לא מסכים, צריך לשבור לו את העצמות, הוא מוציא לנו שם רע. שאנחנו לא מתנהגים לפי הצדק והיושר.
הרב שופט הסביר לחומייני שהבעל צריך לתת גט מרצונו ולא בכפייה, והוא ביקש: תן לי אותו לכמה דקות ואסביר לו שייתן גט מרצון. חומייני, בתגובה, אמר לבעל: יש לך חמש דקות. בינתיים הבין הבעל שאם החיים שלו יקרים לו, כדאי לו להסכים לתת גט, והוא אכן הסכים.
הרב שופט התקשר מהלשכה של אייטולה חומייני לצרפת, ומשם בשיחת ועידה ללשכה של הרב אליהו בישראל. הוא דיבר עם הרב אליהו ברמזים וסיפר את כל הסיפור, והרב הנחה אותו כיצד לעשות את הגט בצורה הנכונה.
באותו מעמד מינו את הרב שופט להיות שליח קבלה של האישה לקבל את הגט במקומה. אחר כך הרב שופט עשה דרך הטלפון, בהדרכת הרב אליהו, גט נוסף בשליחות של הולכה לארץ-ישראל, ושלחו אותו לארץ.
האם זה סיפור של מופת? האם זה סיפור של חכמה? האם זה סיפור של אכפתיות? כנראה שרב צריך להבין את הנפש של האחר, אפילו את הנפש של חומייני. אם תבין את הראש שלו, תדע איך לפעול איתו. כנראה שרב צריך להיות גם מלא אכפתיות – שלא נתן לדברים לעבור לסדר היום. שלא נעצום את עינינו. ממש כמו שהרב כתב בתפילה שחיבר לפני ישיבתו בדין: "ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין חס ושלום". כי זו הנטייה הטבעית של אדם – מה לי להתעסק עם מקרה כזה? מה אני יכול לעשות? אז לא, אתה צריך להרגיש את הכאב של אותה עגונה.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
המקווה של חומייני
כשעלה חומייני לשלטון באיראן, היו יהודים רבים שהצליחו לברוח משם כל עוד רוחם בם. חלקם אף הצליחו לקחת אתם חלק קטן מהרכוש, אך רובם הגדול נשארו בעירום ובחוסר כל. כל ימי חייו של השאה הפרסי הם היו בטוחים כי חייהם בפרס מובטחים, בעיקר בזכות הקשרים הטובים שהיו לו עם מדינת ישראל, אבל ביום אחד הכול קרס.
עלייתו של אייטולה חומייני לשלטון עוררה גל ענק של אנטישמיות נגד ישראל ונגד היהודים. יהודים רבים, בעיקר עשירים, נשפטו במשפטי בזק בבתי המשפט של המהפכה. הם נידונו למוות בתלייה ורכושם הוחרם לטובת אנשיו של חומייני.
באווירת הפקרות זו היו חייהם של היהודים למשיסה. בעיקר סבלו מכך הנשים היהודיות. כשהן היו הולכות למקווה לטבול – היו הגויים מציקים להן ומטרידים אותן והופכים את חייהן לסיוט.
הדברים סופרו למרן הרב זצ"ל, והוא פנה במכתב רשמי ממדינת ישראל ישירות לאייטולה חומייני. הרב כתב לו שהוא בטוח כי חומייני לא יעשה דבר נגד האמונה ונגד דבר ה'. הוא בטוח שחומייני חושב שזה לא נכון ולא הגון להפריע לאישה לטבול במקווה, והוא בטוח שהדברים הללו לא נעשו בהשראתו של חומייני, שהוא איש מאמין והגון וכו'.
אנשי חומייני חששו קצת מהמכתב אבל חומייני ביקש לראות מה כתב לו הרב אליהו. הוא קרא במכתב על הבעיות שעושים המוסלמים לנשים היהודיות והורה מייד לבנות מקווה חדש לטובת הנשים היהודיות. בנוסף, הוא הציב שמירה במקום על-מנת שלא יציקו להן הגברים המוסלמים.
(אפי כהן צמח, סגן ראש עיריית בית-שאן)
שאלות
טוב להודות לה'. האם יש חובה לקיים סעודת הודיה, אפילו קטנה, אחרי צנתור במוח, או שזה רק מנהג טוב?
כמעט חובה גמורה להודות בסעודת הודיה.
עלינו לשבח, להודות ולבקש. על-פי מה נקבע סדר הברכות בתפילת י״ח?
הגמרא במסכת מגילה אומרת כי מברכת חונן הדעת ועד ברכת שמע קולנו, אלה ברכות על סדר הגאולה על עם ישראל. שלוש הברכות הראשונות הם הודאה לה'. ושלושת הברכות האחרונות הם הודאה מסוג אחר. בשלוש הברכות הראשונות אנו דומים לעבד שמסדר שבח לפני רבו, בברכות האמצעיות לעבד שמבקש בקשות מרבו, ובשלוש האחרונות לעבד שקיבל מתנה מרבו ונפטר והולך לו (ברכות לד, א).
חשק פנימי. כיצד יכול האדם לדעת על עצמו שהוא ראוי ללמוד פנימיות התורה?
א. חשקה נפשו. ב. זה מקרב אותו לה' ונותן לו חשק ואור בעבודת ה'. ג. מידות טובות (או שהוא בתהליך של עבודת המידות). ד. כולם בדור הזה צריכים ללמוד, השאלה היא כמה אחוזים מהיום.
אמן מסובכת. האם צריך לענות "אמן" באמצע פרק תהילים או ברכת המזון? האם מותר לסתום אוזניים שלא לשמוע ברכה בכדי שלא "להסתבך"?
אם מרוכזים בתפילה ולא שומעים את הברכה לא צריך לענות. אם שומעים כשקוראים תהילים – לענות. בברכת המזון לפני "הרחמן" לא לענות. ב"הרחמן" – לענות. מותר לסתום אוזניים.
האם מותר לפנות למקובלים?
חכמת התורה וחכמות החול
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שימוש נכון בתנור הביתי
חידוש כוחות העולם
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
